אנשים שהכרתי
שהולכים לפי ההרגשות שלהם
בשידוכים כל כך קשה להסביר את זה לאחרים.
ואז פגשתי בחור שמדבר בשפה הזאת.
זה מעניין לראות את המראה שלך דרך הגבר.
"תראי ישר שראיתי אותך משהו בפנים זעק לי שלא"
טעטע זאת השפה שלי, היי!
ועכשיו היא נגדי כאילו חח
והקטע החמוד, שזה היה הדדי.
כאילו ואי, זה מדהים, זה הזוי.
שנינו נפגשים. אוקי. משהו בפנים לא לא לא.
שנינו נחסמים כי משהו בפנים לא לא.
קשה לדבר, קשה להיפתח.
ואז פותחים את זה. וואלה שנינו מרגישים ככה.
מצד אחד כל כך דומים.
מצד שני משהו כאן לא יכול לעבוד.
לך תסביר למי ששידך מה הרגשתם.
ברור לי שאם היינו נפגשים עוד, כנראה שגם השכל היה מתגלה ומסביר.
השפה של הלב.
לא ברור לי עדיין עד כמה היא מדויקת.
אם היא מנחה אותי נכון.
ולמה היא רק עוזרת לי לפסול ולהבין למה לא.
אני רוצה להבין למה כן. למה כן. ה' למה כן.
שיהיה כן!!!
למה אני פוגשת כל כך הרבה לא לא לא.
זה מתיש אותי. מתיש.
ואז פגשתי כן. אבל השכל לא ואז בעקבות זה גם הרגש לא. בקיצור לא.
הסתבכתי.
אבל לא ברור לי עד כמה זה באמת נכון לי ועד כמה אחזיק מעמד
אני לא מסוגלת ללכת נגד האינטואיציות שלי.
רק בבקשה, שהאינטואציה הזאת תזהה גם את החתן שלי בבקשה.
פליז.
חח
