בגלל התואר? 

הרבה מתחתנות בזמן תואר תובעני

וילדה בשנה ג'.

והיא הייתה יותר קטנה ממני!

אבל אני?

לאאא

אני קטנה.

ואם להקשיב להם-גם בוסרית.

אבל אנחנו לא מקשיבים להם כי קשה להם לעכל שאני גדלה. הגיוני סך הכל... בת זקונים...

את רוצה בזה?

מוכנה לזה? 

מבינה את המשמעות והאחריות בבניית בית 

חוץ מזה, בעז"ה 

אבל אף אחד לא ערב לך שתתחתני עם הבחור הראשון 

תכף נגמרת שנה א', לגמרי לגיטימי לצאת 

יודעת מה המשמעויות של זה, מוכנה לתת מעצמי.

וגם מבינה שזה לא פשוט. אבל די, זה חסר לי...

אני צריכה את זה (שוב, יתכן שזה בוער בי יותר כי אני הקטנה וכל היום יש כאן זוגות צעירים...)

אם להיות 100 אחוז כנה עם עצמי

אני רוצה את זה גם בשביל ה'הטבות' שבאות עם זה.

נהיה בבית אווירה שבגלל שאני רווקה ואין לי בעל ילדים ועבודה לדאוג להם אפשר לסנג'ר/ לרדת/ לצחוק עליי...

ונמאס לי.

אז אם נצרף את זה לעובדה שאני בוגרת, ותמיד הייתי- כן. אני ממש רוצה להתחתן...

בשבת גיסי הציע את חבר שלו.

מה אמא שלי אומרת?

אם תבוא הצעה טובה אני מוכנה לשמוע אבל לא להתחיל לחפש!

מי חיפש?! ההצעה באה לך לשולחן!

ואז במוצ"ש נערך דיון משפחתי בנושא: "למה חמדמדה לא יכולה להתחתן בשנה וחצי הקרובות"...

שימי לב שהיא בת 18 ונשואה

התחתנה בגיל כזה מוקדם

את ממליצה לעשות את זה או שחושבת שעדיף להתחתן יותר מאוחר?

מודעים למורכבויות טרם הנישואין?

שיש מישהו שבאמת מוכן ויודע מה זה לפני?

זה מעורפל מידי כדי להחליט לפי זה האם זה טוב להתחתן כ''כ מוקדם.. זה פרמטר לא ברור בכלל.

וזה לא משנה אם הם הגיעו מהדרך הקשה או לא, או האם תמליצי לה לעשות מה שאת עשית או ההפך ממה שאת עשית

במקרה, בלי שתיכננתם לפני?

כי השדכנים פונים אליהם... 

(כרגע לא פונים אבל הרעיון...)

ואולי באמת אדבר איתה, כי הם היו בקטע של 19 יאללה וואט עם אחיות הגדולות שלי (הבכורה סגרה ב19.5, ההורים רצו לפני אבל היא לא והשנייה ב19 הייתה כבר מאורסת...)

לוידעת מה קרה להם...

כחרדי אני ממליץ לך להתחתן קצת יותר מאוחר.. אני חושב שזה לא כדאי כ''כ להתחתן מוקדם, וודאי לא בשלב הלימודים, מכיר מלא חברים שהתחתנו מוקדם ואז חיו בלחץ כי אין ממש פרנסה כי האשה עוד לומדת והבעל מקבל גרושים בכולל כידוע לך.. ואז החיי זוגיות הכיפיים שזה ההתחלה כי אח''כ יש ילדים וזה משהו אחר עוברים בלי להנות יותר מידי וזה סתם חבל, וזו לא הסיבה היחידה אבל סתם משהו לחשוב עליו

עם כסף ההורים שלי בעזר ה' יעזרו.

יש דברים יותר חשובים לבנות עליהם בית...

למה את חושבת שאת צריכה להתחתן כעת?

אני מדבר על משהו מהותי ולא על לא נעים שמריצים עלי בדיחות..

ובקשר לעבודה, זה לא רק הכסף, את לא חושבת שכדאי להתבסס ולסיים לימודים לפני? נניח עוד שנה את בהריון והרי אין לך  מושג איך זה יראה אצלך (מאחל למשהו קל כמובן) וזה מסבך לך את הכל ומקשה על החיים... מה כ''כ בוער?

משו בפנים, לא שלם.

זה קלישאתי, אני יודעת...

וגם במישור השכלי-אני באמת מרגישה בשלה לכך (ואני לא היחידה שחושבת את זה. כל בן משפחה שאינו בגדר אח/הורה יסכים איתי.)

וכמו שאמרתי-יש זוגות צעירים סביבי. אני יודעת במה זה כרוך.

להתבסס ולסיים לימודים זה משו כמו גיל 21-22 בעייני זה מאוחר.

התנאי שעשיתי ביני לבין עצמי לפני תחילת הלימודים היה שאני לא דוחה את החתונה.

כי אין לזה סוף.

והריון בא מתי שבא ובדרך שאמור לבוא...

ואם אכנס להריון בתקופה לחוצה בעבודה?

ואם הלידה תהיה לתאריך שקנינו כרטיסים לחול?

אני לא חושבת שצריך לנהל את החיים ככה. 

אחותי ילדה כסטודנטית. קשה, אין ספק. אבל היא עצמה אומרת שהיא לא מתחרטת...

ראשית, המלצה כללית... כשאנשים עושים דברים ואז אומרים שהם לא מתחרטים על זה במיוחד בכל מה שקשור לחתונה אני לוקח את זה בעירבון ממוגבל.... זה נורא קשה להודות בטעויות כאלו ותמיד יש הסברים וכו'

אז עזבי אחרים. תחשבי על עצמך מה ההגיון שלך אומר.

לגבי המשו לא שלם... אני מכיר את ההרגשה הזאת (בעיקר אצל בנות) וזה לא קלישאתי בכלל, אבל אני חושב שאפשר לחיות עם זה, כלומר זה ברור שזה הרגשה טובה ונכונה אבל היא לא אומרת גם באיזה גיל צריך להתחתן, היא רק הרגשה, נכונה ככל שתהיה.

לגבי המרגישה מוכנה, אני שומע את זה המון פעמים מחברים או מבנות, ואני לא ממש מבין איך אפשר להרגיש בשל לדבר שאת/ה לא באמת יודע מה הוא.. ואם לומר את האמת, אף אחד ואחת לא באמת מוכן לחתונה מתי שהוא כך שזה לא באמת שיקול לדעתי,

כתבת שלהתבסס ואז שזה 22 זה מאוחר... מאוחר ביחס למה? איך את מודדת? או שאת מתכוונת שלא תחזיקי מעמד עד אז... אני לדוג' חושב שלפחות 21 זה הגיל הנכון להתחתן, וש19 זה מוקדם.. 

זה  נכון שהריון יכול לבוא תמיד בתקופה לחוצה אבל זה לא סיבה להביא אותו מראש בתקופה לחוצה

אני כן חושב שחייב לתכנן את החיים לצורה המיטבית ולא לעשות החלטות גורליות רק כי מרגישים, צריך לחשוב ולחשוב טוב מתי באמת יש הכי סיכוי שזה יהיה צעד מוצלח.

וביננו... מה יש למהר? הרי כל אחד מאיתנו מתכנן לחיות נשוי לפחות 60 שנה ויותר.. וחיי הרווקות הם סה''כ 5 שנים בערך אז מה הלחץ? למה לא להנות יותר מהחופש הרי נישואים זה לא כמו שמדמיינים לפני כל החיים... באיזה שהוא שלב זה נהיה סטנדרט כזה..

הייתי ממליץ לך לשלוח את אחיותייך לאמא שלך ולא שאת תלכי, תחפשי את האחות שהיא הכי מעריכה את דעתה תשבי איתה לערב תסבירי לה את הצד שלך ותבקשי שתעשה שיחה עם אמא ולא בשליחותך אלא שיצא לה לדבר איתה וסיפרת לה שכך וכך ונראה לה שכדאי לדבר עם האמא.. וכו'

אבא שלי ישר לוקח את זה למקום של "מה לא טוב לך בבית??"

ואמא שלי מתחמקת...

ו"לאיים" אליהם שאכיר בלעדיהם זה איום בלי שיניים...

אפשר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. ואז את יכולה לעשות כמה קורסים שנוח לך בכל סמסטר ולפזר אותם על יותר זמן. זה גם יקר יותר מאוניברסיטה אבל מאוד לא משמעותי. והרבה יותר זול מרוב המכללות. החיסרון הוא שיקח המון זמן לסיים את התואר וכדאי מאוד למצוא עבודה מכניסה לבנתיים. אני ניסיתי ללכת על מורה פרטי למתמטיקה והייתי קרוב להצליח עד שהגיעה הקורונה והשביתה את כל בתי הספר.

למיטב זכרוני את בני ברקית. אם תלכי על האופציה הזאת ממליץ על מכללת רמת גן (נמצאת ממש על הגבול). יש לה המון תכניות תגבורים ממש טובות וזאת גם השלוחה של הפתוחה עם אחוז הכי גבוה של סטונדטים שמצליחים לקבל תואר.

וצריך לקחת את זה בחשבון.

לדעתי גם אם זה לא *כל כך* מופרך, זה כן *קצת* מופרך לשלב יחד.

אבל מה? לחכות לגיל 21?

לא רוצה.

זה גם מצחיק, הם כל פעם דוחים את הדד ליין...

תתחילי לימודים...

אחרי פסח...

סוף שנה א...

סוף שנה ב...

השאלה המרכזית שלך היא -

חשוב לך לקבל 'גב' מהמשפחה ושהמשפחה תזדהה איתך. איך את עושה את זה?

זה לא קשור אם מוכנה, את זה כבר החלטת.

העניין הוא איך לגרום להם להבין את זה, ולהפסיק להיות כאלו מקריפים בגלל שאני הקטנה (זה בא משם וזה לא סוד...)

אפשר להגיד באופן כללי שאדם משדר בטחון בהחלטותיו אנשים נוטים לכבד ולהעריך את זה.

ממי הכי חשוב לך לקבל 'גב'? ממי הכי קל לך לשבת לשחנש ולדבר על זה? מי את חושבת במשפחה שיכול להיות הכי קשוב אליך? אולי כדאי לך להתחיל ממנו.

בלי עזרה כספית מההורים (בעלי עבד קצת, וגרנו בדירה של המשפחה)

ילדתי בת בשנה השלישית

היה בסדר גמור (רק תבטיחי לעצמך שאת לא עוזבת את הלימודים בגלל חתונה/ילדים..הרבה חברות שי עשו את הטעות הזאת).

היום הילדה בת 17

ברור שלא אעזוב בגלל זה...

תנאי בסיסי...

זה מורכב אבל שווה. 

מרחת את הלימודים או שעשית בשלוש שנים?

את מבטיחה אבל אני די בטוח שהמון חברות שלה גם הבטיחו לעצמן ונשברו.. אז תחשבי על השורה שהיא כתבה שהמון חברות שלה עזבו ובעצם מתברר שההחלטה הזאת די הרסה להם ..

וגם אל תשווי את המציאות של לפני 17 שנה להיום, אני חושב שיש שוני גדול,

וחוץ מזה שזה גם התנאי של הרב...

לכי לעשות תואר רק אם זה לא יעכב חתונה ובו בעת שחתונה לא תגרום להפסקת הלימודים (ואז ביזבזת שנתיים מהחיים...)

למרות שאת לא מכירה את ההתמודדויות שהחיים יקרו לפניך..

אני די בטוח ש100 מתוך ה140 שהיא מספרת שלא סיימו, גם חשבו כמוך, לפחות רובם,

אבל אני מאחל לך שתצליחי, אפי' שאני לא חושב בגדול שטוב להתחתן בגיל כזה..

אכן רצונו של אדם זהו כבודו

אצלנו גם פורשות אבל לא כל כך הרבה... נגיד 10 מכל שכבה, משו כזה...

בנתיים פרשו 2

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי