את בת 20

דבר שני מומלץ מאוד לא להיכנס לפורום של נשואים טריים

נשמע שיש לך עוד קצת לעבור תהליך עם עצמך ביחס לכל הסיפור של הקמת בית. אבל כן, את אוטוטו שם... קלטת נכון

אז את שואלת - איך עוברים את זה ונשארים שפויים??

את עכשיו ירית לכל הכיוונים. הבאת הרבה דברים שגורמים לך ללחץ. ובהחלט זה נושא כבד משקל ויכול להביא ללחץ בקלות ע"י כל דבר אצלך בזמן זה. תנסי אולי לזהות את הדברים שמלחיצים אותך ולרשום אותם לפי סדר והכי מלחיץ עד להכי פחות מלחיץ. זה השלב הראשון, שבו את מנסה להעלות באופן מסודר לתודעה מה כ"כ מלחיץ אותך. 

השלב השני תראי איך את מתמודדת עם זה. אולי זה דיבורים עם חברות טובת, 'לפרוק' על הנושא וכולי, אולי משהו אחר.

כל אחת מתמודדת עם לחצים בדרכה שלה.

באופן כללי עד שתקבעי מיהו ה'אחד' יקח לך כמה דברים לעבור (גם אם זה הראשון שאת תצאי איתו) ואחרי שאת תעבירי את הדברים הללו את תרגישי טוב, ובסופו של דבר ההחלטות הגורליות אי אפשר להסביר במילים הגיוניות, פשוט מקבלים אותם. זה מדהים, זה מוזר, אבל אל תכניסי כל דבר במסגרת ההגיון. לא כל דבר הוא מסוגל להכיל. לא כל דבר טבעי צריך להיות עם הסברים רציונאלים מאחוריו.

כלל ברזל - אל תתייחסי למה יקרה בעתיד!!! שלא הפחד יניע אותך. את ממש צעירה ואת ממש לא צריכה להיות בלחץ על גיל החתונה שלך. תצאי רק מתי שתצליחי קצת להיות באיזון..

לגבי כל הקטע של הדייטים יש סרטון מעולה שמתמצת איך קשר נוצר, אולי הוא גם יצליח להרגיע אותך - 

אבל גם יש אין ספור דברים שלא, את הדברים הטובים אני יודעת וזה מה שכן מניע אותי לרצות חתונה

אל תתני לזה לעצור אותך. אם את מרגישה צורך במשהו מקצועי אז תקחי ואם לא אז די, שלא יגרום לך למחשבות שליליות. זה סתם חבל.

את לוקחת את 'רובו ככולו' רחוק

אז היא לחוצה, אז מה?

ויותר משהיא לחוצה היא חוששת מההשלכות.

איך זה משליך עלייך?

לא שופט, רק מנסה להבין.

את הרי בחורה נבונה,

אולי אפילו שכלית קצת,

אז ההבנה השכלית לא עוזרת לך לשחרר..?

מי שעבר את זה מזמן בטח יודע כמה זה מלחיץ בהתחלה..

וגם ילד בן 5 שכל האחריות שלו זה לשחק בבובות חווה קשיים שצריך להתייחס אליהם ברצינות.

לא תמיד נכון לומר 'יאללה תצאי מתי שבא לך את צעירה'. לפעמים גם בגיל צעיר צריך לעבור תהליך. זה לא עניין של זמן זה עניין של תהליך. אפשר לעבור אותו בגיל 20 בגיל 25 ובגיל 30.

נ.ב -

לא שופט אותך, אני מבין שזה מאוד רגיש אצלך..

אבל החשיבה של שאם מישהי נלחצת כ"כ אז היא צריכה זמן היא לא נראת לי נכונה. אני חושב שהיא צריכה לעבור תהליך עם עצמך בלי קשר לזמן. לכן אם משהי נלחצת אני לא לא יגיד לה שהיא צריכה זמן, אלא יאמר לה שבצדק היא נלחצת ושתמצא דרך להתמודד עם זה. לפעמים גם לא מוכנים לפני, אבל כשלא מוכנים בדר"כ זה לא מלחיץ בפנים. אולי זה מלחיץ מצד החברה, משפחה וכולי..

הגברת פותחת השרשור ירתה לכל הכיוונים עם הפחד והלחץ. ברור שהלחץ שהיא לא תמצא את המיועד הוא רק קצה קרחון של הלחץ האמיתי שמעניין אותה. זה מפחיד. מפחיד לחשוב על לקחת אחריות על דבר כ"כ חשוב ומכריע בחיים. והוא נושק לכל כך הרבה דברים שלא תלויים בך.. הרגשה של חוסר שליטה. זאת נראה לי הנקודה. כל השאר הם רק ביטויים של הנקודה הזאת.

מתנצל ממש על הסגנון מקודם, אבל אני חושב שדבריך הקטינו את ההתמודדות שלה. יש לה חתיחת התמודדות.

גם אם את פעם עברת אותה, וגם אם את מתמודדת עם דברים יותר גדולים כיום.

(שבאמת לא אמרת אותו)

אני חושב שאין לנו מדד למישהי שהיא לא בשלה או משהי שהיא בשלה. גיל זה לא מדד מדוייק. אולי היא באמת בשלה אך היא נלחצת? (כי זה באמת מלחיץ?) העיקר זה שהיא תעבור תהליך. גם אם בסוף התהליך היא תשהה את העניין ותבין שהיא עדיין לא בשלה מספיק, אח"כ שהיא היה בשלה והיא תחזור לזה, זה יעשה לה סדר בראש. אני חושב שבכל מקרה כדאי לעבור תהליך. עצם זה שהיא רוצה זה כבר מעיד על בשלות מסויימת. 

המונחים - לגיטימי, גיל צעיר - לא נראה לי רלוונטיים. אין פה שאלה של לגיטמציה ואין כזה דבר גיל צעיר. זה סובייקטיבי. 

מה שבאתי להוסיף על דבריך - שזה לא רק עניין של זמן. זה עניין של תהליך. לא חושב שאת סתרת את זה אבל לא אמרת את זה וזה דבר שחשוב מאוד להאמר.

'אם בחורה נלחצת והיא בת 20 - איך היא צריכה להתייחס לזה?' זאת אחלה כותרת לשרשור.

כל החיים עוברים תהליכים, ואם אדם חושב שהוא מרגיש שיש בו משהו משמעותי שבוער לו כדאי שיעבור עם זה תהליך. אנשים שמרגשים בתוכם דברים חזקים ולא נותנים לזה להעביר אותם תהליך הם נתקעים בחיים.

היא צריכה לדעת מה היחס שלה לנושא (גם אם היא לא בשלה לפי דבריך). זה לא שבגיל 22/23  פתאום היא תהיה בשבלה. זה דורש מחשבה (בנוסף לזמן). 

יש המון טובות ורבות שמתחילות לצאת בגיל 21 ולכן אני לא רואה בזה פלא לחשוב על זה בגיל 20 ברצינות..

היא פרקה מחשבות כדי שיגידו לה מה כדאי לעשות או לתמוך בה.

את מקידת את הנושא לגיל שלה. ועל זה הגבתי לך שזה לא הנושא.

הפותחת טרודה מזה מאוד - זאת עובדה. זה ממש עקר להגיד לה - "את לא צריכה להיות מוטרדת מזה", אבל היא כן. ויש לה סיבה טובה למה, לא נשמע מונפץ (אולי לך כן) לצאת בגיל 19 20, לא יודע אם זה דרך הזהב שמתאימה בדר"כ אבל גם זה קיים ורואים בתים טובים בישראל שנבנו כך.

והטרדות הנ"ל שהיא מציגה לא מאפיינות דווקא גיל אלא התעסקות עם הנושא בפעם הראשונה. גם כאלה שמתחילים לצאת בגיל החתונה שהגדרת, יכולים להכנס לחרדות מזה. חרדות חתונה זה לא דבר שהכרח מאפיין גיל.

נראה לי שנשאיר את החוסר הסכמה שלנו על הנושא של גיל חתונה ונגמור את הדיון.. מוזרה לי מאוד האקסיומה שלך לגבי זה.

בואי ננשום, עמוק. 

לא כלכך מהר עושים יומולדת 60.

אני לגמרי מבינה את הלחץ שלך, אם לא אתחתן עכשיו ואקפןץ למים, לעולם לא אעשה זאת ואשאר רווקה לנצח,
הגיוני מאוד שאת לא רוצה להתחתן היום, ורוצה לחכות תקופה. קחי את הזמן (בנתיים).

אנחנו לא מונעים מפחד ( כמו שכתב יפה @advfb )

הכל כלכך מפחיד,

אבל לאטלאט

שום שלב לא יקרה מבלי שתרצי בו,

בכל שלב תחשבי, תבחרי, תחליטי.

אני חושבת שאם את מרגישה מוכנה את יכולה להתחיל לחשוב מה את רוצה, להחליט (בשת"פ עם הורים/ מבוגר אחראי אחר) מתי יתאים לך לשמוע הצעות (עוד חודש? תחילת השנה הבאה) האם ההצעה הנוכחית מתאימה לך, להפגש (כן, יהיו לך מליון חששות בהתחלה, אבל ככה זה)

לאט.

חתונה, זה לא מסלול של כדור באולינג.

לגבי בעיות של נשואים,

אם יש נשואים שיש לך שיח פתוח איתם את יכולה לשאול אותם איך הם תופסים זוגיות, איך מסתדרים עם שוני של בן זוג, דברים שמתגלים אחרי חתונה (ותעשי טובה, לכי לנשואים שטוב להם)

אני חושבת שחיי הנשואים זה עבודה ואתגר, יש קושי ביחד עם הרבה טוב.

ובפורומים, לרוב אנשים כותבים בעיקר קשיים.

(אנחנו לא רווקים כ"כ מיואשים כמו שזה נראה כאן;)

הצלחותות!

אבל אם אני ישתף מאיך שאני הרגשתי בגיל 20 גם הרגשתי ממש כמוך בחלק מהמובנים שבשביל מה צריך את כל הכאב ראש הזה וכו'.

אבל כעבור כשנתיים כבר ממש השתנה. לא ביום אחד אבל בתהליך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.