..אנונימי (פותח)
אני לא מצליחה להפסיק לבכות כבר עשרים דקות ברצף
מה שתמונה אחת יכולה לעשות.
נכנסתי לצ'אט ובום. ראיתי שחור והכל חזר.
אני לא יכולה להפסיק לבכות ואפילו את זה אי אפשר לעשות בקול.

הכל החזיר אותי לשם וכבר ארבע שנים ואין יום שלא.
ש,
מעולם לא
אני לא נושמת.
איך עוברים את הימים האלואנונימי (פותח)
בחדר. בלי חיבוק. בלי מקום להתפרק. בלי שתיקות ארוכות שלנו. איך עומדים בצפירה לבד. איך נשארים בבית ולא הולכים לתת חיבוק לאמא שלה. ולאחיות שלה. איך קוראים מכתבים ממנה לבד. איך מנגנים לבד שירים של זיכרון ולא כמו תמיד, שלושתנו בחוץ בלילה.
איך אפשר. אי אפשר.
(אהובה שלי.אנונימי (3)
אני יודעת שאני רחוקה, ושאני אולי לא אצליח להבין. אבל אני באמת באמת פה, מחבקת מרחוק הכי חזק שאפשר. אם הייתי יכולה הייתי לוקחת אותך לים, היינו נוסעות לכינרת, והייתי מחבקת אותך חזק חזק, ושומרת עלייך. סליחה שאני לא יכולה. אני אוהבת אותך מאוד💜)
..אנונימי (פותח)
גרמת לי לדמעות 💜
הלוואי יכולת להיות פה עכשיו
מתגעגעת כל-כך.
תודה שאת קוראת
אני תמיד זמינה, לכל מה שאת צריכה. באמתאנונימי (3)אחרונה
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך