אשמח לשמוע מניסיון נשים שהפילו:שםאנונימי
מצטער אם זה לא מתאים לפורום.

אשתי מתפדחת מהחיים לכן שלחה אותי לברר...

כמה זמן לקח עד שנהייתם מותרים?
לצערי עברו כבר 4 שבועות, ועד שהיה נראה בסדר, היום שוב נראה שנהיינו אסורים (והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן שאשלח את העד לבדיקה).

מוכר לכם העניין? שווה לחכות כבר עד שנהיה מותרים כרגיל?
יש פורום יעודי 'אובדן הריון' יתכן שיעזרו שם יותרהסטורי
אבל נשמע סביר לחלוטין, תחזיקו מעמד, זה באמת לא קל.
תודה, אנסה שם שםאנונימי
בדקתם שהכל יצא?למה לא123

מבינה את הפאדיחה שלה,אבל זו רק התחלת החיים והיא צריכה להתרגל לזה,זו כנראה לא הפעם הראשונה שזה יקרה

לצערי אני לא יכול לדבר איתה...שםאנונימי
היא פשוט מתפדחת ולא חושבת בהגיון ומתמלאת בפחד ובושה.
אשאל שובלמה לא123

הרחם נקי משאריות ההריון? הבטא התאפסה?

אם היא לא מעונינת לדבר על ה"עד", לא הייתי לוחצת עליה, אבל מדברת על זה בזמן אחר.

אתה לוקח את זה לרב,לא? יש רבנים שיש להם תיבה ושם שמים את העד והם חוזרים אליך בטלפון, גם זה מפדח אותה?

לשמחתי לא היינו זקוקים לזה עד היום...שםאנונימי
הכל אצלה היה סדיר ולא היה לי צורך בזה.

לא יודע אם הכל יצא, הרופא אמר לפני כמה שבועות שנשאר משהו, אבל אשתי הרגישה שזה יצא ולא רוצה ללכת לרופא שיבדוק שהכל יצא.

שווה להתעקש איתה על זה?
חובה להתעקש על זהruthi
שתלך לעשות אולטרא סאונד ובדיקות דם.
שאריות כאלה עלולות לגרום לזיהום וחלילה לאובדן פריון
הצלחת להבהיל אותי שםאנונימי
אגיד לה לקבוע.
מצוין זאת היתה המטרהruthi
לא משחקים עם זה בשום אופן
דיברתי איתהשםאנונימי
היא אמרה "הרי היינו אצל הרופא, הוא אמר שהכל טוב ושנשארה שם קרישת דם שיצאה אחרי זה... אז למה ללכת שוב? אני מרגישה מצוין".
היא חשבה ללכת לרופא רק במידה והיא לא תקבל מחזור בזמן שהוא אמר שנורמלי לקבל.

אני לא רוצה להבהיל אותה סתם, אבל השאלה היא אם יש מה.
תתקשרו לרופא לשאוללמה לא123


היא אומרת נכוןסיה
אמורים לחכות למחזור שזה בערך שישה שבועות אחרי ההפלה
תראה..ד.

קודם כל, אם צריך, היא יכולה ללכת לרופאה. לא צריך "רופא". זה הבדל. 

 

דבר שני, לגבי אי הנעימות שלה להראות עד.

 

זה דבר טבעי אצל חלק מהנשים. לא צריך לעשות מזה כאילו משהו לא בסדר.

 

אלא מה? אפשר להסביר:

 

במקום ה"משל" המעוות שהיא אמרה לך, תאמר לה משל אחר: לא קורה שמוסרים למשל בדיקת שתן למרפאה?.. צורך רפואה. ואפשר לתת לנשים שמוסמכות לכך, "בודקות טהרה" (אם הן תצטרכנה לשאול רב, תהיינה מספיק חכמות לא לדווח לה). וגם בשביל רב מנוסה זה לא כלום. בערך כמו בדיקות שמוסרים למעבדה בסיטונות..

 

 

לגבי הזמן שלוקח. מסתבר שתלוי באיזה שלב היתה הפלה. אחרי לידה יכול לקחת יותר זמן..

 

ולגבי "שאריות", השאלה מה באמת אמר הרופא. אם אמר שאין כבר כלום, בסדר. אם יש חשש, מסתבר ששווה לוודא. כנ"ל, אפשר ללכת לרופאה.

 

 

משל יפה שםאנונימי
מקווה שלא נזדקק לזה יותר...
אל תבנה על זהקורונה משמחה
קורה הרבה שצריך לשלוח עדים לבדיקה במהלך החיים,
לא דבר חריג
ולכן כדאי להתרגל אליו
חייבים לבדוק!!למה לא123

גם מהסיבה ששאריות ימנעו כניסה להריון

גם מהסיבה שהשאריות יכולות לגרום לזיהום ברחם ומשם להסתבכויות ועד בעיות רציניות בלהיכנס להריון שוב

וגם מסיבת הטהרה, היא תתנקה ואז שוב דימום ואז שוב תתנקה וזה לא ייגמר...

 

במיוחד שהרופא אמר שראה משהו...

בהצלחה

כדאי שתתחילו להתרגלמשמעת עצמית
גמני זוכרת את הפעם הראשונה שהיינו צריכים לשאול שאלה במראה, ורציתי למות מבושה.
עד שבעלי תאר לי כמה זה זניח ושהרב רואה מליון כאלה, וזה בכלל לא מצטייר בעיניו כמו שזה בעיניי...
סתם זה דבר שחשוב ללמוד לעשות.
אשאל אותך: אתה מתפדח ללכת לרב עם בדיקה? גם אם כן זה בסדר, זה חדש גם לך.
ההתייחסות שלך יכולה להשפיע גם עליה.

ולגבי שאריות, חייב לבדוק. זה מסוכן.
יש מצבים שחייבים להתגבר על הבושה.
לי ממש לא אכפתשםאנונימי
כדי להדגים לי כמה זה מביך, היא שאלה אותי: "תאר לך שהייתי צריכה מסיבה כלשהי להראות את איבר המין שלך למדריכת כלות שלי. איך היית מרגיש?"

עניתי לה שמבחינתי שתיקח ותתייעץ עם כל המדריכות שיש לי, כי לא אכפת לי.
אם זה נועד לנישואין שלנו, אז שמבחינתי יצלמו אותי לגמרי.

היא התייאשה ואמרה "טוב, אז לי כן אכפת".
אבל כל עוד שהיא לא קיבלה מחזורסיה
באמת אין טעם לבדןק ולראות כתמים וסתם ללכת לשאול
לחכות למחזור שזה בערך שישה שבועות אחרי הפלה
לפי מה שאני יודעתלמה לא123

הדעות חלוקות אצל הרופאים

וממש לא כולם טוענים שצריך לחכות למחזור

מספיק שהרחם נקי והבטא התאפסה

למה לא?44444
לי היתה הפסקת הריון בחודש שישי וטבלתי אחרי 3.5 שבועות.
המחזור הגיע אחרי 5 שבועות- בול (שזה בדיוק הממוצע בין4-6).
הרווחנו שבוע וחצי מותרים באמצע.

אפילו אחרי 2 לידות טבלתי סביב חודש (אני יודעת שזה נחשב מהיר הייתה לי גם אחת כמעט חודשיים).
וזה עם לא מעט הדרכות ו"חומים".
חבל לא לשאול.

אתה לא עושה את זה נכוןלמה לא123

תגיע ממקום מבין, שאתה מבין מאוד את הקושי,ואתה יכול להבין למה זה מביך אותה.

ואם היא כ"כ מובכת אז אתה עומד לצידה

ותאמין במה שאתה אומר, תחליט שגם אם צריך לספור מהתחלה, אתה איתה

זה מאוד מרגיז אישה, שלא מבינים את הקושי שלה

בהצלחה

היא משווה עד לאיבר בעצמו????וואוו
תעזוב את זהמיואשת******
יש הרבה סיכויים שאחרי הריון ולידה זה כבר הרבה פחות יהיה לה אכפת
או שזה יקרה הרבה פעמים והיא תבין שאין ברירה
או שזה יקרה מעט פעמים יחסית לאורך החיים שלכם ותסתדרו בלי לשאול.
כך או כך תקופה כל כך רגישה אחרי אבדן הריון היא בשום אופן לא זמן מתאים לנדנד לאשה לעשות משהו שמאד מביך ומפריע לה. גם אם זה אומר לחכות עוד כמה ימים.


אני מבינה את העצות שאתה מקבל פה בפורום מאנשים חכמים שבדרך כלל אני מסכימה איתם הרבה.

אבל אישית אני חייבת לומר שאני גם שונאת לשלוח בדיקות ולא תמיד עושה את זה, ושאם במצב כל כך רגיש אחרי אבדן הריון בעלי היה מנדנד לי על זה הייתי מרגישה שכל מה שמענים אותו זה לחזור כבר לסקס וזה היה גורם לי סלידה כלפיו. זה פשוט לא זמן מתאים ללחוץ בנושא כזה ומפתיע אותי שמתעלמים פה מההיבט הזה. זה פשוט שיחה לזמן אחר, שתהיו מותרים ורגועים.
שיהיה בהצלחה רבה
אכן כך פעלתי!שםאנונימי
ובדיעבד זה היה גם נכון
שמחה לשמועמיואשת******
וכל הכבוד על הרגישות לאשתך והנסיון לעזור ולתמוך ולהיות שם בשבילה. 💐
יפה אמרת.ד.

אלא שצריך להעיר, שלפי השאלה בפתיחת השרשור, היה נראה שהיא זו "ששלחה אותו" לשאול. כלומר, המצב מפריע גם לה.

אבל בוודאי נכון שאין מקום "ללחוץ". הכל בנחת.

זו שאלה בהלכהאליסי
וכך גם הרב מתייחס לזה
ברור שלהתעקש.44444
זה לא רק עניין של טומאה- טהרה זה לגמרי עניין בריאותי.
אשתף משהו חשובאם ל2

פעם שמעתי עיצה טובה וחכמה.

יותר בושה להטריף כלי מאשר לשאול שאלה על מראה...

אין לנו שליטה על זה

חובההעני ממעש
להיבדק שהכל בסדר
נשמע שלא קיבלה הנחיות והיא לומדת לבד חומר לא ידוע. בצדק זה מפחיד/ מפדח

לגבי ה"לא מוכנה שתשלח את העד לבדיקה"ציפ'קה
ייתכן שהיא אוסרת את עצמה כשאפשר להתיר וחבל.
יכול להיות גם שהיא בכוונה אוסרת את עצמה כי לא מוכנה עוד... אולי קשה לה. מאוד הגיוני.

