רציתי לספר לך מה עובר עליי בינתיים, עד שאנחנו ניפגש.
אני רוצה שתדע, שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי למצוא אותך. אני יודעת שאתה בטוח מחפש אותי ושלפעמים בלילות קשה לך להירדם בגללי. גם לי זה מאוד קשה. גם לי יש לילות חסרי מנוחה, רדופי מחשבות על העתיד, על ההווה ועל העבר.
גם לי יש פעמים בהן אני חושבת לעצמי כמה קל היה אם היית פשוט מגיע. וזהו. והיינו ביחד. והיינו שמחים, והיו לנו אתגרים אבל בכל היינו ביחד.
אבל אם אתה כמו שאני מתפללת שתהיה, ברור לך שיש כאן שיעור לשנינו. יש כאן משהו שהשם יתברך רוצה משנינו. אנחנו לא יודעים בדיוק מה ואולי גם לא נדע, אבל ברור שזה ממנו יתברך.
אז כשאתה בין ייאוש לתקווה, תזכור שאני מחכה לך. ותדע שאני עושה כל מה שביכולתי לפגוש אותך כמה שיותר מהר.
אז אני ממש משתדלת לעבוד על עצמי, לפתוח את הלב ולהרחיב אותו, לנקות בו את כל הפינות החשוכות, לבנות בו מקומות שנעים יהיה לך להיות בהם... אבל יש כמה מקומות שזקוקים ליד גברית שתשפץ אותם, שתתחזק אותם. כי אני לא יודעת לבד.
אני באמת לא יודעת לבד, ואני לא יודעת בלעדיך. אני לא יכולה בלעדיך.
וגם... שתדע שאפילו ברגעים שאני ממש עצובה, וחושבת לעצמי בשביל מה להמשיך, אם כל מה שאני עושה לא בדיוק נושא פירות... גם ברגעים שאני עומדת להתייאש מהם, אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולה לעשות לך את זה, אני לא אתן לייאוש להפריד בינינו.
אני אלחם עלינו. אולי זה לא הדבר הכי נשי שאני יכולה לומר כרגע, אבל זו "עת לעשות להשם", אז נראה לי שלהפר קצת מ"תורת היחסים בין נשים לגברים" לא תזיק פה ;)
אני מנסה לשלוח לך כמה שיותר כוחות להמשיך להילחם ולמצוא אותי בסוף.
וגם... רוצה להגיד לך שתבוא כבר. כי אני מתגעגעת ואני אפילו לא יודעת כבר למה בדיוק. זה עמוק יותר מכל מילה שאני אוכל לומר.
אז פשוט תבוא.




