גיל מבוגר ו....שעון מתקתק 😔סורבה
פותחת שרשור חדש כי לא רציתי להסיט את כיוון הדיון של השרשור על הרצון לעוד הריון. אצלי המצב הפוך כרגע.

ראיתי הרבה הודעות בפורום בנוסח- קחי את הזמן ותחכי שתרגישי מוכנה ורצון לעוד ילד וכו'.

אבל,
מה עושים אם אין את הפריוילגיה הזו? לא זכיתי להתחתן וללדת צעירה ואין עוד שנות פוריות רבות (מזעזע אותי לכתוב את זה אבל זו האמת). לצערי הרב אין עדיין מספיק כוחות ורצון. כי קשה ועוד לא הסתגלתי.

מצד אחד אני מתה מפחד להסתכל אחורה בעתיד ולהתחרט
אבל מצד שני,
אי אפשר ככה.

תגובות אמפטיות יתקבלו בברכה 😥
שלום יקרה... מבינה לליבך🙂השם בשימוש כבר
קושי בגידול ילדים הוא אכן נחלתם של הכלל ( מי יותר מי פחות, אבל קיים אצל כולם.) כך שבאמת מובן הרצון להאט את קצב הילודה או לחדול ממנו בשלב מסוים ולפרק זמן מסוים. יחד עם זאת בגילך הנוכחי, את חוששת להפסיד את הרכבת. אני במקומך(מנסה לשים את עצמי, כי אני נמצאת במקום ההפוך-של לרצות ובינתיים לא לקבל) הייתי כן מנסה להביא עוד ילד או שניים,(אין לי מושג בת כמה את )רק כדי שבעוד כמה שנים, כשארצה ולא אוכל, לא אביט אחורנית על מה שיכולתי לעשות ולא עשיתי ואלקה את עצמי.
תחשבי-הכל הכל תוכלי להשלים בעתיד בע"ה. להפרות עובר בבטנך-כנראה שלא. ואם שעון הפוריות שלך מתקתק לא הייתי חושבת הרבה מדי.
ואסיים בסיפור שהמסר שלו מתאים- על אשה שנכנסה להריון לא רצוי בגיל מאוחר והתלבטה אם להפיל, בסוף החליטה שלא, ודווקא הילד הזה עשה לה הכי הרבה נחת מכולם וטיפל במסירות בה ובבעלה לעת זקנותם. ועוד סיפורון על אשה שהרבתה להתלונן על הקשיים שילדיה גרמו לה בקטנותם ומשבגרו נשאלה על מי מילדיה הייתה מוותרת...
כמובן-מעולם לא נמצאה האשה שהתחרטה על הנולד...
בהצלחה יקרה, בכל אשר תעשי. ושה' ינחה אותך בעצות טובות...
אומרת בזהירותאישהואימא
שלדעתי מה שאת אומרת קצת מסוכן.
זה אולי מתאים להגיד למי שנכנסה כבר להריון..אבל במצב הנוכחי של הכותבת יכול להיות שזה עיצה מסוכנת. כי אולי אין אישה שמתחרטת על הילד שלה אבל יש כן מצבים סבוכים בחיים. וכשאנחנו לא מוכנים נפשית ופיזית ומשהו אז כן זה יכול לגרום לקשיים.
יש מצבים של חס וחלילה של דיכאון בהריון או אחרי לידה, או זוגיות שיכולה לעבור משברים, או קושי בתפקוד וכו'.
לא צריך בחיים למתוח בכוונה את החבל יותר מידי. כן חשוב הרגשת הרווחה בחיים(לפחות הנפשית)
אם מישהי כבר נכנסה להריון- אני אגיד לה את מה שכתבת.
אבל מלכתחילה- כן צריך להתנהג בצורה מושכלת כמה שאפשר.
דעה חשובה ונקודה נכונה למחשבה. כנראה שלמרותהשם בשימוש כבר
ניסיונותי להיות אובייקטיבית, הכנסתי את הנגיעות שלי...
הסתייגות: בכל מקרה לא הייתי מכנה את העצה שליהשם בשימוש כבר
"מסוכנת"
( תגובה ל@אישהואימא)
אני דווקא שמעתי אדםבעזרת ה
שאומר שבדיעבד היה מביא פחות ילדים, ודאי שהוא לא אמר ספציפית על מי מהם היה מוותר, אך אמר שזה עול ואם היה יודע היה מביא פחות. כך שזה לא תמיד נכון.
ואנשים אולי לא מתחרטים על הבאת ילד הרבה פעמים כי זאת מחשבה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לחשוב עליה אפילו, או כי המציאות כבר קיימת ואנחנו מחפשים את הטוב בה וכד'.. זה לא אומר שדרך אחרת לא היתה טובה עבורינו יותר.
אולי יעזור לך לקבוע נקודת ציון לבחינה מחדשאורוש3
נגיד בעוד שלושה חודשים? חצי שנה?
תחליטו ביחד על זמן. בזמן הזה תצאו ביחד ותדברו על זה לעומק. ואז לקבוע עוד נקודת זמן או להתחיל לנסות. מה שיתאים.
ולנסות לחשוב מה הקשיים כיום ואיך מקלים על המציאות כדי שכן תהיה התאוששות..
סתם דוגמאות שלי- אני לא מתכננת להפסיק מניעה בקרוב בכלל כי הוא עוד תלותי. לא ישן בלעדי. אני מוצץ. צריכה לרדת במשקל. צריכה לחזור לעבוד נורמלי. צריכה להתאושש נפשית ופיזית (וניתוחים. אבל זה כבר לא דוגמא שמועילה לך אז לא משנה)..
כרגע אני בוחרת לא להיות בלחץ לפתור את ''הבעיות'' האלה. אבל אם השעון היה מתקתק אולי הייתי בוחרת להשקיע ביוץ שינה טוב. להתאמץ מאוד לרדת במשקל. להביא עזרה הביתה..
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. התכוונתי לנסות לפרק את הקושי לחלקים קטנים וכן לנסות להקל בהם ולבחון את המציאות אחרי תקופה..
בהצלחה מותק
אני התחתנתי מעל גיל 30הריון ולידה2
ואני יכולה להגיד לך שאני בכלל לא מאמינה בלעשות דברים שמא תתחרט עליהם אחר כך..
צריך לשקול דברים לפי המצב הנתון באותו זמן ולא לעשות דברים כי אחר כך נתחרט..
העיקר זה לא הרבה ילדים.. העיקר זה שהילדים שיש לך יגדלו בבריאות נפשית ובשמחה ואהבה. כמובן שלא תמיד אפשר להגיע לאיזה מצב אידיאלי וחלומי ואז להביא ילד..אבל שניהיה באיזשהו מצב סביר שנוכל להכיל הריון ולידה נוספים. ואם זה עדין לא שם , ואת עדין שמרגישה שקשה לך וצריכה להתאושש, קחי את הזמן. תקשיבי לעצמך!!
כל כך חשוב להיות קשוב לעצמך.
אז אני כן נכנסתי להריון יחסית זמן קצר אחרי לידה טראומטית.
ולא קל לי. אז אנחנו מביאים המון עזרה.. בנקיון, עם הילד וכו' וקונים מלא אוכל מוכן. ואני בטיפול פסיכולוגי בשביל לצלוח את התקופה הזאת.
אבל ילדים זה לא הספק, ילדים זה לגדל. וצריך כוחות סבירים בשביל זה.
להביא ילד זה לא "עוד" משהו שתתחרט עליו...השם בשימוש כבר
זה לא מקצוע שתתהי אם פעלת נכונה כשהחלטת עליו: זו לא דירה שתתחרטי שבחרת בראשונה במקום בשביעית עם הנוף: זה אפילו לא בן זוג שאפשר להחליף אם...
זה ילד.
זו נשמה.
זה חיים.
זו הנחת.
זו ההמשכיות שלך, החותם שתותירי בעולם יותר מכל.
את הגבת אלי..הריון ולידה2
אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים. ולהורים שלי היה מאד קשה לגדל אותנו כי הם באו ממשפחות קטנות. אמא שלי ילדה ילדים צפופים והיה לה קשה ואני הייתי ילדה "הורית".
עד גיל מאוחר היו מופיעים לי חלומות *מפחידים* (סיוטים) בלילה שאמא שלי מספרת לי שהיא שוב פעם בהריון..