בהצלחה ❤️
בקיצור,קחו את הזמן להירגע....קשה מאוד..סבלנותוואוו
חיבוק ענק, לשניכם!נתנאל וייס
סיטואציה של הפלה היא סיטואציה כואבת מאוד לזוג נשוי (ולא משנה באיזה שלב ולא משנה האם יש ילדים וכמה).
זה מלווה בכל כך הרבה כאב, תסכול, לפעמים גם אשמה, חקדה, פחד, תחושה ש"משהו בנו דפוק", וכאב שהמערכת שאמורה לעבוד נפלה פתאום מתפקששת.

הדבר הראשון, בראש ובראשונה, שהכי צריך לעשות זה לתת חיבוק ענק לאשתך (ואני בטוח שגם לך).
נכון, אני יודע שזה בלתי אפשרי לתת את החיבוק הזה, אבל החיבוק הזה חייב להעשות בדרך אחרת - בהבנה העמוקה ביותר, במבט עיניים, ובלב עמוק פנימה. שניכם באותה סירה ולשניכם מאוד כואב עכשיו.

דרך ההתמודדות עם אובדן ופרידה שונה מאוד בין בני האדם, חלקם מעדיפים לשהות בכאב, אחרים מעדיפים להתעלם ולהמשיך הלאה, יהיו שיאשימו את עצמם ואת גורלם, ויש גם כאלה שיפילו את הכאב על סביבתם. וכל האופנים לגיטימיים לחלוטין.

לפני שרצים לבדוק מה האפשרויות להטהר, כדאי מאוד שאשתך תבין שאתה מבין אותה. שאתה איתה יחד בכאב.
הרבה פעם יש לנו, הגברים, נטייה להמשיך הלאה. להתקדם, לשכוח את הכאב. אך זו שלצידנו מרגישה שמשהו בה לא בסדר. היא זו שהפילה, לא אתה. תחושת הבושה והכאב גדולה מאוד.

בנוסף, צריך להבין את נפשה של האשה. אנחנו הגברים פחות מודעים לרגש הצניעות. אנחנו רגילים להתקלח יחדיו בפנימיה ובצבא, להסתובב ללא בגדים במקווה ועוד.
נשים, בטבען, הן הרבה יותר צנועות ומכונסות - "כל כבודה בת מלך פנימה". הרגש הצניעותי הרבה יותר גבוה, במיוחד אצל בנית דתיות.

ברגע שאתה מבקש ממנה לקחת את העד לרב, או יתרה מכך את הבגדים התחתוניים - מבחינתה אתה חושף את ערוותה ברבים, פשטו כמשמעו. בלי ההבנה הזה, היא לא תסכים לכך.

מה הפתרון?
כמו שאני מרבה להציע פה - לדבר על זה.
אבל יותר מלדבר, להיות מוכן לשמוע, להקשיב, ולהרגיש אותה.
להיות פתוח לשמוע את הכאב, בלי לתת לה פתרונות.
בלי לתת לה הצעות.
בלי לדחוק אותה להטהר.

וזה קשה, אני יודע.
אבל זה הכי משתלם, לזוגיות. שלכם.
יש גם נשים שהוסמכו והיא תוכל לתת להן לבדוקים...

אם זה יגרום לה להרגיש יותר בנוח

אני פעם שאלתי בנשמת ונתנו לי טלפון לאישה שגרה קרוב אלי ויכולה לפסוק בעיניינים האלו

 

(לא כזה מפריע לי לתת לבעלי למרות שלא נעים לי שיראה, בעיקר כי ראיתי שלו זה לא נעים לקחת לרב)

מנסיוני עם נשמת הן לא פוסקות אלא אומרות הלכה ידועה.44444
אם צריך פסיקה הן מעבירות לרב.
אני מניחה שבתחום דיני מראות המצב דומה.
האישה מעבירה לרב בעת הצורך והוא לא יודע מי זו האישה.
הביאו לי טלפון של אישה שאפשר להביא להים...

ואמרו לי שהיא פוסקת

לא התנסיתי עדין כי לא הצטרכתי

זה לא נכון בוודאות.יצור הודי
הן עוברות קורס מאסיבי של שנתיים וחצי
ולומדות לפסוק בדיני כתמים
יכול להיות שיש מקרים בהם מתייעצים אבל גם רבנים הרבה פעמים מתיישבים אחד עם השני כשמישו לא ברור
יכול להיות שיש שם כאלה שבאופן אישי לא רוצות "לקחת אחריות"
מכירה מקרוב...
לשאלתך,תיתי2
יכול לקחת 4 שבועות ויותר להיטהר אחרי הפלה.

א-ב-ל
חובה
חובה
חובה
להיבדק.
יש נטיה להפלות להשאיר שאריות שמסכנות פוריות וחיים.
מגיב לכולכם:שםאנונימי
קראתי את התגובות - תודה רבה לכולם!

היום היא קיבלה מחזור (לא ראיתי אישה מאושרת כל כך מהעניין כזה...).
קבענו תור לרופא נשים שבוע הבא (למרות שהיא חושבת לבטל).
ועוד משהו:שםאנונימי
אשתי לא כל כך מעוניינת ביחסי אישות.
כואב לה כל העניין ואנחנו בערך נשואים שנה עם כמות פעמים שאפשר לספור על יד אחת.

היא הלכה לטיפול שאמור להוריד ממנה את הלחץ והפסיכולוגית שדיברה איתה אמרה לה לקחת הכל בהדרגה ולאט לאט וכו'.

המטפלת הקודמת שלה (הלכה אליה פעמיים) הציעה לה ללמד את עצמה איך להתענג, אבל היא לא רצתה.
לצערי היא לא עושה שום דבר בזמנים האלה כדי להתקדם בנושא (בלי קשר להפלה, היא מתפקדת בכל תחום אחר שחשוב לה), ואני כבר רואה שזה יביא לעוד תסכולים בהמשך כשנהיה שוב מותרים.
איך אתה יודע מה היא עושה לקדם את הנושא?סיה
מסתבר שלא משתפת ואפשר להבין
אולי באמת מדחיקה
מה שבטוח שנשמע לא טוב אולי היא מרגישה שאתה יושב עם סטופר לראות איך מתקדם בזמן שהיא באבל על ההפלה

אם כמות כמות פעמים בודדות והיא נכנסה להריון סחטין עליה
מה סחטיין עליה?למה לא123


התכונתי להגיד שזה נשמע לי מוזרסיה
שבחורה שלא קימה יחסים עם גבר קודם אז על ארבע פעמים נכנסה להריון. אז אין כזאת בעיה בינהם כמו שמציג . טוב לא אפרט יותר מכך
אם 4 הפעמים בזמן ביוץ זה לא הזוי......44444
יש לא מעט זוגות שנכנסים להריון אחרי 4 ניסיונות....
ויש גם שאחרי פעם אחתלמה לא123


לדעתי היא הייתה משתפת אותי,שםאנונימי
אנחנו מאד פתוחים בדיבורים על זה.

עניין הסטופר מאד יכול להיות (למרות שמאז ההפלה שזה בערך 5 שבועות לא דיברתי איתה על זה פרט להיום כשזרקתי מילה על זה).

ואכן זכינו שלפחות בזה שנכנסנו להריון אחרי פעמיים (אמנם לא זכינו לילד, אבל מניח שהבנתם).
ת'אמת לא מבינה כמה עוד אפשר ככה???אם ל2

ברור שיש כאן מציאות לא נורמאלית שזוג שנשוי כשנה

יכולים לספור על יד אחת כמה פעמים היו ביחד???????????

מסכן, מה זה יושב עם סטופר???

הפוך תמשיך להלחיץ לטיפול מסור ממש.

פנה אלי אתן לך שם של אישה מקסימה ביותר!

האמת שזה באמת מתסכלשםאנונימי
אבל לדעתי היא צריכה לשמוע (אם היא רק הייתה מוכנה לדבר על זה עם בנות אחרות) כמה שזה כיף ומהנה ומעורר חשק וכו' וכו'

היא פשוט רואה את זה כמשהו שנועד יותר לגבר והיא פשוט מפחדת מכאב כל פעם שמשפיע עליה.
אפשר לשאולנגמרו לי השמות

לאיזה סוג של טיפול היא הלכה/הולכת?

הלכה לשתי סקסולוגיות:שםאנונימי
הראשונה אמרה שהיא צריכה להרגיל את עצמה להיכנס למושגים האלה, לעולם של מין.
המליצה לראות סרטונים שמסבירים על מין ומראים כל מיני דברים.
לצערי הסרטונים עבדו בהתחלה, אבל היא אמרה שזה עשה לה יותר רע מאשר טוב והיא לא רוצה לראות אותם יותר.


הסקסולוגית השנייה אמרה לה לעשות הכל בהדרגה, אבל כשזה פעם בשבועיים (ועוד יותר כשבזמן ההריון לא היה לה כמעט חשק בכלל, ל4ו דווקא בגלל ההורמונים) - זה אומר שמתקדמים ממש לאט פעם בחודש (כי אחרי הפעמיים של הביוץ כבר אין לה מוטיבציה כל כך).
דברתם על זה בניכם לעומקמישהו כל שהוא
נשמע לי מבין השורות שהשיח שלכם קצת סגור בהרבה נושאים. אתה כותב מה כל אחד מכם עושה או חושב אבל לא על שיחה שלכם.

מציע לנסות את כרטיסיח...לנו זה הועיל מאוד
יש להם אתר...ויש פה בפורום את היוצר...
מומנים לתייג...
תודה על ההמלצה על כרטישיחנתנאל וייס
כרטיסי ההרחבה בתחום האינטימי מאוד מאוד יכולים לעזור במקרה כמו זה. אם כי קריטי שהזוג יגיע ממקום פתוח לשמוע ה-כ-ל, ומבלי לבקר זה את זה.

ברגע שמעת ולא תגובה אחת בסגנון של "איך אתה חושב ככה", "וואו, מאיפה הבאת את זה?!" או אפילו מבט של זלזול בדעה של האחר, באותו רגע נגמר השיח הזוגי...
רק להביןנגמרו לי השמות

אותן המטפלות עשו איתה תהליך אישי קודם? בלי קשר למגע והתנסויות וסרטונים?

הן הבינו בכלל מי היא? מה העבר שלה? על מה זה יושב? מה קשה לה בעצם? הן הכירו אותה? שאלו אותה משהו כדי להבין *מי* היא ולא רק מה *הבעיה* שיש לה כרגע?

 

וכתבת שיש לאשתך כאב.

האם ראיתם רופאת נשים?

האם פניתם לד"ר אחינועם לב שגיא שמומחית בעניין כאב?

 

איך אשתך תרצה להיות במשהו אם הוא כואב לה?

המנגנון שלה צועק - מה שכואב לברוח ממנו.

קודם כל לטפל בכאב.

