מה הייתי חושבת אם היו שופטים אותך על איזה תחביב דבילי שאמצת לעצמך?

מה כזה נורא בלשחק במחשב? מה זה כ"כ שונה מלקרוא ספר או לשמוע מוזיקה?

מסכים שזה לא התחביב הכי מעצים והכי מועיל - אבל במה הוא כ"כ מזיק?

יצא לי קצת לשחק פיפא בפלייסטשן ולתומי לא חשבתי שזה עד כדי כך גרוע

ועצם זה שהם אנושיים יש להם רצונות, תחביבים, זמן מת, זמן שמעבירים על שטויות 

אם את לא יכולה לסבול את זה 
אז אני מקווה בשבילך שבעלך לא יהיה כזה/ שתצליחי לראות מעבר

לא רואה קשר ישיר לרמה דתית 

---- 

מעניין לדמיין שרשור הפוך כזה 

למשל , אך בהתייחסות לדברים רלוונטיים יותר מגיל 4 

ובכללי זה לא נשמע לי להיות ילד קטן לשחק בפלייסטשן.

אם אתה עושה את זה במקום לעשות שיעורי בית אז אתה ילד קטן ;)

אני רוצה לענות אבל אשמח אם תוכלי לחדד :
את מדברת על משחקים פה ושם או מישהו שהמשחקים ממש חלק מחייו (גיימר) ?

כל מקרה לגופו, וא"א לתת תשובה בסגנון של "אנשים ברמה דתית גבוהה עושים כך או כך". מעבר לזה, אני חושב שזו יותר פונקציה של אנשים שמקפידים על הזמן שלהם, ופחות קשור לרמה הדתית. בעקרון בגילאים מסוימים כבר אדם אמור להיות מעבר לזה, וצריכים להיות להם לענ"ד עיסוקים יותר מועילים. (האמת שזה נכון בכל גיל, אבל מה נעשה..) 

הבנתי קצת יותר טוב.
אני מעדיף לענות לך בפרטי כדי שאוכל להרחיב יותר אם תרצי.

ועושה המון שמחה לבן אדם וצריך כל דבר לתת לו שעות ולא להיות על זה בלי סוף אני מכיר גם אנשים שהם ברמה דתית גבוהה והם משחקים בפלאסטישן מה רע בזה להפך הם מוצאים מרץ הכל טוב כל זמן שזה לא איזה סוג של התמכרות וכל הזמן  רק רוצים לשחק כל אדם יש לו תחביבים ואדם שמנבל את הפה שלו ינבל גם אם מישהו עקף אותו בכביש זה ממש לא קשור למשחק 

שבנאדם מבזבז את הזמן שלו על דברים לא מועילים?

אבל זה מאוד תלוי כמה הוא 'שקוע' במשחקים, גם מבחינת הזמן וגם מהחשיבות שהוא נותן לעניין.

לא כל מי שמשחק קצת במחשב מגיע לתיאורים שתיארת כאן..

לא יכול להעיד עליהם, יכול להעיד על עצמי (ומי שמקשר קצת את הניק עם הדמות של פעם יגיד מה הרמה בערך).

בגדול, אני רוב היום לומד תורה וגם מלמד, ולאחרונה, בחסות הקורונה, חזרתי לשחק במשחקי מחשב.

והייתי משחק בתקופה שאנשים עוד לא ידעו מה זה מחשב.

וכן, גם היו תקופות שהייתי מתעצבן ממש (אבל מלהתעסק בצד המקצועי במחשב הגעתי לשיאים יותר מגוחכים).

והיום גם אם אני מתעצבן, זה לא יוצא מפרופורציות. לא הרבה מעבר לאיזו הלצה דוסית.

האם זה יכול להיות? כן.

וסביר להניח שככל שהאדם צעיר יותר, ושמשחקי מחשב הם נפוצים יותר, יהיו יותר אנשים מהסוג הזה.

זה מעיד על משהו? לא נראה לי. הרבה אנשים צעירים הם חמי מזג, והרבה אנשים יוצאים מגיל ההתבגרות מתישהו

חייב לציין שאין לי כמעט זמן לשחק. פעם דיברתי על לחזור לשחק בשביל ה"ניתוק" עם הרב שלי, והוא שאל אותי "מאיפה יש לך זמן?".

בהתחשב בעובדה שהיא הכיר את הסדר יום שלי לפרטים, הוא גם צדק. אבל מוצאים פה ושם זמן

ברוך השב!

והמון המון מזל טוב!!

ברוך הנמצא  לא בטוח שהברכה במקומה.

אני פה במקרה מאוד יוצא דופן של אסקפיזם רגעי

מתחזה היה מטריל..

הודיעו כאן לפני כמה חודשים שהוא התארס

יכולים לשאול את @ארצ'יבלד שכנראה החליף ניק ואני לא יכול לתייג אותו עכשיו? 

נראה לי שאי-הטרלה היא לא ראיה במקרה שלי

יאוו אתה לא מבין מה כתבתי, אשלח לך באישי!

אתה יכול לשלוח לי למייל

תנסה

בסוף כולם בוחרים בארסה או ריאל

ולא מקלל אף פעם

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.