שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה
יושב לסגור את היום
זמן כבר לא פרודוקטיבי
מדפדף בספר של פרנץ פאנון
הוא כותב על מסכות
אותנטיות
זהות
מה זה זהות בכלל
ואת זה הוא כתב אז
כל הרשתות האלה אנונימיות
לכאורה
תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות
כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים
שחרור
מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי
תחשבי על זה
חולצות סינתטיות
עניבות מפלסטיק
דשא מזויף
פרחים מנפט
חלב בלי חלב
קפה בלי קפאין
סיגריה בלי ניקוטין
סוכר בלי סוכרים
בירה בלי אלכוהול
ואהבה בלי כלום
המשפט הכי חזק בשיר
סטייק בלי כולסטרול
לקנות מה שאין
לשלם על אויר ומים
כמו במגילת איכה
עצינו במחיר יבואו
מימנו בכסף שתינו
מה עוד היה שם?
איך הפכת לזונה ממבצר למדבר
נמאס מכל התבונה
העיקר שאפשר לקרוא
בינתיים
עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע
פרנץ פאנון סיפור מעניין
בלי להתעמק יותר מדי
אין למה
עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום
לחיים האמיתיים
לכיף
יש רגעים כאלה
שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת
נחמד
או התורכי
זה לא באמת משנה
חושב על השיר שהיא כתבה
איש אחד עכשיו נרצח
לאחר נולדה בת
סופר ילדים
מי מכנה אותו סופר ילדים?
צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?
אולי
עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר
התייאש בגלל המורים
אמרו עליו שהוא חסר דמיון
לא מצליח להעביר מחשבות לכתב
בקיצור
הזיה
אולי אעשה תרגיל כתיבה
לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה
פסקה לא יותר
לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול
שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה
נוזל כהה
היא יושבת על כסא פלסטיק
כתר ירוק במרפסת
רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.
רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב
וילון תחרה דהוי
חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום
חדשות בקול חנוק.
על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות
המיץ שלו נקווה בשולי הקערה
קערת פלסטיק זולה כחולה.
זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע
מתלבט
היא לא מגרשת אותו
היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה
רכב ישן
מפתח בלי מכונית
כלום לא חונה למטה
ציפורניים גזורות קצר
אין לק
מחזיקה סיגריה שלא דולקת
מחזיקה חזק
השכנה מעליה מנערת שטיח
גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום
על הקיר מאחוריה יש כתם
סימן כהה של משהו שהיה שם פעם
שעון גדול
אולי קוקיה
השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר
חוץ מזה שקט
מה את עושה
מה
למה
את ככ הולכת להתחרט על זה
להרגיש חשופה
מושפלת
זה אמצע הלילה
לא הזמן לדברים כאלה
תעצרי עם זה בבקשה
תשמרי על עצמך
זה מפתה
זה מסוכן
שימי לב מה את משתפת
ועם מי
אל תעשי את זה
בבקשה
אל תתפתי
תשמרי את עצמך לעצמך
בבקשה
את כל כך תתחרטי על זה אחר כך
תאספי את הכבוד העצמי שלך
מה קורה לעמוד השדרה שלך
אל תשכנעי את עצמך שזה נכון
את משפילה את עצמך
בבקשה
אל תעשי את זה
ע. שווה יותר
תשמרי על עצמך
תוספי את עצמך
אל תתפתי לזה
זה קוסם ומשכר
אבל אל
אל תשתפי כל כך הרבה
לאט לאט
תשמרי לעצמך משהו
בשביל מה זה טוב
היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי
לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר
הייתי בעיר הבהדים
תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה
ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)
אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר
זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת
גם היום יעבור. גם השנה הזו
"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"
היום בערב
לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות
בלי בלבולי מוח על חלבון
מספרים
חלב נטול חלב
חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת
שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה
אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר
רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה
על גיבוש העובדים בארגון
שצריך לארגן יום שלם
טיולים
ארוחה מפנקת של כולם יחד
צריך להתחשב בכשרויות
למצוא מקום מתאים
אולי גם סדנת שזירת פרחים
רק קללות עולות לי בראש
אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב
אהבת חינם
אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית
אני לא הולך לשזור פרחים
או בכלל להגיע
לא גיי ובכללי מעדיף להימנע
ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר
והיו הפגנות
ועבודות
וחפירות
והכל היה חסום ופקוק
אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם
חם למות סחינה של החיים
כמו ללכת במדבר ארבעים שנה
בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון
ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס
והמבחן
והנוכחות
והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה
ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח
אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור
הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי
דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש
חורבן
בכי
לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.
הצעתי לה שאבוא איתה
אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.
ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור
עד התחנה בקצה השני
מקווה שהיא הגיעה
אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי
אהבת חינם
פשוטה
מלאה מאמץ
מלאה איחורים
מלאה בכל מיני פשלות
אבל מלאה בכוונה פשוטה
סתם מפגש אקראי של בני אדם
יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח
אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.
אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.
למה הכל כל כך קשה ומסובך
ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי
ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר
קשה קשה קשה
מחכה לשקט
מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום
חייב עזרה!!!
מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי
ימינה
שמאלה
ימינה
שמאלה
ימינה
שמאלה
הכל מרגיש תקוע כל כך
אין שום יאוש בעולם כלל
מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .
הן לא עוזבות אותי
מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים
ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות
איך יוצאים מיזה
HELP!!!!!!
(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)
תודה
ממש ככה
מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי
שאני כבר לא מצליח להתרגש
בסוף זה מחלחל.
ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש
נכון מאד
את צודקת לגמרי
יותר מידי מניעות לצערי 
(((((((
