את בת 20

דבר שני מומלץ מאוד לא להיכנס לפורום של נשואים טריים

נשמע שיש לך עוד קצת לעבור תהליך עם עצמך ביחס לכל הסיפור של הקמת בית. אבל כן, את אוטוטו שם... קלטת נכון

אז את שואלת - איך עוברים את זה ונשארים שפויים??

את עכשיו ירית לכל הכיוונים. הבאת הרבה דברים שגורמים לך ללחץ. ובהחלט זה נושא כבד משקל ויכול להביא ללחץ בקלות ע"י כל דבר אצלך בזמן זה. תנסי אולי לזהות את הדברים שמלחיצים אותך ולרשום אותם לפי סדר והכי מלחיץ עד להכי פחות מלחיץ. זה השלב הראשון, שבו את מנסה להעלות באופן מסודר לתודעה מה כ"כ מלחיץ אותך. 

השלב השני תראי איך את מתמודדת עם זה. אולי זה דיבורים עם חברות טובת, 'לפרוק' על הנושא וכולי, אולי משהו אחר.

כל אחת מתמודדת עם לחצים בדרכה שלה.

באופן כללי עד שתקבעי מיהו ה'אחד' יקח לך כמה דברים לעבור (גם אם זה הראשון שאת תצאי איתו) ואחרי שאת תעבירי את הדברים הללו את תרגישי טוב, ובסופו של דבר ההחלטות הגורליות אי אפשר להסביר במילים הגיוניות, פשוט מקבלים אותם. זה מדהים, זה מוזר, אבל אל תכניסי כל דבר במסגרת ההגיון. לא כל דבר הוא מסוגל להכיל. לא כל דבר טבעי צריך להיות עם הסברים רציונאלים מאחוריו.

כלל ברזל - אל תתייחסי למה יקרה בעתיד!!! שלא הפחד יניע אותך. את ממש צעירה ואת ממש לא צריכה להיות בלחץ על גיל החתונה שלך. תצאי רק מתי שתצליחי קצת להיות באיזון..

לגבי כל הקטע של הדייטים יש סרטון מעולה שמתמצת איך קשר נוצר, אולי הוא גם יצליח להרגיע אותך - 

אבל גם יש אין ספור דברים שלא, את הדברים הטובים אני יודעת וזה מה שכן מניע אותי לרצות חתונה

אל תתני לזה לעצור אותך. אם את מרגישה צורך במשהו מקצועי אז תקחי ואם לא אז די, שלא יגרום לך למחשבות שליליות. זה סתם חבל.

את לוקחת את 'רובו ככולו' רחוק

אז היא לחוצה, אז מה?

ויותר משהיא לחוצה היא חוששת מההשלכות.

איך זה משליך עלייך?

לא שופט, רק מנסה להבין.

את הרי בחורה נבונה,

אולי אפילו שכלית קצת,

אז ההבנה השכלית לא עוזרת לך לשחרר..?

מי שעבר את זה מזמן בטח יודע כמה זה מלחיץ בהתחלה..

וגם ילד בן 5 שכל האחריות שלו זה לשחק בבובות חווה קשיים שצריך להתייחס אליהם ברצינות.

לא תמיד נכון לומר 'יאללה תצאי מתי שבא לך את צעירה'. לפעמים גם בגיל צעיר צריך לעבור תהליך. זה לא עניין של זמן זה עניין של תהליך. אפשר לעבור אותו בגיל 20 בגיל 25 ובגיל 30.

נ.ב -

לא שופט אותך, אני מבין שזה מאוד רגיש אצלך..

אבל החשיבה של שאם מישהי נלחצת כ"כ אז היא צריכה זמן היא לא נראת לי נכונה. אני חושב שהיא צריכה לעבור תהליך עם עצמך בלי קשר לזמן. לכן אם משהי נלחצת אני לא לא יגיד לה שהיא צריכה זמן, אלא יאמר לה שבצדק היא נלחצת ושתמצא דרך להתמודד עם זה. לפעמים גם לא מוכנים לפני, אבל כשלא מוכנים בדר"כ זה לא מלחיץ בפנים. אולי זה מלחיץ מצד החברה, משפחה וכולי..

הגברת פותחת השרשור ירתה לכל הכיוונים עם הפחד והלחץ. ברור שהלחץ שהיא לא תמצא את המיועד הוא רק קצה קרחון של הלחץ האמיתי שמעניין אותה. זה מפחיד. מפחיד לחשוב על לקחת אחריות על דבר כ"כ חשוב ומכריע בחיים. והוא נושק לכל כך הרבה דברים שלא תלויים בך.. הרגשה של חוסר שליטה. זאת נראה לי הנקודה. כל השאר הם רק ביטויים של הנקודה הזאת.

מתנצל ממש על הסגנון מקודם, אבל אני חושב שדבריך הקטינו את ההתמודדות שלה. יש לה חתיחת התמודדות.

גם אם את פעם עברת אותה, וגם אם את מתמודדת עם דברים יותר גדולים כיום.

(שבאמת לא אמרת אותו)

אני חושב שאין לנו מדד למישהי שהיא לא בשלה או משהי שהיא בשלה. גיל זה לא מדד מדוייק. אולי היא באמת בשלה אך היא נלחצת? (כי זה באמת מלחיץ?) העיקר זה שהיא תעבור תהליך. גם אם בסוף התהליך היא תשהה את העניין ותבין שהיא עדיין לא בשלה מספיק, אח"כ שהיא היה בשלה והיא תחזור לזה, זה יעשה לה סדר בראש. אני חושב שבכל מקרה כדאי לעבור תהליך. עצם זה שהיא רוצה זה כבר מעיד על בשלות מסויימת. 

המונחים - לגיטימי, גיל צעיר - לא נראה לי רלוונטיים. אין פה שאלה של לגיטמציה ואין כזה דבר גיל צעיר. זה סובייקטיבי. 

מה שבאתי להוסיף על דבריך - שזה לא רק עניין של זמן. זה עניין של תהליך. לא חושב שאת סתרת את זה אבל לא אמרת את זה וזה דבר שחשוב מאוד להאמר.

'אם בחורה נלחצת והיא בת 20 - איך היא צריכה להתייחס לזה?' זאת אחלה כותרת לשרשור.

כל החיים עוברים תהליכים, ואם אדם חושב שהוא מרגיש שיש בו משהו משמעותי שבוער לו כדאי שיעבור עם זה תהליך. אנשים שמרגשים בתוכם דברים חזקים ולא נותנים לזה להעביר אותם תהליך הם נתקעים בחיים.

היא צריכה לדעת מה היחס שלה לנושא (גם אם היא לא בשלה לפי דבריך). זה לא שבגיל 22/23  פתאום היא תהיה בשבלה. זה דורש מחשבה (בנוסף לזמן). 

יש המון טובות ורבות שמתחילות לצאת בגיל 21 ולכן אני לא רואה בזה פלא לחשוב על זה בגיל 20 ברצינות..

היא פרקה מחשבות כדי שיגידו לה מה כדאי לעשות או לתמוך בה.

את מקידת את הנושא לגיל שלה. ועל זה הגבתי לך שזה לא הנושא.

הפותחת טרודה מזה מאוד - זאת עובדה. זה ממש עקר להגיד לה - "את לא צריכה להיות מוטרדת מזה", אבל היא כן. ויש לה סיבה טובה למה, לא נשמע מונפץ (אולי לך כן) לצאת בגיל 19 20, לא יודע אם זה דרך הזהב שמתאימה בדר"כ אבל גם זה קיים ורואים בתים טובים בישראל שנבנו כך.

והטרדות הנ"ל שהיא מציגה לא מאפיינות דווקא גיל אלא התעסקות עם הנושא בפעם הראשונה. גם כאלה שמתחילים לצאת בגיל החתונה שהגדרת, יכולים להכנס לחרדות מזה. חרדות חתונה זה לא דבר שהכרח מאפיין גיל.

נראה לי שנשאיר את החוסר הסכמה שלנו על הנושא של גיל חתונה ונגמור את הדיון.. מוזרה לי מאוד האקסיומה שלך לגבי זה.

בואי ננשום, עמוק. 

לא כלכך מהר עושים יומולדת 60.

אני לגמרי מבינה את הלחץ שלך, אם לא אתחתן עכשיו ואקפןץ למים, לעולם לא אעשה זאת ואשאר רווקה לנצח,
הגיוני מאוד שאת לא רוצה להתחתן היום, ורוצה לחכות תקופה. קחי את הזמן (בנתיים).

אנחנו לא מונעים מפחד ( כמו שכתב יפה @advfb )

הכל כלכך מפחיד,

אבל לאטלאט

שום שלב לא יקרה מבלי שתרצי בו,

בכל שלב תחשבי, תבחרי, תחליטי.

אני חושבת שאם את מרגישה מוכנה את יכולה להתחיל לחשוב מה את רוצה, להחליט (בשת"פ עם הורים/ מבוגר אחראי אחר) מתי יתאים לך לשמוע הצעות (עוד חודש? תחילת השנה הבאה) האם ההצעה הנוכחית מתאימה לך, להפגש (כן, יהיו לך מליון חששות בהתחלה, אבל ככה זה)

לאט.

חתונה, זה לא מסלול של כדור באולינג.

לגבי בעיות של נשואים,

אם יש נשואים שיש לך שיח פתוח איתם את יכולה לשאול אותם איך הם תופסים זוגיות, איך מסתדרים עם שוני של בן זוג, דברים שמתגלים אחרי חתונה (ותעשי טובה, לכי לנשואים שטוב להם)

אני חושבת שחיי הנשואים זה עבודה ואתגר, יש קושי ביחד עם הרבה טוב.

ובפורומים, לרוב אנשים כותבים בעיקר קשיים.

(אנחנו לא רווקים כ"כ מיואשים כמו שזה נראה כאן;)

הצלחותות!

אבל אם אני ישתף מאיך שאני הרגשתי בגיל 20 גם הרגשתי ממש כמוך בחלק מהמובנים שבשביל מה צריך את כל הכאב ראש הזה וכו'.

אבל כעבור כשנתיים כבר ממש השתנה. לא ביום אחד אבל בתהליך.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.