קודם כל שלא יכאב כלום אפילו לא טיפה.

 

אח"כ להבין מי היא ומה היא ומה העבר שלה ומה ההווה שלה ועוד מיליון דברים.

 

אח"כ אפשר להציע דרכים ופתרונות ו"עשה טוב", אבל איך ישר על ההתחלה? משהו פה נראה לי מפוספס לגמרי,

והלב שלי יוצא אל אשתך ואליך. כל יום שעובר.

דרוש כאן טיפול לעומק, מהשורש, שנוגע בכל מי שאשתך כאדם שלם, דרך פתרון שורשי של הכאב, וכלה בהבנה של מה זה מיניות טובה ובריאה ומענגת ואיך להגיע לכך גם ביניכם.

 

אני ממש מקווה שתצליחו להגיע לשם. שימו לב בבקשה אם אתם בדרך הנכונה לשם או לא...

תגובה:שםאנונימי
אני לא נכנסתי עמוק כל כך מה הן עשו איתה.
הראשונה ספציפית ביקשה ששנינו נהיה שם, אז אני יודע שהיא לא נכנסה לעומקו של העבר.

לגבי השנייה - היא הלכה אליה לבד ואמרה שהיא הייתה מעולה, שהיא הרגיעה אותה שהיא לא אשמה במצבה, שגם אם היא הייתה ככה גדלה היא הייתה כנראה מתנהגת בצורה דומה ופשוט הכל חדש לה.
ושצריך הרבה הרבה הדרגה ולאט לאט (שכאמור לא קרה כמעט מאז אותה השיחה).

מבחינת הכאב - אשתי (ואני) מקווים שכשתהיה לידה החור יתרחב ופחות יכאב לה... ככה קרה לבנות שהיא ואני מכירים.
אבל היא הלכה לרופאה שאמרה שהיא לא רואה בעיה ושהיא צריכה להתחיל להרחיב את החור.
יכולתי להתעקש (וקצת ניסיתי) ללכת לעוד רופאה, אבל אשתי ממש מאמינה שלא מדובר בבעיה פיזית.
בעיקר כי היא מאד "מצטנעת" בדברים אחרים שלא קשורים לאזור הכואב.


זה כבר נמרח הרבהההה יותר מדי זמן.
ניסיתי ללכת איתה לסקסולוגית (שגם בשביל זה הייתי צריך להוציא את הנשמה), חדבר עם מכון פועה, לקבוע עם נשות מקצוע, שיחות בלי סוף עם רבנים וכמובן המון המון שיחה איתה שאני מנסה להבין איתה יחד מה יעשה לה טוב.

אם לדעתך תוכלי לדבר איתה ולהבין מה יעשה
לה טוב , אשמח לתת לה את המספר שלך (ייקח לי זמן לשכנע אותה, אבל יש מצב שזה יצליח).
יחסי מין לא אמורים לכאוב...סוסה אדומה
ובטח שלא לבנות על זה שרק אחרי הלידה יעבור לה. מה עד אז, מסכנה? (חוץ מזה שאחרי לידה זה סיפור בפני עצמו)
במצב של כאב, נוצר כיווץ לא רצוני (וגניסימוס), וזה יוצר התניה כזו שרק מחמירה יותר את הנזקים במימד הפיזי והפסיכולוגי.

אתה מאוד סבלן, אבל אם אתה רוצה שמשהו יתפתח, אתה צריך להיות אפילו עוד יותר סבלן גם בינך לבין עצמך.

אל תתפתה לתגובות שמלחיצות אותך.
היא לא אשמה במה שעובר עליה.
ולחץ וחוסר סבלנות עשויים אך ורק להזיק לתהליך ולהתקדמות שלו.

צריך להבין שמעבר לזה שהיא יודעת שהיא חייבת לך, לא רק שהיא לא נהנת מזה, היא ממש סובלת.
אתה חייב להבין את זה כי זה הדבר היחיד שיעזור לך להתקדם משם.

מעבר לזה, אני חושבת שכדאי שתנסה לחשוב על דרך לעורר אותה בצורה חכמה.
הרבה גברים מתלוננים, לא יודעים לגשת בצורה נכונה לאישה שלהם.
אני יודעת שזה לא הסיפור אצלכם, אבל להוסיף בקשב וברגישות לאישה לא הזיק אף פעם לאף אחד.
או מאידך או בנוסף תחשוב איך לעורר אותה ללכת לטיפול אבל בסבלנות ובנחת.
(אני לרגע לא מזלזלת בהתמודדות שלך. להפך, מאוד מעריכה את הסבלנות ואת הטוב שלך, רק חשוב לי לומר לך שנדרשת סבלנות נוספת. ורק רק היא תעזור).

זכית בהתמודדות מסויימת.
יש לך שתי ברירות,
או לוותר עליה לחלוטין עם החבילה כולה, או להתמודד בחכמה כדי לקצר את התהליך ואת הסבל.

יש ברשת כל מיני שיחות ושיעורים בנושא של כאבים ביחסי מין.
תחפש, זה עשוי לעזור לך להבין מה עובר עליה.
יעזור לך לא לשפוט אותה,
ואולי גם יעזור לך להתמודד עם זה בדרך עקיפה,
מעבר לזה, טכנית -
יש מידע גם בנוגע לרופאות שיודעות לאבחן ולטפל בבעיות מהסוג הזה.

אם אתה רוצה שאחפש לך, בשמחה...
העניין הואשםאנונימי
שהיא אומרת שאם היה אפשר חיים ללא יחסי מין, היא הייתה מעדיפה את זה, אבל בגלל שצריך יחסי מין בזוגיות, אז היא לוקחת את זה יותר ברצינות.

אני לא רואה יותר מדי התקדמות ב4 חודשים האחרונים, אבל בע"ה היא תטבול בקרוב וננסה משם.

אם יש לך סרטונים לדוגמא, אשמח לראות יחד איתה
מחילה אבלקורונה משמחה
נשמע לאורך כל הדרך (אני עוכבת) שהיא פשוט מנסה להצדיק ולהקטין את הבעיות שלה, ובעיקר להמנע מלטפל בהם בתירוצים שונים,
אני לא שופטת חלילה כי זה בוודאי קשה לה
אבל אתה חייב להיות אסרטיבי.
אחרי הלידה המצב לא צפוי להשתפר ולהפך, נוספים אתגרים נוספים בעניין ומסביב לו
לא יודעת מה להציע, יש פה חכמים יותר ממני שיעזרו לך
אבל כך נראה בעיני
כל הכבוד לך על הסבלנות הרבה מאד- זה בטוח עוזר ויעזור לכם לצאת מהמשבר!
תודה שםאנונימי
אני שומע לרוב "אסרטיביות עם רגישות".
לא מאה אחוז מה זה אומר עדיין, אבל גם הסקסולוגיות זה התקדמות.
בקצרה כי אין לי זמן כרגעקורונה משמחה
קודם כל תמשיך להאמין שאיך שאתם חיים מבחינת העניין - זה לא צורה.
לא מקיימים יחסי אישות רק (וגם לא בעיקר)בשביל להכנס להריון
זה אמור להכנס לשגרת החיים בשמחה
(אגב תמיד יש קשיים, במיוחד בהריון/הנקה/מניעה וכו
פתרונות מוצאים אם יש רצון, והיא חייבת לרכוש את זה. כמובן שלפעמים גם אין פתרון אבל זה אמור להיות זמני כל זמן לגופו, וגם בזה צריך באהבה לבוא לקראת השני , לכל הכיוונים . מסירות לבן זוג זה חיינו, בכל דבר)
לא מגיע לך (וגם לה, כשהיא תבין את זה) לחיות ככה
אל תתייאש ותמשיך להתעקש כדי שהיא לא תתקבע בדעות שלה
אחאת תמצא את עצמך חי ככה ביאוש עם ילדים עד 120.
מצוין שאתה רגיש ומתחשב ונותן לה זמן ומחפש בנרות דרך לפתור את העניין
ותמשיך ככה!
אבל שהיא תדע שזה לא יהיה ככה לנצח וזה בעייתי ואתה לא מתכוון לוותר
ברגישות כמובן, אבל בהחלטיות
היא נתנה לי משל, אשמח לדעתכם:שםאנונימי
היא אמרה "דמיין לך שאומרים שיש עוגה שאתה חייב חייב לטעום!
ואז אתה מגלה שהיא מגעילה. כולם נהנים ממנה, אבל אותך זה דוחה.
ואז אתה מנסה שוב פעם אחרת וזה עדיין מגעיל.

וככה 5-6 פעמים... אז בפעם השביעית אתה כבר לא תרצה לאכול אותה, אלא תאכל כי אתה חייב ותסבול מכל ביס".
אוי זה נורא...מופאסה
אז תספר להמיואשת******
שגם אני חשבתי ככה. ולקח לי שנה בערך והמון טעימות מהעוגה הזו כדי לגלות שאני לא רוצה לוותר עליה. זה לא זבנג וגמרנו לרוב הנשים. זה לוקח זמן.
ועם כל זאת
ישנן גם אנשים א מיניים. אם לא מנסים לא יודעים.
מן הסתם היא רוצה להמשיך לעשות את זה כי היא תרצה הריון ועוד אחד. והיא חיה עם גבר... מדי פעם צריך... לא חבל לא ללמוד להנות מזה אם בכל מקרה צריך מדי פעם לעשות את זה?
(סליחה על בוטות)
כן, היא מאד רוצה ליהנותשםאנונימי
היא גם מאד נהנית מה"מסביב": היחס, הליטופים המסאז'.

אבל היא אומרת שזה נחמד לה ותו לא. לא שהיא ממש ממש מצפה לזה כמו שהאכילו אותה עד היום.
בשביל להנות צריך להתאמץ. משפט חכם ונכוןמיואשת******

אנחנו נהנים מלקרוא ספרים

לוקח לנו לפחות שנתיים ללמוד לקרוא מהר ובלי ניקוד. לפעמים יותר. ובהתחלה לא מבינים מה כיף בזה

יש עוד כל מיני דוגמאות

מי שרוצה להנות צריך ללמוד ולהשקיע

רק במה להשקיע?שםאנונימי
הסקסולוגית הראשונה אמרה לה שהיא צריכה לדמיין דברים ואם היא לא יודעת מה לדמיין, אז שתראה סרטונים.

השנייה אמרה לה לקחת הכל בהדרגה, רק שמאז עברו 3 חודשים כמעט.

וחוץ מזה שעכשיו היא גילתה שהיא כנראה לא תטבול בזמן בשביל להיכנס להריון, אז היא נכנסה לבאסה...
ממש מציעה לאשתך להתקשרנגמרו לי השמות
אליי בשמחה.
שלחתי לך מסר עם הטלפון לפני כמה ימים.
גם אתה יכול (וגם שניכם יחד) ואנסה להסביר יותר באריכות

מקווה שבהמשך השבוע אמצא זמן לענות גם כאן באריכות.

צריך לטפל בזה מהשורש ולהבין אותה ולשמוע אותה לעומק ולפרטי פרטים ויש לי מיליון דברים לומר לה...

ממש חשוב לטפל כי אם לא תהיה התייחסות זה לא יסתדר מעצמו, אלא לרוב רק יחמיר עוד ועוד.
ביקשתי ממנה,שםאנונימי
גם אז וגם עכשיו והיא טענה שהיא לא חושבת שיהיה לך מה לחדש לה.

שאלתי אותה "אז מה אכפת לך לנסות? מה יש להפסיד?"
והיא ענתה: "כי אכפת לי".

זהו, לא רציתי להתעקש על זה מעבר.
להבא אחיהנחש המקסים
תשאל את השאלה בצורה חיובית.

בקטע של "אני אשמח שתדברי איתה"?שםאנונימי
אני עדיין יכול לעשות את זה.
כן אחיהנחש המקסים
עצם השאלה פותחת אותה למקום אחר לגמרי.
"אשמח שתדברי איתה היא יכולה לעזור לנו להתקדם.."..

*כלל*
תמיד בכל צעד בכלל בחיים תשאל האם זה מקדם/משרת אותך(או כל נושא אחר)
במקרה שלך זה הזוגיות/אותך/אשתך .
כל שאלה יכולה לכלול משהו אחר או את כולם יחד אפילו.

וכשאתה אומר לה:
אשתי היקרה אני ממש אשמח אם תדברי איתה ותיישמי את מה שהיא אומרת זה מאוד יכול לעזור לנו לזוגיות וכו'...

(יתכן שלא תראה שינוי מהיר עם זאת שאתה פותח אותה לכיוון ומיקוד אחר תקבל תשובה הרבה יותר טובה)
מאשר מה שאמרת לה "מה אכפת לל לדבר איתה ?מה יש לך להפסיד?"
(ההנחת יסוד כאן שאכפת לה ממה שהיא עושה ז''א שהיא סומכת על עצמה במקרה הזה.
וההנחת יסוד השניה שהיא מפסידה-אז היא ענתה לך מה היא מפסידה)
אתה מבין אחי ?
(במידה ולא מובן תעדכן בפרטי)


היא הייתה אומרת לישםאנונימי
שהיא לא רואה איך זה היה מועיל.
כי היא מישהי אולי מקסימה מפורום באינטרנט, אבל לא מקצועית ספציפית למיניות ועוד אלף סיבות שאני מרגיש שזה לא זה אלא משהו עמוק יותר.

בכל מקרה קיבלתי
האמתמיואשת******

שלדעתי היא צריכה להשקיע בלאהוב אותך. כבן אדם.

וגם להבין ששנה זה נורמלי

וכשבטוחים שזה נורמלי, ובטוחים בנישואים וחותרים ביחד למען מטרה של חיים משותפים וטובים ביחד, בלי להתעסק כל היום וכל הלילה בזה, אז זה יבוא

נשמע לי יותר מדי התעסקות בחיים שלכם במטפלים ובפורומים וביועצים

רק התחלתם את החיים. זה באמת נורמלי לא להנות יותר מדי, ולנסות שוב ושוב, ולהשקיע בזוגיות כולה ולא רק בפן הזה, ולחיות. פשוט לחיות. אם יש בעיה ספציפית שצריך לפתור מילא. אבל אני באמתמבטיחה לך שהמון המון זוגות האשה לא יוצאת מגדרה ונהנית כמו בסרטים בהתחלה.

תנסו קצת לחיות חיים נורמליים 

אני תוהה איך זה אצל החילוניות...שםאנונימי
אם גם הן ככה...

ואנחנו דווקא ממש חיים את החיים טוב, בקושי (לאחרונה) מתעסקים בזה
טוב מנסה עכשיו לכתוב כאן כמה דבריםנגמרו לי השמות

תראה, בגדול וכמי שעוקבת פחות או יותר אחר הסיפור שלכם - אין ספק ש*אשתך* היא כרגע הצד שיכול יותר להיתרם מכל מה שאנשים יקרים כותבים כאן וגם מכל מה שאני חפרתי לך בעבר וגם עכשיו.

ז"א, זה ש*אתה* כאן מולנו ולא אשתך, זה באמת ברירת מחדל.

כיוון שהיא הנושא העיקרי, היא היא זו שיכולה כ"כ להיתרם ולהיעזר וממש לקבל מקום לכל מה שהולך אצלה בנפש, בגוף, ברגש, בנשמה, בהכל.

ולעניות דעתי, זה מאוד מאוד חשוב, אפילו קריטי.

 

מכיוון שאשתך לא כאן, אלא אתה,

בלית ברירה אני כן מנסה לכתוב (שוב) עוד כל מיני דברים שעלו לי.

אבל מדגישה שתהליך עמוק עם אשתך יכול להיות עבורה, עבורכם, עבורך פי אלף יותר אפקטיבי, ומניסיון של נשים בנות 40+ שאני מלווה עכשיו אחרי 20 שנים של משקעים בנושא - כ"כ כדאי לטפל בזה שזה עוד "קטן" בלי לסחוב אינספור מטענים...

 

כרגע אתם בשנה הראשונה לנישואיכם, לפני ילדים, עדיין בהתלהבות וברצון הגדול של הזוגיות, הקשר, של לעבוד על דברים, לפתור אותם, לעבוד קשה.

וזה מצוין, באמת.

אני מקווה שתמשיכו כך גם עוד 100 שנים.

עם זאת, צריך לזכור שאתגרי החיים מביאים איתם הרבה דברים לא פשוטים לזוגיות כמו

השגרה

ההורות

הריון ולידה

מטענים שנצברים

צרכים לא ממומשים של שני בני הזוג שהולכים ומתעצמים

פגיעות הדדיות בכוונה או בלי כוונה

ועוד ועוד.

 

כרגע, במצב ש*אתה* מרגיש שיש לך צורך מאוד חזק בקירבה שלמה - גם נפשית וגם גופנית - ואתה מרגיש שהצורך הזה לא נענה, ומנסה ומשתדל ככל יכולתך,

ובמצב ש*אשתך* מרגישה שיש לה צורך לחוות את הזוגיות והמיניות בצורה מושלמת, או אם זה לא טוב ואפ]ילו כואב אז להימנע מזה, ועוד כל מיני צרכים שכרגע לא ממומשים -

שניכם עומדים בנקודה בה לשניכם יש צרכים לא ממומשים.

זו נקודת רתיחה.

וככל שעובר הזמן - זה יכול להזיק.

 

ב"ה יש כ"כ כ"כ הרבה ידע היום, קורסים, נשים שמטפלות בנשים, סדנאות אנונימיות, רופאים ומה לא...

כך שלהיות במצב כמו שלכם ולהמשיך להיות בו כל יום שעובר - לי אישית כואב הלב בשביל שניכם.

כי למה?! למה שלא תחוו שניכם חיים מלאים ומספקים? לכל דבר יש פתרון.

צריך לרצות.

צריך לדעת שיש פתרון.

 

אני חושבת שהדבר המרכזי ששניכם, ובמיוחד אשתך, צריכים לדעת כרגע הוא - שמיניות, כמו זוגיות היא דבר שמצריך לימוד!!!

 

ז"א, שגם זוג שמהתחלה הכל הלך לו "חלק", עדיין המיניות שיכולה להיות לו אחרי שנה, אחרי 5 שנים, אחרי 10 שנים ואחרי 20 שנים זה משהו אחר לגמרי.

ככל שילמדו יותר, יעמיקו יותר, חיתנסו יותר, - כך החוויה יכולה לגדול ולהתעצם.

אי אפשר לצפות ממישהו שישר זורקים אותו לבריכה לדעת לשחות בלי ללמוד.

כנ"ל בנישואים וזוגיות

כנ"ל בהורות וגידול ילדים

ןכנ"ל במיניות.

תזכרו בבקשה שזה דבר שצריך לימוד!

"תורה היא וללמוד אני צריך"

הלימוד הזה כולל בתוכו שכאשר רק מתחילים להכיר ולהתנסות בכל העולם הזה שנקרא מיניות - ההתחלה יכולה להיראות הרבה פעמים מאוד צולעת.

ולא נכון, אני חוזרת - לא נכון! להסיק מזה לכל המיניות באשר היא!

כרגע נדמה שאשתך חשה שאם לא היה לה נעים וכיף, ואם ניסתה 7 פעמים לאכול עוגה ולא הייתה לה טעימה - כך זה יראה למשך כל החיים. אז היא בכלל לא רוצה יותר אפילו לנסות לאכול את העוגה הזאת,

ועדיף לה חיים בלי צורך במין בכלל.

אבל מה שאשתך היקרה לא לוקחת בחשבון זה שזה שכרגע, גם אם שנה, לא הולך ולא נעים ולא כיף - בשום צורה לא אומר שכך יהיה גם בהמשך!!!

היא צריכה לקחת בחשבון שעם לימוד נכון

שעם ידע נכון

שעם היכרות נכונה שלה את הגוף שלה ומנגנוני העונג וההנאה שלה

ועם היכרות שלך את שלך ואת שלה כנ"ל

ועם תקשורת ביניכם בנושא

ועם חוויות גופניות חיוביות שלאט לאט יצרבו בתת מודע שלה ויסלקו את החוויות הרעות והכואבות שיש שם עכשיו - זה יראה אחרת לגמרי!

היא יכולה להגיע למצב שטוב לה וממש ממש טוב לה והיא רוצה עוד מזה!

היא יכולה להגיע למצב שהיא נהנית 100% ממצב של 0%

היא לגמרי לגמרי יכולה.

וזו הבשורה הכי גדולה.

שזה לגמרי בר שינוי.

לגמרי בר תיקון.

שמה שעכשיו ממש לא מחליטו על איך יראה אח"כ?

לכן אני כ"כ רוצה בשבילכם שתטפלו בזה עוד עכשיו\

כי אם משאירים את המצב כך ומחכים באופן פסיבי שיקרה נס - הוא לא יקרה בד"כ.

אלא אם כן נעבוד באופן אקטיבי ואז נביא בעצמנו לכך שיקרה.

 

עכשיו אני יודעת שאני כותבת המון,

ותאמין לי שבשיחה עם אשתך הייתי אומרת עוד פי אלף יותר,

אבל הדברים כ"כ עמוקים ורחבים מני ים שאני כמעט לא יודעת מאיפה להתחיל, בכנות...

 

אבל להשאיר אתכם בלי כלום במצב שלכם אני גם לא מסוגלת, לכן מנסה מה שכן אפשר.

