מגעילה.
למה בכלל התייחסתי אליה ככה?
מה היא רצתה, לעזור לי, לייעץ?
שאשתף אותה.
ואז היא פשוט קלטה פתאום את המעמד,
שהיא באה ומציעה לי עזרה, בפשטות,
ואני מביטה בה בניכור.
משהו, לא ברור מה, מתוכי, הדף אותה לגמרי.
לא רוצה אותך. לא רוצה את העזרה שלך.
היא הסתובבה ויצאה.
פגועה.
שונאת את כולם ביום הזה.
את אחותי שמנגנת שירים עצובים.
את אח שלי שהוא חסר טאקט. ועסוק בעצמו.
אותי שמסתובבת של היום עצבנית.
ונוהמת.
את התחושה המוכרת הזו שמתחילה להזדחל לי לאט לאט בלב.
של שירים עצובים. וזכרונות. וכל האנשים היפים האלו. שהיו והלכו וצחקו ועכשיו כבר לא. אף פעם לא יותר.
מתגעגעת אליהם, לאנשים שלא הכרתי.
שונאת את השירים העצובים האלו, שמכריחים אותך להיכנס לעצב העמוק ההוא.
עוד רגע הולכת לישון
רק מתיישבת ליד המחשב, לדקה, באמת,
ואז שוב מתחפרת, מדפדפת,
אין הגנה, ונעלמות כל ההחלטות וה-כמעט שבועות.
מה שמישהו ירצה בכלל.
אני מגיעה להכל, בלי שום הגבלה.
ואז עוצמת עיניים.
ולא רוצה לחשוב.
לא רוצה לשמוע, לא להרגיש.
רק לישון.
ולהתפלל שבבוקר ארגיש טוב יותר.
הוא שאל וניסה באמת להבין, להתעניין, לשמוע.
היום אני בוכה מולו, והוא צוחק, בקריצה,
אני מסתובבת ערה רגע לפני הבוקר,
נבהלת למצוא אותו ער,
אבל משהו בתוכי מייחל שישאל, שיחקור, שידרוש שאספר לו, שאשתף.
הוא עסוק כבר.
גדול מדי.
עוד מעט מתחתן.
אין פניות בנפש כדי לחשוב עלי. רגע אחד נוסף.
תמיד היו כולם שמחים, מבסוטים סך הכל,
בסדר כאלו,
והיה אותי, ואותו.
שני מסכנים.
חסרי חיים.
אומללים.
אבודים.
עם כל הכאב, ריחמתי והתפללתי עליו יותר.
הייתי בודדה. וגם הוא, אז זה טיפה הקל.
עכשיו הוא כבר לא.
ברגע.
מרגישה כמו יוסף שסמך על איזה גוי שיעזור לו לצאת מהבור.
והגוי יצא, ניער את בגדיו מהאבק,
ושכח את מי שמאחוריו.
מי מאחל שבת שלום בחמישי בבוקר
בצהרים
מה יהיה
עד כדי כך כל הבטחון העודף הזה מקיף אתכם?
לאן יש לרוץ
למה לא היום
מה שבטח יבוא
כבר מחר
זה כנראה אנשים שמאחלים את זה
יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום
כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב
אפשר למשוך את שבת גם לראשון
להאריך את הסוף
שעון קיץ
מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום
גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה
לחזור מאובק הביתה בשקיעה
דמדומים
האישה מחכה לו
מכינה לו משהו לאכול
הוא נוהם משהו לא ברור
מעשן קצת
נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה
מסוכנת
מכרות היהלומים במיר
זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו
מי שמתקרב מציץ ונפגע
חושך סיבירי קפוא במינוס 40
עולמות האסוציאציה כאן מרתקים
הייתי מגלה את העולם הזה
עולם חדש
עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה
גילוי
לצעוד עליו יחף
לעבור בתוכו
לחקור ולחשוף הכל
לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל
לטעום את מה שיש להציע
זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר
87%
In two days
And I'll probably finish it today
.This is fucked up
What the fuck is wrong with me
I hate myself about it
I feel like I'm doing something forbidden
But it's not
Why am I so hard on myself about it
I hate how much I enjoy it
I feel like shit
I want to run away to the beach
I want to sleep forever
I don't know
.Fuck
חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה
חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.
החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים
בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר
אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי
כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות
נאכל ביצים ובשר כל היום
נזיז ברזלים
נשמע מוזיקה
נישן נורמלי
האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע
עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול
צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת
פחח
את מי אתם מחפשים
במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא
מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת
מה רואים מה קוראים מה שומעים
מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט
למי אכפת
היעשה מה שהינך
אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח
חודש אייר
סוף אפריל
מזל שור שחורש ביסוד האדמה
מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר
לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול
אייר זה אור זה זיו
אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור
זה סתם בלי קשר
וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר
עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה
"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"
מי כותב ככה?
או במילים אחרות
"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"
יש בי את הפחד לפעמים
שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה
אני אפילו יודעת בעצם
אחרי 6 חודש אינטנסיביים
שכרגע זה חצה קצת את האהבה
כרגע זו הקרבה.
אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם
אבל מצד שני
לפעמים כשאתה אוהב מישהו
צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית
וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת
כמו מדינה,וצבא
לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה
קומי אהובתי
קומי
יש לך עוד לחיות
את עוד תהיי
ותחיי
יהיה לך טוב
כל כך טוב
🤍
את תהיי
אני מבטיחה לך
את תהיי ויהיה לך
יהיה לך הכל
את תהיי הכל
את כבר הכל
את עולם
עולם שלם ונסתר
אל תתני לו לרסק אותך
יש לך עוד חיים לחיות
קומי אהובה
כי בא אורך
קומי לזרוח
🤍
אמן