נכון ילדים זה נשמות מהממות
ונצח
והמשכיות
והם נס, ופלא גדול.. ממש!!
ואני מאד אוהבת ילדים למרות כל הטראומות שעברתי בילדות (הייתה לי ילדות מאד קשה. בעצם אפשר לומר שלא הייתה לי ילדות)

אבל ילדים צריכים לגדול בתנאים מסויימים
ברווחה נפשית בסיסית
והורים צריכים להיות בעלי אחריות. ואם הם מרגישים שעדין זה לא הזמן, שצריך עוד זמן התאוששות, צריך להיות קשובים לזה!!
ושוב- אני בעצמי עכשיו בעוד הריון צפוף
אבל אני עושה את כל המאמצים בשביל לעבור את זה בצורה הכי טובה שאפשר
וכן, אנחנו מוציאים על זה המון המון כסף כמו שכתבתי. ואני בטיפול
אנחנו חייבים להיות אחראים.
ואם אנשים מרגישים שהם לא מסוגלים, אז כן, צריך להמתין
אשה יקרה, כואב לי לשמוע שלא הייתה לך ילדותהשם בשימוש כבר
ושהסיוטים שלך הם מהמחשבה שיוולדו לך אחים נוספים.. זה ממש עצוב.
אכן, מסכימה בכל פה ולב שהורים חייבים להיות אחראים למעשיהם, ולהביא ילד צריך בשמחה ובאהבה. אני בעצמי עדה לשכנים שכל היום רבים בקולי קולות, האשה צורחת על בעלה ומקללת אותו תוך כדי שהוא בורח ממנה (תיאור אמיתי ואני חוסכת לכן עוד הרבה, וכל זה מתרחש לעיני כל השכונה, לא פעם, לא פעמיים ולא 5 פעמים. )והיא עם בטן גדולה... וילדים בגבהים שונים מחזיקים לה בחצאית... ואני אומרת לעצמי רבונו של עולם, אם הם חיים ככה איך הם ביחד בכלל?? ואם הם ביחד, הם לא חושבים שיש השלכות הרות גורל ומשמעותיות לצעד הזה?יאללה נהנה ונזרוק את השכל? העיקר לספק יצרים? לא שמעו על מניעה???
אז ברור שצריך לשקול. לא אמרתי ללדת כל 11 חודש. בהחלט לקחת שנה וחצי שנתיים(דוגמא, פחות או יותר. )בין ילד לילד. אבל להסתפק בשניים (דוגמא )כשהשעון הולך ואוזל? זו ה נקודה.
אני ממש ממש לא בעד.
לדעתי-אם מדובר בקושי שהוא טכני יותר-לקום בלילה ולכבס לגהץ ולנקות ולשאוף כלים ולהלביש ולהאכיל ולקלח, בלי חלילה לזלזל או להקל ראש-זה אכן קושי, אם זה השיקול אם להביא ילדים או לא, אז ברור שצריך להתגבר וכן להביא. רק אם יש קושי שהוא בבחינת פיקוח נפש - משהו נפשי שמתבטא בדיכאון, עצבות, דכדוך ברמה שיש בה כדי לסכן את שלום האם הילדים והמשפחה כולה אז היה מקום לשקול. ובכל מקרה יש לטפל במצב הזה, בלי קשר להריון. וגם להתייעץ עם רב שיש לו גישה וזיקה, שמקשיב ומבין באמת.
ולפותחת אכתוב שאם זה רק קושי טכני, ולא דכאון חמור כמו שכתבתי לעיל-הביאי ילד בשמחה.
אני מוכנה להשאיר את הטלפון שלי כדי שבעוד 20 שנה(שיזכנו כמובן🙂 )תתקשרי להודות לי...
בהצלחה יקרה
למי שכתבה על השכנה ..."השם בשימוש כבר"מחכה עד מאוד
זאת לדעתי שפיטה ממש מגעילה ...את פשוט ונכנסת להם לכל השיקולים עם איך שזה נראה מבחוץ וקובעת שהם לא שמעו על אמצעי מניעה וכו..מה הזכות שלך לשפוט ככה?? וגם אולי היא כאן בפורום??
קבלתי את הערתך.( יכולה הייתה להאמר עניינית יותר)השם בשימוש כבראחרונה
עבר עריכה על ידי השם בשימוש כבר בתאריך י"ח באייר תש"פ 15:03
עבר עריכה על ידי השם בשימוש כבר בתאריך י"ח באייר תש"פ 15:02
יתכן ששגיתי בדוגמא שהבאתי.
ואכן-אל תדון את חברך.
תודה לך על תגובתך ועל שיתופך! זה קול שחשוב שיישמעוואוו
בינתיים אני נוכחת לראות שאני היחידה שמחזיקההשם בשימוש כבר
בדעה הזו 🙂
אבל מעולה שיש דעות מגוונות.
אין כמו שיח פורה ומפרה.
ואני לוקחת לתשומת ליבי נקודות מסוימות.
אני איתך.מעין אהבה
את כותבת דבר אחדתפוחים ותמרים
אבל את מתארת משהו אחר.
כותבת שצריך לקחת את הזמן
ומתארת איך לא לקחת אותו עבור עצמך.

