"כשבא אדם להיטהר, הוא מרגיש בבירור את קיר הברזל המפסיק בינו לבין קונו, צמא הוא אל האור האלוקי ורואה הוא שהוא רחוק ממנו, ולא עוד, אלא שהוא מצטער בנפשו על אשר צימאונו איננו גם כן צימאון אמיתי, חפץ הוא שירגיש את צערו של הצימאון, שיחוש בנפשו איך היקר האמיתי הוא נכסף ממנו בכלות נפש ולדאבון ליבו איננו מרגיש את זה בעצמו
הוא מתהלך כצל, חושד את עצמו בשקרנות והונאת עצמו. אבל אם הוא גיבור באמת, טהור לב וישר דרך, לא ימוטו אשוריו, הוא יעשה את שלו, ישפר מעשיו, יתקן דרכיו, יטהר מידותיו, ירבה הלימוד והעיון, יעורר הרגש על ידי עבודה שבלב, על ידי תפילה ותהילה, על ידי שירה וזימרה, על ידי חברת טובים וישרים, על ידי ישיבה קבועה בארץ הקודש, על ידי דיבור תמידי בלשון הקודש, עד אשר אור ה' יאיר עליו ורווח לו". <פנקסים עמ' שסג>
בפנקס יפו יש תוספת, הראשון ליפו.. לא חשוב להיכנס לזה עכשיו, בכל אופן עם אדר היקר, יש ספר אדר היקר בין כתבי היד של הרב יש מהדורה של אדר היקר, אדר היקר שיש בסוף, מודפס, אבל כרוך בזה הרבה דפים ריקים אח"כ. נדמה לי שזה ככה. אם אני זוכר טוב. כלומר, יש לפעמים ככה אצל מחבר, שהוא הדפיס ספר והוא חושב שצריך עוד להוסיף על הספר הזה, אז הוא מבקש מהכורך, מהמדפיס, תכרוך לי את הספר הזה ותשאיר לי עוד כמה דפים ריקים בסוף ואני אוסיף על הדפים המשך דברים שנוגעים לנושא של הספר שאני חשבתי והגיתי ורואה אותם חשוב להדפיס אותם. אז זה נקרא 'עם אדר היקר'. זה לא מחברת לחוד, אלא זה מחברת שהיא מחוברת עם אדר היקר. בהתחלה זה אדר היקר, זה דברים שהם השלמה של אדר היקר. אז זה לא מעט דברים, זה חטיבה שלמה, זה מודפס פה בפנקסי הראיה כרך א. זה מתחיל מעמוד שז וזה מגיע עד פה, עד שסג. זה לא מעט, זה יותר מחמישים עמודים. בכל אופן, שם הוא אומר דבר כזה, על הנקודה הזאת של.. זה מוסר. אני חושב שאין שאין ערך לשום לימוד אם הוא לא קשור עם קצת מוסר. צריך תמיד לדאוג.. אתם בעצמכם חלק גדול מכם זה מורים צריך לדעת, לא מספיק שלמדת שיעור, צריך שבשיעור גם להיות איזושהי מידה של מוסר שבנוי בתור חלק מהשיעור.