וחוזרת ואומרת שוב - אל תזניחו את זה.

בשבילכם.

 

עכשיו אנסה לכתוב בראשי פרקים ונקודות מה שקשור:

 

1. צריך להבין שאישה שחווה כאב, אפילו פעם אחת, מיחסי מין,

ואישה שכל חייה חונכה להימנע מכך ולחכות לאחד המיועד שלה,

וראתה סרטים ודמיינה דמיונות ורצתה כבר להרגיש את הפרפרים ואת הטוב הזה שכולם אומרים -

ופתאום החלום הזה התנפץ לו אל מול שברי המציאות

ולא רק שהיא לא נהנית,

אלא כואב לה!!! ממש ממש כואב לה! במקום הכי רגיש ופרטי שלה!

זו כבר חוויה מאוד קשה.

 

ואז היא מנסה שוב.

ושוב 

ושוב

 

ומה הגוף זוכר?

 

הגוף זוכר שכואב לו.

הגוף זוכר שלא כיף לו.

הגוף זוכר שהוא לא נהנה.

 

אז הגוף חכם

והנפש שלנו חכמה

אז היא לא רוצה לחוות עוד כאב

ולא רוצה לחוות עוד משהו שהוא סתמי ולא מהנה.

 

ואשתך אומרת לך בכנותה ובישירות וברגישות שלה שהיא חשבה שהעוגה כ"כ טעימה והתאכזבה לגלות שוב ושוב שלא.

ואני עונה לה - יקרה, זה בר שינוי. העוגה עוד תהיה טעימה. מבטיחה לך שזה אפשרי.

 

הדבר הראשון שצריך לעשות - הוא שלא יכאב!

 

מה שזה אומר בפועל - שעושים רק ואך ורק מה שנעים לה

מה שטוב לה

מה שגורם לה הנאה

ובשנייה שהיא חושבת שיכול לכאוב לה,

עוד לפ]ניח שזה קורה - מפסיקים!

ועוברים ישר למשהו אחר שכן נעים וטוב לה.

 

אם היא תחווה רק הנאה

רק טוב

ולא כאב

לאט לאט הגוף יחליף את ה"דיסק" של הכאב והרע שמייחס לנושא לדיססק של הנאה וטוב.

אבל א ב זה שלא יכאב.

 

בד בבד, אני שוב ממליצה כן לטפל במקור הכאב.

הכאב יכול לנבוע מהרבה מאוד סיבות:

- יכול לנבוע מחוסר ידע של בני הזוג שיכול לגרום להם לפעול לא נכון ולהתנהל לא נכון בזמן קיום היחסים,

- יכול לנבוע מוסטיבוליטיס - דלקת במבוא הערייה

- יכול לנבוע מוגיניסמוס - היצרות בלתי רצונית של השרירים שמקיפים את הנרתיק וזה גורם לו להיסגר

- יכול לנבוע מפטריה

- יכול לנבוע מיובש בנרתיק - כאשר אם מבינים שגוף האישה פועל בדומה לגוף של הגבר, ובעצם "מאותת" מתי הוא מוכן ע"י רטיבות, וע"י התרחבות של הנרתיק כל פעם עוד קצת עד למצב שהחדירה לא תכאב כלל - לשם כך צריך להבין את הפערים בין גברים לנשים בזמן שהם מגיעים לעוררות הזו -

כאשר לדברים בממוצע לוקח 2 דקות ולנשים בממוצע לוקח 20 דקות - כםפול 10

ואישה צריכה להיות מוכנה, אחרי משחק מקדים, אחרי הרגשה של כל התקופה, כל הזוגיות וכל היום שהיא אהובה ורצויה ושווה ונחשקת, אחרי מגע מלטף כמו שכתבת של חיבוק מסאז' וכו' וובעיקר אחרי *זמן* והתמדה, וידע שלה את הגוף שלה,

ידע של בעלה את הגוף שלה ומה נעים לה ומה לא - וכמובן להימנע לחלוטין ממה שכואב וממה שלא נעים,

ע"י תקשורת שלה של מה נעים לה בדיוק וכמה ואיפה וכו' לפרטי פרטים,

ויגיעה של הגבר והאישה יחד את האיבר הנשי ואיך הוא עובד ושיש בו 8000 קצות עצבים!!! ואיזה מגע ועוצמה וקצב וכו' יכול לענג את האישה,

אפשר להיעזר בחומרי סיכה שמונעים את היובש,

 

מעבר לכאב שצריך לטפל בו, יש עוד חסמי חשק שיכולים לחרב את החשק של האישה (גם של הגבר) והם בעיקר:

- חוסר יכולת להרפות ולשחרר - אישה או איש שהם פריק קונטרול ורוצים להיות בשליטה כל הזמן

- רצון להגיע כבר ל"שיא" וכל הזמן לחשוב על זה - כאשר צריכיך להבין שהמטרה היא לא ההגעה לשיא אלא המטרה היא הקירבה בין בני הזוג! המטרה היא ההנאה עצמה גם מחיבוק גם מהכל, המטרה היא הקירבה!

אם השיא יגע - יופי. בונוס. אם לא - גם יופי. כי המטרה היא הקירבה.

לא לנסות להיותכל הזמן ב"מרדף" ובמחשבה על הגעה לשיא - כי עצם הדבר הזה עצמו גורם למוח לא להגיע.

האמיגדלה במוח פועלת ולא מאפשרת לשחרר ולהגיע לשיא!

- נטילת תרופות או גלולות יכולים לפגוע קשות בחשק

- גם תרופות נוגדי דיכאון וחרדה, גלולות למניעת הריון, תרופות ללחת דם וכולסטרול

- תזונה לקויה

- חוסר פעילות גופנית

- סמים, אלכוהול, סיגריות

- לחץ

- עייפות

- שיעמום

-שגרה

-שינויים הורמונליים כמו הריון, לידה גיל המעבר וכו'

- תפיסות שגויות על מיניות

- חינוך שמרני מדי שחינך שמיניות=חטא או משהו אסור או מלוכלכך או רע

- תבניות שקיימות בנו בתת מודע שמפריעים לנו להרגיש טוב עם המיניוצת שלנו

- דימוי גוף שלילי

- דימוי עצמי נמוך

- חוויה שלילית בקבלת המחזור בנערות וכל מה שהתלווה לכך

- פגיעה מינית בעבר

- יחס שלילי של אמא/אבא המשפחה לכל הנושא כטאבו שאסור לדבר עליו וכמשהו "מלוכלך"

- חוסר שמחה בחיים בכללי

- מתחים בזוגיות וזוגיות עם בעיות

- רגשות שליליים

- הסביבה בה גדלנו (הורים, אחים, בי"ס אולפנה וכו') והיחס שלהם למיניות

- הסביבה התרבותית בה גדלנו והיחס בה למיניות כולל חשיפה רעה לנושא כמו בפורנוגרפיה או סרטים לא צנועים ואחרים

- מסרים שמתקבעים לנשים כבר מהיותן נערות כמו: אישה צריכה לשים ברקס והאיש גז,

אישה צריכה לשמור על עצמה,

לא מדברים על זה, זה פויה, איכסה וכו', חייבת להיות דוגמנית כדי שירצו אותך, רק הגבר נהנה והאישה נותנת שירות וכו' וכו/' עוד מסרים מעוותים שנערות מקבלות מהסביבה הקרובה והרחוקה שלהן ומתקבעים והורסיםלהם את היחס למיניות.

זה גורם בתת מודע לאישה להיות מנותקת מהמיניות שלה ולרצות להתרחק מזה כדי להיות "טוטבה" ולנהוג "נכון" ואז האישה עושה ומקיימת את היחסים כעוד מטלה שצריך לעשות - ממש רק כדי לסמן וי שעשיתי את המטלה הזו וזה חמור מאוד לנפש.

 

מה שעוד יכול לגרום לאישה לא להגיע להנאה ביחסים זה גם:

- ניסיון לרצות את השני בלבד

- חוסר ידע של האישה על הגוף שלה

- חוסר ידע של האיש על הגוף של אשתו

- חוסר סבלנות

- רגשות שליליים

- חוסר ביטחון

- דאגות ומטלות שצריך חלעשות

- חוסר יכולת להרפות

- חוסר יכולת לקבל

- חוסר בהתמדה

- לא לתת מספיק זמן

- כיווץ במקוםפ הרפייה של הגוף

- הדחקה של תחושות גופניות של האישה והחשק שלה אולי כי הרבה שנים לא היה אפשר וניתן לבטא או עקב התנסויות לא נעימות של כאב וכו'

- ריצוי יתר - אישה שבשבילה מיניות היא שירות לבם הזוג והמיניות הפכה עבורה למטלה נוספת שיש לבצע עבור מישהו אחר.

- חרדת ביצוע - כמו אני עושה טוב? איך אני נראית? מה הוא חושב עליי? וכו'

- חרדת דחייה

- חשש מקירבה וחשש מאינטימיות

- רשימת מטלות שגורמת לאמיגדלה במוח להפריש הורמוני דריכות ולדכא את בכך את הורמוני האהבה אוקסיטוצין ושות' שמעוררים את החשק המיני.

 

אז מה כן אפשר לעשות בתכל'ס?

 

- להשתמש בג'ל סיכה שלא יהיה יובש

- לדאוג לעשות רק מה שנעים וכיף

- לומר שהמטרה היא הקירבה ולא ההדעה לשיא

- לא לגרום לכאב אף פעם

- לזכור שמיניות זה לימוד

והיא יכולה להתעצם כל שנה יותר ויותר ויותר

לזכור שמיניות ותשוקה זה משהו אקטיבי לגמרי - שאפשר ליצור

ולא משהו פסיבי כמו שטועים לחשוב!

- לברר ולהרגיע ספקות בהלכה אם יש ע"י שאלת רב וכד' - יש מגוון רחב של פסיקות הלכתיות שמרגיעות את כל החששות והפחדים שיש והכל מותר ורצוי וטוב (כאשר הכללים המנחים כאן הם: אשתו, אשתו המותרת לו, בחדרי חדרים וברצון שניהם)

- שזה יהיה מהנה לאישה ולא שירות לבן הזוג

- שתהיה רטיבות ומוכנות של גוף האישה

- שלא יהיו הפרעות חיצוניות - להשתיק טלפונים, מנעול, לא לדבר על טרדות בזמן הסמוך ועצמו וכו'

- להוריד את הרציניות בעת קיום היחסים - מיניות זה זמן של משחקיות, של שובבות, הומור, להירגע ולהשתחרר

- שלא יהיה מורט עצבים ושלא יהיה אחרוןם בסדר העדיפויות

- לפנות מרחב אירוטי - מרחב של זמן, פניות ומקום גם לתשוקה.

