אני בדילמה, איפה עובר הגבול ומתי כבר אני מגזימה בפעולות שאני עושה כדי להשמר מהקורונה....
אני טיפוס היסטרי, מתוודה...אבל המצב באמת מפחיד
הכנסתי את עצמינו לבידוד עוד כשכולם חגגו ברחובות.
משתדלת לחטא כל דבר שנכנס לבית מבחוץ
ומרגישה שזה כבר לא תכלס,
מה שבעיקר קשה זה לחטא קניה,
נראה לכן שצריך?
החלטתי שאני יעשה מה שנורמלי, ולכן אני שואלת...
כי אם לא- אין לדבר סוף....
מפתחות של האוטו וכו. ומשתמשת רק בכפפות כמובן מחוץ לבית. ואני חושבת שזה ההשתדלות שנדרשת, בהחלט. זה לא כזה קשה רק דורש מודעות ומגבוני חיטוי.
אני לא חושבת שאני מצליחה לחטא כל פיפס, אבל לא בגלל זה אני לא אנסה... אני מנסה, מה שאני לא מצליחה נשאר להקב"ה. אבל אני מנסה כמיטב יכולתי, זו ההשתדלות שלי 
אני חושבת שזה הענין, להבין שאני מנסה, כמה שאני יכולה ויש בכוחי...
ולהיות עם אצבע על הדופק
לעצור רגע לפני שמשתגעת...
אם הייתי צריכה לשטוך הכל במים וסבון כנראה לא הייתי מתמודדת עם זה
אבל בגלל שיש מגבוני חיטוי, זה סהכ לא מסובך כל כך. קניתי סטוק, אני מנגבת כל מה שאני יכולה וזה מרגיע אותי שאני עושה מה שאפשר במאמץ סביר
נוגעת בו רק עם כפפות? זה עבר מלא ידיים
משלמת במכולת במזומן
שמה כפפות, מוציאה הכל מנגבת במגבוני חיטוי ומעבירה לילדות שישימו במקום. אחר כך אוספת את כל השקיות ושמה עם הכפפות בפח והולכת לשטוף ידיים. זה לא נורא לדעתי
תעשי מה שאת מצליחה ואל תחשבי על זה אחר כך. עשית מה שאת יכולה וזהו.
ממש ממש ממליצה על מגבוני חיטוימיואשת******אבל יש דעות לכאן ולכאן. את מסתמכת על מאמר מסוים אבל לא עושה לגמרי כל מה שהוא ממליץ, אני מסתמכת על מאמר אחר... זה לא משנה. כל אחת יכולה להחליט מה רמת ההשתדלות שנראית לה סבירה, אבל לחטא מה שנכנס הביתה זה לא פסיכי או מופרך. זה החלטה אישית ויש לה על מה להסתמך
כתוב
ם אתם חוששים שהשקיות, הקופסאות או העטיפות של המוצרים מזוהמות, טפלו בהן כרגיל ובסיום שיטפו ידיים היטב בסבון
טפלו בהן כרגיל זה בכל פעם שאת מטפלת בהן, או נוגעת בהם, לא רק בפריקה. הרי אם את חוששת שזה מזוהם אז זה לא עבר אחרי חצי שעה מאז שפרקת ושמת במקרר. כי לא חיטאת, אז בפעם הבאה שתגעי בגבינה גם תזכרי לשטוף ידיים לפני שאת נוגעת בפה למשל. זה מתיש. אותי לפחות.
וזה קורה לכל מי שנדבק, אין פה סבירות.
זה מפחיד אותי הרבה לפני החשש ממוות
יש פה שיקולי סבירות כמו בכל התנהגות אחרת
מדובר פה על משהו שהוא *מעבר* להנחיות משרד הבריאות
זה לא דומה לשאלה אחרת ששאלו פה היום בפורום אם ללכת להורים לשבת
ללכת להורים שבת זה אסור
לחטא קניות זה "הידור מצווה" בהתאם לרמת הסיכון+ כוחות
השווית מקרה של מוות מפח שהוא נדיר למוות מקורונה בגיל צעיר שהוא נדיר.
ואני אמרתי שאני נוקטת באמצעי זהירות מרובים מכיון שלא בא לי להיות בחודש בידוד מהילדים שלי, שזה, ממש לא נדיר ולא קשור לרמת סיכון אלא קורה לכל מי שנדבק.
אכן כל אחת תעשה מה שבא לה ומה שמתאים לה. אם ההורים שלי היו מהדרים יותר מהנחיות משרד הבריאות כמו שהתחננתי אליהם אז הם לא היו חולים היום.
אז כן, כתוב ונשמרתם *מאד* לנפשותיכם, ואני מהדרת מאד במצווה.
ורפואה שלמה להורים!
ולכן חובה ללכת לפי הנחיות משרד הבריאות
אנחנו לא יוצאים מהבית בכלל, הילדים לא נפגשים אפילו עם חברים מהבניין
הבאתי לאבא שלי לפני החג אוכל לא נכנסתי אליו הביתה. רק ליד הדלת.
אבל מה שלא *חובה* כרע מבחינתי לא בכוחותיי,
והפותחת דיברה על מצב שהיא משתגעת מעודף חיטוי
לכן אמרתי שבכל החלטה יש עניין של כוחות מול הסתברות
נשמע שאצלך זה לא גובה מחיר יקר מידי של כוחות
אז כל הכבוד לך על ההשתדלות הנוספת!
א. גם ללא מחלות רקע, ולכן זה לא כ"כ פשוט לומר- אני צעירה ובלי מחלות רקע אז הכל סבבה.
ב. בדיוק מהסיבה שמיואשת אמרה, לא בא לי להיות ח"ו חולה ובבידוד מבעלי והתינוק!
ואין מה להשוות את החשש להדבק בקורונה שזה כל כך בקלות ואפשר להזהר לחשש לפול לזבל ולמות שזה די נדיר.
אמרו שיש הנחיות, נוקטים לפי הנחיות משרד הבריאות
את רוצה להחמיר?
אפשר אם יש לך כוחות
וחיוני אם יש סיכון של מחלות רקע
בסוף גם להשתדלות יתר יש סיכונים כי בזמן שאני אחטא את כל הקניות הילדים שלי יהיו עוד זמן מול מסך או בלי השגחה
גם לזה יש סטטיסטיקה של סיכונים
אין לדבר סוף
קראתי קצת על עמידות הנגיף על משטחים וטיפול בקניות במאמר שפרסמו מכון ויצמן,
הם טוענים שאין צורך לחטא קניות ושטיפת ידיים אחרי מגע עם הקניות מספיקה.
מה שאני עושה זה משאירה את הדברים היבשים במרפסת במקום מוצל בצד ומכניסה אותם לארונות אחרי יום-יומיים,
מה שצריך להשתמש באותו רגע - אפשר לחטא, ככה יש פחות דברים לחטא, מה גם שחלק מהאריזות נהרסות מהחיטוי.
ירקות ופירות בכל מקרה צריך לשטוף טוב לפני השימוש ככה שעם זה אני פחות רואה בעיה,
ומוצרי בשר וחלב אפשר לחטא.
בכל מקרה, לא חושבת שאת היסטרית, המצב הזה הוא מצב הזוי ולא מוכר וכל אחד מתמודד מולו בצורה אחרת,
הכי חשוב שתפעלי לפי מה שאת מרגישה לנכון ואת שלמה איתו
מחשבות, רגשות, תכננונים?
בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.
זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה
אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים
לא תמיד יש את האופציה
אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה
לא חוזרת על זה בחיים
ממליצה בחום רב לבנות סוכה.
כמה רחוקים הם מכם?
יש לכם בנים גדולים?
הוא יכול רק לישון אצליהם?
מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..
לק"י
אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...
שחביב עלי
השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי
אז בעיקר לעבור אותו בשלום
יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה
וביקור משפחתי אם יתחשק לי
ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה
אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה
מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..
השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית
וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת
לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן
לק"י
ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.
(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).
כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).
אין אוויר כבר
יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה
חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה
מתואמתוהכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅
סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)
יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...
(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)
אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...
אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...
במיוחד שיש הרבה חול המועד
אבל גם עומס
אוהבת אותו בטירוף.
יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.
יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.
בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...
וממש שמחה בו.
השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…
בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…
יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️
בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.
שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔
שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.
וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)
השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅
אני מנסה להזמין לבת שלי שמחה מדיין, ולא הצלחתי למצוא משהו נורמלי.
שמלה לבנה לאירוע לילדה בת 5.
שתהיה ארוכה, עוקפת את הברך +, אבל עדיף לא ממש עד הרצפה, שלא יהיה מסורבל מידי.
עדיפות לשמחה עם שרוול ארוך ופתח צוואר סגור, אבל אפשר גם עם חולצת בסיס מתחת. (פחות מתאים שמלה עם כל הגב חשוף).
אני רוצה משהו יפה אבל נוח, פחות שמלה נפוחה שאי אפשר לזוז בתוכה.
אם יש שמלה תואמת או דומה גם לילדה בת 9, אז מעולה.
מישהי יכולה לעזור לי למצוא?
אני מניחה שהמידה המדויקת יכולה להשתנות מפריט לפריט, אבל זה אמור להיות סביב מידה 5-6.
מחפשת פריטים שיהיו מתאימים, ואז אני אבדוק מול טבלת המידות הספציפית של הבגד.
קודם כל, ממליצה לך לרשום בחיפוש "שמלה לבנה בנות" ואז לסנן לפי אורך שרוול. עשיתי את זה ועלו לי כמה כאלה לדוגמא:
Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור
זה יש לבנות שלי, מגיע לברך ומהמם, אבל זה סריג מתאים לחורף
DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה
שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות
שאת מחפשת לאירוע.. אז בטח את מחפשת חגיגי יותר
הראשונה והשלישי באמת פחות חגיגיות.
השנייה יותר בכיוון, אבל אני חוששת שיהיה קצר מידי.
לשלוח לך. אנסה עוד מעט
Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן
איכותית ממש
בכלל בחנות הזו השמלות לילדות וגם לנשים איכותיות ממש. אם לא אהבת את זו יש עוד המון דוגמאות
שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות
שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול
אני תמיד מזמינה הרבה סוגים והרבה מידות,
ההחזרות חינם וזה שווה את זה..
אין תשלום מכס, נכון?
איך זה עובד עם החזרות?
אם אני מקבלת את המשלוח לנקודת חלוקה, אני צריכה להחזיר באותה נקודה, או שאני יכולה לבחור לאן?
גמני עושה את זה האמת ומזמינה יותר ממידה אחת
אפשר לעשות את זה בכל מקום, או שזה תלוי איפה אני גרה?
כשאני מחזירה נותן אוםציה לנק איסוף/ שליח עד הבית
הרבה פעמים השמלה נראית ממש נפוחה ואז בתגובות רואים שהדוגמנית עם תחתית מנפחת..
אבל קצת קשה לי להבין איך זה במציאות.
וגם אני ממליצה להזמין יותר ולהחזיר..
הרופא נתן לנו מרשם לאחד הילדים, אבל אמר שאי אפשר לקנות בקופה. הלכנו לבית מרקחת פרטי, והם אמרו שזה עולה הון ושכדאי לנו להזמין מחו"ל.
אשמח להסבר איך לעשות את זה...
תודה!
אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...
את הכיתוב על המוצר
אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים
תבדקי אם יש כשרות
מניחה שבד''כ זה יהיה ou
של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...
לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.
בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.
אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני
אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...
בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר
יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת
הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.
בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.
אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...
טוב, אומר לבעלי.
תודה רבה!
אז כנראה שיש טעם.
מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.
אבל רכיבים מהחי…
אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.
כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין
לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet
ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.
אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪
לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?
יש סירופ ויש סוכריות גומי
ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?
הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.
VitaWorks, ילדים, מלטונין, פירות יער, 120 טבליות לעיסות
Zahler, פרק 1, שינה, סוכריות גומי עם מלטונין, בתוספת טעם, 60 סוכריות גומי (2.5 מ"ג לסוכריית גומי)
וגם טבליות לעיסות-
Zahler, תוסף מלטונין לילדים, בטעם ענבים טבעי, 120 טבליות לעיסות (1 מ"ג לטבלייה)
וסירופ
Now Foods, מלטונין נוזלי, 59 מ"ל (2 אונקיות נוזל)
Vitacost, Melatonin, Natural, 2 fl oz (59 ml)
ויש עוד לא מעט
ממש כתוב ברור אם זה כשר, זה לא מידע מוסתר שצריך לחפש(כן איזו כשרות, אבל לא האם..)
ונראה לי שעם מוצרים ידועים יהיה פשוט יותר להתייעץ.
בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות
את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו
עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ
שווה לנו לנסות ללכת לנוירולוג בשביל זה?
מה זה סלנייטו? זה סוג של תחליף למלטונין?
זה מלטונין בשחרור מושהה לאורך הלילה ולא רק בוסט בתחילת הלילה שמרדים
(מה שמאפשר שינה רציפה וטובה)
אם זה ילד מרוצף, הוא אמור להיות זכאי
השאלה אם עדיין יש טעם לדבר עם נוירולוג, והאם לא צריך הפניה מרופא ילדים בשביל זה.
זו תרופה יקרה, נכון ללפני שנה היא הייתה רק למרוצפים
והם עצמם המליצו שנזמין מחו"ל...
לנו יש מאייהרב כי המרוצף לא הסכים לקחת את הכדורים
יש לי קישור לכמו סוכריה טעימה כזו שהוא ממש אוהב
ערב חג עם אורחים
כל הילדים בבית
עומס מטורף
בעלי חולה, אתמול ושלשום עוד די תפקד אבל אתמול בלילה היתה התקפה והוא לא יכל לישון כל הלילה
את התוצאות אני יודעת מראש - עכשיו הוא ישן והכל עלי ולא יעזור כלום
עכשיו זה לא הוא, זה המחלה הארורה הזאת אבל קשה לי גם לא לכעוס כאילו זה יעזור משהו
וזה סוכות! זה החג שהסוכה והארבעת המינים עליו, אין לי איך לטפל בזה - והוא כנראה יגיע לזה מתישהו
אבל זה יהיה על חשבוני כי המתישהו הזה יהיה מתי שאני צריכה אותו כמו בלקלח ילדים וקניות
רציתי שישמור על הילדים הבוקר כדי שאני יוכל לעשות קניות נחוצות לחג.. זה לא יקרה
יהיה עוד יום מבוזבז ואז כל העומס ייפול עלינו בבת אחת
ה' שלח לו רפואה שלימה
ההפסק לא חייב להיות יום לפני השבעה נקיים. אז אם שוכחים להתחיל את השבעה נקיים אחרי שכבר עשינו הפסק, לא צריך לעשות שוב הפסק
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:44
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:42
עוד ידיד שלי נולד לו ילד 3, כל חברותיי בנות ה-40 פלוס אפילו מביאות שלשה, ב"ה, איזו שמחה.
למה רק לי זה נראה שאני מרגישה שאם אפשר היה לשלם על שעות נוספות ביממה הייתי עושה זאת?
אני הולכת לישון נורא מאוחר כי הכל חשוב לי, שהחדרים יהיו מסודרים, הכביסות מקופלות, שאלבום לופה יהיה מוכן עבורם-, לכתוב חוברת ולסכם דגשים שאני קוראת, מאזינה ולומדת על הורות על איך לשפר ולעשות רשימת רעיונות לבילויים וזמן איכות או פודקאסט על גבולות, אתמול ישבתי עד 1 בלילה להכין אלבום לופה מהמם ומיוחד לסכם תקופת זמן עד כיתה א'.
חשוב לי לקפוץ איתם להגיד שלום לצהרון של הגן עכשיו שהם בכיתה א', חשוב חוגים ועוד ועוד ועוד.
אני לא מצליחה לעשות עבודות בית איתם כי משקיעה בזמן איכות, ללמד, להביא חבר, לשבת איתם על המחשב ואז הכל נדחה ללילה. ועד שאני לוקחת אותם מהקייטנה של הביצפר אני מנסה להספיק מליון דברים שאני יכולה לסיים כדי להתפנות להיות איתם באמת. אז רוצה לקחת אותם ברגע האחרון אבל לוקחת לפני כדי שיהיה להם נעים.
לכל אחד מהם שהוא עולם ומלואו יש את הדברים שלו, והקייטנה שלו, ומה שצריך אצלו ואני לא מבינה איך מסנכרנים בין שלי לשלהם, כלומר משקיעה בהם ואז אוטומטית הזוגיות נדחקת או שאני שוכחת סידורים שלי, זה מה שקורה. אז איך עם שלשה ילדים ומעלה (אני בעד ורוצה לשמוע איך עושים זאת) אנשים מסתדרים עם סנכרון ובעיקר לא להזניח את עצמם?
אני פשוט מרגישה שאני חרדתית ופרפקציוניסטית ופחות "זורמת" כמו כל מי שמביא ופחות חושב על הכל, ואני כן רוצה להביא עוד ילד רק שאפילו המחשבות מכבידות עלי.
סתם למשל לכאורה אני עכשיו מורה בחופש שזה מדהים ויש זמן! אבל אלבום לופה דורש שעות וימים, הבית דורש תחזוקה יומיומית של שעות מצטברות, להכיןו דברים לעבודה זה לא זבנג וגמרנו (נניח שבדקתי הכתבות, הידד אבל אני יכולה לכאורה לנצל זמן להכין מבחנים מראש, הכתבות נוספות, להכין את השנה)-כל דבר כזה דורש שעותתתתת ארוכות אם לא ימים.
וכל פעם יש דברים אחרים, חגים ושבתות שדורשים דברים משל עצמם, בישולים וסידורים לי ולכולם וזמן משפחתי משותף ומשפחה והתייחסות- וזה לכאורה "מפריע" בשגרה וגם דורש את שלו.
בקיצור- אין עוד נשים שפחות טובות בלשלב הכל, או לחוצות כמוני או חוששות מפחות זמן אישי? מצטערת שתמיד יוצא לי לא אידיאליסטי כמו כולן פה, אלא אנוכי וילדותי אבל זה מה יש זו אני.
פשוט מרגישה שאני לא יעילה ולא עושה כלום שלי בזמן שאני איתם.
+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים
האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.
מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)
להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.
ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.
לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.
אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.
שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.
אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)
אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.
אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.
אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.
לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס
עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.
כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.
רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.
זה לא אומר שלא עמוס
אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת
שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות
קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"
מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.
אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.
אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.
שלא הכל כ"כ חשוב.
למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.
ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...
לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.
ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.
קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים
אין לילדים שלי אלבומים בכלל
הבית שלי לא מסודר כל יום
ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.
יש את הדברים שהם חובה-
שיהיו כליפ לאכול בהם
שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)
שיהיה מה לאכול
ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.
ובפן של העבודה-
בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.
כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.
אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין
אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.
וכן הלאה.
אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.
גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)
וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.
אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.
אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.
הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)
והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)
והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך
אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!
קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.
אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.
עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה
וגם הכוחות שלנו מוגבלים.
אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה
אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..
כמו למשל
הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.
אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..
אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף
זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף
וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין
את פשוט חיה בקצב אחר
לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅
גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה
התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות
מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...
כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..
דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)
לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.
אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.
שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.
גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.
חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה
אבל...
ברגע שהם חזרו הבייתה
ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות
אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.
שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.
ריבוזוםשימושיתבתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו
עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה
אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.
תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.
מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח
אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.
זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.
זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.
אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...
וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.
אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.
יש תיעדוף.
אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.
אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..
חוגים שולחת מינימום.
כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות
לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..
אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.
בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.
כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.
תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?
אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.
אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..
שזה בא בגלים התחושות האלו וזה קשור אליי אני מבינה שעכשיו חייב להיות בכאן ועכשיו
פה נבחרתי להיות וזה התפקיד שיועד לי להיות אמא ולחוות את החווייה במלואה אז כל המסביב לא קיים עכשיוכל המשימות יורדות מסדר העדיפויות ואני איתם למשל אני מקפידה על ארוחות ביתיות והכל אבל אם תכננתי איתם פעילות ולהכין גםמארוחת זה כבד עליי ויגרום לפעילות איתם להתפקשש אז אני אעדיף להזמין אוכל מוכן אבל בפעילות אני איתם!
וגם אי אפשר כל הזמן להיות איתם מצד שני לכן הם גם יודעים להעסיד את עצמם רוב הזמן ואני יכולה להתפנות לשאר המשימות היומיומיות שלי
זה הכל עניין של תכנון וסדר עדיפויות ותלוי ציפייה
אני גם לא מהססת להביא בייביסיטר בעת הצורך כדי לצאת לסידורים שלי/זוגיות
למשל אני בהחלט יכןלה לתכנן שנצא לטיול ותגיע בייביסיטר לאסוף ולישון איתם ולפזר למסגרות ואנחנו אוספים איתם למחרת מהחזרה מהטיול
למה? כי זוגיותמזה חשוב מאוד הורים רגועים ושמחים נותנים ביטחון ומאים דוגמא לילדיםמאיך להתנהל בטוב
לתקתק משימות בעיני זה מאוד תלוי עד כמה זה נצרך שאהיה בה 100 אחוז כרגע ואם לא אז אני לא אקפיד בה מעדיפה שיהיה לי הכוח להיות ולהנות מהרגע ולא להספיק ולהספיק ובסוף להרגיש שאולי עשיתי המון אבל בסוף לא הספתי כלום... אז מה כל זה היה שווה??
אני חושבת שלא הכל צריך להיות מושלם כדי להרגיש שהכל מושלם
מתעדפים את הזמן העצמי שלהם ברמה מאד נמוכה
ולא מגיעים אליו בתדירות ראויה
לחוסר השקעה עצמית
יש מחיר
עכשווי ועתידי
שכדאי לקחת אותו בחשבון
לי אישית הזמן העצמי
חשוב יותר מכל דבר אחר
כששמתי אותו בתיעדוף הנכון
החיים הפכו למשהו הרבה יותר טוב נכון ומדויק
מה השיטה?
הלוז שלי מסודר
קודם כל עם זמן לעצמי
אחכ כל השאר
לכולנו יש 24 שעות ביממה
כולנו מתכננים אותם
עם שימת לב או בלי שימת לב
אז זה לא יקרה.
יש לי ב"ה 4 ילדים
עברנו ב"ה בר מצווה ובת מצווה ויש לי התקן עם התמונות
אבל אין לנו אלבום מסודר אחד.
הבית לא מתוקתק כל יום, בטח לא כשהיו קטנים.
אז אולי אני אמא מזניחה במובן של הדברים החיצוניים, אבל אני אמא מאושרת. והילדים שלי מאושרים ב"ה!
מה שלא חשוב להתפתחות שלהם, הוא לא הכרח.
אם את לא מרגישה תחושת סיפוק מכל ההספקים שלך. תשאלי את עצמך למה את עושה את זה,
יכול להיות שיש פה הנחה שגויה (אולי אפילו לא מודעת) שאמא טובה= בית מתוקתק, לקחת לחוגים ולהכין אלבום לופה. ואז לא נשאר לך זמן לעצמך.
אם אכן כך, את זה עוד שעות ביממה לא יפתרו.
פתאום תרצי לעצב את החדר, ולהכין עוד קישוט לסוכה, ועוד קינוח לחג. אין לזה סוף אף פעם.
את צריכה לבנות את הלוז ולתעדף משימות באופן שיתן לך באמת תחושת סיפוק ומשמעות וערך עצמי.
לגבי מספר הילדים את לא בתחרות עם אף אחד.
ממה שכתבת את נשמעת פשוט מדהימה!!!
ואני גם קצת מקנאה בך שאת ככה משקיעה בילדים.
אז יכול להיות שאחרים רואים אותך מבחוץ ומעריכים ממש, ואת רק לא רואה את זה כי את רואה גם את החסרונות...
בת חמישה ימים מתוקה. יונקת כמה דק', נרדמת ואחרי כמה דק' מתעוררת ורוצה עוד, זה יכול לקחת שעות ככה רצוף. אם נותנת מבקבוק היא אוכלת כמות ואז ישנה כמה שעות.
איך אני יכולה לשמר סדר הגיוני גם בהנקה? שהיא תאכל רצוף את הכמות שצריכה ואז תוכל גם לישון רצוף ולקום לארוחה הבאה ולא אחרי חמש דק'?
ואיך יודעים שהיא שבעה אחרי הנקה? היא תמיד רוצה עוד
להניק בלי חלק תחתון ולדגדג ברגליים
יודעים שזה הספיק כשהתינוק לא רוצה עוד
גם הבת שלי הייתה ככה ולא עלתה מספיק במשקל כי ההנקה לא הייתה יעילה.
כל פעם שהיא הייתה נרדמת הייתי מעירה אותה (למשל ע"י דגדוגים) וממשיכה להניק. בין צד לצד הייתי מחליפה לה חיתול וזה גם מעיר. הייתי מפסיקה כשהייתי מעירה והיא ישר חזרה לישון בלי לאכול (כשהייתי מעירה אותה היא הייתה ישר ממשיכה לינוק, כשהיא הייתה מתעוררת וישר ממשיכה לישון הייתי יודעת שזהו)
היא נולדה קטנה יחסית?
קרה לי בעיקר עם הבת שנולדה קטנה, הם מתעייפים מההנקה ונרדמים. יועצת הנקה בפגייה המליצה לי להניק לכעשר דקות כל צד ולא יותר כדי שלא תתעייף.
(ובתדירןת יותר גבוהה)
לא היית צריכה להניק כל רגע? עשרים דק' סהכ הספיקו?
שהעצה הזו הייתה ממש נכונה כי דווקא ההנקות הארוכות לא היו יעילות וההנקות הקצובות בתדירות יותר גבוהה היה יותר יעיל, אבל אולי זה פר מקרה, כי אצלי בגלל שירדה מתחת לשתי קילו אז הייתה בפגייה ואמרו לי להוסיף לה גם תמל פגים כדי שתעלה במשקל.
לדגדג, לנדנד בעדינות, ללחוץ בעדינות את הראש לכיוון הדד, לסחוט טיפה חלב לתוך הפה. אם נרדמת חזק אז להוריד מכנסיים, להחליף טיטול. שתהיה הנקה מכובדת מכל צד.
ואז אם אחרי 5 דקות נראה שרוצה לינוק, אז אפשר לנסות דברים אחרים לראות אם מרגיע-מוצץ, עיטוף, נדנוד, לבדוק את הטיטול-גם טיטול רטוב יכול להציק. וכשמשהו מציק הם הרבה פעמים רוצים הנקה כדי להרגע. אם לא נרגעת אפשר להניק שוב. לפעמים לוקח זמן עד שיש סדר בהנקה.
הבן שלי בן חודשיים גם היה ככה בהתחלה, והיה לא רגוע- צורח כל החלפת טיטול, רוצה הרבה ידיים.
ברגע שהתחלתי להעיר אותו אם נרדם, באופן שיאכל במצטבר לפחות עשרים דק של הנקה פעילה בטווח של בערך 40 דק', נהיה הרבה יותר רגוע.
גם לי זה עזר- ברגע שידעתי שהוא אכל מספיק לא ניסיתי להציע לו הנקה על כל בכי..
לפעמים היא ישנה כל-כך חזק שאני לא מצליחה ומוותרת ואז היא רוצה שוב כשקמה אחרי רבע שעה, משהו כזה. אנסה למצוא דרך טובה שתתעורר
עם עיסוי וסחיטה של השד תוך כדי הנקה.
ותיזהרי עם הבקבוק, במיווחד שהיא עוד לא פיקס עם הנקה זה יכול ממש להחמיר את המצב.
ואם אסחט תוך כדי שהיא יונקת אין חשש שהיא לא תסתדר עם הכמות בפה? כי זה לא בקצב שלה בעצם, לא?
היא יודעת לבלוע אבל עוד לא מצליחה להפעיל מספיק כח כדי לשאוב הרבה.
זה יכול להחמיר כי הרבה יותר קל לינוק מבקבוק, שרירי הפה לא מתחזקים, והיניקה נעשית יותר ויותר מתסכלת.
בטח כשהם קטנים
היועצת הנקה אמרה לי שזה ממש פעילות ספורטיבית ומתישה בשבילם
אז בהתחלה צריך לעזור להם
להחליף חיתול בין צד לצד
להחליף כמה צדדים כי זה מעיר
ללטף בראש זה מעיר ( וואי לא זוכרת איפה בראש, אולי בלחי או מאחורי האוזן?)
להניק בחדר מחומם ולהוריד את הבגדים של התינוק ואז זה גם מעיר
ותוך כדי ההנקה לסחוט את השד- לא קרוב מדי לעטרה
והייתי נמנעת מבקבוק עד שתתבסס ההנקה
ולהניק מלא לפי דרישה.. ככה זה בגיל הזה- יש הנקות יעלות ויש כאלה קטנות, זה גם עוזר לגוף להבין שמריך לייצר חלב
או ע"י לחיצות רכות על כפות הרגליים, או ע"י "הליכה" עם האצבעות על עמודה השדרה.
כאילו קצת מרושע, להעיר, אבל בסוף זה ממש ממש לטובתה..
