יש מישהו פה שהגיב תגובת "הוא\ היא\ הם \הן סבבה והכל אבל.."

והוא לא @שלהבת-יה ? 

יאללה אנשים, איפה היצירתיות שלכם?

אי אפשר להשאיר הכל לניק אחד, לא משנה עד כמה הוא טוב בזה!

אבל כותבת "אני יפגש איתך מחר"

אבל מביא את הכלב שלו לפגישה.

ויותר עסוק בו מאשר בפגישה עצמה.

שירותים?

מיטה?

משחק תופסת?

אולי הוא בוחן את המדוייטת על עד כמה היא דנה לכף זכות 😁 

כאילו לא ששלך לא טוב פשוט האחד שעלה לי בזכותך - טוב

מתגרד לידך בצורה שמזכירה כלב חחח

חושף שהוא אוהב אותך בדייט שני חח

אחרי חורבן בית שני הנבואה ניתנה לשוטים

אז כמה שהיא יותר משוגעת יש לה יותר סיכוי להיות נביאה

לפחות היא לא תקבל קורונה

אבל כשעברנו ליד פרחים היא הוציאה את "ספר הפרחים הגדול" לזהות אותם

ודואג לי שאשתה הרבה כי חם וכו' אבל לא חושב על זה שאין שירותים בסביבה...

אבל מברך בורא פרי האדמה על תפוח

לא מתאים לי לצאת עם אחד שנושא שם שמיים לבטלה

שאומר "נשבע" ו"נודר" על כל דבר.

"נשבע לך באימ-אמא שלי הצ'יפס הזה הוא אחד הדברים, אם לא ה-"

(אתה מוזמן לקחת את הקונספט בשביל עוד "הוא סבבה והכל"

אתה ממש טוב בזה)

(לא באמת!!!! בלי נדר !!!!!!!!!!!!!!) 

אבל אומר לי שהוא צריך לברר עם הרב שלו אם להמשיך איתי ושהוא יחזיר לי תשובה.......

אבל כל כך בל"חית שכשאמרתי
"את רוצה להת-"
"כן !!! מאד !!! , לא הבנתי למה חיכית שלוש פגישות !  אפשר בעוד חודש הכל כבר מוכן."

"התכוונתי לומר להתקשר לפסיכיאטר !!!!"

"סתם צחקתי..." 

"אני לא..." 

אבל היתה לו ליחה והוא עשה "חוווועעעע" גדול כזה וירק הצידה

הרוח העיפה את זה על החצאית שלי !!

אבל מציעה לשמוע שיעור תורה באמצע הפגישה....

אבל נופלת לו הכיפה הגדולה וכשהוא מתכופף להרים את מבינה למה היא כל כך גדולה....

נרדם באמצע הדייט

אבל מבקש לדעת את המידה שלך בטבעות..








בפגישה השנייה...

אוכל את הפאות

בחייאת זה של כיתה ג!!!!

אבל קורא לי בשם של מישהי אחרת...

אבל הוא הביא מטר למדוד לי את החצאית




 

 לא הספיק לך ?

סתם לא 

אבל הוא לא היה יוצא מזה בקלות

אבל רוצה שתלמד אותה את כל מה שלמדת היום בישיבה.









אבל הכל.

אבל עורך כל רגע תהודעה

התכוונתי שהיא רוצה שיעבור איתה את כל המהלכים בגמרא בראשונים בהלכה וכדו' ! 
(לא רק המסקנות/סיכומים)
 

אז תעשה איתה חברותא 

יש רע בדבר?

אבל מעלה בדיחות שסיפרו לה בחורים אחרים שהיא פגשה...

אבל לא מוכן ללמד אותי מה שלמד בישיבה

הוא מוכן לנגן לך את מה שהוא למד

בכל זאת .. את גיטרה.

אממ טוב נחשוב על כך

זה יהיה נחמד מצידו לנגן 

אבל בניגון אני מצפה לא רק למה שהוא למד..

למי שקורא את זה ולא מבין - לפני ש@~אניגמה~ החליפה את השם של הניק, קראו לה "אני גיטרה"

אבל בכולמקרה זה כתוב לי בחתימה...

אבל רוצה לשחק תופסת

אז רצתי הביתה

הוא הבין שזה לא זה ורצה להספיק למשחק של מכבי

היא ראתה אותו בשידור בבית

אבל היא מגיבה בשיא הרצינות לבדיחות

אולי זה היה יוצר שם קצת איזון...

אבל מגיב לדברים רציניים בשיא הצחוק?

הוא אמממ לאמשנה הסתבכתי

"אז מה.. מצב החסה בשטחים?"
"וואי לא ידעתי שאתה חקלאי"
....

אבל מסביר בדיחות 

זה מטופש

היא סבבה והכל - לקראת נישואין וזוגיות

אבל כתבה בכרטיס היכרות שהיא מחפשת מישהו שיזרום על לימוד גמרא בפגישות




@מדרשיסטית20 



(לא היא)

(היא יודעת למה היא מתויגת)

(גם אתם תדעו אם תעקבו מספיק אחרי השרשור)

אבל לוקח לו יותר זמן להתארגן לפגישה ממני

אממ אבל זה לא קשור לצפיות 

אבל תה יודע מה, אני מסכימה אבל רק במלח!!!

או לכלב? 

כי עכשיו ראיתי בגוגל שיש כלב שנקרא פומרניאן טדי בר, ממש חמוד.

זה יותר הגיוני לשחנ''ש עם הכלב . לפעמים זה נחמד

טוב גם זה חמוד

(אני לא עושה את זה כי אין לי דובי )

איך קוראים לדובי שלך? שימעל'ה? ⁦🤦🏻‍♂️⁩

נשמע חמוד הדובי שלך

אימצתי את הביטוי

אבל אוהב מלפפונים בחומץ

אבל מבקש ממני לסרוג כיפה לדובי שלו

אבלאבל אני לא יודעת!!!

דרכה עליך עם העקב

מה נסגר...

גם נסעתי שעתיים עד אליה,

הגעתי אליה הביתה והקפצתי אותה לגינה רבע שעה, ורבע שעה בחזור

ואפילו תודה היא אמרה!

איזה תיקונים...

לא מכירה את הסלנג..

לכמה זמן?

זה אימון? 

סוחבים ציוד תוך כדי?

אם אני זוכרת נכון הליכה של בן אדם זה 2 קמ"ש,

אז זה נחשב מהיר מאוד?

זה יכול להיות גם מסע של 35 ק"מ או יותר

וכן, לפעמים סוחבים ציוד. תלוי באיזה שלב

הליכה רגילה היא יותר באזור ה4-5.

7 זה מהיר

למרות שמסעות בצבא זה כיף.. לוידע נורא אהבתי את זה

במשך 35 ק"מ ב7 קמ"ש

אז זה לוקח 245 שעות, או 10.208 ימים.

אם נניח שעושים כל יום עצירה של 7 שעות לשינה ואכילה וכולי.

אז זה עוד 70 שעות

שזה 310 שעות

או 13.125 ימים.

אז זה מסע כומתה?

לרוץ במשך שבועיים ובזכות זה מקבלים כומתה?

תקנו אותי אם טעיתי במשהו.

ומכיון שמסע כומתה הוא בקצב נמוך יותר, וחייבים לעשות עצירה כל 6 ק"מ בערך של כ-7 דק' (לאכול משהו והתרעננות קלה) לכן לרוב זה לוקח כל הלילה.

וגם מסע כומתה יכול להיות הרבה יותר קילומטרים, זה משתנה בין מחזור למחזור ובין יחידה ליחידה.

בנוסף הקילומטרים שפותחים אלונקה בד"כ יותר איטיים

עדיף שאני לא אראה את הגריעות שלי במתמטיקה

אבל אוכל עם הידים

אבל הולכת עם חולצה של הלו קיטי

אבל הולך עם חולצה של צבי הנינג'ה.

(סתם בשביל להפוך את מה שכתבת)

היה חבר שלך בגן ורבתם מליון

"מי שרב - מאוהב" 

אבל מזהירה אותך בתחילת הפגישה הראשונה שיש לה תרסיס פלפל ושהיא לא תהסס להשתמש בו

אתה מזכיר לי בחורה שהציעה לקנות לי משהו לאכול 

אני לא האמת

שאמרתי שלא מתאים לי היא פלט "יש!"

החלפת את השם..

איך הוא?

אבל ההצפנה לא עבדה כנראה 😅

חבל ניסיתי

מגיע לדייט אחרי ספורט

אני לא סובלת ריחות מלאכותיים מכל סוג.

גם אם זה בשמים, דאודורנטים עם ריח, חומרי ניקוי מבושמים, דלק, ריח של רופא שיניים, וריח של בית חולים.

ודווקא לריחות טבעיים אין לי כמעט חוש ריח.

הרבה פעמים אמא שלי כעסה עליי שאני יושבת במטבח ולא מריחה שהאוכל נשרף,

משום מה אני בקושי מריחה דברים טבעיים, ואין לי בעיה עם ריח של תפוז, חומץ, ועוד דברים שכולם מתלוננים עליהם.

גדלתי צמוד לרפת

נסעתי עם המשפחה שלי לאיזה צימר בחופש.

ההורים שלי ממש התלהבו שהצימר היה די זול ועדיין היה נראה מטופח ונקי.

5 דקות אחרי שהגענו הבנו למה הצימר היה כזה זול,

מאחוריו הייתה רפת שלמה שהסריחה על האזור.

אבל זה היה כיף,

בערב הלכנו לראות איך חולבים את הפרות,

ובבוקר השאירו לנו בקבוק חלב ישר מהפרה ליד הדלת

(זה היה מגעיל ברמות, מלא בשומן,

ידעתם שחלב ישר מהפרה הוא משהוא כמו 30% שומן?

אבל הרעיון נחמד).

אם אני זוכרת נכון הצימר הזה היה בקיבוץ או יישוב,

והבעלים של הרפת היה גם הבעלים של הצימר.

תכל'ס אין שום חוק שמחייב אותו להזכיר באתר את הריח של הרפת,

ולא נראה לי שאף אחד היה בא אם אנשים היו יודעים על זה,

אבל עדיין זאת הייתה חוויה.

אבל עוברים ליד קופיז ושואל אם את רוצה כוס מים

אבל שותה שוקו מבקבוק של תינוק

להבין שזה מובן ממש שיהיה זה יהיה קשה ולא כיף.

ולהמשיך הלאה..

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:30

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:27

דבר שני- לגשת לזה כאל משהו שאת מנהלת

שהעניין הזה לא ינהל אותך ולא ישפיע על המצב רוח הכללי

ועל הדימוי העצמי שלך

דבר שלישי- הידיעה עצמה שיש מישהו שכבר "מוכן לי"    בעיניי , מוריד הרבה מתח.

כל מה שנשאר זה להשתדל לעבור את התהליך של הבירורים וכו ברוח טובה כמה שאפשר

* לבדוק איך אפשר להתנהל יותר נכון (נגיד- מי מוביל בשיחת טלפון? איך את היית עושה אותה? כמה מקום את נותנת לצד השני וכמה את מציגה את עצמך במאה אחוז? אם/ מה היית משנה, ולעשות את זה בדייט הבא)

* לדייק לעצמך מה באמת חשוב לך לאורך שנים (נגיד- קובע עיתים/ עובד/ קצין בצבא/ תלמיד ישיבה, אישיות טובה  וכו) מבחינה *מהותית* ולא שטחית ( עיניים ורודות ושיער צהוב מתולתל ולא שיער שחור חלק עם עיניים ירוק דשא)

* לוודא שאת מחפשת או שמציעים לך ממקומות שקרובים אלייך ומתאימים לך, שאת "באותו ראש" עם הסגנון.

דבר כמעט אחרון

להתפלל 

* אני אישית כיוונתי בתפילת הדרך וגם בערבית של שבת "ותקננו בעיצה טובה מלפניך" 

* כל הזמן (ובעיקר לפני דייטים) 

את המילים של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

"רבונו של עולם

את הטוב - תקרב

את הרע - תרחיק

והטוב בעיניך- עשה"

תצליחי

שתתבשרי ותבשרי רק טוב!

שהטוב מוכן לי?

שואלת ברצינות, הרבה אומרים את זה, מה המקורות לזה?

ודבר שני

את בטח מכירה את הכלל בהלכות כשרות 

" היוצא מן הטמא- טמא" 

וכנגדו

"היוצא מן הטהור-טהור"

הקב"ה הוא המקור לכל. 

המקור לטוב, אור, ברכה, קודש, טהרה וכו'

וממנו הכל.
 

ממילא הכל ממנו

ובהכרח - כל מה שנפעל ומופיע בעולם-  טוב.

אז אם ניקח את כלל א שאומרים חז" ל שארבעים יום לפני יצירת הוולד כבר הקב"ה מזווג לו את בת זוגו

ונצרף את כלל ב שאומר שהקב" ה כולו טוב וממילא מה שנפעל ממנו הוא רק טוב

אפשר להבין את זה 

וגם 

יש אנשים שפתאם מקבלים מכמה כיוונים שונים את אותה הצעה 

כשאותם אנשים, מציעים את השידוך באופן אקראי בלי תיאום ביניהם

ולפעמים גם בהבדל של שנים 

מכירה סיפורים מאומתים -

 אחד על הצעת שידוך שהיום הם סבא וסבתא רבא- הציעו אחד את השני מכמה אנשים שונים

 וגם עוד סיפור- מכירה זוג שנפגשו- נפרדו-נפגשו-נפרדו- נפגשו- התארסו והתחתנו.