לפנות זמן מוסכם מראש. ואם רוצים עוד בנוסף - מעולה, אבל שיהיה גם זמן קבוע מראש

- צריך ליצור מרחב בטוח ואוהב שמותר בו גם לטעות ולפשל

- צריך לדעת גם לתת וגם לקבל.

להראות ממש לגבר מה לעשות ואיך לעשות - להגיד! בני הזוג הם לא קוראי מחשבות אז לא לצפות שהשני יבין לבד מה נעים ומה לא.

- סבלנות

זמן!

התמדה!

ידיעה והיכרות עם הגוף שלנו

טיזינג

 

לתכנן מראש

שיתוף הדדי

 

אם מתביישים - אפשר לדבר במגע במקום במילים ולהדריך עם היד והגוף או להשתמש במילות קוד וכו'.

- התפתחות אישית מקיפה של בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה ויצירתיות, ביטוי עצמי וכו'

לגבי הפערים בין מי שרוצה יותר למי שרוצה פחות:

פערים קיימים כמעט אצל כל זוג. מי יותר ומי פחות.

בן הזוג שרוצה יותר יכול להרגיש: "אני דחוי. אני לא אהוב. לא מעוניינים בי"

ובן הזוג שרוצה פחות יכול להרגיש "דוחקים בי.

משהו אצלי לא בסדר.

אני אשמה. משהו בי דפוק" וכו'

 

זה מקום מאוד לא פשוט לשני בני הזוג.

צריך קודם כל להבין אותו ולהרגיע את הפחדים והחרדות האלה. הכל בסדר.

ולאט לאט לטפל בדברים, בהדרגה.

 

עוד דברים שיכולים לעזור בתור טיפים אחרי שטיפלנו בשורש:

חיבוק בבוקר, הודעות נחמדות של חיזור במהלך היום, אווירה רגועה, לישון טוב, ארוחה קלילה וטובה, בלי הסחות, שתייה חריפה, מוזיקה, ריחות, נרות, בגדיםפ יפים, עמעום אורות,\ תאורה מחמיאה, מילים מחמיאות, פירגון הדדי, מגע שנעים, הפתעות נעימות,

 

לזכור ש"אני נורמלית" ואפשר להירגע!

אחוז מאוד גדול של נשים מתקשה להגיע לשיא ולחוות חשק בגלל כל הסיבות שמניתי כאן ועוד

סיבות מנטליות של תפיסות שליליות לגבי מיניות, הנאה ודימוי גוף,

סיבות בזוגיות של פגיעה באצון ובמערכת היחסים,

סיבות של ידע שאישה לא יודעת איזה מגע מוביל לאורגזמה

או בן הזוג לא יודע

 

וכו' וכו'

 

יש עוד המוווון מה לכתוב ולהאריך

אבל כרגע אני חושבת שאעצור כאן.

 

המון המון בהצלחה לכם.

( ואומרת שוב שאם אשתך/אתה/שניכם תרצה לשוחח איתי - בשמחה

כל הכבוד לךהנחש המקסים
שהקדשת זמן.
ממש יפה!
מפורט מאוד..הלוואי ובאמת יהיה להם שינוי.
כל הכבוד לך על הכתיבה שםאנונימי
אני מתלבט אם להעתיק ולשלוח לה.

אבל באמת סחטיין

מהדברים שאני ראיתי:
יש לה באמת את התחושות שאת מתארת.
כשאני בא רק בשבילה ורואה שהיה נהנית אבל בסוף "כאילו היה נחמד... אבל לא שממש רציתי את זה", זה עושה לי באסה.

כן יש את המקום כפי שציינת שאני בא לגעת איפה שיעשה לה טוב, אבל כן מצפה שגם נגיע לסיום ואולי אני צריך לשחרר מזה (כבר הגעתי למסקנה הזו בעבר, אבל זה לא שרד יותר מדי כשראיתי שהיא עדיין לא עפה על זה".
אני חייבת להגיד לך משהו. חייבת.*א*נ*י*
אם זאת המציאות, אני ממש ממליצה לך למנוע ילדים עד שתצליחו להגיע לזוגיות נורמאלית.
כתה אמיץ, אתה אוהב, אתה מקסים, אבל אתה בן אדם. ועוד בן אדם דתי ונאמן.
בן אדם לא יכול לעבור תקופות חיים כל כך ארוכות בלי הקשר הזה. זה לא קשר רק גופני.
היא תאלץ להתמודד זמנית עם התשוקה שלה לילדים, כי המסלול של חיים ללא זוגיות תקינה יוביל לגירושים או לנישואים אומללים, ולא מגיע לילדים ולכם חיים כאלה.
קודם כל מוודאים שהזוגיות על דרך המלך אחר כך מביאים ילדים
ואוסיף משפט קטן:*א*נ*י*
כל זוג בטוח מתחת לחופה שהוא מסוגל להתמודד עם כל הקשיים, לא כל זוג רוצה להתמודד איתם אחרי שנה-שנתיים-עשר.
כדי שתרצו להתמודד עם האתגרים, אתם צריכים להיות במצב זוגי תקין
אנחנו לא באנו מאוהבים לחופהשםאנונימי
לצערי זה יכול להיות שזה מה שמכניס אותה לסרטים שיש משהו לא בסדר בגלל זה...
אבל מבחינתה אנחנו על דרך המלךשםאנונימי
כאילו אין מיניות בריאה - אבל אז מה?
למה זה כזה חשוב חוץ שתהיה מיניות מזה שאומרים את זה?
מבחינתה בשאר הדברים הכל אחלה לגמרי (לא באמת, תלוי תקופה).

והאמת האמת - אני גם בעצמי לא יודע מה לענות על זה. לא חייתי אף פעם כנשוי, אני לא יודע בעצמי איזה ערך יש למין.

שמעתי רק מכאן שזה ה"דלק" של נישואים, אבל לא באמת יודע איך זה עם זה והאם זה נחוץ.
אני לא יכולה להבין אותך, כי גם אני חווה מודל אחד של זוגיות ב*א*נ*י*
אבל אני כן יכולה להגיד שלא כדאי בעיני להיכנס לעולם של גידול ילדים ומשפחה בלי שטוב לכם עם הנושא הזה, ולפי מה שאתה מתאר לא טוב לא לך ולא לה.
מילא הייתם שניכם במקום נפשי מאוד מרוצה.. אתם לא. וזה ששאר הדברים עובדים טוב רוב הזמן, ב"ה, נותן לכם פנאי להגיע לאיזשהו מקום זוגי שלם בנושא
ובנוסף*א*נ*י*
נשמע לי שהיא מושפעת מעולם הסרטים, במחשבה על זה שזה או פשוט קל וזורם או שלא. בסרט הם תמיד מגיעים לסיפוק תוך שניות, תמיד זה החוויה הכי מדהימה, וזה פשוט שקר. היא צריכה לעבוד על עולם המושגים שלה בהקשר למיניות, כנראה שאם היא נחסמה כל כך מהר אז היא ציפתה למשהו לא אמיתי
האמתהנחש המקסים
באמת שזה כואב על שניכם.
זה ה-דבר שמחבר.כמובן שבמידה.
אבל ,תפילות..
אני מאד מקווה שזה נכון...שםאנונימי
כי אני מרגיש כרגע שאני חי עם מישהי בבית, שנחמד סך הכל, היא אחלה בנאדם וזהו..

ועם גבר היה לי יותר קל.

והיא קולטת את זה.
עם זההנחש המקסים
כל הגברים נסכים איתך 😅
טוב, אין ספק- יש לה טראומה ממשהוקורונה משמחה
בעניין הזה כמובן
שתגיד שלא, שתכחיש, ואני אלך יותר רחוק מזה- אולי זה כל כך מודחק אצלה שאפילו היא לא יודעת/ לא זוכרת מזה
אבל זה קיים.
אתה מתאר תפיסה קיצונית בהחלט יותר מכל חינוך שמרני שאפשר לחשוב עליו, במידה והוא לא היה פוגעני בשום צורה כמובן (ואפילו אם ממש לא חיובי).
חוזרת על הודעתי הקודמת בהחלט...
היא טוענת שאין לה...שםאנונימי
אני באמת לא מבין מאיפה זה מגיע

אולי זה מודחק
אם היא קיבלה מחזור בעקרון זה מאד הגיוני.44444
מחזור מקבלים 4-6 שבועות אחרי הפלה.

אם המחזור "רגיל" אז בעקרון זה בסדר.
אם לא- זה מצריך בדיקה.
כן, הוא מרגיש לה בסדר.שםאנונימי
נראה כמה זמן יימשך הדימום.
עוד הערה שהועלתההעני ממעש
יש אכן נשים שבודקות עדים וכו
אולי יתן לאשתך הרגשה יותר נינוחה

פעמים שזו אשתו של הרב, שמעבירה לו
פעמים שזו אחות למשל, ולא רק. שבודקת.

יש רבנים שמשאירים לבדיקה בתיבת דואר עם פתק, אולי גם נתון שיעניין אתכם
תסביר לה שרב מסתכל על זה כמו על דף גמראסוסה אדומה
וחוץ מזה, אפשר להשאיר אצל הרבה מהם בעילום שם. ככה שהפדיחה לא רלוונטית.

היא חייבת לדעת להתמודד עם זה.
תדבר איתה על זה ברגישות אך בנחישות שעם כמה שזה לא נעים, זה בראש, וצריך להתגבר על זה כמו שכולם מתגברים... אין ברירה.
(אם לא היו לכם שאלות עד עכשיו, כנראה שהיא ממש מחכה שההפסק יהיה נקי לגמרי. אולי לא לימדו אותה שטהור לא = נקי).

שים לב לדעת מתי לשכנע ומתי להרפות,
כי פה בניגוד לכאבים ביחסים ששם הייתי מגלה המון הבנה ואמפתיה ואפס לחץ וחוסר סבלנות, פה הייתי יותר עומדת (גם אם ברגישות) על הזכות לשלוח את העד לרב.
היא ממש הבהירה למשל שאם אני פונהשםאנונימי
למישהו על בעיה מינית כלשהי שיש בינינו (נניח הרב שחיתן אותנו שמאד עזר לנו בקשר) - אז היא לא מוכנה לדבר או לפגוש אותו יותר בחיים.

נניח בדוגמא עם הרב, היא ממש אמרה לי "חבל ששיתפת אותו, הוא דווקא היה ממש נחמד. עכשיו הוא אבוד מבחינתי".


