שרשור דברים שכתבתי 3אנונימי (פותח)
עברו יותר מ20 ימים מאז השרשור הקודם ואי אפשר להגיב בו, אז חדש.
..אנונימי (פותח)
*נִסְיוֹנוֹת שִׁכְנוּעַ*

עָבַר הַגֶּשֶׁם, חָלַף.
הַרְאִינִי אֶת מַרְאֵךְ,
הַשְׁמִיעִי אֶת קוֹלֵךְ,

יָפָה אַתְּ כַּלְּבָנָה,
קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר.
קוּמִי וּצְאִי לָךְ.
•••
צְלָלִים אֵינָם נָסִים
וַחֲבֵרִים אֵינָם מַקְשִׁיבִים
וְנַפְשִׁי יוֹצֵאת בְּדַבָּרְךָ.
..אנונימי (פותח)
הייתי מעדיפה שזה לא יהיה פה אבל זה יוצר מידי חשוב כדי לקחת את הסיכון שימחק מהפלאפון.

אומרים שאני מגזימה
לוקחת ללב
מדמיינת
חיה אחרת
מדברת עם עצים
ועם גלגלי אוטובוס
לוחשת סודות לבובות
מסתובבת סהרורית
נותנת שמות למדרכות
ומקשיבה לצבעים שחורים
משכנעת עיניים בוכות מול מראה
מעודדת עפרונות
ומוחאת כף לסירת נייר
מאיצה בכפית מרק לספר עוד סיפור
מתייעצת עם דשא יבש
ורוצה לשמוע חוות דעת של עננים
להכל יש לב את אומרת
לך אין
את יודעת
את בלון שהרגע פוצצו אותו בסלון
שועטת במדרגות שתיים שתיים
ישר למיטה
חלון פונה לגינה
שום דבר לא בסדר בך.


..אנונימי (פותח)
*אי שקט*

[לא לשמוע מאדם חודשים,
אך לראות מרחוק את האור בחלון חדרו
זה כמו ללכת ימים שלמים
ולא להגיע]
..אנונימי (פותח)
פתחתי את החלון,
רוח פראית פרצה
וכל הריח שלך נעלם.
ניסיתי נואשות,
לאחוז בעוד חלקיק
להריח קמצוץ אחד,

אך בתוך החדר הקטן
הרוח הלכה
ואיתה כל האור שהיה.
..אנונימי (פותח)אחרונה
*באו מים עד נפש*

הם אמרו:
מקפידים עלייך.
את רעה.

ואני חשבתי,
מבוהלת:
ייסורים של אהבה.
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך