אני יודעת שבזמנו זה היה לי נכון מאוד למנוע אבל עכשיו אחרי חצי שנה של ציפייה אני פשוט אכולת סרטים. מתחרטת ולא מתחרטת. ועם הבעל שלי אני לא יכולה לצייץ בנושא כי מסתבר (בדיעבד) שהוא בכלל לא היה בעניין למנוע אבל הבין שזה חשוב לי וויתר. אז אני גם מתוסכלת וגם מלאה ברגשות אשמה. לא חשבתי שיקח לי יותר מחצי שנה להכנס להריון במיוחד שההריון הקודם היה מיידי. וכל חודש שעובר אני חושבת על הפער שיהיה ביניהם ומתכווץ לי הלב.
אוף כואב לי ממש... תודה על המקום לפרוק
יצא בלאגן