ההזוי הוא שהיא אדם די רציונלי כמעט לגמרי, פה זה החלק היחידי בערך שהיא כזו.
את האמת אחיהנחש המקסים
אפשר להבין אותה במקרה הזה..
כי זה משהו אישי ולפעמים שאומרים אותו למשהו שהוא מוכר יש כאן עיניין של בושה וחוסר נעימות וכו'..
לגבי הכאב.דנוור

אתה אומר שבקושי עשיתם.. מה שאומר שכנראה זה צר ולכן כואב, ולזה יש חומרי סיכה שכל חתן אמור לקנות, ובד''כ זה כבר לא כואב..

עוד סיבה לכאב זה התכווצות של השריר עקב חוסר רצון או לחץ או פחד, לפעמים זה קורה עקב משהו בעבר.. טראומה מסויימת שאתה אולי לא יודע עליה וכדו'

אם אין סיבה אמיתית להתכווצות, אז תעשה את זה בצורה שההתנגדות תרד ובצורה רגועה, כמו, לעשות מסאז עם קרם וכדו' עם ניגון ברקע ונרות.. ותגיע לזה אחרי הרבה זמן כשהיא רגועה והכל בעדינות זה אמור להוריד את ההתכווצות הלא רצונית,

ייתכן...שםאנונימי
אני אגיד לך מה הבעיה... אולי זה לא נכון מצידי לעשות ככה, אבל כשיש מוזיקה רגועה זה יכול להרגיע אותה או מסאז' נניח, אבל אלה קטעים שאני לא נהנה בהם.

אני מרגיש שהיא עושה לי טובה שהיא בכלל נכנסת למיטה ואז התחושה שלי בכלל יורדת כי אני גם עושה משהו שלא בא לי ומרגיש כאילו היא מצפה שאודה לה בכל לבב על זה שהיא הסכימה

אבל אוכל לנסות. גם באמת עבר יחסית הרבה זמן (6 שבועות) והיא עם הרבה יותר מוטיבציה להיכנס להריון.
וואלה אחי לא פשוט בכללהנחש המקסים
אני בטוח שיש משהו מעבר לכאב הפיזיולוגי שכמובן כמובן אין מה להקל ראש בו.
עושה רושם שהיא ממש אנטי יחסי-אישות מאמין ודי בטוח שזה יושב על משהו..(הרבה פעמים זה יושב על דוסיות יתר,שמתחנחכים למשהו טוב ונפלא וכמגיעם לרגע עדיין סגורים וזה גורם גם לעיניין הפיזי והיא לא מאפשר לעצמה להינות ולזרום)
כמעט בטוח שאם תנסה פעם אחת לעשות את זה בצורה חכמה והיא תרגיש את הכיף בכל הסיפור הזה יש מצב שאולי היא תפתח במשהו.(ובמובן כמובן שלא שופט אותה)
כן, לפני זה היה לה ממש ציפייהשםאנונימי
אולי לא ממש, אבל היה לה חשק לזה מסרטים שראתה וכאלה...
..הנחש המקסים
ומה קרה אז?
מההתחלה היא הייתה סודית לגבי הגוף שלהשםאנונימי
ואז אמרה שיקח לה לאט לאט להתרגל ואז כאב לה וככה ירד לה החשק.
עושה רושםהנחש המקסים
שבהתחלה זה באמת מביישנות בריאה אפילו הייתי אומר.
כי אפשר להבין שלוקח לאט לאט להפתח.
אבל מפה והלאה צריך לטפל בצורה רפואית ומקצועית יותר..
המשלים שהיא נותנת לוקורונה משמחה
ממש אבל ממש לא מגיעים מ"ביישנות בריאה".
אין שופ מצב כזה.
יש כאן משהו הרבה יותר עמוק- שמעביר אותה בהרבה רבדים של שכנוע עצמי על דעות הזויות שמגיעות ממקום פגוע ולא סטנדרטי בעליל
וזה נשמע שרק הולך ומסתבך עם עצמם-
דהיינו דעות שעם הזמן אם לא יטופלו- יהיה קשה יותר ויותר להוציא אותה מהן.
מכירה לצערי מישהי כזאת, היה ירחם עליהם ועל בני ביתה...
ברור לי!!הנחש המקסים
אמרתי שאולי בהתחלה של הנישואים היא באמת התביישה (כמו כמעט כל אחד(בד"כ נשים) ולזה התכוונתי שאמרתי ביישנות בריאה)
וכמובן כמובן שהמצב העכשווי הוא ממש יושב על המון דברים עמוקים שיש לה אמונות מקבילות לגבי כל הנושא של האינטימיות שהיא לא פתוחה עם עצמה וכו'.
חושבת אולי היא עברה אונס בעברהאם ל2

ובגלל זה היא ככה.

אחרת מה כבר יכול להיות כבר אצלה?

 

היא לא זוכרת משהו כזה..שםאנונימי
אבל אולי אם לא ימשיך טוב, אז טיפול יפתח את זה באמת.

קבענו שהיא תלך לסקסולוגית אם לא נראה התקדמות.
בעז''ה אגיב על כך במוצ''ש...דנוור


ארבעה שבועות? באיזה שבוע היא הפילה?אשה שלו
ההפלה היתה טבעית או שהיתה גם התערבות?
יש פה עניין בריאותי מעבר למבוכה שלה, כל עוד היא מדממת זה אומר שלא הכל יצא.. חייבים להיות בפיקוח רפואי לראות שהכל בסדר ולא חלילה נגרם זיהום או סיבוכים אחרים
לבדוק שהבטא יורדת עד לאיפוס והרחם נקייה
בעניין המבוכה,
לך לרב ששניכם לא מכירים אישית, אין מה להתפדח
יש רב שקבוע מבקש מבעלי להשאיר אצלו את העדים בשביל השיעורים שהוא מעביר.. אז מה? בשמחה
הרב רואה עד צבוע, לא את הפרצוף שלה, לא מספר טלפון ואפילו לא כתובת מגורים..

מתנצלת מראש אם כתבתי דברים שכבר נכתבו, לא עברתי על כל התגובות.
תשובות:שםאנונימי
היה עם התערבות. גילינו אצל הרופא במהלך בדיקה שגרתית.
העובר הפסיק להתפתח כ3 שבועות לפני ההתערבות ולא קרה כלום מאז...

היא לא באמת דיממה, פשוט לא היה נקי כמו שהיא הייתה רגילה כשהיה מדובר במחזור רגיל.

ולגבי העדים - היא מתפדחת שאני אראה את זה...
גם יש לנו פגישה השבוע אצל רופא (בעקבות הפורום) לוודא שהכל יצא והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאכנס לרופא כדי שלא אסתכל.

אני כבר לא יודע איך להגיב...
לגבי העדיםהנחש המקסים
תגיד לה שהרב לא יודע בדיוק של מי כל עד!

יש פשוט תיבה ששמים במעטפה,רושמים עליה מספר טל' כדי שיחזור עם תשובה ופה זה ניגמר.

(תגיד לה שהרב לא יודע של מי בכלל העד,הוא חוזר רק לטל' להגיד תשובה)

ולגבי הרופא- תגיד לה שיש עמדה לבדיקה והיא עם וילון שככה לא תראה אותה.
ובמקרה הכי גרוע-אל תיכנס..(אם זה מה שיקל עליה)

שלא ייצור אצלה עוד יותר אנטי.
כמו דאתה מכיל אותה עד עכשיו תנסה גם עכשיו להבין ולחבק אותה ותיתן לה הרגשה שאתה איתה ולאט לאט.
בלי לשדר לחץ,שהיא אשמה בכל המצב
באיזה שבוע להריון היא לקחה את הכדור?אשה שלו
לגבי העדים, או שהיא באמת מתפדחת או שהמצב נוח לה בגלל הפחד מאינטימיות אז לא חשוב לה להטהר
זה יכול להיות גם וגם
אתם חייבים לבנות תקשורת ביניכם, אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומכם עם כל הרצון לעזור
אתם נשואים טריים, טבעי שהיא נרתעת מדברים חדשים במיוחד אם כל החיים טיפטפו לה על צניעות, קשה לה לעשות את הסוויצ' במוח
אעלה כאן עוד נקודה, יתכן שהיא ניחשפה לתכנים לא טובים ומפה הרתיעה שלה..
תתמוך בה, אל תנסה להלחם בזה, ככל שהיא תרגיש שאתה לא שופט אותה ומנסה לשנות אותה היא תרפה, תבין שבכל בסדר
היא נבוכה שתסתכל?
אתה יכול להציע לה להכנס ובבדיקה להשאר לשבת ליד השולחן ושיסיטו את הוילון
לא להלחם בזה אלא לעטוף אותה ולגרום לה להרגיש מוגנת ולא "משוגעת"
במקביל כמו שכתבתי ליזום יותר שיחות אמיתיות על המצב מתוך באמת רצון להבין, לא לשפוט ולא למצוא מה לא בסדר.. מהתשובות המתגוננות שלה נשמע שהיא מבינה שהיא אולי מגזימה אבל כרגע קשה לה לשחרר.. תהיה שם בשבילה
גם בעניין הקושי שלה ביניכם, הטיפול יהיה הרבה יותר אפקטיבי כשהיא תרגיש שאתה מרים אותה ושם בשבילה : )
ניסיתי את הגישה הזושםאנונימי
שאלתי אותה אם יפריע לה שאהיה בפנים ואסתכל רק על המוניטור (כאילו תכננתי משהו אחר...) וזה התחיל ב-לא מוחלט, ועבר לאט לאט ל"בסדר שתהיה איפה שהוילון", ואז "זה בסדר שתהיה איתי אבל ר-ק על המסך!'


האמת שהיום הייתה לי שיחה איתה ואמרתי שהיא חייבת להבין שזה תהליך של שנינו, שזה עניין ששנינו עוברים ושאני רוצה להיות שם בשבילה והיא אמרה "לא נכון! זה עניין שלי בלבד, עם כל הכבוד! אתה מאד עוזר, תודה רבה לך, אבל בהחלט אני עוברת בלבד את הפיזי ואני מרגישה שזה עניין שלי לבד".
היא רוצה לחיות בזוגיות? או אולי לא?תיתי2
האמת שאפשר לשאול את זה גם לגביך
אבל לפחות אתה מוכיח שמשהו בך רוצה
כי אתה כל כך מתאמץ על הזוגיות.

זו שאלה לא קנטרנית אלא אמיתית.
את רוצה לחיות איתי בזוגיות?
להיות שותפה שלי?
שותפות לרגש, לחיים, לחוויות?
או שאני פה כדי שיהיה *לך* ילדים?
את רואה אותי בסיפור? רוצה לראות אותי?
רוצה שאני אראה אותך?
או שאת מעדיפה לבד וככה טוב לך?

