מוקדש באהבה ובתפילה לטוב לכל המחפשים שאמנם ניראה שהמשיכו הלאה בחיים, אך בליבם יש עוד רסיסים:
רסיסים של זכרונות
נעוצים בליבי כשברי זכוכיות
נשארות שם, מעידות
למקום בו עברתי
לאיש שאיתו פעם רציתי להיות
רסיסים של מילים
כמו טיפות קרח קפואות
עקשניות הן, מנציחות
אלה הרכות שחרטו בי געגוע
ויש את החדות, באיזור הפגיע
מחכה ליד המלטפת הרכה
שתוציא אותם אחד אחד
ולא תחשוש להיפצע
אתה תהיה איש הפלדה
אבל טהור הוא ליבך
מחכה לך.
רסיסים של אנשים
אנשים של רגע
נוגעים, נעלמים ואלה שחוזרים לפתע
וכל יד שנכנסת ורוצה להרגיש
מוסיפה עוד טביעת אצבע על הלב הרגיש
וכל אלה שלי הם כולם
אלה הכואבים ואלה שכבר אינם
אלה שמובנים לי ואלה שסודם עוד נעלם
ויודעת אני שהם שם לא סתם
מדוייקים הם לי
ואחפש עד שאדע סיבתם.




נראה לי הוא יכול להביא את החמור