"כשאדם בא להיטהר", כותב פה הרב, "הוא מרגיש בבירור", זה הרגשות, כשאדם בא להיטהר, זה דברים שהרב יודע אותם מניסיון והרב יודע לבטא את עבודת ה' שלו.. תמיד יש כאלה שאומרים שהרב זצ"ל זה הכול דברים כאלה נשגבים בעולמות העליונים, דברים מופשטים, אנחנו רוצים מוסר או חסידות משהו רגש וזה.. נכון, כל מיני ניתוחים בלב ובנפש.. לא דברים ערטילאיים מופשטים שהם לא.. אבל זה הכול רק בגלל שאנשים לא קוראים את כתבי הרב, רק את המוטואים ואת הדברים המפורסמים, 'הצדיקים הטהורים', זה יודעים כולם, כל מיני ציטוטים כאלה ואמירות גדולות וגבוהות, שיש גם בהחלט ברב, אבל את עבודת המוסר, מי שלומד כסדר את כל כתבי הרב יש אוצרות של מוסר. הרב היה מגדולי בעלי המוסר. לא רק במוסר אביך ובעין איה, אלא גם ביתר הספרים שלו. הנה, תראו את הנקודה הזו כמו פה. דיברנו על הרצון לרצות, נכון? "כשבא אדם להיטהר", הוא רוצה לעשות תשובה, מתחיל להיות 'מענטש', נכון? עד כאן בסדר. אבל הוא רוצה עכשיו, עכשיו הוא רוצה להתקדם, הוא רוצה לצאת מהתסבוכת ומהחולשות ומההרגלים. "כשבא אדם להיטהר הוא מרגיש בבירור את קיר הברזל המפסיק בינו ובין קונו, צמא הוא אל האור האלוקי ורואה הוא שהוא רחוק ממנו. ולא עוד, אלא שהוא מצטער בנפשו", שימו לב עכשיו – "ולא עוד, אלא שהוא מצטער בנפשו על אשר צימאונו איננו גם כן צימאון אמיתי". הוא כואב לו, הוא היה רוצה שהצימאון שלו יהיה צימאון אמיתי, צימאון שזה צימאון לדבר הכי חשוב והכי עיקרי והכי נעלה והכי חיוני והכי נצרך, צימאון כזה הוא היה רוצה. אבל הוא יודע שהוא רוצה, אבל הוא יודע שהצימאון שלו זה עוד לא לפי הערך איך צמאים לתורה ואיך צמאים לתשובה ואיך צמאים ל'אתם הדבקים בה' אלוקיכם'.
שימו לב למילים – "ולא עוד, אלא שהוא מצטער בנפשו על אשר צימאונו איננו צימאון אמיתי", הוא מסביר מה זה, מה הוא מרגיש. שימו לב, זה שיעור ב.. מחפשים פסיכולוגיה, נפשיות, מחפשים הדרכה של הרב בניתוח של מה עובר עליו, אדם שהוא רוצה לחזור בתשובה ורוצה להתקדם ורוצה להיות צדיק ורוצה להיות תלמיד חכם, אבל איפה הוא.. "הוא מצטער בנפשו", שימו לב, הצער הזה הוא מאוד חשוב, "הוא מצטער בנפשו", כדאי להסתכל בפנים, אחרת לא מבינים כלום. "אלא שהוא מצטער בנפשו על אשר צימאונו איננו גם כן צימאון אמיתי". הוא מסביר את זה: "חפץ הוא שירגיש את צערו של הצימאון", אם הצימאון היה אמיתי אז כשהצימאון לא מתמלא אז יש צער. הוא רוצה להצטער על זה שהוא לא בסדר ושהוא לא צדיק ושהוא לא חסיד ושהוא לא קדוש ושהוא לא תלמיד חכם ושהוא לא שוקד כמו שצריך ולא עובדת על המידות כמו שצריך ולא מתקדם כמו שצריך ולא אוהב ישראל.. אין לו.. הוא מצטער על זה שאין לו את הצער של צימאון אמיתי בנושא הזה בגודל הזה כפי שהוא היה רוצה. "חפץ הוא שירגיש את צערו של הצימאון, שיחוש בנפשו איך היקר האמיתי הוא נכסף ממנו בכלות נפש", אילו זה היה בכלות נפש אז הוא היה מרגיש את הצימאון לא כמו שהוא עכשיו. הוא רוצה, כן הוא רוצה.. תברך אותי שאני אהיה תלמיד חכם.. נו, אתה מבין, הוא תולה את ה.. באחרים...
