אשמח לשמוע מניסיון נשים שהפילו:שםאנונימי
מצטער אם זה לא מתאים לפורום.

אשתי מתפדחת מהחיים לכן שלחה אותי לברר...

כמה זמן לקח עד שנהייתם מותרים?
לצערי עברו כבר 4 שבועות, ועד שהיה נראה בסדר, היום שוב נראה שנהיינו אסורים (והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן שאשלח את העד לבדיקה).

מוכר לכם העניין? שווה לחכות כבר עד שנהיה מותרים כרגיל?
יש פורום יעודי 'אובדן הריון' יתכן שיעזרו שם יותרהסטורי
אבל נשמע סביר לחלוטין, תחזיקו מעמד, זה באמת לא קל.
תודה, אנסה שם שםאנונימי
בדקתם שהכל יצא?למה לא123

מבינה את הפאדיחה שלה,אבל זו רק התחלת החיים והיא צריכה להתרגל לזה,זו כנראה לא הפעם הראשונה שזה יקרה

לצערי אני לא יכול לדבר איתה...שםאנונימי
היא פשוט מתפדחת ולא חושבת בהגיון ומתמלאת בפחד ובושה.
אשאל שובלמה לא123

הרחם נקי משאריות ההריון? הבטא התאפסה?

אם היא לא מעונינת לדבר על ה"עד", לא הייתי לוחצת עליה, אבל מדברת על זה בזמן אחר.

אתה לוקח את זה לרב,לא? יש רבנים שיש להם תיבה ושם שמים את העד והם חוזרים אליך בטלפון, גם זה מפדח אותה?

לשמחתי לא היינו זקוקים לזה עד היום...שםאנונימי
הכל אצלה היה סדיר ולא היה לי צורך בזה.

לא יודע אם הכל יצא, הרופא אמר לפני כמה שבועות שנשאר משהו, אבל אשתי הרגישה שזה יצא ולא רוצה ללכת לרופא שיבדוק שהכל יצא.

שווה להתעקש איתה על זה?
חובה להתעקש על זהruthi
שתלך לעשות אולטרא סאונד ובדיקות דם.
שאריות כאלה עלולות לגרום לזיהום וחלילה לאובדן פריון
הצלחת להבהיל אותי שםאנונימי
אגיד לה לקבוע.
מצוין זאת היתה המטרהruthi
לא משחקים עם זה בשום אופן
דיברתי איתהשםאנונימי
היא אמרה "הרי היינו אצל הרופא, הוא אמר שהכל טוב ושנשארה שם קרישת דם שיצאה אחרי זה... אז למה ללכת שוב? אני מרגישה מצוין".
היא חשבה ללכת לרופא רק במידה והיא לא תקבל מחזור בזמן שהוא אמר שנורמלי לקבל.

אני לא רוצה להבהיל אותה סתם, אבל השאלה היא אם יש מה.
תתקשרו לרופא לשאוללמה לא123


היא אומרת נכוןסיה
אמורים לחכות למחזור שזה בערך שישה שבועות אחרי ההפלה
תראה..ד.

קודם כל, אם צריך, היא יכולה ללכת לרופאה. לא צריך "רופא". זה הבדל. 

 

דבר שני, לגבי אי הנעימות שלה להראות עד.

 

זה דבר טבעי אצל חלק מהנשים. לא צריך לעשות מזה כאילו משהו לא בסדר.

 

אלא מה? אפשר להסביר:

 

במקום ה"משל" המעוות שהיא אמרה לך, תאמר לה משל אחר: לא קורה שמוסרים למשל בדיקת שתן למרפאה?.. צורך רפואה. ואפשר לתת לנשים שמוסמכות לכך, "בודקות טהרה" (אם הן תצטרכנה לשאול רב, תהיינה מספיק חכמות לא לדווח לה). וגם בשביל רב מנוסה זה לא כלום. בערך כמו בדיקות שמוסרים למעבדה בסיטונות..

 

 

לגבי הזמן שלוקח. מסתבר שתלוי באיזה שלב היתה הפלה. אחרי לידה יכול לקחת יותר זמן..

 

ולגבי "שאריות", השאלה מה באמת אמר הרופא. אם אמר שאין כבר כלום, בסדר. אם יש חשש, מסתבר ששווה לוודא. כנ"ל, אפשר ללכת לרופאה.

 

 

משל יפה שםאנונימי
מקווה שלא נזדקק לזה יותר...
אל תבנה על זהקורונה משמחה
קורה הרבה שצריך לשלוח עדים לבדיקה במהלך החיים,
לא דבר חריג
ולכן כדאי להתרגל אליו
חייבים לבדוק!!למה לא123

גם מהסיבה ששאריות ימנעו כניסה להריון

גם מהסיבה שהשאריות יכולות לגרום לזיהום ברחם ומשם להסתבכויות ועד בעיות רציניות בלהיכנס להריון שוב

וגם מסיבת הטהרה, היא תתנקה ואז שוב דימום ואז שוב תתנקה וזה לא ייגמר...

 

במיוחד שהרופא אמר שראה משהו...

בהצלחה

כדאי שתתחילו להתרגלמשמעת עצמית
גמני זוכרת את הפעם הראשונה שהיינו צריכים לשאול שאלה במראה, ורציתי למות מבושה.
עד שבעלי תאר לי כמה זה זניח ושהרב רואה מליון כאלה, וזה בכלל לא מצטייר בעיניו כמו שזה בעיניי...
סתם זה דבר שחשוב ללמוד לעשות.
אשאל אותך: אתה מתפדח ללכת לרב עם בדיקה? גם אם כן זה בסדר, זה חדש גם לך.
ההתייחסות שלך יכולה להשפיע גם עליה.

ולגבי שאריות, חייב לבדוק. זה מסוכן.
יש מצבים שחייבים להתגבר על הבושה.
לי ממש לא אכפתשםאנונימי
כדי להדגים לי כמה זה מביך, היא שאלה אותי: "תאר לך שהייתי צריכה מסיבה כלשהי להראות את איבר המין שלך למדריכת כלות שלי. איך היית מרגיש?"

עניתי לה שמבחינתי שתיקח ותתייעץ עם כל המדריכות שיש לי, כי לא אכפת לי.
אם זה נועד לנישואין שלנו, אז שמבחינתי יצלמו אותי לגמרי.

היא התייאשה ואמרה "טוב, אז לי כן אכפת".
אבל כל עוד שהיא לא קיבלה מחזורסיה
באמת אין טעם לבדןק ולראות כתמים וסתם ללכת לשאול
לחכות למחזור שזה בערך שישה שבועות אחרי הפלה
לפי מה שאני יודעתלמה לא123

הדעות חלוקות אצל הרופאים

וממש לא כולם טוענים שצריך לחכות למחזור

מספיק שהרחם נקי והבטא התאפסה

למה לא?44444
לי היתה הפסקת הריון בחודש שישי וטבלתי אחרי 3.5 שבועות.
המחזור הגיע אחרי 5 שבועות- בול (שזה בדיוק הממוצע בין4-6).
הרווחנו שבוע וחצי מותרים באמצע.

אפילו אחרי 2 לידות טבלתי סביב חודש (אני יודעת שזה נחשב מהיר הייתה לי גם אחת כמעט חודשיים).
וזה עם לא מעט הדרכות ו"חומים".
חבל לא לשאול.

אתה לא עושה את זה נכוןלמה לא123

תגיע ממקום מבין, שאתה מבין מאוד את הקושי,ואתה יכול להבין למה זה מביך אותה.

ואם היא כ"כ מובכת אז אתה עומד לצידה

ותאמין במה שאתה אומר, תחליט שגם אם צריך לספור מהתחלה, אתה איתה

זה מאוד מרגיז אישה, שלא מבינים את הקושי שלה

בהצלחה

היא משווה עד לאיבר בעצמו????וואוו
תעזוב את זהמיואשת******
יש הרבה סיכויים שאחרי הריון ולידה זה כבר הרבה פחות יהיה לה אכפת
או שזה יקרה הרבה פעמים והיא תבין שאין ברירה
או שזה יקרה מעט פעמים יחסית לאורך החיים שלכם ותסתדרו בלי לשאול.
כך או כך תקופה כל כך רגישה אחרי אבדן הריון היא בשום אופן לא זמן מתאים לנדנד לאשה לעשות משהו שמאד מביך ומפריע לה. גם אם זה אומר לחכות עוד כמה ימים.


אני מבינה את העצות שאתה מקבל פה בפורום מאנשים חכמים שבדרך כלל אני מסכימה איתם הרבה.

אבל אישית אני חייבת לומר שאני גם שונאת לשלוח בדיקות ולא תמיד עושה את זה, ושאם במצב כל כך רגיש אחרי אבדן הריון בעלי היה מנדנד לי על זה הייתי מרגישה שכל מה שמענים אותו זה לחזור כבר לסקס וזה היה גורם לי סלידה כלפיו. זה פשוט לא זמן מתאים ללחוץ בנושא כזה ומפתיע אותי שמתעלמים פה מההיבט הזה. זה פשוט שיחה לזמן אחר, שתהיו מותרים ורגועים.
שיהיה בהצלחה רבה
אכן כך פעלתי!שםאנונימי
ובדיעבד זה היה גם נכון
שמחה לשמועמיואשת******
וכל הכבוד על הרגישות לאשתך והנסיון לעזור ולתמוך ולהיות שם בשבילה. 💐
יפה אמרת.ד.

אלא שצריך להעיר, שלפי השאלה בפתיחת השרשור, היה נראה שהיא זו "ששלחה אותו" לשאול. כלומר, המצב מפריע גם לה.

אבל בוודאי נכון שאין מקום "ללחוץ". הכל בנחת.

זו שאלה בהלכהאליסי
וכך גם הרב מתייחס לזה
ברור שלהתעקש.44444
זה לא רק עניין של טומאה- טהרה זה לגמרי עניין בריאותי.
אשתף משהו חשובאם ל2

פעם שמעתי עיצה טובה וחכמה.

יותר בושה להטריף כלי מאשר לשאול שאלה על מראה...

אין לנו שליטה על זה

חובההעני ממעש
להיבדק שהכל בסדר
נשמע שלא קיבלה הנחיות והיא לומדת לבד חומר לא ידוע. בצדק זה מפחיד/ מפדח

לגבי ה"לא מוכנה שתשלח את העד לבדיקה"ציפ'קה
ייתכן שהיא אוסרת את עצמה כשאפשר להתיר וחבל.
יכול להיות גם שהיא בכוונה אוסרת את עצמה כי לא מוכנה עוד... אולי קשה לה. מאוד הגיוני.

בהצלחה ❤️
בקיצור,קחו את הזמן להירגע....קשה מאוד..סבלנותוואוו
חיבוק ענק, לשניכם!נתנאל וייס
סיטואציה של הפלה היא סיטואציה כואבת מאוד לזוג נשוי (ולא משנה באיזה שלב ולא משנה האם יש ילדים וכמה).
זה מלווה בכל כך הרבה כאב, תסכול, לפעמים גם אשמה, חקדה, פחד, תחושה ש"משהו בנו דפוק", וכאב שהמערכת שאמורה לעבוד נפלה פתאום מתפקששת.

הדבר הראשון, בראש ובראשונה, שהכי צריך לעשות זה לתת חיבוק ענק לאשתך (ואני בטוח שגם לך).
נכון, אני יודע שזה בלתי אפשרי לתת את החיבוק הזה, אבל החיבוק הזה חייב להעשות בדרך אחרת - בהבנה העמוקה ביותר, במבט עיניים, ובלב עמוק פנימה. שניכם באותה סירה ולשניכם מאוד כואב עכשיו.

דרך ההתמודדות עם אובדן ופרידה שונה מאוד בין בני האדם, חלקם מעדיפים לשהות בכאב, אחרים מעדיפים להתעלם ולהמשיך הלאה, יהיו שיאשימו את עצמם ואת גורלם, ויש גם כאלה שיפילו את הכאב על סביבתם. וכל האופנים לגיטימיים לחלוטין.

לפני שרצים לבדוק מה האפשרויות להטהר, כדאי מאוד שאשתך תבין שאתה מבין אותה. שאתה איתה יחד בכאב.
הרבה פעם יש לנו, הגברים, נטייה להמשיך הלאה. להתקדם, לשכוח את הכאב. אך זו שלצידנו מרגישה שמשהו בה לא בסדר. היא זו שהפילה, לא אתה. תחושת הבושה והכאב גדולה מאוד.

