1. נפסק בשלחן ערוך ששליש מזמן הלימוד שלנו בכל יום אמור להיות מוקדש ללימוד בקיאות תנ"ך. (כדברי הגמרא, הרמ"א מקל ומסתמך על תוספות האומר שלא צריך.)

2. ביחס למושג של "ביטול תורה באיכות" זה דבר שראיתי אצל הרב עובדיה, אבל אני לא בטוח מה מקורו, כי בגמרא אין מושג כזה. יש ירושלמי הדן במושג דומה של "חביבות" של לימוד מסוים, אבל תולה זאת באנשים מיוחדים כמו רשב"י. (זה בסוגיה הדנה בפטור מקריאת שמע בגלל לימוד תורה וכך אני יודע שזה לא התקבל לציבור הרחב.)

3. "זה לא ביטול תורה מכיוון שעוסקים בהסטוריית עם ישראל", אמירה מחרידה...
זה לא ביטול תורה כי זה לימוד של דבר ה' שהוא נתן לנו באמצעות נביאיו. (או רוח הקודש בכתובים לפי דברי הרמב"ם במורה)

1. וכי באמת יש עניין בחזרה על מניין שנות המלכים לאורך הדורות? וכי כל השינון של פרטי פרטים היא הלימוד הנדרש ומצופה?
לעניות דעתי הלימוד האמיתי בתחום התנך הוא הרבה מעבר לחזרה אין סופית ברמה השטחית אלא דווקא ההפנמה (במיוחד בתחום היסטורי-מוסרי ולא רציונלי-הלכתי).

2. עיין זכור לאברהם או״ח סימן ג׳ ערך ‘גרסא’ בשם עץ החיים כתב שהמניח עיון ולומד גירסה ״אין לך ביטול גדול מזה״.

3. דבר ה׳ ע״י נביאיו/רוה״ק = היסטוריית עם ישראל, אתה יכול לסגנן את זה מאיזה זווית שתרצה, בסוף בינו שנות דור היא מצווה לכל דבר ועניין.

1. כך לפחות חשבו חז"ל והפוסקים (שהתשובה היא כן), מוזמן להתווכח איתם.
(אלה דברים פשוטים בהלכות תלמוד תורה [יורה דעה סימנים רמד-רמו, בטור ובשלחן ערוך, וכן כתוב ברמב"ם גם].)

2. אז המקור הוא קבלי, לא כל הפוסקים סברו שדברי קבלה מתקבלים להלכה. ובטח כאן כשזה נוגד את הגמרא.

3. לי נראה שיש הבדל מהותי כיצד אנו קוראים את הדברים.

להגיד כך חשבו בלי להביא את המקור במפורש זה נחמד, אבל לא תופס בדיון. עיין הלכות ת״ת בשוע״ה פרק ג׳ קונטרס אחרון א׳ שהביא חילוק בין תלמוד תורה לידיעת תורה. כמו באור ישראל מכתב כז׳. כמובן ששני הדברים נצרכים אך כדי להגיע לידיעת התורה חובה להשקיע יותר בפן האיכותי בבחינת סיני ועוקר הרים.
המקורות שהבאתי לא קבליים אלא הלכה למעשה.
לעורר פרובוקציה? חבר, העליתי את הנושא בתור שאלה, בתור אחד ששוקל לגשת בעצמו. מה לעשות, שאני לא מוכן לקבל תשובות שלא מיישבות, ובטח מאחד שבא לקנטר עם אמירות מתריסות כמו אמירה מחרידה וניסיון לזלזל בדברים כפרובוקציה.

צודק שהיה ראוי להביא את המקור, הנה דברי השלחן ערוך והגהת הרמ"א:
"חייב אדם לשלש למודו שליש בתורה שבכתב דהיינו הארבעה ועשרים שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה ופי' תורה שבכתב בכלל זה שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה כיצד היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה קורא ג' מהם בתורה שבכתב ובג' תורה שבעל פה ובג' יבין דבר מתוך דבר במה דברים אמורים בתחילת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו:

הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא במשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו) ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם ובזה יקנה העולם הזה והעוה"ב אבל לא בלמוד שאר החכמות (ריב"ש סי' מ"ה ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה)" (יורה דעה סימן רמו, סעיף ג)

הם הלכה למעשה לדעת אלה הפוסקים לפי קבלה, יש פוסקים כמו החתם סופר שלא יסכימו לפסוק על סמך ספרי הרב חיים ויטל מסיבות כאלה.

חשוב להעלות שאלות לדיון ולתהות האם אנו פועלים נכון.
אבל לדעתי קצת לא נכון לפנות לאחרים מיוזמתנו ולנסות לתקן אותם, וכי אין לנו מה לתקן אצל עצמנו לפני שאנו מתקנים אחרים.

האם אתה מתייחס לתנ''ך כספר היסטוריה?
האם אתה לא יודע שכל נבואה שנכתבה הוצרכה לדורות?

מי אמר למי ומה עשו.
בדרגת הנבואה שהוצרכה לדורות זה כבר מצריך למידה.

מה היה התנאי בשביל להיות "לראש לכל ישבי גלעד"?

נעמן ביקש מאלישע? "אך בדבר הזה יסלח (נא)".

מי כונה איש האדמה?

ענה מצא את הימים במדבר ברעותו את חמורים לצבעון אביו.

ומי הזכיר בדבריו "זרע חומר"?

תענה על השאלה...