עגלה שמתאימה מגיל לידה ומרימים את הרגליים, זה עושי להם אזור סגור כמו אבמבטיה לשכיבה על הגב

תמדדי את רוחב המעלית ותחפשי עגלה שצרה יותר לפחות בסמטימטר

שלנו היתה נכנסת למעלית אבל נתקעה בגלגלים האחוריים, ממש סמטימטר אחד היה עושה את כל ההבדל, בכל אופן כרגע אנחנו עם שני טיולונים של יחיד ורק מחכה לרגע שלא נצטרך עגלה בכלל

יש לה גם אמבטיות מתוקות (שלי ילידות חורף, נולדו קטנות והיו שם עד גיל חצי שנה)

במקום אמבטיות יש גם אופציה לקנות שקי שינה.

חובה שיהיה לך את האופציה להכניס את העגלה הביתה

בתאומים, יותר מילד יחיד- צריך עוד אופציות להרגעה, וכן בפרט שיש לך עוד ילדים

את צריכה אופציה לשים אותם בבטחה בסלון למשל כאת עם שאר הילדים

גם שלי הן לא הראשונות- מס' 5-6

את תגלי שאת לא רוצה יותר לצאת מהבית לשבתות

כי אם עם תינוק אחד המעברים והנסיעות הללו קשות

במצב הזה- כפליים ואפילו יותר

אני מאז שהתאומות נולדו (בנות שנה וארבע)

יצאתי אולי 4 פעמים לשבת וחג

אז הרכב צריך להיות שיקול- אבל לא השיקול המרכזי.

אם תרצי עוד מידע- הנני כאן

בהצלחה רבה

מאחת שחפרה הרבה הרבה על העגלות עד שמצאה את שאהבה נפשה (ואין כמו ניסוי וטעיה/תהיה)

ב"ה בהריון עם תאומות מספר 5-6............. וממש חרדה.

ממש אשמח לשמוע!

על הגידול

על הלידה

על החזרה לעבודה

על ההתמודדות עם שאר הילדים (הגדול שלי יהיה בן 8 בעז"ה)

על ההתנהלות הכלכלית

ועל כל מה שאת יכולה לספר לי ולהרגיע אותי...

כבר עברתי חצי הריון ואני עדיין בשוק! ממש.

אשמח לשמוע!!

אז נתחיל בזה שכל חיי חלמתי על תאומים... והגיעו לי תאומות, זהות, יפיפיות ומדהימות בליעה"ר כמתנה מושלמת מבורא עולם.

ההלם היה כמובן גדול בהתחלה... לא סיפרתי לאף אחד מלבד ההורים משני הצדדים שתמכו בנו מאד!

פיזית ונפשית...

ההריון היה מפחיד בתחילתו כי לא ראו אצלי מחיצה עד שבוע 14

ב"ה הגענו לרופא מומחה שמצא לנו את המחיצה וליווה אותנו במסירות עד הסוף הטוב.

ההריון היה קשה וכבד מאד

בחילות נוראיות, חוסר תפקוד משווע בבית

הבעל למד לעשות דברים שמעולם לא עשה (ב"ה)

לא נלאה אותך בכל פרטי ההריון גם מחשש לאאוטינג...

הלידה היתה קלה ב"ה

התחלתי לידה עם זירוז בשבוע 35+6 מחשש לחוסר גדילה. ובכל מקרה יום למחרת היו מיילדים כי זה זהים...

היינו שבועיים בפגיה- סוג של חלום אחד ארוך ולא אמיתי

הילדים היו מאושרים!!! המשפחה היתה בשוק נוראי...

ואז חזרנו הביתה....

מאד מהר עברתי להנקה כי אני עצלנית מידי לשטוף בקבוקים כל היום....

ב"ה הן למדו לינוק מצוין ועד היום יונקות באהבה רבה...

ההתחלה היתה קצת קשה לילדים בבית. עד שלמדתי להוציא אותן מהחדר לסלון,כך שאוכל להיות בו זמנית עם הגדולים.(בגלל שהיו פגות וקטנות במשקל נורא הפחידו אותי מהידבקויות ומקרבה לילדים... לאט לאט שחררתי תוך שמירה על כללים נוקשים לילדים- חיטוי הידיים לפני שמתקרבים אליהן וכו')

אני טיפוס שמתקשה להכניס אנשים הביתה כך שדי הסתדרתי לבד אבל זה לא מומלץ... היו ימים שקרסתי נפשית והיו ימים של קריסה פיזית...

הייתי איתן עד גיל 9 חודשים בבית

נהניתי מכל רגע, אבל כבר התחלתי קצת "להחנק"

החזרה לעבודה היתה נוראית!!!! בכיתי מלא! הן לא רצו בקבוקים

הבית היה במצב קטלני כי בדיוק העוזרת ברחה...

אבל אחרי חודש בערך נכנסנו כולנו לשגרה

למדתי להנות מהיציאה מהבית ולהנות כל רגע עם הבנות בבית.

כרגע נמצאת כבר חודש וחצי עם כל הילדים בבית. מאושרת עד מאד!!!! נהנית לחוות איתן את ההתפתחות... צעדים ראשונים, מילים ראשונות... חיבוק ראשון לתאומה וכו'... לא יודעת איך אחזור שוב לעבודה בתום הקורונה...

עד כאן בנתיים

פתאום קלטתי כמה פרקתי...אופס.

הייתי שולחת את זה כתגובה באישי רק זאת אנונימית...

סורי.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...

היה להם עיכוב בדיבור, וההמלצה של גורמי המקצוע הייתה חד משמעית להפריד אותם בגן (בגנון הם היו ביחד).

תאומים אחרים שראיתי סביבי היו ביחד בגן, אולי רק בגן חובה הופרדו. לדעתי בגיל קטן התאומות שלהם נותנת להם כוח כשהם ביחד.

בכל אופן, התאומים שלנו כאמור היו בנפרד בגן. בשנה הראשונה שניהם היו בגן שפה - באותו מתחם אבל גנים נפרדים. בשנתיים אח"כ אחד מהם נכנס לגן רגיל ליד הבית והשני נשאר בגן שפה, וכמעט לא היו לו שם חברים מהשכונה. אבל למרות זאת יחסית הוא הסתדר חברתית, וגם כששניהם נכנסו לכיתה א' בבית הספר ליד הבית הוא השתלב מהר מאוד גם מהבחינה החברתית.

אבל מלכתחילה לא הייתי בוחרת לעשות כך ולבחור במודע שאחד מהם יהיה רחוק מהסביבה החברתית הטבעית שלנו...

החלטות טובות!

(וסליחה שרק עכשיו עונה - מזמן לא נכנסתי לפורום הזה...)

נותנת לי הרגשה טובה להשאיר כרגע יחד

שזה מה הלב שלי אומר נכון לעכשיו...

גם אצלנו הם שונים אחד מהשני, תחומי עניין שונים, הגננות גם לא ראו שאחד עולה על השני במשהו וזה לא פוגע בהם הביחד. הם כן נראים זהים אבל ילדי הגן למדו מהר מאד מי זה מי.. הציק לי לפעמים שהצוות התייחס אליהם כאל "התאומים", אבל לא נראה שזה פגע בהם.

את מכירה אותם לדעת אם אחד עולה על השני במשהו, או שאחד מהם חוסה בצל של אחיו באיזה שהוא תחום.

מעבר למרחק מהבית תוסיפי שיקולים של אירועים נפרדים בשני הגנים שצריך לנכוח בהם, פעילויות שונות שעלולות לעורר קנאה בינהם. 

גם אצלי תאומים בנים  מס 6,7 , הם בני עוד מעט 4

הם כרגע בגן שפה ביחד

שונים מאוד אחד מהשני גם באופי גם ביופי.

הגננת לטענתה לא מפריע להתפתחות שלהם שהם ביחד.

שנה הבאה בעז"ה הם אמורים לעבור לתלמוד תורה

אם יהיה 2 כיתות אני אפריד אבל רק בגלל הצוות שמעדיף...

יש לי גם תאומות גדולות יותר, הפרדתי בגן חובה כדי שלא יהיה להם משבר קשה בכיתה א ( אצלנו בבית ספר חד משמעית לא שמים תאומות באותה כיתה) , וצהרון השארתי יחד שיהיה להם בהדרגה זה היה חכם מאוד

הם מאוד שונות אחת מהשניה וכן חושבת שזה טוב שהם לא יחד.

אבל בנות זה מאוד מאוד שונה מבנים...

נכון שבהריון עם תאומים יש hcg גבוה יותר, אבל זה לכשעצמו לא מהווה אינדיקציה להריון עם תאומים.

אגב, ההבדל בין ההריון הקודם לנוכחי הוא בסך הכל של 5 ימים בערך, בהנחת הכפלה כל יומיים. כלומר באותו השבוע שתי התוצאות האלה בכלל לא מהוות גידול...