בנוסף, צריך להבין את נפשה של האשה. אנחנו הגברים פחות מודעים לרגש הצניעות. אנחנו רגילים להתקלח יחדיו בפנימיה ובצבא, להסתובב ללא בגדים במקווה ועוד.
נשים, בטבען, הן הרבה יותר צנועות ומכונסות - "כל כבודה בת מלך פנימה". הרגש הצניעותי הרבה יותר גבוה, במיוחד אצל בנית דתיות.

ברגע שאתה מבקש ממנה לקחת את העד לרב, או יתרה מכך את הבגדים התחתוניים - מבחינתה אתה חושף את ערוותה ברבים, פשטו כמשמעו. בלי ההבנה הזה, היא לא תסכים לכך.

מה הפתרון?
כמו שאני מרבה להציע פה - לדבר על זה.
אבל יותר מלדבר, להיות מוכן לשמוע, להקשיב, ולהרגיש אותה.
להיות פתוח לשמוע את הכאב, בלי לתת לה פתרונות.
בלי לתת לה הצעות.
בלי לדחוק אותה להטהר.

וזה קשה, אני יודע.
אבל זה הכי משתלם, לזוגיות. שלכם.
יש גם נשים שהוסמכו והיא תוכל לתת להן לבדוקים...

אם זה יגרום לה להרגיש יותר בנוח

אני פעם שאלתי בנשמת ונתנו לי טלפון לאישה שגרה קרוב אלי ויכולה לפסוק בעיניינים האלו

 

(לא כזה מפריע לי לתת לבעלי למרות שלא נעים לי שיראה, בעיקר כי ראיתי שלו זה לא נעים לקחת לרב)

מנסיוני עם נשמת הן לא פוסקות אלא אומרות הלכה ידועה.44444
אם צריך פסיקה הן מעבירות לרב.
אני מניחה שבתחום דיני מראות המצב דומה.
האישה מעבירה לרב בעת הצורך והוא לא יודע מי זו האישה.
הביאו לי טלפון של אישה שאפשר להביא להים...

ואמרו לי שהיא פוסקת

לא התנסיתי עדין כי לא הצטרכתי

זה לא נכון בוודאות.יצור הודי
הן עוברות קורס מאסיבי של שנתיים וחצי
ולומדות לפסוק בדיני כתמים
יכול להיות שיש מקרים בהם מתייעצים אבל גם רבנים הרבה פעמים מתיישבים אחד עם השני כשמישו לא ברור
יכול להיות שיש שם כאלה שבאופן אישי לא רוצות "לקחת אחריות"
מכירה מקרוב...
לשאלתך,תיתי2
יכול לקחת 4 שבועות ויותר להיטהר אחרי הפלה.

א-ב-ל
חובה
חובה
חובה
להיבדק.
יש נטיה להפלות להשאיר שאריות שמסכנות פוריות וחיים.
מגיב לכולכם:שםאנונימי
קראתי את התגובות - תודה רבה לכולם!

היום היא קיבלה מחזור (לא ראיתי אישה מאושרת כל כך מהעניין כזה...).
קבענו תור לרופא נשים שבוע הבא (למרות שהיא חושבת לבטל).
ועוד משהו:שםאנונימי
אשתי לא כל כך מעוניינת ביחסי אישות.
כואב לה כל העניין ואנחנו בערך נשואים שנה עם כמות פעמים שאפשר לספור על יד אחת.

היא הלכה לטיפול שאמור להוריד ממנה את הלחץ והפסיכולוגית שדיברה איתה אמרה לה לקחת הכל בהדרגה ולאט לאט וכו'.

המטפלת הקודמת שלה (הלכה אליה פעמיים) הציעה לה ללמד את עצמה איך להתענג, אבל היא לא רצתה.
לצערי היא לא עושה שום דבר בזמנים האלה כדי להתקדם בנושא (בלי קשר להפלה, היא מתפקדת בכל תחום אחר שחשוב לה), ואני כבר רואה שזה יביא לעוד תסכולים בהמשך כשנהיה שוב מותרים.
איך אתה יודע מה היא עושה לקדם את הנושא?סיה
מסתבר שלא משתפת ואפשר להבין
אולי באמת מדחיקה
מה שבטוח שנשמע לא טוב אולי היא מרגישה שאתה יושב עם סטופר לראות איך מתקדם בזמן שהיא באבל על ההפלה

אם כמות כמות פעמים בודדות והיא נכנסה להריון סחטין עליה
מה סחטיין עליה?למה לא123


התכונתי להגיד שזה נשמע לי מוזרסיה
שבחורה שלא קימה יחסים עם גבר קודם אז על ארבע פעמים נכנסה להריון. אז אין כזאת בעיה בינהם כמו שמציג . טוב לא אפרט יותר מכך
אם 4 הפעמים בזמן ביוץ זה לא הזוי......44444
יש לא מעט זוגות שנכנסים להריון אחרי 4 ניסיונות....
ויש גם שאחרי פעם אחתלמה לא123


לדעתי היא הייתה משתפת אותי,שםאנונימי
אנחנו מאד פתוחים בדיבורים על זה.

עניין הסטופר מאד יכול להיות (למרות שמאז ההפלה שזה בערך 5 שבועות לא דיברתי איתה על זה פרט להיום כשזרקתי מילה על זה).

ואכן זכינו שלפחות בזה שנכנסנו להריון אחרי פעמיים (אמנם לא זכינו לילד, אבל מניח שהבנתם).
ת'אמת לא מבינה כמה עוד אפשר ככה???אם ל2

ברור שיש כאן מציאות לא נורמאלית שזוג שנשוי כשנה

יכולים לספור על יד אחת כמה פעמים היו ביחד???????????

מסכן, מה זה יושב עם סטופר???

הפוך תמשיך להלחיץ לטיפול מסור ממש.

פנה אלי אתן לך שם של אישה מקסימה ביותר!

האמת שזה באמת מתסכלשםאנונימי
אבל לדעתי היא צריכה לשמוע (אם היא רק הייתה מוכנה לדבר על זה עם בנות אחרות) כמה שזה כיף ומהנה ומעורר חשק וכו' וכו'

היא פשוט רואה את זה כמשהו שנועד יותר לגבר והיא פשוט מפחדת מכאב כל פעם שמשפיע עליה.
אפשר לשאולנגמרו לי השמות

לאיזה סוג של טיפול היא הלכה/הולכת?

הלכה לשתי סקסולוגיות:שםאנונימי
הראשונה אמרה שהיא צריכה להרגיל את עצמה להיכנס למושגים האלה, לעולם של מין.
המליצה לראות סרטונים שמסבירים על מין ומראים כל מיני דברים.
לצערי הסרטונים עבדו בהתחלה, אבל היא אמרה שזה עשה לה יותר רע מאשר טוב והיא לא רוצה לראות אותם יותר.


הסקסולוגית השנייה אמרה לה לעשות הכל בהדרגה, אבל כשזה פעם בשבועיים (ועוד יותר כשבזמן ההריון לא היה לה כמעט חשק בכלל, ל4ו דווקא בגלל ההורמונים) - זה אומר שמתקדמים ממש לאט פעם בחודש (כי אחרי הפעמיים של הביוץ כבר אין לה מוטיבציה כל כך).
דברתם על זה בניכם לעומקמישהו כל שהוא
נשמע לי מבין השורות שהשיח שלכם קצת סגור בהרבה נושאים. אתה כותב מה כל אחד מכם עושה או חושב אבל לא על שיחה שלכם.

מציע לנסות את כרטיסיח...לנו זה הועיל מאוד
יש להם אתר...ויש פה בפורום את היוצר...
מומנים לתייג...
תודה על ההמלצה על כרטישיחנתנאל וייס
כרטיסי ההרחבה בתחום האינטימי מאוד מאוד יכולים לעזור במקרה כמו זה. אם כי קריטי שהזוג יגיע ממקום פתוח לשמוע ה-כ-ל, ומבלי לבקר זה את זה.

ברגע שמעת ולא תגובה אחת בסגנון של "איך אתה חושב ככה", "וואו, מאיפה הבאת את זה?!" או אפילו מבט של זלזול בדעה של האחר, באותו רגע נגמר השיח הזוגי...
רק להביןנגמרו לי השמות

אותן המטפלות עשו איתה תהליך אישי קודם? בלי קשר למגע והתנסויות וסרטונים?

הן הבינו בכלל מי היא? מה העבר שלה? על מה זה יושב? מה קשה לה בעצם? הן הכירו אותה? שאלו אותה משהו כדי להבין *מי* היא ולא רק מה *הבעיה* שיש לה כרגע?

 

וכתבת שיש לאשתך כאב.

האם ראיתם רופאת נשים?

האם פניתם לד"ר אחינועם לב שגיא שמומחית בעניין כאב?

 

איך אשתך תרצה להיות במשהו אם הוא כואב לה?

המנגנון שלה צועק - מה שכואב לברוח ממנו.

קודם כל לטפל בכאב.

קודם כל שלא יכאב כלום אפילו לא טיפה.

 

אח"כ להבין מי היא ומה היא ומה העבר שלה ומה ההווה שלה ועוד מיליון דברים.

 

אח"כ אפשר להציע דרכים ופתרונות ו"עשה טוב", אבל איך ישר על ההתחלה? משהו פה נראה לי מפוספס לגמרי,

והלב שלי יוצא אל אשתך ואליך. כל יום שעובר.

דרוש כאן טיפול לעומק, מהשורש, שנוגע בכל מי שאשתך כאדם שלם, דרך פתרון שורשי של הכאב, וכלה בהבנה של מה זה מיניות טובה ובריאה ומענגת ואיך להגיע לכך גם ביניכם.

 

אני ממש מקווה שתצליחו להגיע לשם. שימו לב בבקשה אם אתם בדרך הנכונה לשם או לא...

תגובה:שםאנונימי
אני לא נכנסתי עמוק כל כך מה הן עשו איתה.
הראשונה ספציפית ביקשה ששנינו נהיה שם, אז אני יודע שהיא לא נכנסה לעומקו של העבר.

לגבי השנייה - היא הלכה אליה לבד ואמרה שהיא הייתה מעולה, שהיא הרגיעה אותה שהיא לא אשמה במצבה, שגם אם היא הייתה ככה גדלה היא הייתה כנראה מתנהגת בצורה דומה ופשוט הכל חדש לה.
ושצריך הרבה הרבה הדרגה ולאט לאט (שכאמור לא קרה כמעט מאז אותה השיחה).

מבחינת הכאב - אשתי (ואני) מקווים שכשתהיה לידה החור יתרחב ופחות יכאב לה... ככה קרה לבנות שהיא ואני מכירים.
אבל היא הלכה לרופאה שאמרה שהיא לא רואה בעיה ושהיא צריכה להתחיל להרחיב את החור.
יכולתי להתעקש (וקצת ניסיתי) ללכת לעוד רופאה, אבל אשתי ממש מאמינה שלא מדובר בבעיה פיזית.
בעיקר כי היא מאד "מצטנעת" בדברים אחרים שלא קשורים לאזור הכואב.


זה כבר נמרח הרבהההה יותר מדי זמן.
ניסיתי ללכת איתה לסקסולוגית (שגם בשביל זה הייתי צריך להוציא את הנשמה), חדבר עם מכון פועה, לקבוע עם נשות מקצוע, שיחות בלי סוף עם רבנים וכמובן המון המון שיחה איתה שאני מנסה להבין איתה יחד מה יעשה לה טוב.

אם לדעתך תוכלי לדבר איתה ולהבין מה יעשה
לה טוב , אשמח לתת לה את המספר שלך (ייקח לי זמן לשכנע אותה, אבל יש מצב שזה יצליח).
יחסי מין לא אמורים לכאוב...סוסה אדומה
ובטח שלא לבנות על זה שרק אחרי הלידה יעבור לה. מה עד אז, מסכנה? (חוץ מזה שאחרי לידה זה סיפור בפני עצמו)
במצב של כאב, נוצר כיווץ לא רצוני (וגניסימוס), וזה יוצר התניה כזו שרק מחמירה יותר את הנזקים במימד הפיזי והפסיכולוגי.

