את בת 20

דבר שני מומלץ מאוד לא להיכנס לפורום של נשואים טריים

נשמע שיש לך עוד קצת לעבור תהליך עם עצמך ביחס לכל הסיפור של הקמת בית. אבל כן, את אוטוטו שם... קלטת נכון

אז את שואלת - איך עוברים את זה ונשארים שפויים??

את עכשיו ירית לכל הכיוונים. הבאת הרבה דברים שגורמים לך ללחץ. ובהחלט זה נושא כבד משקל ויכול להביא ללחץ בקלות ע"י כל דבר אצלך בזמן זה. תנסי אולי לזהות את הדברים שמלחיצים אותך ולרשום אותם לפי סדר והכי מלחיץ עד להכי פחות מלחיץ. זה השלב הראשון, שבו את מנסה להעלות באופן מסודר לתודעה מה כ"כ מלחיץ אותך. 

השלב השני תראי איך את מתמודדת עם זה. אולי זה דיבורים עם חברות טובת, 'לפרוק' על הנושא וכולי, אולי משהו אחר.

כל אחת מתמודדת עם לחצים בדרכה שלה.

באופן כללי עד שתקבעי מיהו ה'אחד' יקח לך כמה דברים לעבור (גם אם זה הראשון שאת תצאי איתו) ואחרי שאת תעבירי את הדברים הללו את תרגישי טוב, ובסופו של דבר ההחלטות הגורליות אי אפשר להסביר במילים הגיוניות, פשוט מקבלים אותם. זה מדהים, זה מוזר, אבל אל תכניסי כל דבר במסגרת ההגיון. לא כל דבר הוא מסוגל להכיל. לא כל דבר טבעי צריך להיות עם הסברים רציונאלים מאחוריו.

כלל ברזל - אל תתייחסי למה יקרה בעתיד!!! שלא הפחד יניע אותך. את ממש צעירה ואת ממש לא צריכה להיות בלחץ על גיל החתונה שלך. תצאי רק מתי שתצליחי קצת להיות באיזון..

לגבי כל הקטע של הדייטים יש סרטון מעולה שמתמצת איך קשר נוצר, אולי הוא גם יצליח להרגיע אותך - 

אבל גם יש אין ספור דברים שלא, את הדברים הטובים אני יודעת וזה מה שכן מניע אותי לרצות חתונה

אל תתני לזה לעצור אותך. אם את מרגישה צורך במשהו מקצועי אז תקחי ואם לא אז די, שלא יגרום לך למחשבות שליליות. זה סתם חבל.

את לוקחת את 'רובו ככולו' רחוק

אז היא לחוצה, אז מה?

ויותר משהיא לחוצה היא חוששת מההשלכות.

איך זה משליך עלייך?

לא שופט, רק מנסה להבין.

את הרי בחורה נבונה,

אולי אפילו שכלית קצת,

אז ההבנה השכלית לא עוזרת לך לשחרר..?

מי שעבר את זה מזמן בטח יודע כמה זה מלחיץ בהתחלה..

וגם ילד בן 5 שכל האחריות שלו זה לשחק בבובות חווה קשיים שצריך להתייחס אליהם ברצינות.

לא תמיד נכון לומר 'יאללה תצאי מתי שבא לך את צעירה'. לפעמים גם בגיל צעיר צריך לעבור תהליך. זה לא עניין של זמן זה עניין של תהליך. אפשר לעבור אותו בגיל 20 בגיל 25 ובגיל 30.

נ.ב -

לא שופט אותך, אני מבין שזה מאוד רגיש אצלך..

אבל החשיבה של שאם מישהי נלחצת כ"כ אז היא צריכה זמן היא לא נראת לי נכונה. אני חושב שהיא צריכה לעבור תהליך עם עצמך בלי קשר לזמן. לכן אם משהי נלחצת אני לא לא יגיד לה שהיא צריכה זמן, אלא יאמר לה שבצדק היא נלחצת ושתמצא דרך להתמודד עם זה. לפעמים גם לא מוכנים לפני, אבל כשלא מוכנים בדר"כ זה לא מלחיץ בפנים. אולי זה מלחיץ מצד החברה, משפחה וכולי..

הגברת פותחת השרשור ירתה לכל הכיוונים עם הפחד והלחץ. ברור שהלחץ שהיא לא תמצא את המיועד הוא רק קצה קרחון של הלחץ האמיתי שמעניין אותה. זה מפחיד. מפחיד לחשוב על לקחת אחריות על דבר כ"כ חשוב ומכריע בחיים. והוא נושק לכל כך הרבה דברים שלא תלויים בך.. הרגשה של חוסר שליטה. זאת נראה לי הנקודה. כל השאר הם רק ביטויים של הנקודה הזאת.

מתנצל ממש על הסגנון מקודם, אבל אני חושב שדבריך הקטינו את ההתמודדות שלה. יש לה חתיחת התמודדות.

גם אם את פעם עברת אותה, וגם אם את מתמודדת עם דברים יותר גדולים כיום.

(שבאמת לא אמרת אותו)

אני חושב שאין לנו מדד למישהי שהיא לא בשלה או משהי שהיא בשלה. גיל זה לא מדד מדוייק. אולי היא באמת בשלה אך היא נלחצת? (כי זה באמת מלחיץ?) העיקר זה שהיא תעבור תהליך. גם אם בסוף התהליך היא תשהה את העניין ותבין שהיא עדיין לא בשלה מספיק, אח"כ שהיא היה בשלה והיא תחזור לזה, זה יעשה לה סדר בראש. אני חושב שבכל מקרה כדאי לעבור תהליך. עצם זה שהיא רוצה זה כבר מעיד על בשלות מסויימת. 

המונחים - לגיטימי, גיל צעיר - לא נראה לי רלוונטיים. אין פה שאלה של לגיטמציה ואין כזה דבר גיל צעיר. זה סובייקטיבי. 

מה שבאתי להוסיף על דבריך - שזה לא רק עניין של זמן. זה עניין של תהליך. לא חושב שאת סתרת את זה אבל לא אמרת את זה וזה דבר שחשוב מאוד להאמר.

'אם בחורה נלחצת והיא בת 20 - איך היא צריכה להתייחס לזה?' זאת אחלה כותרת לשרשור.

כל החיים עוברים תהליכים, ואם אדם חושב שהוא מרגיש שיש בו משהו משמעותי שבוער לו כדאי שיעבור עם זה תהליך. אנשים שמרגשים בתוכם דברים חזקים ולא נותנים לזה להעביר אותם תהליך הם נתקעים בחיים.

היא צריכה לדעת מה היחס שלה לנושא (גם אם היא לא בשלה לפי דבריך). זה לא שבגיל 22/23  פתאום היא תהיה בשבלה. זה דורש מחשבה (בנוסף לזמן). 

יש המון טובות ורבות שמתחילות לצאת בגיל 21 ולכן אני לא רואה בזה פלא לחשוב על זה בגיל 20 ברצינות..

היא פרקה מחשבות כדי שיגידו לה מה כדאי לעשות או לתמוך בה.

את מקידת את הנושא לגיל שלה. ועל זה הגבתי לך שזה לא הנושא.

הפותחת טרודה מזה מאוד - זאת עובדה. זה ממש עקר להגיד לה - "את לא צריכה להיות מוטרדת מזה", אבל היא כן. ויש לה סיבה טובה למה, לא נשמע מונפץ (אולי לך כן) לצאת בגיל 19 20, לא יודע אם זה דרך הזהב שמתאימה בדר"כ אבל גם זה קיים ורואים בתים טובים בישראל שנבנו כך.

והטרדות הנ"ל שהיא מציגה לא מאפיינות דווקא גיל אלא התעסקות עם הנושא בפעם הראשונה. גם כאלה שמתחילים לצאת בגיל החתונה שהגדרת, יכולים להכנס לחרדות מזה. חרדות חתונה זה לא דבר שהכרח מאפיין גיל.

נראה לי שנשאיר את החוסר הסכמה שלנו על הנושא של גיל חתונה ונגמור את הדיון.. מוזרה לי מאוד האקסיומה שלך לגבי זה.

בואי ננשום, עמוק. 

לא כלכך מהר עושים יומולדת 60.

אני לגמרי מבינה את הלחץ שלך, אם לא אתחתן עכשיו ואקפןץ למים, לעולם לא אעשה זאת ואשאר רווקה לנצח,
הגיוני מאוד שאת לא רוצה להתחתן היום, ורוצה לחכות תקופה. קחי את הזמן (בנתיים).

אנחנו לא מונעים מפחד ( כמו שכתב יפה @advfb )

הכל כלכך מפחיד,

אבל לאטלאט

שום שלב לא יקרה מבלי שתרצי בו,

בכל שלב תחשבי, תבחרי, תחליטי.

אני חושבת שאם את מרגישה מוכנה את יכולה להתחיל לחשוב מה את רוצה, להחליט (בשת"פ עם הורים/ מבוגר אחראי אחר) מתי יתאים לך לשמוע הצעות (עוד חודש? תחילת השנה הבאה) האם ההצעה הנוכחית מתאימה לך, להפגש (כן, יהיו לך מליון חששות בהתחלה, אבל ככה זה)

לאט.

חתונה, זה לא מסלול של כדור באולינג.

לגבי בעיות של נשואים,

אם יש נשואים שיש לך שיח פתוח איתם את יכולה לשאול אותם איך הם תופסים זוגיות, איך מסתדרים עם שוני של בן זוג, דברים שמתגלים אחרי חתונה (ותעשי טובה, לכי לנשואים שטוב להם)

אני חושבת שחיי הנשואים זה עבודה ואתגר, יש קושי ביחד עם הרבה טוב.

ובפורומים, לרוב אנשים כותבים בעיקר קשיים.

(אנחנו לא רווקים כ"כ מיואשים כמו שזה נראה כאן;)

הצלחותות!

אבל אם אני ישתף מאיך שאני הרגשתי בגיל 20 גם הרגשתי ממש כמוך בחלק מהמובנים שבשביל מה צריך את כל הכאב ראש הזה וכו'.

אבל כעבור כשנתיים כבר ממש השתנה. לא ביום אחד אבל בתהליך.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!