הייתי בטיפת חלב עם התאומות בנות שנה וכמעט חמש...

האחות שם כמעט התעלפה ששמעה שאני עדיין מניקה.... היא אמרה ש30  ש' היא במקצוע ועוד לא שמעה על אמא שהניקה תאומים כ"כ הרבה זמן... הרגשתי מצד אחד טפיחה על השכם, ומצד שני סוג של אמירה- את אישה הזויה....

אז אני לא מרגישה כך...

אצלי ב"ה ההנקות תמיד זרמו טוב עד שנה וחצי לפחות ומאד רציתי להניק גם את התאומות,

במשך ההריון חשבנו הרבה על הנושא,

ובעלי שתמיד תמך בהנקה וכו' ניסה להכניס לי כל הזמן בראש שהפעם זה לא יהיה כך...

ושאני צריכה להיות מוכנה לכך מראש...

אז הן נולדו פגות וקטנות

ובמשך החודש הראשון שאבתי.. בתחילה אכלו מזונדה וב"ה לאחר שבועיים התחילו לאכול מבקבוק והשתחררנו הביתה...

ואז- התחיל סיפור השאיבות ושטיפת הבקבוקים ופשוט לא עמדתי בזה... קודם חצי שעה לשאוב.. ואז כמעט שעה להאכיל... ועוד לא התאוששתי וכבר צריכה לשאוב שוב וכו'... בקיצור הפסקתי לשאוב והתחלתי להניק.

להפתעתי זה הלך מצוין (למעט כמה נפילות שתועדו בפורום הזה ואתן הצלחתן להרים אותי כל פעם מחדש....)

בסביבות גיל חצי שנה שהן כבר ינקו טוב, התחלתי להניק ביחד- וגיליתי עולם... זמן ההנקה התקצר בחצי...

נשארתי איתן עד גיל 9 חוד' בבית

והתחלנו מעון--- והן סרבניות בקבוקים מושבעות....

ב"ה לאחר שבועיים הסכימו לקבל בקבוק... כמובן שרק שאוב.

באיזור גיל שנה הן הסכימו לקבל מטרנה

ומאז ועד היום-

הן שותות מטרנה במהלך היום בליווי ארוחות מוצקים ובלילה יונקות בתאבון...

וגם את ארוחות המוצקים הן לא ממש מסיימות, כך שאני חייבת להשמין אותן...

ההנקה בלילה וודאי מיותרת,

אבל בנתיים לא הצלחתי לגמול אותן מזה- מה גם שאני המוצץ שלהן ואין שום דבר אחר שמרגיע אותן...

נשמע לי מטורף!!! מסתגרים בחדר בכל הנקה?

איך עושים את זה עם ילדים נוספים בבית?

מצד שני, אם לא זה אומר כל היום להניק בערך....

עד היום הנקתי עד שנה וחצי +

ועכשיו בהריון תאומים, ממש בשאיפה להניק אותם,

ובתקווה שיהיו לי כוחות....

זה היה קשה בהתחלה

ולקח לי הרבה זמן עד שמצאתי את התנוחה המועדפת עלי ועליהן...

וכל פעם איך ששמתי אותן עלי (כמובן סגורה בחדר... צניעות זה לא) הן היו נותנות ידיים

זה היה רגע שמילא אותי באושר בכל הנקה מחדש!!!!

כמובן כשהיה אפשר בעלי עזר לי למקם אותן כי זה לא תמיד קל

יש לי כרית הנקה גדולה וטובה (לא כרית מיוחדת לתאומים) ועוד כמה כריות מתחתיה

וזה הגיוני אם הן אוכלות ביחד אז פחות או יותר באותו זמן הן רעבות (המשקל זהה לגמרי)

ובלילה, לרוב כל אחת מתי שהתעוררה

והייתי מרוצה מאד

(הכרית הגדולה של שילב. עלתה כ100 ש"ח)

כל הכבוד לך! אני נשברתי מהר מהשאיבות

ברור שעדיין יש צביטונת לפעמים, אבל אני יודעת שעשיתי כל שיכולתי בהתחשב בתקופה ובנתונים.

רק להבהיר, ברור שכמות השאיבות ירדה עם הזמן...

ארבעה חודשים שאבתי שמונה שאיבות ביום,

אחר כך חמש שאיבות

אחר כך שלוש - שהוציאו לכל אחד מהם בקבוק ביום.

ואז הפסקתי.

ברוך ה' ותודה על מה שהיה, ושאזכה להניק ולהעניק עוד בע"ה!

דווקא הם תפסו טוב וידעו לינוק טוב מההתחלה

אבל הייתי חייבת לשלב בקבוקים כי בקושי היה לי חלב, ובקבוקים זה כל כך הרבה יותר קל 

ניסיתי לפעמים לשבת עם תינוק אחד כדי להגביר את החלב רק שזה מתיש אחרי כמה זמן, ניסיתי לשאוב....

התייאשתי די מהר

לא ראויה להערכה כל-כך...

הינקתי אותם עד גיל עשרה חודשים, ועד גיל חודשיים (בלי ימי הפגייה) בהנקה בלעדית. אח"כ שילבתי בקבוקים, ולאט-לאט ההנקה ירדה עד שנותרו רק הבקבוקים...

אין פלא שאת התינוקת שאחריהם הינקתי שנתיים... (וגם את כל שאר הילדים הינקתי יותר מאשר אותם...)

הינקתי אותם לרוב ביחד, אחרי שלמדתי איך לעשות זאת בקלות, אבל נראה לי שגם הרבה פעמים לחוד. (תכל'ס כבר לא זוכרת כ"כ... שבע שנים עברו מאז...)

התחלתי להיניק אותם. וחוץ מזה ב"ה לא היו לי קשיים בהנקה, כמו שמתארות פה בנות. 

זה היה פשוט כיוון שהם שניים, וקשה יותר להיניק בלעדית כמו שעשיתי עם האחרים עד גיל שמונה-תשעה חודשים לפחות...

עשרה חודשים זה המון גם אצל ילד יחיד. ק"ו בתאומים!!!!

ובוודאי שרק אנחנו- אמהות לתאומים מבינות עד כמה זה השקעה. וכמה זה לא מובן מאליו

אשרייך!!! הרבה נחת!

אבל יודעת שבהשוואה לאימהות תאומים אחרות, וגם בהשוואה לעצמי - לא השקעתי הרבה.

אבל זה מה שהיה נכון לי באותו זמן...

כי כל האמהות לתאומים שגרות בסביבתי- אף אחת לא הניקה בכלל!!!

ולכן גם פתחתי את השרשור הזה- כדי לדעת מה המצב בכל מקום ולאו דווקא בסביבתי....

וכמו שאמרתי- אנחנו גדולות מהחיים!!! רק מעצם היותנו אמהות לתאומים!!!!!!

לא כל אחד זוכה... ולא כל אחד מסוגל!!!!

ואת - את ראויה להערכה עצומה!!

אנחנו גדולות מהחיים נכון????

הרבה נחת לכולן!!!!!!!

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...