אתה מאוד סבלן, אבל אם אתה רוצה שמשהו יתפתח, אתה צריך להיות אפילו עוד יותר סבלן גם בינך לבין עצמך.

אל תתפתה לתגובות שמלחיצות אותך.
היא לא אשמה במה שעובר עליה.
ולחץ וחוסר סבלנות עשויים אך ורק להזיק לתהליך ולהתקדמות שלו.

צריך להבין שמעבר לזה שהיא יודעת שהיא חייבת לך, לא רק שהיא לא נהנת מזה, היא ממש סובלת.
אתה חייב להבין את זה כי זה הדבר היחיד שיעזור לך להתקדם משם.

מעבר לזה, אני חושבת שכדאי שתנסה לחשוב על דרך לעורר אותה בצורה חכמה.
הרבה גברים מתלוננים, לא יודעים לגשת בצורה נכונה לאישה שלהם.
אני יודעת שזה לא הסיפור אצלכם, אבל להוסיף בקשב וברגישות לאישה לא הזיק אף פעם לאף אחד.
או מאידך או בנוסף תחשוב איך לעורר אותה ללכת לטיפול אבל בסבלנות ובנחת.
(אני לרגע לא מזלזלת בהתמודדות שלך. להפך, מאוד מעריכה את הסבלנות ואת הטוב שלך, רק חשוב לי לומר לך שנדרשת סבלנות נוספת. ורק רק היא תעזור).

זכית בהתמודדות מסויימת.
יש לך שתי ברירות,
או לוותר עליה לחלוטין עם החבילה כולה, או להתמודד בחכמה כדי לקצר את התהליך ואת הסבל.

יש ברשת כל מיני שיחות ושיעורים בנושא של כאבים ביחסי מין.
תחפש, זה עשוי לעזור לך להבין מה עובר עליה.
יעזור לך לא לשפוט אותה,
ואולי גם יעזור לך להתמודד עם זה בדרך עקיפה,
מעבר לזה, טכנית -
יש מידע גם בנוגע לרופאות שיודעות לאבחן ולטפל בבעיות מהסוג הזה.

אם אתה רוצה שאחפש לך, בשמחה...
העניין הואשםאנונימי
שהיא אומרת שאם היה אפשר חיים ללא יחסי מין, היא הייתה מעדיפה את זה, אבל בגלל שצריך יחסי מין בזוגיות, אז היא לוקחת את זה יותר ברצינות.

אני לא רואה יותר מדי התקדמות ב4 חודשים האחרונים, אבל בע"ה היא תטבול בקרוב וננסה משם.

אם יש לך סרטונים לדוגמא, אשמח לראות יחד איתה
מחילה אבלקורונה משמחה
נשמע לאורך כל הדרך (אני עוכבת) שהיא פשוט מנסה להצדיק ולהקטין את הבעיות שלה, ובעיקר להמנע מלטפל בהם בתירוצים שונים,
אני לא שופטת חלילה כי זה בוודאי קשה לה
אבל אתה חייב להיות אסרטיבי.
אחרי הלידה המצב לא צפוי להשתפר ולהפך, נוספים אתגרים נוספים בעניין ומסביב לו
לא יודעת מה להציע, יש פה חכמים יותר ממני שיעזרו לך
אבל כך נראה בעיני
כל הכבוד לך על הסבלנות הרבה מאד- זה בטוח עוזר ויעזור לכם לצאת מהמשבר!
תודה שםאנונימי
אני שומע לרוב "אסרטיביות עם רגישות".
לא מאה אחוז מה זה אומר עדיין, אבל גם הסקסולוגיות זה התקדמות.
בקצרה כי אין לי זמן כרגעקורונה משמחה
קודם כל תמשיך להאמין שאיך שאתם חיים מבחינת העניין - זה לא צורה.
לא מקיימים יחסי אישות רק (וגם לא בעיקר)בשביל להכנס להריון
זה אמור להכנס לשגרת החיים בשמחה
(אגב תמיד יש קשיים, במיוחד בהריון/הנקה/מניעה וכו
פתרונות מוצאים אם יש רצון, והיא חייבת לרכוש את זה. כמובן שלפעמים גם אין פתרון אבל זה אמור להיות זמני כל זמן לגופו, וגם בזה צריך באהבה לבוא לקראת השני , לכל הכיוונים . מסירות לבן זוג זה חיינו, בכל דבר)
לא מגיע לך (וגם לה, כשהיא תבין את זה) לחיות ככה
אל תתייאש ותמשיך להתעקש כדי שהיא לא תתקבע בדעות שלה
אחאת תמצא את עצמך חי ככה ביאוש עם ילדים עד 120.
מצוין שאתה רגיש ומתחשב ונותן לה זמן ומחפש בנרות דרך לפתור את העניין
ותמשיך ככה!
אבל שהיא תדע שזה לא יהיה ככה לנצח וזה בעייתי ואתה לא מתכוון לוותר
ברגישות כמובן, אבל בהחלטיות
היא נתנה לי משל, אשמח לדעתכם:שםאנונימי
היא אמרה "דמיין לך שאומרים שיש עוגה שאתה חייב חייב לטעום!
ואז אתה מגלה שהיא מגעילה. כולם נהנים ממנה, אבל אותך זה דוחה.
ואז אתה מנסה שוב פעם אחרת וזה עדיין מגעיל.

וככה 5-6 פעמים... אז בפעם השביעית אתה כבר לא תרצה לאכול אותה, אלא תאכל כי אתה חייב ותסבול מכל ביס".
אוי זה נורא...מופאסה
אז תספר להמיואשת******
שגם אני חשבתי ככה. ולקח לי שנה בערך והמון טעימות מהעוגה הזו כדי לגלות שאני לא רוצה לוותר עליה. זה לא זבנג וגמרנו לרוב הנשים. זה לוקח זמן.
ועם כל זאת
ישנן גם אנשים א מיניים. אם לא מנסים לא יודעים.
מן הסתם היא רוצה להמשיך לעשות את זה כי היא תרצה הריון ועוד אחד. והיא חיה עם גבר... מדי פעם צריך... לא חבל לא ללמוד להנות מזה אם בכל מקרה צריך מדי פעם לעשות את זה?
(סליחה על בוטות)
כן, היא מאד רוצה ליהנותשםאנונימי
היא גם מאד נהנית מה"מסביב": היחס, הליטופים המסאז'.

אבל היא אומרת שזה נחמד לה ותו לא. לא שהיא ממש ממש מצפה לזה כמו שהאכילו אותה עד היום.
בשביל להנות צריך להתאמץ. משפט חכם ונכוןמיואשת******

אנחנו נהנים מלקרוא ספרים

לוקח לנו לפחות שנתיים ללמוד לקרוא מהר ובלי ניקוד. לפעמים יותר. ובהתחלה לא מבינים מה כיף בזה

יש עוד כל מיני דוגמאות

מי שרוצה להנות צריך ללמוד ולהשקיע

רק במה להשקיע?שםאנונימי
הסקסולוגית הראשונה אמרה לה שהיא צריכה לדמיין דברים ואם היא לא יודעת מה לדמיין, אז שתראה סרטונים.

השנייה אמרה לה לקחת הכל בהדרגה, רק שמאז עברו 3 חודשים כמעט.

וחוץ מזה שעכשיו היא גילתה שהיא כנראה לא תטבול בזמן בשביל להיכנס להריון, אז היא נכנסה לבאסה...
ממש מציעה לאשתך להתקשרנגמרו לי השמות
אליי בשמחה.
שלחתי לך מסר עם הטלפון לפני כמה ימים.
גם אתה יכול (וגם שניכם יחד) ואנסה להסביר יותר באריכות

מקווה שבהמשך השבוע אמצא זמן לענות גם כאן באריכות.

צריך לטפל בזה מהשורש ולהבין אותה ולשמוע אותה לעומק ולפרטי פרטים ויש לי מיליון דברים לומר לה...

ממש חשוב לטפל כי אם לא תהיה התייחסות זה לא יסתדר מעצמו, אלא לרוב רק יחמיר עוד ועוד.
ביקשתי ממנה,שםאנונימי
גם אז וגם עכשיו והיא טענה שהיא לא חושבת שיהיה לך מה לחדש לה.

שאלתי אותה "אז מה אכפת לך לנסות? מה יש להפסיד?"
והיא ענתה: "כי אכפת לי".

זהו, לא רציתי להתעקש על זה מעבר.
להבא אחיהנחש המקסים
תשאל את השאלה בצורה חיובית.

בקטע של "אני אשמח שתדברי איתה"?שםאנונימי
אני עדיין יכול לעשות את זה.
כן אחיהנחש המקסים
עצם השאלה פותחת אותה למקום אחר לגמרי.
"אשמח שתדברי איתה היא יכולה לעזור לנו להתקדם.."..

*כלל*
תמיד בכל צעד בכלל בחיים תשאל האם זה מקדם/משרת אותך(או כל נושא אחר)
במקרה שלך זה הזוגיות/אותך/אשתך .
כל שאלה יכולה לכלול משהו אחר או את כולם יחד אפילו.

וכשאתה אומר לה:
אשתי היקרה אני ממש אשמח אם תדברי איתה ותיישמי את מה שהיא אומרת זה מאוד יכול לעזור לנו לזוגיות וכו'...

(יתכן שלא תראה שינוי מהיר עם זאת שאתה פותח אותה לכיוון ומיקוד אחר תקבל תשובה הרבה יותר טובה)
מאשר מה שאמרת לה "מה אכפת לל לדבר איתה ?מה יש לך להפסיד?"
(ההנחת יסוד כאן שאכפת לה ממה שהיא עושה ז''א שהיא סומכת על עצמה במקרה הזה.
וההנחת יסוד השניה שהיא מפסידה-אז היא ענתה לך מה היא מפסידה)
אתה מבין אחי ?
(במידה ולא מובן תעדכן בפרטי)


היא הייתה אומרת לישםאנונימי
שהיא לא רואה איך זה היה מועיל.
כי היא מישהי אולי מקסימה מפורום באינטרנט, אבל לא מקצועית ספציפית למיניות ועוד אלף סיבות שאני מרגיש שזה לא זה אלא משהו עמוק יותר.

בכל מקרה קיבלתי
האמתמיואשת******

שלדעתי היא צריכה להשקיע בלאהוב אותך. כבן אדם.

וגם להבין ששנה זה נורמלי

וכשבטוחים שזה נורמלי, ובטוחים בנישואים וחותרים ביחד למען מטרה של חיים משותפים וטובים ביחד, בלי להתעסק כל היום וכל הלילה בזה, אז זה יבוא

נשמע לי יותר מדי התעסקות בחיים שלכם במטפלים ובפורומים וביועצים

רק התחלתם את החיים. זה באמת נורמלי לא להנות יותר מדי, ולנסות שוב ושוב, ולהשקיע בזוגיות כולה ולא רק בפן הזה, ולחיות. פשוט לחיות. אם יש בעיה ספציפית שצריך לפתור מילא. אבל אני באמתמבטיחה לך שהמון המון זוגות האשה לא יוצאת מגדרה ונהנית כמו בסרטים בהתחלה.

תנסו קצת לחיות חיים נורמליים 

אני תוהה איך זה אצל החילוניות...שםאנונימי
אם גם הן ככה...

ואנחנו דווקא ממש חיים את החיים טוב, בקושי (לאחרונה) מתעסקים בזה
טוב מנסה עכשיו לכתוב כאן כמה דבריםנגמרו לי השמות

תראה, בגדול וכמי שעוקבת פחות או יותר אחר הסיפור שלכם - אין ספק ש*אשתך* היא כרגע הצד שיכול יותר להיתרם מכל מה שאנשים יקרים כותבים כאן וגם מכל מה שאני חפרתי לך בעבר וגם עכשיו.

ז"א, זה ש*אתה* כאן מולנו ולא אשתך, זה באמת ברירת מחדל.

כיוון שהיא הנושא העיקרי, היא היא זו שיכולה כ"כ להיתרם ולהיעזר וממש לקבל מקום לכל מה שהולך אצלה בנפש, בגוף, ברגש, בנשמה, בהכל.

ולעניות דעתי, זה מאוד מאוד חשוב, אפילו קריטי.

 

מכיוון שאשתך לא כאן, אלא אתה,

בלית ברירה אני כן מנסה לכתוב (שוב) עוד כל מיני דברים שעלו לי.