שמרי על עצמך, נשמע שאת מוקפת בהרבה עזרה, אבל גם נשמע שבכז מיהרת ולא הספקת לעבד את הלידה ולהסתגל מספיק לילד החדש.
ממליצה להתייעץ עם מכון פועהדפני11
ובפרט עם הרב אודי רט או הרב בורשטיין
יש לרב בורשטיין רעיונות טובים שאולי יתאימו לך...
בכל אופן נראה לי שכדאי לך למנוע אפילו לזמן קצר של כמה חודשים ואז אולי תראי את הדברים אחרת..
בהצלחה רבה.. וכמובן חיבוק. החלטות טובות💕💕
אגיד עוד משהו: התמונות הכי הכי יפות בעיני,השם בשימוש כבר
הרבה יותר מכל תמונת נוף עוצרת נשימה ביופיה, זה תמונות משפחתיות, שמשתנות עם הזמן.. אלו שנעשות כמעט תמיד באותו פורמט קבוע.. מכירים אותו? אבא אמא, ילדים מסביב, ואחכ הילדים גדלים, והופכים בעצמם להורים והוריהם-לסבא וסבתא.. ונכדים מסביב... אין מרגש מכך בעיני.
תודה יקרותסורבה
על כל התגובות בינתיים, אני קוראת בשקיקה.
עם חלק מזדהה טוטאלית וחלק קצת גרמו לי קצת להרגשת אי נעימות. אבל ממש מעריכה את כולן ותודה. טוב שיש מגוון דעות.

התשובות נובעות מהשקפות שונות וזה בסדר. אל דאגה, לא אפעל לפי השקפת עולם שלא תואמת לי אלא אני יותר מנסה להצליח לחיות עם הדואליות של: אני לא מרגישה מוכנה לעוד ילד אבל יש ברקע לחץ. לחץ של זמן.
זה כמובן לא הקושי הטכני אלא הנפשי. לא דכאון חס וחלילה אבל הריון בזמן או כוחות לא מתאימים יכול להוביל לשם.
אם לסכם באופן פשוט- אני לא רוצה עדיין. אבל השכל דואג להזכיר שאין לי את כל מרחב הזמן שהייתי רוצה.

גדלתי במשפחה גדולה והאחים שלי הם העוגן שלי. לא צריך לשכנע אותי בחשיבות העניין. להפך, לא אוכל לתאר כמה זה מעציב אותי שכנראה לא אגיע לזה. אני לא מסתכלת כרגע על הסיכום המשפחתי אלא הכאן ועכשיו, מה הלאה ובעצם מתי.

בסוף זה עניין של אמונה. לקבל את המסלול שהקב"ה תיכנן עבורי שהוא לא הממוצע מבחינת חתונה וילודה ואני לא מצליחה להשלים עם זה. שאין לי את הלוקסוס לחכות בנחת וזה מתסכל ואפילו מכעיס אותי 😔
מבינה לליבך..שמרית31
עבר עריכה על ידי שמרית31 בתאריך י"ח באייר תש"פ 00:34
אני בת 34 עם ילדה אחת בת שנה ושלוש ולא מסוגלת לחשוב על עוד אחד בזמן הקרוב.

אני מאוד אוהבת אותה (וגם בעלי) אבל זה כל כך קשה,
מצריך המון אנרגיה, השקעה, ותשומת לב.

במדינה כמו ישראל, שבה אנשים עובדים שעות רבות אנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים בשביל להצליח לשלב את העבודה עם הטיפול בה.

בעלי מוכן (מה זה מוכן? אפילו ישמח) להישאר עם ילד אחד כי הוא לא מרגיש שהוא מסוגל להקדיש מספיק תשומת לב ראוייה לשניים אבל אני מנסה לשנות את דעתו.
בדילמות מהסוג הזה אני מקשיבה לקולתפוחים ותמרים
שמדבר בזמן הווה.
לא לקול שמדבר מן העתיד.
מה, אני חוזת עתידות?
אם היית מספרת לי, בפורים (!) שאני ארים סדר לבד, שבעלי ייכנס לניתוח, שיהיה סגר בכל הארץ.... הייתי צוחקת.

אני לא חושבת שכדאי להביא ילד לעולם "כי צריך".
זה לא משהו טכני. זה הרבה מעבר לזה. אישית הייתי מחכה עוד כמה חודשים ואז עושה עם עצמי חושבים.

בינתיים הייתי מתמקדת
ב *מה שיש עכשיו*
ולא ב *מה שאולי יהיה חסר אחר כך*
פשוט כי זו דרך נהדרת לפספס את החיים.
בכנות, זה תלוי בת כמה אתיהודית12
אם את בסוף שנות הפוריות שלך וכן מעוניינת להקים משפחה זה משהו אחד ואם את בת 33 ומתלבטת על גודל המשפחה ש"תספיקי" זה משהו אחר. בגדול אני חושבת שילד מביאים מתוך רצון ומוכנות בלבד, גם אם זה אומר לוותר על החלום של משפחה גדולה. החיים דינמיים וחלומות משתנים והאחריות כלפיי ילד היא אינסופית וצריך לבוא אליה ברצון וכמיהה. זו דעתי.
ועוד הערת אגב שהיא נקודה למחשבה: בשנים האחרונות, בשונה מאודהשם בשימוש כבר
משנים עברו, רואים יותר ויותר זוגות שהם לאו דווקא דתיים ואפילו חילונים, שמביאים מספר ילדים גבוה בהחלט בהשוואה לעבר.
זוג ממוצע בשנות השלושים לחייו יהיה עם לפחות 3 ילדים. ואפילו 4, בעוד שבעבר הסתפקו בילד וכלב.
איך זה קשור...?סורבה
יש ממוצע ויש הרגשה אישית
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.אחרונה

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעםאחרונה

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדשאחרונה

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך