אני טיפוס שנקשר מהר וחזק לאנשים.
זתומרת אם אני יוצר קשר עם בן אדם נחמד והוא מוצא חן בעיני - אני ישר מרגיש חבר טוב שלו ויש לי בלב פינה חמה כלפיו.
זה יכול להיות סתם חבר ללימודים או אפילו הבוס בעבודה.
אם הוא מוצא חן בעיני אני יעשה (כמעט) הכל כדי לעזור לו.
הבעיה היא כשזה מגיע לקשרים עם בנות, כי אם אני נפגש עם מישהי שמוצאת חן בעיני אני מחבב אותה מהר מדי ואני נכנס לקשר בצורה שאולי (או בעצם בטוח) מרתיעה קצת.
בא נאמר שאני ממש לא אלים ואני בכלל לא לחוץ להתחתן.
אני פשוט מצליח להכיל אנשים בקלות ואני אוהב לתת לאנשים ולעזור להם.
דוגמא? אם אני נפגש עם מישהי שמוצאת חן בעיני - אני ישלח לה בוקר טוב בSMS כמעט כל יום ויתקשר אליה פעם ביומיים כדי לשאול מה שלומה. לא אכפת לי לאסוף אותה מהבית כל פעם וללכת לאן שהיא תרצה ללכת גם אם זה כרוך בהוצאה כספית (ולא שאני מליונר, פשוט לא אכפת לי להשקיע באנשים שאני אוהב, ולצערי [או שלא?] אני אוהב יותר מדי אנשים...)
אין לי עוד דוגמאות כרגע אבל מקווה שהבנתם את הקטע.
סתם שתבינו - ככה זה גם עם חברים. אני זוכר תאריכי יום הולדת/ימי נישואין כמעט של כל החברים שלי, גם כאלה שאני לא בקשר חזק איתם. אני מתקשר להגיד להם מזל טוב. אם זה עושה להם טוב, מה'כפת לי? עולה לי כסף? (חוץ מכמה אגורות של שיחת טלפון...)
בקיצור - צריך עצות איך לא להכנס לקשר בצורה מהירה מדי שאולי מרתיעה את הצד השני?
אולי כמו שאמר ברוך , אז 'זמנית' זה יכול להיחשב חריגה מדרך האמצע(ראה ערך מידות -רמב"ם שמונה פרקים)
העיקר שלא לשכוח שזה דבר טוב