"ולדאבון ליבו", שימו לב, כל מילה פה זה אוצר, שימו לב בפנים, תסתכלו בפנים, במילים, "ולדאבון ליבו איננו מרגיש את זה בעצמו", מה הוא לא מרגיש? שהערך היקר האמיתי הוא נכסף ממנו בכלות נפש. הוא במצב שהוא רוצה לרצות. אל תזלזל במי שרוצה לרצות. כי מי שרוצה לרצות זה הפתח, זה הצעד הראשון. הכאב הזה והצער הזה, זה הצעד הראשון לצאת מהמצב, מההרגל, אתה תקוע ואתה לא זז. בזה צריך לאחוז. 'נעריצך כסוד' זה מאוד חשוב. תגיד, טוב אתה לא שמה, אבל זה עצמו התחלת הצמיחה של היציאה מהמצב וההתקרבות לאמת ושפיטה אמיתית ולא אשליות ולא דמיונות. אתה חושב שכתוב שצריך לרצות וצריך זה ולחזק את הרצון, אתה חושב בסדר, אני כבר רוצה ואני כבר מבסוט.. אבל יש לי קיר ואני לא מתקדם.. כן, האם אתה רוצה באמת, האם הרצון שלך הוא עד כדי כך שאתה שבור על זה שאתה לא, שהרצון שלך הוא לא שמה? אם אתה לא מבין את עצמך, אתה חושב שיש דברים חיצוניים שמעכבים, לא, העיכוב הוא פה, העיכוב הוא בפנים, העיכוב הוא בלב.
"הוא מתהלך כצל, חושד את עצמו בשקרנות והונאת עצמו", תראו אדם שלא מרמה את עצמו. כי בגלל זה שרצונו הוא לא בערך הזה של כלות נפש, והוא שבור שזה לא זז, זה עצמו, הוא חושד את עצמו בשקרנות והונאת עצמו. אז מה פה הנקודה? גבורה. חסר לו גבורה. "אבל אם הוא גיבור באמת, טהור לב וישר דרך, לא ימוטו אשוריו, הוא יעשה את שלו". מה פירוש, מהי העשייה? "ישפר מעשיו", באמת, בשקידה ובדייקנות, "יתקן דרכיו, יטהר מידותיו", לא להשאיר שום דבר מרושל, שום דבר שלא מטופל ושלא נבדק. "ירבה הלימוד והעיון, יעורר הרגש על ידי עבודה שבלב, על ידי תפילה ותהילה, על ידי שירה וזמרה, על ידי חברת טובים וישרים, ועל ידי ישיבה קבועה בארץ הקודש", הרב מדבר כשרוב עם ישראל לא נמצא פה בארץ ישראל, מה היה פה בארץ ישראל, קומץ אנשים. זה תחילת יפו, תרס"ה או תרס"ו. "על ידי דיבור תמידי בלשון הקודש", אז עוד לא דיברו עברית, אז דיברו את כל השפות ואידיש בעיקר, וספרדים אולי דיברו לדינו, כמו בכל האזור, בטורקיה ובלבנט. דיברו פה מין אידיש כזה, אבל זה בעצם ספרדית עם השפעה של לשון הקודש. "על ידי דיבור תמידי בלשון הקודש, עד אשר אור ה' יאיר עליו ורווח לו".
עוד פעם: "כשבא אדם להיטהר, הוא מרגיש בבירור את קיר הברזל המפסיק בינו לבין קונו, צמא הוא אל האור האלוקי ורואה הוא שהוא רחוק ממנו, ולא עוד, אלא שהוא מצטער בנפשו על אשר צימאונו איננו גם כן צימאון אמיתי, חפץ הוא שירגיש את צערו של הצימאון, שיחוש בנפשו איך היקר האמיתי הוא נכסף ממנו בכלות נפש ולדאבון ליבו איננו מרגיש את זה בעצמו", זה הקושי שלו, זה מה שכואב לו. כואב לו שלא כואב לו. אבל זה רציני אצלו, לא שהוא מסיח דעתו מזה. "הוא מתהלך כצל, חושד את עצמו בשקרנות והונאת עצמו. אבל אם הוא גיבור באמת, טהור לב וישר דרך, לא ימוטו אשוריו, הוא יעשה את שלו, ישפר מעשיו, יתקן דרכיו, יטהר מידותיו, ירבה הלימוד והעיון, יעורר הרגש על ידי עבודה שבלב, על ידי תפילה ותהילה, על ידי שירה וזימרה, על ידי חברת טובים וישרים, על ידי ישיבה קבועה בארץ הקודש, על ידי דיבור תמידי בלשון הקודש, עד אשר אור ה' יאיר עליו ורווח לו". הרשימה הזו של דברים זה לא או או רבותיי 
. זה גם וכל דבר בפרופורציה הנכונה, לפי הדרוש ולפי העניין.
(מתוך שכתוב של שיעור של הרב צב"י טאו)
)