קורא מספיק?  אפשר לעבור  על טקסטים, שעורי בית וכו'  שהוא כותב, ולעשות רשימה של המילים עם שגיאות הכתיב ופשוט לעבוד איתו על אותן מילים. ככה עשיתי לחברה שלי בגיל ממש מבוגר שהיו לה שגיאות כתיב וזה עזר לה.

הוא משמיט אותיות?

הוא מחליף אותיות שנשמעות אותו דבר?

הוא לא מכיר חוקים בשפה? כמו סיומת שיכות רבים יו.. 

הוא טועה באותיות שורש?

ואז פשוט תלמדי אותו את החוקים האלו.....

גם משמיט אותיות.

בעיקר מחליף אותיות שנשמעות אותו דבר.

התחלתי עם 'ה' הידיעה' שהוא יכול לכתוב אותה כ'ע'!!!

אבל זה חוזר על עצמו.

מקווה שלאט לאט יפנים.

הייתי מתחילה בהשמטת אותיות - אילו אותיות הוא משמיט? 

 זה השלב הראשון. - אגב איך הקריאה שלו?

וסבלנות! זה תהליך!

חלק מהן ניסתי אבל לא בצורה עקבית כי הוא חסר סבלנות. תודה!!!

יש משהו דומה.

השגיאות והכתב שלו הגיעו למצב כל כך לא ברור עד שהמורה אישר לו להקליד את שיעורי הבית שלו במחשב כי הכתב היה מזעזע.

בסוף איבחנו לו תסמונת אירלן, ( מאפייני תסמונת אירלן - אירלן ישראל -  Irlen Israel )

אני לא כ"כ בקיאה בפרטים של המקרה, אבל נתנו לו שקפים ובסוף משקפיים בגוון כחול שעוזרים לו המון בקריאה וזה משפיע גם על הכתב והשגיאות.

אני לא יודעת עד כמה זה דומה, הילד שלך כן יכול לקרוא לפי מה שכתבת,

אבל ניראה כדאי לבדוק את זה ולקויות למידה אחרות.

תודה גדולה שהגבת לי!

הוא לא מתלהב לקרוא...

קראתי בקישור וזה מרתק.

הוא היה פעם בהופעה ולא רצה להכנס כי האורות הפריעו לו מאוד... (אין לו בעיות תקשורת כלל ב"ה. אז זה לא קשור לדברים אחרים)

הוא עוור צבעים

וחכם ומתוק מאוד!!!

אבדוק זאת תודה!

ההמלצה בימינו היא לא להתעכב על זה.

כי זה עלול לעכב מויטיווציה לכתיבה.

לכאורה, עדיף במקום לעסוק ב"כתיב", לתת לו לכתוב חופשי. פידבקים חיוביים על הכתיבה. לא להעיר.

עם הזמן, ילד שקורא הרבה, כבר רואה אם המילה נראית "יפה" או לא.

אם הוא שואל איך כותבים מילה מסויימת, לענות כלאחר-יד בלי לעשות מזה ענין..

שלום לך,

אז קודם כל אני לא איש מקצוע, אך כן היה חשוב לי להגיב.
דבר ראשון מהניסיון שלי בהוראה מתקנת חשוב שתקחי אותו לאיש מקצוע שיאבחן מה הקושי שלו (או לפחות למורה להוראה מתקנת), חבל שהילד יסבול סתם.
 

דבר שני יש היום כלים ממש טובים כדי לעזור לשגיאות כתיב, זה נכון (כמו שאמרו בתגובות) שיש ילדים שקשה מאוד לשפר את השגיאות כתיב אצלם אך זה לא נכון אצל כולם, שגיאות כתיב זה בהחלט דבר שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו,

אבל לפני כן אני חושבת שחשוב שתקבלי את זה שיש לבן שלך איזשהו משהו/קושי שמונע ממנו לכתוב נכון. 
ברגע שיעלו על הקושי שמגביל אותו לכתוב תקין יהיה לו ולכם יותר קל, וגם תבינו אותו יותר. 

לגבי הדוגמא שנתת, היא ממחישה מצוין.
כשהבן שלך קורא את המשפט הוא מעביר אותו לערוץ השמעתי (ולא לחזותי), וכשהוא צריך לכתוב הוא כותב "ממה שהוא שומע אצלו בראש" (באמת אמרת שהוא מתבלבל הרבה באותיות שדומות שמיעתית כמו א-ע-ה, ח-כ, וכו', נכון?) 

מה שכן, את יכולה בתור התחלה ללמד אותו לשים לב לאותיות שהוא מתבלבל בהם תמיד, ואז כל פעם שיש לדוג' ח' במילה, לבוא לשאול אותך אם כותבים עם ח' עם כ'?. לאט לאט ברגע שהוא ישים לב לאותיות "הבעייתיות" כבר יהיה יותר קל לקדם אותו לעבר כתיבה תקינה.

בהצלחה גדולה!!! ההשקעה שלך כאם היא כל כך משמעותית, גם אם לא תצליחי לשפר את שגיאות הכתיב, הדאגה, האהבה והאכפתיות היא המשמעותית!

 

אז באמת לא כדאי להילחץ ולחשוב שמעכשיו הוא יהיה עם שגיאות כתיב, כי הוא באמת בתהליך של הקניית הכתיבה. אבל עדיין כדאי לקדם ולהיות עם יד על הדופק.  

אני לא לחוצה אני רק רוצה מאוד לעזור לו.

קראתי הכל בעיון.

שוב תודה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....