אבל מדגישה שתהליך עמוק עם אשתך יכול להיות עבורה, עבורכם, עבורך פי אלף יותר אפקטיבי, ומניסיון של נשים בנות 40+ שאני מלווה עכשיו אחרי 20 שנים של משקעים בנושא - כ"כ כדאי לטפל בזה שזה עוד "קטן" בלי לסחוב אינספור מטענים...

 

כרגע אתם בשנה הראשונה לנישואיכם, לפני ילדים, עדיין בהתלהבות וברצון הגדול של הזוגיות, הקשר, של לעבוד על דברים, לפתור אותם, לעבוד קשה.

וזה מצוין, באמת.

אני מקווה שתמשיכו כך גם עוד 100 שנים.

עם זאת, צריך לזכור שאתגרי החיים מביאים איתם הרבה דברים לא פשוטים לזוגיות כמו

השגרה

ההורות

הריון ולידה

מטענים שנצברים

צרכים לא ממומשים של שני בני הזוג שהולכים ומתעצמים

פגיעות הדדיות בכוונה או בלי כוונה

ועוד ועוד.

 

כרגע, במצב ש*אתה* מרגיש שיש לך צורך מאוד חזק בקירבה שלמה - גם נפשית וגם גופנית - ואתה מרגיש שהצורך הזה לא נענה, ומנסה ומשתדל ככל יכולתך,

ובמצב ש*אשתך* מרגישה שיש לה צורך לחוות את הזוגיות והמיניות בצורה מושלמת, או אם זה לא טוב ואפ]ילו כואב אז להימנע מזה, ועוד כל מיני צרכים שכרגע לא ממומשים -

שניכם עומדים בנקודה בה לשניכם יש צרכים לא ממומשים.

זו נקודת רתיחה.

וככל שעובר הזמן - זה יכול להזיק.

 

ב"ה יש כ"כ כ"כ הרבה ידע היום, קורסים, נשים שמטפלות בנשים, סדנאות אנונימיות, רופאים ומה לא...

כך שלהיות במצב כמו שלכם ולהמשיך להיות בו כל יום שעובר - לי אישית כואב הלב בשביל שניכם.

כי למה?! למה שלא תחוו שניכם חיים מלאים ומספקים? לכל דבר יש פתרון.

צריך לרצות.

צריך לדעת שיש פתרון.

 

אני חושבת שהדבר המרכזי ששניכם, ובמיוחד אשתך, צריכים לדעת כרגע הוא - שמיניות, כמו זוגיות היא דבר שמצריך לימוד!!!

 

ז"א, שגם זוג שמהתחלה הכל הלך לו "חלק", עדיין המיניות שיכולה להיות לו אחרי שנה, אחרי 5 שנים, אחרי 10 שנים ואחרי 20 שנים זה משהו אחר לגמרי.

ככל שילמדו יותר, יעמיקו יותר, חיתנסו יותר, - כך החוויה יכולה לגדול ולהתעצם.

אי אפשר לצפות ממישהו שישר זורקים אותו לבריכה לדעת לשחות בלי ללמוד.

כנ"ל בנישואים וזוגיות

כנ"ל בהורות וגידול ילדים

ןכנ"ל במיניות.

תזכרו בבקשה שזה דבר שצריך לימוד!

"תורה היא וללמוד אני צריך"

הלימוד הזה כולל בתוכו שכאשר רק מתחילים להכיר ולהתנסות בכל העולם הזה שנקרא מיניות - ההתחלה יכולה להיראות הרבה פעמים מאוד צולעת.

ולא נכון, אני חוזרת - לא נכון! להסיק מזה לכל המיניות באשר היא!

כרגע נדמה שאשתך חשה שאם לא היה לה נעים וכיף, ואם ניסתה 7 פעמים לאכול עוגה ולא הייתה לה טעימה - כך זה יראה למשך כל החיים. אז היא בכלל לא רוצה יותר אפילו לנסות לאכול את העוגה הזאת,

ועדיף לה חיים בלי צורך במין בכלל.

אבל מה שאשתך היקרה לא לוקחת בחשבון זה שזה שכרגע, גם אם שנה, לא הולך ולא נעים ולא כיף - בשום צורה לא אומר שכך יהיה גם בהמשך!!!

היא צריכה לקחת בחשבון שעם לימוד נכון

שעם ידע נכון

שעם היכרות נכונה שלה את הגוף שלה ומנגנוני העונג וההנאה שלה

ועם היכרות שלך את שלך ואת שלה כנ"ל

ועם תקשורת ביניכם בנושא

ועם חוויות גופניות חיוביות שלאט לאט יצרבו בתת מודע שלה ויסלקו את החוויות הרעות והכואבות שיש שם עכשיו - זה יראה אחרת לגמרי!

היא יכולה להגיע למצב שטוב לה וממש ממש טוב לה והיא רוצה עוד מזה!

היא יכולה להגיע למצב שהיא נהנית 100% ממצב של 0%

היא לגמרי לגמרי יכולה.

וזו הבשורה הכי גדולה.

שזה לגמרי בר שינוי.

לגמרי בר תיקון.

שמה שעכשיו ממש לא מחליטו על איך יראה אח"כ?

לכן אני כ"כ רוצה בשבילכם שתטפלו בזה עוד עכשיו\

כי אם משאירים את המצב כך ומחכים באופן פסיבי שיקרה נס - הוא לא יקרה בד"כ.

אלא אם כן נעבוד באופן אקטיבי ואז נביא בעצמנו לכך שיקרה.

 

עכשיו אני יודעת שאני כותבת המון,

ותאמין לי שבשיחה עם אשתך הייתי אומרת עוד פי אלף יותר,

אבל הדברים כ"כ עמוקים ורחבים מני ים שאני כמעט לא יודעת מאיפה להתחיל, בכנות...

 

אבל להשאיר אתכם בלי כלום במצב שלכם אני גם לא מסוגלת, לכן מנסה מה שכן אפשר.

וחוזרת ואומרת שוב - אל תזניחו את זה.

בשבילכם.

 

עכשיו אנסה לכתוב בראשי פרקים ונקודות מה שקשור:

 

1. צריך להבין שאישה שחווה כאב, אפילו פעם אחת, מיחסי מין,

ואישה שכל חייה חונכה להימנע מכך ולחכות לאחד המיועד שלה,

וראתה סרטים ודמיינה דמיונות ורצתה כבר להרגיש את הפרפרים ואת הטוב הזה שכולם אומרים -

ופתאום החלום הזה התנפץ לו אל מול שברי המציאות

ולא רק שהיא לא נהנית,

אלא כואב לה!!! ממש ממש כואב לה! במקום הכי רגיש ופרטי שלה!

זו כבר חוויה מאוד קשה.

 

ואז היא מנסה שוב.

ושוב 

ושוב

 

ומה הגוף זוכר?

 

הגוף זוכר שכואב לו.

הגוף זוכר שלא כיף לו.

הגוף זוכר שהוא לא נהנה.

 

אז הגוף חכם

והנפש שלנו חכמה

אז היא לא רוצה לחוות עוד כאב

ולא רוצה לחוות עוד משהו שהוא סתמי ולא מהנה.

 

ואשתך אומרת לך בכנותה ובישירות וברגישות שלה שהיא חשבה שהעוגה כ"כ טעימה והתאכזבה לגלות שוב ושוב שלא.

ואני עונה לה - יקרה, זה בר שינוי. העוגה עוד תהיה טעימה. מבטיחה לך שזה אפשרי.

 

הדבר הראשון שצריך לעשות - הוא שלא יכאב!

 

מה שזה אומר בפועל - שעושים רק ואך ורק מה שנעים לה

מה שטוב לה

מה שגורם לה הנאה

ובשנייה שהיא חושבת שיכול לכאוב לה,

עוד לפ]ניח שזה קורה - מפסיקים!

ועוברים ישר למשהו אחר שכן נעים וטוב לה.

 

אם היא תחווה רק הנאה

רק טוב

ולא כאב

לאט לאט הגוף יחליף את ה"דיסק" של הכאב והרע שמייחס לנושא לדיססק של הנאה וטוב.

אבל א ב זה שלא יכאב.

 

בד בבד, אני שוב ממליצה כן לטפל במקור הכאב.

הכאב יכול לנבוע מהרבה מאוד סיבות:

- יכול לנבוע מחוסר ידע של בני הזוג שיכול לגרום להם לפעול לא נכון ולהתנהל לא נכון בזמן קיום היחסים,

- יכול לנבוע מוסטיבוליטיס - דלקת במבוא הערייה

- יכול לנבוע מוגיניסמוס - היצרות בלתי רצונית של השרירים שמקיפים את הנרתיק וזה גורם לו להיסגר

- יכול לנבוע מפטריה

- יכול לנבוע מיובש בנרתיק - כאשר אם מבינים שגוף האישה פועל בדומה לגוף של הגבר, ובעצם "מאותת" מתי הוא מוכן ע"י רטיבות, וע"י התרחבות של הנרתיק כל פעם עוד קצת עד למצב שהחדירה לא תכאב כלל - לשם כך צריך להבין את הפערים בין גברים לנשים בזמן שהם מגיעים לעוררות הזו -

כאשר לדברים בממוצע לוקח 2 דקות ולנשים בממוצע לוקח 20 דקות - כםפול 10

ואישה צריכה להיות מוכנה, אחרי משחק מקדים, אחרי הרגשה של כל התקופה, כל הזוגיות וכל היום שהיא אהובה ורצויה ושווה ונחשקת, אחרי מגע מלטף כמו שכתבת של חיבוק מסאז' וכו' וובעיקר אחרי *זמן* והתמדה, וידע שלה את הגוף שלה,

ידע של בעלה את הגוף שלה ומה נעים לה ומה לא - וכמובן להימנע לחלוטין ממה שכואב וממה שלא נעים,

ע"י תקשורת שלה של מה נעים לה בדיוק וכמה ואיפה וכו' לפרטי פרטים,

ויגיעה של הגבר והאישה יחד את האיבר הנשי ואיך הוא עובד ושיש בו 8000 קצות עצבים!!! ואיזה מגע ועוצמה וקצב וכו' יכול לענג את האישה,

אפשר להיעזר בחומרי סיכה שמונעים את היובש,

 

מעבר לכאב שצריך לטפל בו, יש עוד חסמי חשק שיכולים לחרב את החשק של האישה (גם של הגבר) והם בעיקר:

- חוסר יכולת להרפות ולשחרר - אישה או איש שהם פריק קונטרול ורוצים להיות בשליטה כל הזמן

- רצון להגיע כבר ל"שיא" וכל הזמן לחשוב על זה - כאשר צריכיך להבין שהמטרה היא לא ההגעה לשיא אלא המטרה היא הקירבה בין בני הזוג! המטרה היא ההנאה עצמה גם מחיבוק גם מהכל, המטרה היא הקירבה!

אם השיא יגע - יופי. בונוס. אם לא - גם יופי. כי המטרה היא הקירבה.

לא לנסות להיותכל הזמן ב"מרדף" ובמחשבה על הגעה לשיא - כי עצם הדבר הזה עצמו גורם למוח לא להגיע.

האמיגדלה במוח פועלת ולא מאפשרת לשחרר ולהגיע לשיא!

- נטילת תרופות או גלולות יכולים לפגוע קשות בחשק

- גם תרופות נוגדי דיכאון וחרדה, גלולות למניעת הריון, תרופות ללחת דם וכולסטרול

- תזונה לקויה

- חוסר פעילות גופנית

- סמים, אלכוהול, סיגריות

- לחץ

- עייפות

- שיעמום

-שגרה

-שינויים הורמונליים כמו הריון, לידה גיל המעבר וכו'

- תפיסות שגויות על מיניות

- חינוך שמרני מדי שחינך שמיניות=חטא או משהו אסור או מלוכלכך או רע

- תבניות שקיימות בנו בתת מודע שמפריעים לנו להרגיש טוב עם המיניוצת שלנו

- דימוי גוף שלילי

- דימוי עצמי נמוך

- חוויה שלילית בקבלת המחזור בנערות וכל מה שהתלווה לכך

- פגיעה מינית בעבר

- יחס שלילי של אמא/אבא המשפחה לכל הנושא כטאבו שאסור לדבר עליו וכמשהו "מלוכלך"

- חוסר שמחה בחיים בכללי

- מתחים בזוגיות וזוגיות עם בעיות

- רגשות שליליים

- הסביבה בה גדלנו (הורים, אחים, בי"ס אולפנה וכו') והיחס שלהם למיניות

- הסביבה התרבותית בה גדלנו והיחס בה למיניות כולל חשיפה רעה לנושא כמו בפורנוגרפיה או סרטים לא צנועים ואחרים

- מסרים שמתקבעים לנשים כבר מהיותן נערות כמו: אישה צריכה לשים ברקס והאיש גז,

אישה צריכה לשמור על עצמה,

לא מדברים על זה, זה פויה, איכסה וכו', חייבת להיות דוגמנית כדי שירצו אותך, רק הגבר נהנה והאישה נותנת שירות וכו' וכו/' עוד מסרים מעוותים שנערות מקבלות מהסביבה הקרובה והרחוקה שלהן ומתקבעים והורסיםלהם את היחס למיניות.

זה גורם בתת מודע לאישה להיות מנותקת מהמיניות שלה ולרצות להתרחק מזה כדי להיות "טוטבה" ולנהוג "נכון" ואז האישה עושה ומקיימת את היחסים כעוד מטלה שצריך לעשות - ממש רק כדי לסמן וי שעשיתי את המטלה הזו וזה חמור מאוד לנפש.

 

מה שעוד יכול לגרום לאישה לא להגיע להנאה ביחסים זה גם:

- ניסיון לרצות את השני בלבד

- חוסר ידע של האישה על הגוף שלה

- חוסר ידע של האיש על הגוף של אשתו

- חוסר סבלנות

- רגשות שליליים

- חוסר ביטחון

- דאגות ומטלות שצריך חלעשות

- חוסר יכולת להרפות

- חוסר יכולת לקבל

- חוסר בהתמדה

- לא לתת מספיק זמן

- כיווץ במקוםפ הרפייה של הגוף

- הדחקה של תחושות גופניות של האישה והחשק שלה אולי כי הרבה שנים לא היה אפשר וניתן לבטא או עקב התנסויות לא נעימות של כאב וכו'

- ריצוי יתר - אישה שבשבילה מיניות היא שירות לבם הזוג והמיניות הפכה עבורה למטלה נוספת שיש לבצע עבור מישהו אחר.

- חרדת ביצוע - כמו אני עושה טוב? איך אני נראית? מה הוא חושב עליי? וכו'

- חרדת דחייה

- חשש מקירבה וחשש מאינטימיות

- רשימת מטלות שגורמת לאמיגדלה במוח להפריש הורמוני דריכות ולדכא את בכך את הורמוני האהבה אוקסיטוצין ושות' שמעוררים את החשק המיני.

 

אז מה כן אפשר לעשות בתכל'ס?

 

- להשתמש בג'ל סיכה שלא יהיה יובש

- לדאוג לעשות רק מה שנעים וכיף

- לומר שהמטרה היא הקירבה ולא ההדעה לשיא

- לא לגרום לכאב אף פעם

- לזכור שמיניות זה לימוד

והיא יכולה להתעצם כל שנה יותר ויותר ויותר

לזכור שמיניות ותשוקה זה משהו אקטיבי לגמרי - שאפשר ליצור

ולא משהו פסיבי כמו שטועים לחשוב!

- לברר ולהרגיע ספקות בהלכה אם יש ע"י שאלת רב וכד' - יש מגוון רחב של פסיקות הלכתיות שמרגיעות את כל החששות והפחדים שיש והכל מותר ורצוי וטוב (כאשר הכללים המנחים כאן הם: אשתו, אשתו המותרת לו, בחדרי חדרים וברצון שניהם)

- שזה יהיה מהנה לאישה ולא שירות לבן הזוג

- שתהיה רטיבות ומוכנות של גוף האישה

- שלא יהיו הפרעות חיצוניות - להשתיק טלפונים, מנעול, לא לדבר על טרדות בזמן הסמוך ועצמו וכו'

- להוריד את הרציניות בעת קיום היחסים - מיניות זה זמן של משחקיות, של שובבות, הומור, להירגע ולהשתחרר

- שלא יהיה מורט עצבים ושלא יהיה אחרוןם בסדר העדיפויות

- לפנות מרחב אירוטי - מרחב של זמן, פניות ומקום גם לתשוקה.

לפנות זמן מוסכם מראש. ואם רוצים עוד בנוסף - מעולה, אבל שיהיה גם זמן קבוע מראש

- צריך ליצור מרחב בטוח ואוהב שמותר בו גם לטעות ולפשל

- צריך לדעת גם לתת וגם לקבל.

להראות ממש לגבר מה לעשות ואיך לעשות - להגיד! בני הזוג הם לא קוראי מחשבות אז לא לצפות שהשני יבין לבד מה נעים ומה לא.

- סבלנות

זמן!

התמדה!

ידיעה והיכרות עם הגוף שלנו

טיזינג

 

לתכנן מראש

שיתוף הדדי

 

אם מתביישים - אפשר לדבר במגע במקום במילים ולהדריך עם היד והגוף או להשתמש במילות קוד וכו'.

- התפתחות אישית מקיפה של בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה ויצירתיות, ביטוי עצמי וכו'

לגבי הפערים בין מי שרוצה יותר למי שרוצה פחות:

פערים קיימים כמעט אצל כל זוג. מי יותר ומי פחות.

בן הזוג שרוצה יותר יכול להרגיש: "אני דחוי. אני לא אהוב. לא מעוניינים בי"

ובן הזוג שרוצה פחות יכול להרגיש "דוחקים בי.

משהו אצלי לא בסדר.

אני אשמה. משהו בי דפוק" וכו'

 

זה מקום מאוד לא פשוט לשני בני הזוג.

צריך קודם כל להבין אותו ולהרגיע את הפחדים והחרדות האלה. הכל בסדר.

ולאט לאט לטפל בדברים, בהדרגה.

 

עוד דברים שיכולים לעזור בתור טיפים אחרי שטיפלנו בשורש:

חיבוק בבוקר, הודעות נחמדות של חיזור במהלך היום, אווירה רגועה, לישון טוב, ארוחה קלילה וטובה, בלי הסחות, שתייה חריפה, מוזיקה, ריחות, נרות, בגדיםפ יפים, עמעום אורות,\ תאורה מחמיאה, מילים מחמיאות, פירגון הדדי, מגע שנעים, הפתעות נעימות,

 

לזכור ש"אני נורמלית" ואפשר להירגע!

אחוז מאוד גדול של נשים מתקשה להגיע לשיא ולחוות חשק בגלל כל הסיבות שמניתי כאן ועוד

סיבות מנטליות של תפיסות שליליות לגבי מיניות, הנאה ודימוי גוף,

סיבות בזוגיות של פגיעה באצון ובמערכת היחסים,

סיבות של ידע שאישה לא יודעת איזה מגע מוביל לאורגזמה

או בן הזוג לא יודע

 

וכו' וכו'

 

יש עוד המוווון מה לכתוב ולהאריך

אבל כרגע אני חושבת שאעצור כאן.

 

המון המון בהצלחה לכם.

( ואומרת שוב שאם אשתך/אתה/שניכם תרצה לשוחח איתי - בשמחה

כל הכבוד לךהנחש המקסים
שהקדשת זמן.
ממש יפה!
מפורט מאוד..הלוואי ובאמת יהיה להם שינוי.
כל הכבוד לך על הכתיבה שםאנונימי
אני מתלבט אם להעתיק ולשלוח לה.

אבל באמת סחטיין

מהדברים שאני ראיתי:
יש לה באמת את התחושות שאת מתארת.
כשאני בא רק בשבילה ורואה שהיה נהנית אבל בסוף "כאילו היה נחמד... אבל לא שממש רציתי את זה", זה עושה לי באסה.

כן יש את המקום כפי שציינת שאני בא לגעת איפה שיעשה לה טוב, אבל כן מצפה שגם נגיע לסיום ואולי אני צריך לשחרר מזה (כבר הגעתי למסקנה הזו בעבר, אבל זה לא שרד יותר מדי כשראיתי שהיא עדיין לא עפה על זה".
אני חייבת להגיד לך משהו. חייבת.*א*נ*י*
אם זאת המציאות, אני ממש ממליצה לך למנוע ילדים עד שתצליחו להגיע לזוגיות נורמאלית.
כתה אמיץ, אתה אוהב, אתה מקסים, אבל אתה בן אדם. ועוד בן אדם דתי ונאמן.
בן אדם לא יכול לעבור תקופות חיים כל כך ארוכות בלי הקשר הזה. זה לא קשר רק גופני.
היא תאלץ להתמודד זמנית עם התשוקה שלה לילדים, כי המסלול של חיים ללא זוגיות תקינה יוביל לגירושים או לנישואים אומללים, ולא מגיע לילדים ולכם חיים כאלה.
קודם כל מוודאים שהזוגיות על דרך המלך אחר כך מביאים ילדים
ואוסיף משפט קטן:*א*נ*י*
כל זוג בטוח מתחת לחופה שהוא מסוגל להתמודד עם כל הקשיים, לא כל זוג רוצה להתמודד איתם אחרי שנה-שנתיים-עשר.
כדי שתרצו להתמודד עם האתגרים, אתם צריכים להיות במצב זוגי תקין
אנחנו לא באנו מאוהבים לחופהשםאנונימי
לצערי זה יכול להיות שזה מה שמכניס אותה לסרטים שיש משהו לא בסדר בגלל זה...
אבל מבחינתה אנחנו על דרך המלךשםאנונימי
כאילו אין מיניות בריאה - אבל אז מה?
למה זה כזה חשוב חוץ שתהיה מיניות מזה שאומרים את זה?
מבחינתה בשאר הדברים הכל אחלה לגמרי (לא באמת, תלוי תקופה).

והאמת האמת - אני גם בעצמי לא יודע מה לענות על זה. לא חייתי אף פעם כנשוי, אני לא יודע בעצמי איזה ערך יש למין.

שמעתי רק מכאן שזה ה"דלק" של נישואים, אבל לא באמת יודע איך זה עם זה והאם זה נחוץ.
אני לא יכולה להבין אותך, כי גם אני חווה מודל אחד של זוגיות ב*א*נ*י*
אבל אני כן יכולה להגיד שלא כדאי בעיני להיכנס לעולם של גידול ילדים ומשפחה בלי שטוב לכם עם הנושא הזה, ולפי מה שאתה מתאר לא טוב לא לך ולא לה.
מילא הייתם שניכם במקום נפשי מאוד מרוצה.. אתם לא. וזה ששאר הדברים עובדים טוב רוב הזמן, ב"ה, נותן לכם פנאי להגיע לאיזשהו מקום זוגי שלם בנושא
ובנוסף*א*נ*י*
נשמע לי שהיא מושפעת מעולם הסרטים, במחשבה על זה שזה או פשוט קל וזורם או שלא. בסרט הם תמיד מגיעים לסיפוק תוך שניות, תמיד זה החוויה הכי מדהימה, וזה פשוט שקר. היא צריכה לעבוד על עולם המושגים שלה בהקשר למיניות, כנראה שאם היא נחסמה כל כך מהר אז היא ציפתה למשהו לא אמיתי
האמתהנחש המקסים
באמת שזה כואב על שניכם.
זה ה-דבר שמחבר.כמובן שבמידה.
אבל ,תפילות..
אני מאד מקווה שזה נכון...שםאנונימי
כי אני מרגיש כרגע שאני חי עם מישהי בבית, שנחמד סך הכל, היא אחלה בנאדם וזהו..

ועם גבר היה לי יותר קל.

והיא קולטת את זה.
עם זההנחש המקסים
כל הגברים נסכים איתך 😅
טוב, אין ספק- יש לה טראומה ממשהוקורונה משמחה
בעניין הזה כמובן
שתגיד שלא, שתכחיש, ואני אלך יותר רחוק מזה- אולי זה כל כך מודחק אצלה שאפילו היא לא יודעת/ לא זוכרת מזה
אבל זה קיים.
אתה מתאר תפיסה קיצונית בהחלט יותר מכל חינוך שמרני שאפשר לחשוב עליו, במידה והוא לא היה פוגעני בשום צורה כמובן (ואפילו אם ממש לא חיובי).
חוזרת על הודעתי הקודמת בהחלט...
היא טוענת שאין לה...שםאנונימי
אני באמת לא מבין מאיפה זה מגיע

אולי זה מודחק
אם היא קיבלה מחזור בעקרון זה מאד הגיוני.44444
מחזור מקבלים 4-6 שבועות אחרי הפלה.