ועוד סיפור- סוג שנפגשו ונפרדו.  10 שנים מאוחר יותר הציעו להם שוב בלי לדעת שהם נפגשו קודם!

וכתוצאה מזה נפגשו והתחתנו.

ומכירה את עצמי חחח

אצלי זה היה קצת שונה אבל בהחלט ריקמה מעניינת של רוקם העלילות הראשי יתברך.

אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות. 

אין לנו שליטה על זה.

יש לנו שליטה על איך אנחנו מפרשים את המציאות.

במסע הזה אני מתמקדת במסע *שלי*. זה שמישהו אחר מתחתן, לא אומר שום דבר עליי, על מתי אני אתחתן, או איך יהיה הדייט הבא.

אני שמחה שאנשים אחרים מגיעים לתחנה הזאת במסע שלהם.

זה לא אומר שהכל אצלי הולך חלק. 

אבל מה אעשה? להכריז שנמאס לי, השיטה לא עובדת לי, ופשוט לחכות שמישהו יבוא וידפוק לי על הדלת ויגיד שהוא מעוניין דווקא איתי להקים בית ומשפחה?

זה לא ריאלי בעיניי. ולכן -

אני מציעה לקחת פסק זמן (ואולי המצב כרגע אפילו מקל על העניין) - שבו תתני לעצמך להיטען. לאגור כוחות. לטעת תקווה ואמונה - שזה יכול להיות הדייט הבא שלך. להאמין שזה באמת יכול לקרות. להביא את עצמך למקום שבו את מוכנה לפתוח את הלב שלך, ולהפוך את הדייט הבא לשותף לחיים שלך.

אבל זו אחת ההחלטות הקריטיות בחיים

הגיוני שלוקח לאיש שלך גם זמן להגיע.

אבל הכי חשוב לזכור, שבכל תחום יש המתנה. הנסיון הזה הוא לא נקודתי.

ועדיין לרכוש כלים שיסייעו עם ההתמודדות הזו באופן כללי.

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

בניין עדי עד ב"ה באושר גדול🌹🌟

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

בעיקר להרגיש את הרגשות שלך. זה לא מובן מאליו שאדם מבחין במה שהוא מרגיש באופן כללי וברגע מסויים. זה דורש התבוננות, ולפעמים זה קורה בצורה תהליכית.

חלק מהחיבור לעצמי קשור גם לסקרנות. בדייטים הראשונים שעדיין לא פותחים דברים מסויימים נוצרת בצורה טבעית סקרנות. סקרנות זה הדבר שהכי חשוב לשים אליו ביחס לדייטים, אי אפשר להתקדם בדייטים (לא משנה איזה שלב) בלי סקרנות. 

לא הכל צריך להכניס לכרטיס. כולנו ממוצעים בהרבה דברים לא שקטים מדי לא רעשנים מדי לא פזרנים לא קמצנים. תכתוב את התכונות שהם יותר ייחודיות בך שאתה רוצה שיראו בך וליצור דרכם עניין משותף.

בהצלחה, אשריך!

שיהיה לכולנו בשורות טובות!

דייטים זה בעיניי להיות במוד של בן אדם לחברו.

לצאת קצת מעצמך, ולחשוב על האחר ועל האנחנו.

הדבר הכי חשוב בעיניי בדייטים - זה לנסות לנהל תקשורת תקינה עם הצד השני. תקשורת כזאת היא הבסיס לזוגיות טובה. לתאם ציפיות. לדבר על דברים. פעם ראשונה שאתה יוצא לדייט? תגיד לה את זה. מאחר ברבע שעה? תעדכן.

דווקא שמעתי לא מעט שהמליצו כן להיכנס לשיתופים עמוקים בדייטים ראשונים. לשתף בדברים אישיים ופנימיים. ברור שיש שלבי היכרות - בעיני זה לראות בהתחלה שיש לנו שפה משותפת, שיש לנו על מה לדבר בכלל (ונניח, כמה אחים יש לו זה לא ממש רלוונטי בעיניי לשיח הזה, אז לא אשאל), ומשם להתקדם. יש גם כל מיני משחקים זוגיים שאפשר להיעזר בהם, אבל יכול להיות שזה מתאים רק אחרי שיחת "יחסינו לאן" הראשונה.

הכרטיס לדעתי צריך לשקף מי אתה, ומה אתה מחפש. פחות סיסמאות, ויותר לפרט את המשמעות - כי אנשים שונים מפרשים את אותן הכותרות בדרכים אחרות לחלוטין. הייתי מראה את הכרטיס ל2-3 אנשים שקרובים אליך ומכירים אותך כדי לקבל מהם פידבק. לא להאריך יותר מידי, אבל גם לא לקצר יותר מידי.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.