בגלל שהגבר הוא זה שקובע את הסגנון הרוחני של הבית (= לא לבד, יש לו חברה ואשת ברית שאותה הוא מתייעץ וממנה השפע מגיע)
האישה היא כלי לקבלת השפע והגבר משפיע (= אבל היא גם חלק משמעותי בעיצוב הבית. עקרת הבית. היא לא פאסיבית בכלל...)
אז כאילו עד שהאישה לא מוצאת את החתן שלה
מה היא בעצם?
נכון, יש לה את עבודת ה' שלה והכל טוב. (מצויין! ה' רוצה אותה כרגע רווקה, וזה מה שטוב לה כרגע.)
אבל תכלס היא פתוחה לכל מיני סגנונות. (מעולה, מה רע?)
כי יכול להיות שבעלה יהיה חוסיד בנפשו או אולי יותר שכלתן
יותר מחובר לרב קוק זצ"ל או אולי יותר לר' נחמן....
(אדם בה, מצויין שגם הגבר יכניס תורה ואמונה ממה שקלט בדרך להקמת הבית שלו, הבייתה, וילד עם אשתו ייבנו הם את הבית של שניהם)
כאילו, זה מאוד תלוי בגבר.... (= אז לא חושבת. בימים של פעם הגבר קבע הכל. כולל את הדרך הרוחנית חינוכית. והיום זה לא ככה בכלל. יש פתיחות והבנה שגם ובעיקר יש לאישה מה לתת והמשמעות שלה גדולה מאד להקמת הבית וביסוסו כבית יהודי כשר, על דרך התורה והמצוות, לא משנה באיזה סגנון מדובר!)
וזה מתסכל הקטע הזה.
שעד החתונה, עד שלא מכירים את החתן, הכל פתוח, באוויר כזה
(=נכון. אבל ממה שהבנתי כרווקה שנים ארוכות- את לא אמורה להתכוונן רק על סגנון מסויים ולבטל הכל בגלל שהחתן שעלה בגורלך התחנך בסגנון אחר . אף אחד לא מבטל את עצמו בגלל השני!!)
תכלס, ועכשיו אני מדברת על עצמי, -
לא יודעת לאן הנפש שלי הכי נמשכת =/
וברור שיש לי את הדברים שברורים לי. יש לי משיכה לחסידות ולתורות הנפש. אין בעיה.
אבל הסגנון גם בתוך זה הוא כל כך רחב, גם בהשקפה, גם באופי של הבית. (מה שמוביל שהיציבות של האישה יחד עם גמישות הדדית לבניית דרך אחת המרכזית בבית, בונים אותה לאט לאט)
מה עושים??
תהיי מי שאת. כולל מה שאת נהנית ממנו ומתפתחת ממנו, תקבלי גם מהחתן שלך , וביחד עם החתן תסללו (עם הבנה וכבוד אחד לדרכו של חברו!) את הדרך של שניכם. בעזרת מידות טובות ואהבת תורה, שמחה ואמונה.
בהצלחה!