אם המחזור "רגיל" אז בעקרון זה בסדר.
אם לא- זה מצריך בדיקה.
כן, הוא מרגיש לה בסדר.שםאנונימי
נראה כמה זמן יימשך הדימום.
עוד הערה שהועלתההעני ממעש
יש אכן נשים שבודקות עדים וכו
אולי יתן לאשתך הרגשה יותר נינוחה

פעמים שזו אשתו של הרב, שמעבירה לו
פעמים שזו אחות למשל, ולא רק. שבודקת.

יש רבנים שמשאירים לבדיקה בתיבת דואר עם פתק, אולי גם נתון שיעניין אתכם
תסביר לה שרב מסתכל על זה כמו על דף גמראסוסה אדומה
וחוץ מזה, אפשר להשאיר אצל הרבה מהם בעילום שם. ככה שהפדיחה לא רלוונטית.

היא חייבת לדעת להתמודד עם זה.
תדבר איתה על זה ברגישות אך בנחישות שעם כמה שזה לא נעים, זה בראש, וצריך להתגבר על זה כמו שכולם מתגברים... אין ברירה.
(אם לא היו לכם שאלות עד עכשיו, כנראה שהיא ממש מחכה שההפסק יהיה נקי לגמרי. אולי לא לימדו אותה שטהור לא = נקי).

שים לב לדעת מתי לשכנע ומתי להרפות,
כי פה בניגוד לכאבים ביחסים ששם הייתי מגלה המון הבנה ואמפתיה ואפס לחץ וחוסר סבלנות, פה הייתי יותר עומדת (גם אם ברגישות) על הזכות לשלוח את העד לרב.
היא ממש הבהירה למשל שאם אני פונהשםאנונימי
למישהו על בעיה מינית כלשהי שיש בינינו (נניח הרב שחיתן אותנו שמאד עזר לנו בקשר) - אז היא לא מוכנה לדבר או לפגוש אותו יותר בחיים.

נניח בדוגמא עם הרב, היא ממש אמרה לי "חבל ששיתפת אותו, הוא דווקא היה ממש נחמד. עכשיו הוא אבוד מבחינתי".


ההזוי הוא שהיא אדם די רציונלי כמעט לגמרי, פה זה החלק היחידי בערך שהיא כזו.
את האמת אחיהנחש המקסים
אפשר להבין אותה במקרה הזה..
כי זה משהו אישי ולפעמים שאומרים אותו למשהו שהוא מוכר יש כאן עיניין של בושה וחוסר נעימות וכו'..
לגבי הכאב.דנוור

אתה אומר שבקושי עשיתם.. מה שאומר שכנראה זה צר ולכן כואב, ולזה יש חומרי סיכה שכל חתן אמור לקנות, ובד''כ זה כבר לא כואב..

עוד סיבה לכאב זה התכווצות של השריר עקב חוסר רצון או לחץ או פחד, לפעמים זה קורה עקב משהו בעבר.. טראומה מסויימת שאתה אולי לא יודע עליה וכדו'

אם אין סיבה אמיתית להתכווצות, אז תעשה את זה בצורה שההתנגדות תרד ובצורה רגועה, כמו, לעשות מסאז עם קרם וכדו' עם ניגון ברקע ונרות.. ותגיע לזה אחרי הרבה זמן כשהיא רגועה והכל בעדינות זה אמור להוריד את ההתכווצות הלא רצונית,

ייתכן...שםאנונימי
אני אגיד לך מה הבעיה... אולי זה לא נכון מצידי לעשות ככה, אבל כשיש מוזיקה רגועה זה יכול להרגיע אותה או מסאז' נניח, אבל אלה קטעים שאני לא נהנה בהם.

אני מרגיש שהיא עושה לי טובה שהיא בכלל נכנסת למיטה ואז התחושה שלי בכלל יורדת כי אני גם עושה משהו שלא בא לי ומרגיש כאילו היא מצפה שאודה לה בכל לבב על זה שהיא הסכימה

אבל אוכל לנסות. גם באמת עבר יחסית הרבה זמן (6 שבועות) והיא עם הרבה יותר מוטיבציה להיכנס להריון.
וואלה אחי לא פשוט בכללהנחש המקסים
אני בטוח שיש משהו מעבר לכאב הפיזיולוגי שכמובן כמובן אין מה להקל ראש בו.
עושה רושם שהיא ממש אנטי יחסי-אישות מאמין ודי בטוח שזה יושב על משהו..(הרבה פעמים זה יושב על דוסיות יתר,שמתחנחכים למשהו טוב ונפלא וכמגיעם לרגע עדיין סגורים וזה גורם גם לעיניין הפיזי והיא לא מאפשר לעצמה להינות ולזרום)
כמעט בטוח שאם תנסה פעם אחת לעשות את זה בצורה חכמה והיא תרגיש את הכיף בכל הסיפור הזה יש מצב שאולי היא תפתח במשהו.(ובמובן כמובן שלא שופט אותה)
כן, לפני זה היה לה ממש ציפייהשםאנונימי
אולי לא ממש, אבל היה לה חשק לזה מסרטים שראתה וכאלה...
..הנחש המקסים
ומה קרה אז?
מההתחלה היא הייתה סודית לגבי הגוף שלהשםאנונימי
ואז אמרה שיקח לה לאט לאט להתרגל ואז כאב לה וככה ירד לה החשק.
עושה רושםהנחש המקסים
שבהתחלה זה באמת מביישנות בריאה אפילו הייתי אומר.
כי אפשר להבין שלוקח לאט לאט להפתח.
אבל מפה והלאה צריך לטפל בצורה רפואית ומקצועית יותר..
המשלים שהיא נותנת לוקורונה משמחה
ממש אבל ממש לא מגיעים מ"ביישנות בריאה".
אין שופ מצב כזה.
יש כאן משהו הרבה יותר עמוק- שמעביר אותה בהרבה רבדים של שכנוע עצמי על דעות הזויות שמגיעות ממקום פגוע ולא סטנדרטי בעליל
וזה נשמע שרק הולך ומסתבך עם עצמם-
דהיינו דעות שעם הזמן אם לא יטופלו- יהיה קשה יותר ויותר להוציא אותה מהן.
מכירה לצערי מישהי כזאת, היה ירחם עליהם ועל בני ביתה...
ברור לי!!הנחש המקסים
אמרתי שאולי בהתחלה של הנישואים היא באמת התביישה (כמו כמעט כל אחד(בד"כ נשים) ולזה התכוונתי שאמרתי ביישנות בריאה)
וכמובן כמובן שהמצב העכשווי הוא ממש יושב על המון דברים עמוקים שיש לה אמונות מקבילות לגבי כל הנושא של האינטימיות שהיא לא פתוחה עם עצמה וכו'.
חושבת אולי היא עברה אונס בעברהאם ל2

ובגלל זה היא ככה.

אחרת מה כבר יכול להיות כבר אצלה?

 

היא לא זוכרת משהו כזה..שםאנונימי
אבל אולי אם לא ימשיך טוב, אז טיפול יפתח את זה באמת.

קבענו שהיא תלך לסקסולוגית אם לא נראה התקדמות.
בעז''ה אגיב על כך במוצ''ש...דנוור


ארבעה שבועות? באיזה שבוע היא הפילה?אשה שלו
ההפלה היתה טבעית או שהיתה גם התערבות?
יש פה עניין בריאותי מעבר למבוכה שלה, כל עוד היא מדממת זה אומר שלא הכל יצא.. חייבים להיות בפיקוח רפואי לראות שהכל בסדר ולא חלילה נגרם זיהום או סיבוכים אחרים
לבדוק שהבטא יורדת עד לאיפוס והרחם נקייה
בעניין המבוכה,
לך לרב ששניכם לא מכירים אישית, אין מה להתפדח
יש רב שקבוע מבקש מבעלי להשאיר אצלו את העדים בשביל השיעורים שהוא מעביר.. אז מה? בשמחה
הרב רואה עד צבוע, לא את הפרצוף שלה, לא מספר טלפון ואפילו לא כתובת מגורים..

מתנצלת מראש אם כתבתי דברים שכבר נכתבו, לא עברתי על כל התגובות.
תשובות:שםאנונימי
היה עם התערבות. גילינו אצל הרופא במהלך בדיקה שגרתית.
העובר הפסיק להתפתח כ3 שבועות לפני ההתערבות ולא קרה כלום מאז...

היא לא באמת דיממה, פשוט לא היה נקי כמו שהיא הייתה רגילה כשהיה מדובר במחזור רגיל.

ולגבי העדים - היא מתפדחת שאני אראה את זה...
גם יש לנו פגישה השבוע אצל רופא (בעקבות הפורום) לוודא שהכל יצא והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאכנס לרופא כדי שלא אסתכל.

אני כבר לא יודע איך להגיב...
לגבי העדיםהנחש המקסים
תגיד לה שהרב לא יודע בדיוק של מי כל עד!

יש פשוט תיבה ששמים במעטפה,רושמים עליה מספר טל' כדי שיחזור עם תשובה ופה זה ניגמר.

(תגיד לה שהרב לא יודע של מי בכלל העד,הוא חוזר רק לטל' להגיד תשובה)

ולגבי הרופא- תגיד לה שיש עמדה לבדיקה והיא עם וילון שככה לא תראה אותה.
ובמקרה הכי גרוע-אל תיכנס..(אם זה מה שיקל עליה)

שלא ייצור אצלה עוד יותר אנטי.
כמו דאתה מכיל אותה עד עכשיו תנסה גם עכשיו להבין ולחבק אותה ותיתן לה הרגשה שאתה איתה ולאט לאט.
בלי לשדר לחץ,שהיא אשמה בכל המצב
באיזה שבוע להריון היא לקחה את הכדור?אשה שלו
לגבי העדים, או שהיא באמת מתפדחת או שהמצב נוח לה בגלל הפחד מאינטימיות אז לא חשוב לה להטהר
זה יכול להיות גם וגם
אתם חייבים לבנות תקשורת ביניכם, אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומכם עם כל הרצון לעזור
אתם נשואים טריים, טבעי שהיא נרתעת מדברים חדשים במיוחד אם כל החיים טיפטפו לה על צניעות, קשה לה לעשות את הסוויצ' במוח
אעלה כאן עוד נקודה, יתכן שהיא ניחשפה לתכנים לא טובים ומפה הרתיעה שלה..
תתמוך בה, אל תנסה להלחם בזה, ככל שהיא תרגיש שאתה לא שופט אותה ומנסה לשנות אותה היא תרפה, תבין שבכל בסדר
היא נבוכה שתסתכל?
אתה יכול להציע לה להכנס ובבדיקה להשאר לשבת ליד השולחן ושיסיטו את הוילון
לא להלחם בזה אלא לעטוף אותה ולגרום לה להרגיש מוגנת ולא "משוגעת"
במקביל כמו שכתבתי ליזום יותר שיחות אמיתיות על המצב מתוך באמת רצון להבין, לא לשפוט ולא למצוא מה לא בסדר.. מהתשובות המתגוננות שלה נשמע שהיא מבינה שהיא אולי מגזימה אבל כרגע קשה לה לשחרר.. תהיה שם בשבילה
גם בעניין הקושי שלה ביניכם, הטיפול יהיה הרבה יותר אפקטיבי כשהיא תרגיש שאתה מרים אותה ושם בשבילה : )
ניסיתי את הגישה הזושםאנונימי
שאלתי אותה אם יפריע לה שאהיה בפנים ואסתכל רק על המוניטור (כאילו תכננתי משהו אחר...) וזה התחיל ב-לא מוחלט, ועבר לאט לאט ל"בסדר שתהיה איפה שהוילון", ואז "זה בסדר שתהיה איתי אבל ר-ק על המסך!'


האמת שהיום הייתה לי שיחה איתה ואמרתי שהיא חייבת להבין שזה תהליך של שנינו, שזה עניין ששנינו עוברים ושאני רוצה להיות שם בשבילה והיא אמרה "לא נכון! זה עניין שלי בלבד, עם כל הכבוד! אתה מאד עוזר, תודה רבה לך, אבל בהחלט אני עוברת בלבד את הפיזי ואני מרגישה שזה עניין שלי לבד".
היא רוצה לחיות בזוגיות? או אולי לא?תיתי2
האמת שאפשר לשאול את זה גם לגביך
אבל לפחות אתה מוכיח שמשהו בך רוצה
כי אתה כל כך מתאמץ על הזוגיות.

זו שאלה לא קנטרנית אלא אמיתית.
את רוצה לחיות איתי בזוגיות?
להיות שותפה שלי?
שותפות לרגש, לחיים, לחוויות?
או שאני פה כדי שיהיה *לך* ילדים?
את רואה אותי בסיפור? רוצה לראות אותי?
רוצה שאני אראה אותך?
או שאת מעדיפה לבד וככה טוב לך?

גם אני לא תמיד מבין בשביל מה לי זוגיות
לפעמים מרגיש שיותר טוב לי לבד
או עם חברים
אבל משהו בתוכי כן אומר לי לנסות את זה - בכל הכוח.
לנסות להיות בזוגיות כי יש שם משהו שאני רוצה
לא יודע עדיין להגדיר מה.
את רוצה לנסות ביחד איתי?
בואי נתאמץ על זה ביחד.
כי אם אני אתאמץ לבד, לא תצא מזה זוגיות...
שאלתי אותה את זה.שםאנונימי
שאלתי אם היא בכלל נמשכת אליי, אם היא אוהבת אותי, אם בכלל בא לה.

ואז היא אמרה שמבחינה זוגית היא אכן נמשכת אליי, שכן היא רוצה זוגיות (היא גם בטוחה שאנחנו זוג סבבה לגמרי חוץ מהקטע המיני ואולי היא צודקת) ושאם היה אפשר לחיות ללא יחסי מין, אז זה היה האופטימלי.

היא אכן אולי מרגישה שאנחנו לא אחד למען השני עם כל הרגשות שלנו לגמרי, אבל זה נראה לי גם תלוי מתי שואלים אותה.
את הכוח היא מקבלת ממך .הזכר משפיע והנקבה מושפעתהתחברתי
כנראה שגם אתה מטבעך אדם "מרצה" כדי לברוח מוויכוחים. מבלי שתתכוון אתה משדר לה חוסר בטחון שבלאו הכי מאוד חסר לה. כשתעמוד לצידה נחוש ועם הרבה רגישות ואהבה היא תסמוך עליך ....אתם תגיעו למצב שאת האנרגיות שלכם אתם תפסיקו לבזבז בפילוסופיה וויכוחים . ולכן תמשיך להוביל בנחישות את המהלכים.
""אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורים"". ולכן תמשיך ליזום וללכת לרב ולאנשי מקצוע ככל שידרש, בהחלטיות ובטחון מבלי לשדר מעט של ספק, ותוך כדי שיתוף מלא. אישתך חכמה והיא קלטה שאתה דמות מרצה ולכן קשה לך להוביל אותה מבלי שתתנגד ותתרץ את טיעוניה בהתנגדות מוחלטת.
שים לב כמה שינתה את כל הגישה שלך בזכות אנשי הפורום ועל זה מגיע לך יישר כוח גדול!!!
אתה בדרך הנכונה תמשיך כך! משוכנעת שעם מעט יותר נחישות רגישות ואומץ בע"ה אתם תיהיו במקום טוב יותר.
מה אני אמור לעשות? לצאת נגדה?שםאנונימי
היו פעמים מעטות שעשיתי את זה, היא בכתה כל הלילה ואז עשתה את זה אחרי זה בחוסר רצון מובהק רק כדי לרצות אותי.

אין ספק שזה גם משהו, אבל לא יודע אם זו הדרך הנכונה.
אגב, ממליצה לך לקנות לה את הסדרה האינטרנטיתקורונה משמחה
של אפרת צור "תשוקה בנישואין"
(יש עוד סדרות שאני לא מכירה)
סדרה מדהימה על כל הנושא,
מסבירה שלב שלב, לאט וברור,
כולל כל ההסתכלות על הצד של הגבר וכו
אשתך צופה בזה באנונימיות מוחלטת לבד/איתך
עולה כמה מאות שקלים ונותן תמונה שלמה וחיובית
שווה כל שקל!!
תסתכל באינטרנט "אפרת צור"
(גילוי נאות- אני לא עובדת אצלה!!)
אפשר למחוק אם זה פרסומת אחרי שתראה
כנראה לא ירדת לסוף דעתי. אנסה להסביר מעט אחרתהתחברתי
לפני הכל נראה שיש צורך לשפר את התקשורת בינכם הרגשה שלי שישנה חסימה ולכן אתה לא מצליח להגיע אליה, היא לא פנויה להקשיב לך בגלל המצוקה שהיא נמצאת בה. אישתך צריכה להבין ששנה זה זמן שצריך להתקדם ולו גם בצעדים קטנים. ולא לחסום "ולשתף אנשי מקצוע" בכל תחום מתבקש. "מבלי להתמהמה".
קטונתי לתת פתרונות כשיש כל כך מעט אינפורמציה וגם לא ביחסי אישות את זה נשאיר למתמחים.
אתה צריך להחליט שאתה בהליך שצריך לגרום לה לשיתוף פעולה. כדי שתיפתח מהסגירות ואולי חוסר בשלות מובנת. ולכן ציינתי שאתה "חייב ליהיות נחוש".
וחייב להחליט שהיא לא יכולה להחליט בדברים שהם בגדר סכנה רפואית "שעלולה ח"ו לפגוע בעתיד של שניכם" לא מותר לך ליהיות נחוש אלא אתה חייב ליהיות נחוש ולדעת שאתה עושה את הדבר הנכון. בחום באהבה ורגישות.
ה' ייתן לך הרבה סבלנות וסובלנות!


אני חוזר על מה שכתבתי לך קצת..דנוור

תנסה לגשת אליה בלי לבוא בגישה של בואי נעשה את זה,

תכיר את הגוף שלה לשם להכיר ללטף וכו' 

הכי טוב זה פשוט ללטף למרוח קרם לעשות עיסויים אבל בלי להגיע לזה בכלל רק לשם לעשות לה כיף.. תשקיע בזה שעה תדליק נרות תעשה אוירה טובה תדבר איתה תוך כדי ותבוא בגישה שאתה לא הולך להתקדם עם זה.. אחרי כמה פעמים שהמצב הזה יקרה והיא תהיה רגועה ונינוחה עם זה ואחרי שתכיר מקומות וצורה שעושה לה כיף אז תנסה להתקדם.

עוקבת אחרי הסיפור שלכםלא מחוברת
ממש מצער שזה המצב .. כל הכבוד לך באמת ! זה לא פשוט בכלל
ראיתי שכמה שאלו אותך למה לא למנוע ולא ראיתי תגובה שלך..
אני חושבת שזה יכול מאוד מאוד לעזור. לחבר קופסאות שלא יהיה הפסקה של נידה כל הזמן.. שלא תיהיו ובעיקר היא, בראש של יחסים בשביל ילד ,שתתרכזו רק בזה רק בכם. מבינה את הרצון לילדים . אבל מיניות תקינה לדעתי צריך לבוא לפני. והריון והנקה רק מוסיף לקושי . או שאצלה לא?
למה לא למנוע הריון?שםאנונימי
היא ממש ממש לא בעניין למנוע הריון.
זה הדבר שהיא הכי רוצה בעולם כרגע.

ואין לי מושג מה יהיה אחרי זה.
לצערי במקרה הזה היא תצטרך לשמוע איש מקצוע שאומר לה שזה לא חכם להיכנס להריון, כי אם אני אעשה את זה, היא עלולה לראות אותי בתור "הרשע" שמונע ממנה ילד (קצת מוקצן, יודע..)
אז היא תראה בך רשעתיתי2
ואחרי כמה זמן, אם היא תרצה לחיות עם הרשע בשלום
וגם להביא איתו ילדים
היא תצטרך לרדת מזה שאתה רשע
ולהבין שאתה לא רק תורם זרע.
אלא אדם שרוצה זוגיות בריאה לפני הורות מאתגרת שתקשה עוד פי אלף על התפתחות זוגיות תקינה.

לגמרי..לא מחוברת
ואתה בסדר עם זה? אתה רוצה ילד עכשיו?
אני מבחינתי להיכנס להריון מהיום שהתחתנו...שםאנונימי
היא נמנעה מזה כי הייתה בלימודים.
והייתה בוכה כשלא הבנתי מה כזה דחוף גלולות.

היום היא אוכלת את עצמה שלא ניסתה מההתחלה ומכיוון שהיא כבר יודעת כמה ילדים היא רוצה, היא בלחץ להתחיל מהר, כי היא חוששת שהיא תהיה מבוגרת מדי...
ממש מבינה אותה..לא מחוברת
ואם אתה גם איתה ברצון אז זה משו אחר..
אבל עדיין אני חושבת שכדאי לכם לשקול אתזה.
תקחו אתזה כמטרה שלכם חודש חודשים רק זה שום דבר אחר. לא רק סקסולוגית גם פסיכולוגית כדאי לשלב..
זה לא נשמע שאתה מזניח את הנושא.. אבל היא איתך בזה? היא מבינה אותך?
היא חצי מבינה וחצי לא חושבת בהגיון לדעתי...שםאנונימי
היום ניסיתי שוב ואתמול גם והתגובה זה "לא, אנחנו נהיה בסדר... נסתדר..."

לבינתיים יש לנו עוד זמן עד שנהיה מותרים.
אני ובעלי גם הינו במצב הזה..לא מחוברת
חודשיים שכמעט כל יום ניסינו. ואני ממש זוכרת אתזה כסיוט וגם לא הסכמתי בכלל לשום טיפול שום כלום ,ככ התביישתי והרגשתי רע..
אם כבר החלפתם יועצים אז היא אולי גם מרגישה שכל העולם נכנס לכם להכי אישי שלכם ואז אולי זה מוביל להתעקשות על העד..
אני חושבת שאתה צריך להתעקש עלזה קצת יותר אולי לנסות להסביר לה יותר.. שתבין שזה לא בסדר ,היא חייבת להבין שמצב תקין זה לפחות פעם בשבוע..
זה נראה שמהצד שלך דיי ניסת הכל..
וזה מצוין שאתה לא לוחץ עליה יותר מידי אבל זה חייב להיות בטיפול כל הזמן.. אולי אפילו שתלך רק לפסיכולוגית
ואי באמת שיהיה לכם בהצלחה!
תודה שםאנונימיאחרונה
מקווה שיסתדר באמת בקרוב ואם לא, בתקווה שתחזור לסקסולוגית שוב. .
אשכרה עברו 5 שנים מאז? לא יאומן. עברנו מגפה עולמיתדי שרוט

ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.


 

יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים

 

עוד אחד דחוף ממשלאחדשה
אמאל'ה הזמן טסססספשוט אני..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

וואו אני ממש זוכרת את השרשור הזהנגמרו לי השמות
כמה צחקתי, זה באמת ענק! 😂
וואו זה לבכות 🤣🤣אונמראחרונה
יש משהו שמפריע לי ואשמח לשתףאנונימית:)

בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.

היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?

חחחח תודה

אם הם יהיו כמה שעות ביחדפשוט אני..

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

 

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

טעיתי. הבנתי לא נכוןיעל מהדרום
אם זה מפריע לך-אז זה מפריע לך!*אשתו של בעלי*

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

מסכימה...לומדת כעת
רק לא כדאי לעשות מזה עניין גדול מדישלג דאשתקד
כי זה בעצמו יכניס רעיונות, בפרט אם אתם באמת נשואים טריים.. 
אפשר להבין אותך. תחושות של זוג טרי טריאלישבע999

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?


זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".


אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".


אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

כל הטעויות הלא פרקטיות התחילו ממטרה פרקטיתשוקו.
פרקטית מי שרוצה לשמור על עצמו על ביתו ועל הזוגיות יתרחק מאוד מאוד


גרוע והתחושה שלך נכונהזיויק
לדעתי זה שונה מעבודה מקצועית
אתה משתמש במילים קשותשלג דאשתקד

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

זה באמת מורכבהסטורי

השאלה אם יש לו ברירה.

לי לא היה מפריע, אם מפריע לך תגידי לו בצורהאור123456
מכובדת ואני מקווה שהוא יכבד 
קשה לתת גבולות ברוריםהעני ממעש

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת


הצלחה רבה 

אני ממש מבינה למה זה מפריעיעל מהדרום

לק"י


לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.


ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

בעיניי אם הכרחימאמינה-בטוב

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

אפשרתהילה 3>

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

החשש מובןנפשי תערוג

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

 

 

אני לא אוהב להגיב לדברים כאלו מהסיבההמצפה לישועה

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.


זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.


הדרך הכי טובה לדעת אם זה תקיןמישהי נשואה

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

חזק שלךזיויק
לא הייתי עושה את זהשלג דאשתקד

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

קודם כל זה מאד טבעי שככה תרגישיאליפאחרונה
למרות שסביר שכלום לא קרה וגם לא יקרה אני בהחלט מבין למה את חוששת. אני חושב שנכון שתבקשי שלכתחילה ימצא סטודנט זכר או לכל הפחות יצרף עוד סטודנט ללימוד משותף.
אחריות הורית לוקה בחסרלביטה

מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?

אסביר,

הוא איש טוב ואבא טוב.

לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.

מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.


כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.

הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.

הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.

חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.  


כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.

מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.

הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.

עד שהוא נכנס הביתה.

הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.

על הכל הוא מוותר.

מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.

עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.


פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.

אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.

ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.

מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.


ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.

עדיין הכל נותר על כנו.

מה כן אפשר לעשות? 

לא סתם הקב"ה ברא לילד 2 הוריםאורי8

זה בריא ומייצר גמישות נפשית ומחשבתית שאבא ואמא שונים. ושעם כל הורה מתנהלים אחרת. את נותנת להם צד חשוב מאוד באישיות . אבל נם יכולים כם להתרם ממה שקורה אצלו. שם הם קצת מתפרקים ומרשים לעצמם להשתולל ולהיות פחות בתוך הגבולות,  מי אמר שזה רע? אני חושבת שזה בריא לנפש שיש גם מקום להשתולל, לפרוק ואפילו להתחצף קצת. זה לא באמת מזיק להם. מבינה ממש שזה קשה לך, גם לי קשה להגיע לבית הפוך... ואני יכולה להתחרפן מזה, רק שב"ה יש ביני לבין בעלי יחסים טובים, ועל כל פשעים תכסה אהבה... וממה שאני מבינה אתם במצב אחר. במצב זוגי לא טוב יש נטיה לשחור לבן, וככה את מתארת את המצב אצלך יש קסם, ואצלו כאוס. טובת הילדים שלך שתתני לילדים שלך לחוות את 2 ההורים שלהם . מניחה שרוב הזמן את איתם ואת נותנת גבולות וסדר , אז מידי פעם עם אבא יש בלאגן, זה לא יפגע בהם, הפוך הם יגדלו להיות ילדים יותר בריאים בנפשם( הסדר נותן רוגע ושגרה  , קצת בלאגן מייצר ילדים יותר יצירתיים, ועם יותר אומץ ותעוזה , חשוב מאוד בחיים ). לכן, אני מציעה, שחררי, תני להם להנות עם אבא שלהם, זה האבא שהם קיבלו מהקב"ה ואת לא המחנכת שלו , הוא באמת לא הילד'שלך, תני לו להיות אבא בדרכו. לא תארת פה שום דבר מסכן חיים( זה הדבר היחיד שאני רבה עם בעלי עליו בענין , כשהוא מרשה דברים שמסוכנים בעיני , לראות מסך בשעה מאוחרת לא מסכן חיים...)

 

נר איש וביתו ✨🏡נגמרו לי השמות

נר איש וביתו

דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,

מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים

דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.

שנר איש וביתו.

"ואישתו היא ביתו"

איש ואישתו.

בבית.

פנימה.

כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו

רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.

נתרכז בביתנו פנימה.

נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם, 

נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.

גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,

גם במחיר אחר.

כמה שנצטרך.

עד שנרגיש שאנו מלאים.

וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.

 

נר ה' נשמת אדם

ה', הקב"ה -

אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו

ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.

 

נשמת אדם -

נשמה שנתת בי טהורה היא.

ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.

ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.

טהורים הם.

כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.

כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
 

וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן

כוונותיהם טהורות.

וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.

נלמד גם אנחנו יחד.

נלבן. נברר. נתקרב.

נגדל מזה. נתעצם.

 

נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,

בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".

והרוב טוב.

ולא צריך לחפש את ה"כל".

נדבק ברוב. ברוב הטוב.

נגדיל אותו.

נמשיך ללמוד אחד את השנייה.

נמשיך ללמוד את עצמינו.

"מוסיף והולך"

נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד

עוד תובנה,

עוד קירבה,

עוד אהבה,

עוד כלים,

עוד תקשורת,

עוד גדילה זוגית ואישית.

 

8 נרות 

8 - מעל הטבע.

נס.

ימים של ניסים, הלל והודיה.

*מעל* הטבע.

וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו

וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.

נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו

מה היה שם?

היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?

ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?

מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?

מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?

 

"לא טוב היות האדם לבדו" -

לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב

"אעשה לו עזר כנגדו" -

כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.

מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.

מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.

 

המבט על הזה,

מעל,

יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.

מעל הטבע האנושי שלנו.

להתגבר.

להתגדל.

להרחיב את כוחות הנפש שלנו.

לעלות מעלה מעלה.

להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.

ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו, 

לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.

ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)

לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?

 

ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -

מ-קץ

עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -

וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.

ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור. 

בלב שלנו.

בלב של החצי השני שלנו.

נראה גם את האור שבו/בה.

את כל הטוב שבו/בה.

נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,

מה הוביל לכך,

מה אני הכי הייתי צריך שם?

מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?

 

לכן נזכור -

כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

 

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

 

נר החיים

הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",

והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.

"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.

ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.

תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.

אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.

הטומאה היא היעדר החיים.

וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"

איתה, ורק איתה אני אראה חיים.

איתו, ורק איתו אני אראה חיים.

ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר. 

כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.

נתחזק בחיים.

בשלמות.

בשלום.

בבלעדיות.

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים

 

רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*

 

רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.

רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.

תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.

לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.

לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.

להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.

להסתכל *לה* בעיניים

לשמח *אותה*

להצחיק אותה

לפלרטט איתה

לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום

לשלוח לה אימוג'ים אוהבים

לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?

לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.

 

אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.

אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.

זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.

כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!

אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!

כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.

 

-----------

 

"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך

והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.

תהיי האישה שלו, ורק שלו.

שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.

ראי חיים ואהבה יחד איתו

כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.

השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.

להביט בו בעיניים

לשמח אותו

לצחוק איתו

להעריך ולתמוך בו

לאהוב אותו.

אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.

אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.

זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.

כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!

אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!

כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.

אם מישהו רוצה גרסה מקוצרת פשוט אני..

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

 

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

 

(GPT)

יש את הגרסה של די שרוטדי שרוט
נר איש וביתו - תדליקו אחד את השני.
במשמעות החיובית של המילה זו אחלה גירסה נגמרו לי השמות
תודהנפשי תערוג
לצערי אני לא מצליח לקרוא את הגרסה הארוכה
מנפלאות הAIנגמרו לי השמות
ממש במקום להעסיק קצרנית... 😅
ואני רק אגיד ששווה לקרוא את הגרסה הארוכה...בארץ אהבתי

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

תודה רבה יקרה ❤️ ממש משמח לשמוע ב"ה 🙏נגמרו לי השמותאחרונה

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו


 

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

תודה על הגירסה המקוצרתהעני ממעש
(התודה לפשוט אני ולצ'אט גיפיטו😅)נגמרו לי השמות
איני יודעת מה לעשות?אורית יעל

ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.

בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.

הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.

הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.

הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל

בישלתי , גם בשביל אותו אדם.

בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.

עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.

התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.

אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.

חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי

ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".

היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים

אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.

היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.

ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.

אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.

אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת

אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה

אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...

כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.


 

מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה

ולגבי שם של  גרושה עדיף

אבל לחיות בנחת ובשלווה .

נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.

אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו 

הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה

 

 

יש פה כמה דבריםכל היופי

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו


אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.


הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.


השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?


האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.


מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.


בהצלחה יקרה!


וואו, כואבהסטורי
יותר מהכל, כואב שאינכם מצליחים לתקשר. בבסיס נשמע שבעלך אדם טוב עם רצון טוב, אבל בלי פרופורציות נכונות.


מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

ממש בשולי הדבריםפשוט אני..

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?


אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

ממש לא הדבר היחיד שמוזר בשרשור...לאחדשה
לא נשמע שזה רק חסדנעמי28

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.


הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

נשמע מוזר קיצונילביטה
נשמעתהילה 3>

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.


ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.


קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.


לבעלך יש לב רגיש זה טוב בשבילךאדם פרו+

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון


 

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

 

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.


 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

 

רפרוף קצר על כל ההודעות שלך כאן...השתדלות !

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

 

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אשכרה לכל שרשור פה צריך "בפרקים הקודמים"נעמי28
כל החיים שלנו זהמתלבט34
מה היה בפרקים הקודמים... 
רק רוצה להאירעוד מעט פסחאחרונה

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

הכל עניין של מיומנותדובדבני

נחמץ הלב מהרעב...

בעיני, הכל עניין של מיומנות. 

בישול זו מיומנות נרכשת. לא מתחברת לכך שבישול זה צ'יק צ'ק.

עקבו אחר ילדים שמתנסים בפעמים ראשונות לבשל...

אפילו אורז שזה עניין של 10 דקות הכנה באין הדרכה צמודה קשה לקלוט בדיוק באיזה שלב להוסיף את המים ומתי לכבות את הלהבה.

אבל מה? זה עניין של מיומנות.

אני בהמלצה ללכת על תקופת רכישת מיומנות בבישול. 

זה ייקח זמן וזה לא יהיה פשוט אבל אח''כ זה משתלם.

קח את זה כאתגר שווה כפי שאמרו קודמי בתגובות. 
בהצלחה 

נשואים טרייםנשואה127

היי

מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...

תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה? 

בעיה ידועה וגם הפתרון...זיויק

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

קודם כל מזל טוב גדול לחתונההסטורי
שנית - להחליט באמת שכל ההרחקות המופיעות בהלכה, הן קו אדום חד משמעי. לא מעבירים חפצים, שמים בינכם סימן כשאתם יושבים לאכול לבד וכו'. כשמקפידים על זה, המגע כבר אינו אופציה.


שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.


בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

בעיה מוכרת ומבורכתשלג דאשתקד

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.


עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.


אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.


מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

תגידו כל בוקר תודה על המקום שלכםמשה

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

המון מזל טוב וברכה בע"ה!לאחדשה

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

רק אומרת שמפעם לפעם זה נהיה יותר קלאמונה :)

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

זה עניין של החלטהרקלתשוהנ

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

 

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

לדעתי צריך לסייגשלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 17:49

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

מציע לדייקהסטוריאחרונה

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

 

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

 

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

 

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

מחזקים ומתחזקים יחד במהות מצוות טהרת המשפחהנגמרו לי השמות

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

 

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

 

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

 

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

 

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

 

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

 

וזה ממש לא סתם.

 

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

 

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

 

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

 

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

 

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

 

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

 

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

 

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

 

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

 

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

 

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

 

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

 

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

 

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

 

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

 

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

 

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

 

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

 

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

 

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

 

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

יש מטפלים בקהל?חוזר

אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה

אני מטפלת, פסיכולוגיתמתיכון ועד מעון
מטפלים באיזה תחום אתה מחפש?לאחדשה
כל תחום, אני רוצה להבין משהו על המקצוע הזהחוזר
אז תשאל את שאלתך ומי שיהיה לו מה לענות יענההסטורי
אנשים לא אוהבים, בצדק, שניק חדש מתחיל לאסוף פרטים על ניקים.


מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

טוב, אבל בפומבי בטח לא יענו... אנסהחוזר

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

על זה בוודאי לא יענו ואני גם לא באמת מבין מה אתההסטורי

מנסה להשיג.

 

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

מזל שלא שאלתעוד מעט פסחאחרונה

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

אולי יעניין אותך