גם אני לא תמיד מבין בשביל מה לי זוגיות
לפעמים מרגיש שיותר טוב לי לבד
או עם חברים
אבל משהו בתוכי כן אומר לי לנסות את זה - בכל הכוח.
לנסות להיות בזוגיות כי יש שם משהו שאני רוצה
לא יודע עדיין להגדיר מה.
את רוצה לנסות ביחד איתי?
בואי נתאמץ על זה ביחד.
כי אם אני אתאמץ לבד, לא תצא מזה זוגיות...
שאלתי אותה את זה.שםאנונימי
שאלתי אם היא בכלל נמשכת אליי, אם היא אוהבת אותי, אם בכלל בא לה.

ואז היא אמרה שמבחינה זוגית היא אכן נמשכת אליי, שכן היא רוצה זוגיות (היא גם בטוחה שאנחנו זוג סבבה לגמרי חוץ מהקטע המיני ואולי היא צודקת) ושאם היה אפשר לחיות ללא יחסי מין, אז זה היה האופטימלי.

היא אכן אולי מרגישה שאנחנו לא אחד למען השני עם כל הרגשות שלנו לגמרי, אבל זה נראה לי גם תלוי מתי שואלים אותה.
את הכוח היא מקבלת ממך .הזכר משפיע והנקבה מושפעתהתחברתי
כנראה שגם אתה מטבעך אדם "מרצה" כדי לברוח מוויכוחים. מבלי שתתכוון אתה משדר לה חוסר בטחון שבלאו הכי מאוד חסר לה. כשתעמוד לצידה נחוש ועם הרבה רגישות ואהבה היא תסמוך עליך ....אתם תגיעו למצב שאת האנרגיות שלכם אתם תפסיקו לבזבז בפילוסופיה וויכוחים . ולכן תמשיך להוביל בנחישות את המהלכים.
""אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורים"". ולכן תמשיך ליזום וללכת לרב ולאנשי מקצוע ככל שידרש, בהחלטיות ובטחון מבלי לשדר מעט של ספק, ותוך כדי שיתוף מלא. אישתך חכמה והיא קלטה שאתה דמות מרצה ולכן קשה לך להוביל אותה מבלי שתתנגד ותתרץ את טיעוניה בהתנגדות מוחלטת.
שים לב כמה שינתה את כל הגישה שלך בזכות אנשי הפורום ועל זה מגיע לך יישר כוח גדול!!!
אתה בדרך הנכונה תמשיך כך! משוכנעת שעם מעט יותר נחישות רגישות ואומץ בע"ה אתם תיהיו במקום טוב יותר.
מה אני אמור לעשות? לצאת נגדה?שםאנונימי
היו פעמים מעטות שעשיתי את זה, היא בכתה כל הלילה ואז עשתה את זה אחרי זה בחוסר רצון מובהק רק כדי לרצות אותי.

אין ספק שזה גם משהו, אבל לא יודע אם זו הדרך הנכונה.
אגב, ממליצה לך לקנות לה את הסדרה האינטרנטיתקורונה משמחה
של אפרת צור "תשוקה בנישואין"
(יש עוד סדרות שאני לא מכירה)
סדרה מדהימה על כל הנושא,
מסבירה שלב שלב, לאט וברור,
כולל כל ההסתכלות על הצד של הגבר וכו
אשתך צופה בזה באנונימיות מוחלטת לבד/איתך
עולה כמה מאות שקלים ונותן תמונה שלמה וחיובית
שווה כל שקל!!
תסתכל באינטרנט "אפרת צור"
(גילוי נאות- אני לא עובדת אצלה!!)
אפשר למחוק אם זה פרסומת אחרי שתראה
כנראה לא ירדת לסוף דעתי. אנסה להסביר מעט אחרתהתחברתי
לפני הכל נראה שיש צורך לשפר את התקשורת בינכם הרגשה שלי שישנה חסימה ולכן אתה לא מצליח להגיע אליה, היא לא פנויה להקשיב לך בגלל המצוקה שהיא נמצאת בה. אישתך צריכה להבין ששנה זה זמן שצריך להתקדם ולו גם בצעדים קטנים. ולא לחסום "ולשתף אנשי מקצוע" בכל תחום מתבקש. "מבלי להתמהמה".
קטונתי לתת פתרונות כשיש כל כך מעט אינפורמציה וגם לא ביחסי אישות את זה נשאיר למתמחים.
אתה צריך להחליט שאתה בהליך שצריך לגרום לה לשיתוף פעולה. כדי שתיפתח מהסגירות ואולי חוסר בשלות מובנת. ולכן ציינתי שאתה "חייב ליהיות נחוש".
וחייב להחליט שהיא לא יכולה להחליט בדברים שהם בגדר סכנה רפואית "שעלולה ח"ו לפגוע בעתיד של שניכם" לא מותר לך ליהיות נחוש אלא אתה חייב ליהיות נחוש ולדעת שאתה עושה את הדבר הנכון. בחום באהבה ורגישות.
ה' ייתן לך הרבה סבלנות וסובלנות!


אני חוזר על מה שכתבתי לך קצת..דנוור

תנסה לגשת אליה בלי לבוא בגישה של בואי נעשה את זה,

תכיר את הגוף שלה לשם להכיר ללטף וכו' 

הכי טוב זה פשוט ללטף למרוח קרם לעשות עיסויים אבל בלי להגיע לזה בכלל רק לשם לעשות לה כיף.. תשקיע בזה שעה תדליק נרות תעשה אוירה טובה תדבר איתה תוך כדי ותבוא בגישה שאתה לא הולך להתקדם עם זה.. אחרי כמה פעמים שהמצב הזה יקרה והיא תהיה רגועה ונינוחה עם זה ואחרי שתכיר מקומות וצורה שעושה לה כיף אז תנסה להתקדם.

עוקבת אחרי הסיפור שלכםלא מחוברת
ממש מצער שזה המצב .. כל הכבוד לך באמת ! זה לא פשוט בכלל
ראיתי שכמה שאלו אותך למה לא למנוע ולא ראיתי תגובה שלך..
אני חושבת שזה יכול מאוד מאוד לעזור. לחבר קופסאות שלא יהיה הפסקה של נידה כל הזמן.. שלא תיהיו ובעיקר היא, בראש של יחסים בשביל ילד ,שתתרכזו רק בזה רק בכם. מבינה את הרצון לילדים . אבל מיניות תקינה לדעתי צריך לבוא לפני. והריון והנקה רק מוסיף לקושי . או שאצלה לא?
למה לא למנוע הריון?שםאנונימי
היא ממש ממש לא בעניין למנוע הריון.
זה הדבר שהיא הכי רוצה בעולם כרגע.

ואין לי מושג מה יהיה אחרי זה.
לצערי במקרה הזה היא תצטרך לשמוע איש מקצוע שאומר לה שזה לא חכם להיכנס להריון, כי אם אני אעשה את זה, היא עלולה לראות אותי בתור "הרשע" שמונע ממנה ילד (קצת מוקצן, יודע..)
אז היא תראה בך רשעתיתי2
ואחרי כמה זמן, אם היא תרצה לחיות עם הרשע בשלום
וגם להביא איתו ילדים
היא תצטרך לרדת מזה שאתה רשע
ולהבין שאתה לא רק תורם זרע.
אלא אדם שרוצה זוגיות בריאה לפני הורות מאתגרת שתקשה עוד פי אלף על התפתחות זוגיות תקינה.

לגמרי..לא מחוברת
ואתה בסדר עם זה? אתה רוצה ילד עכשיו?
אני מבחינתי להיכנס להריון מהיום שהתחתנו...שםאנונימי
היא נמנעה מזה כי הייתה בלימודים.
והייתה בוכה כשלא הבנתי מה כזה דחוף גלולות.

היום היא אוכלת את עצמה שלא ניסתה מההתחלה ומכיוון שהיא כבר יודעת כמה ילדים היא רוצה, היא בלחץ להתחיל מהר, כי היא חוששת שהיא תהיה מבוגרת מדי...
ממש מבינה אותה..לא מחוברת
ואם אתה גם איתה ברצון אז זה משו אחר..
אבל עדיין אני חושבת שכדאי לכם לשקול אתזה.
תקחו אתזה כמטרה שלכם חודש חודשים רק זה שום דבר אחר. לא רק סקסולוגית גם פסיכולוגית כדאי לשלב..
זה לא נשמע שאתה מזניח את הנושא.. אבל היא איתך בזה? היא מבינה אותך?
היא חצי מבינה וחצי לא חושבת בהגיון לדעתי...שםאנונימי
היום ניסיתי שוב ואתמול גם והתגובה זה "לא, אנחנו נהיה בסדר... נסתדר..."

לבינתיים יש לנו עוד זמן עד שנהיה מותרים.
אני ובעלי גם הינו במצב הזה..לא מחוברת
חודשיים שכמעט כל יום ניסינו. ואני ממש זוכרת אתזה כסיוט וגם לא הסכמתי בכלל לשום טיפול שום כלום ,ככ התביישתי והרגשתי רע..
אם כבר החלפתם יועצים אז היא אולי גם מרגישה שכל העולם נכנס לכם להכי אישי שלכם ואז אולי זה מוביל להתעקשות על העד..
אני חושבת שאתה צריך להתעקש עלזה קצת יותר אולי לנסות להסביר לה יותר.. שתבין שזה לא בסדר ,היא חייבת להבין שמצב תקין זה לפחות פעם בשבוע..
זה נראה שמהצד שלך דיי ניסת הכל..
וזה מצוין שאתה לא לוחץ עליה יותר מידי אבל זה חייב להיות בטיפול כל הזמן.. אולי אפילו שתלך רק לפסיכולוגית
ואי באמת שיהיה לכם בהצלחה!
תודה שםאנונימיאחרונה
מקווה שיסתדר באמת בקרוב ואם לא, בתקווה שתחזור לסקסולוגית שוב. .
מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטורי
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
זה ממש מצחיק, כי אם יש משהו שמעודדיםלאחדשה
בפורום זה טיפול. כל הזמן 😂

מעניין איך הגעת למסקנה

וזה טוב או רע?חודש טוב ומבורך
טיפול וגירושין זה מבחינתי אותו דבראדם פרו+

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

 

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

 

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

 

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ומה כן תהיה תגובה טובה לדעתך, למישהו או מישהיקופצת רגע
שמספרים על קשיים בזוגיות ומבקשים עצות? 
להביע הזדהות.אדם פרו+

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.


 

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."


 

יש לך -תכתוב-


 

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

לפעמים אנשים פשוט חושבים שכדאי להתייעץ עםקופצת רגע
מומחה. הם לא אומרים את זה רק כדי להביע הזדהות זה באמת מה שנראה להם נכון.

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

ייעוץ בפורוםרקאניאחרונה

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

המשך 👈 קדושים תהיו.נגמרו לי השמותאחרונה

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

 

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

 

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

 

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

 

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

 

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אולי יעניין אותך