פעם, לפני המון המון זמן, עשרים ושתיים שנים, אולי עשרים ושלש, הייתי ילד קטן בשכונה גדולה שעברתי אליה משכונה אחרת. ובמקום ללמוד איפה שכל הילדים בסניף למדו, כלומר בבית הספר המקומי, למדתי בבית ספר אחר. לא רציתי ללכת לתנועת נוער, וכשהלכתי בפעמים הראשונות לא הכרתי אף אחד. והשנה הראשונה שלי, בכיתה ד', בתנועת הנוער, הייתה שנה יחסית בודדה. הם היו חברים של עצמם, לא היו לי אחים גדולים בסניף, אף אחד לא הכיר אותי, והרגשתי מאוד לבד.

אחרי כמה חודשים הגיע ל"ג בעומר, והמדריכים שלנו קראו לכולם להגיע לאסוף עצים לל"ג בעומר. ואני בתור החנון הממושקף שהייתי התייצבתי בזמן ובמקום כדי לאסוף עצים לל"ג בעומר, ורק אחר כך גיליתי שכל השבט עשה משהו אחר באותו ערב, ולא ידעתי את זה כי לא למדתי איתם. גם המדריכים שלי לא ידעו את זה, ובאמת הגעתי והייתי חניך ושני מדריכים, אבל אזרתי אומץ וחייכתי והתבדחתי ואספנו כמה עצים וסידרנו מדורה ואחר כך חזרתי הביתה מבואס לאללה, ואמרתי לעצמי שלא בא לי על זה יותר.

ככה היה, ומשהו כמו חצי שבוע אחר כך, אולי שבוע, הלכתי לי לספריה ופתאום אני שומע לידי חריקת צמיגי אופניים, הסתכלתי וראיתי את הקומונר של הסניף, שהיה ענק וגבוה וחזק ובערך בן מאתיים, עוצר לידי עם האופניים שלו ואומר לי 'אתה יודה?' ואני אמרתי כן, כי כל העולם קורא לי יודה למרות שהשם שלי הוא יהודה, וזה התחיל מהסניף. והוא הוציא את הארנק שלו והוציא עשרה שקלים ואמר 'המדריכים שלך אמרו עליך שאתה משקיען, אז הנה, קח פרס ולך לקנות ארטיק'.

ואני, שחלמתי כבר חודשים על טילון עם אגוזים ופצפוצי שוקולד, בהיתי בו במשך דקה עד שהוא דחף לי את המטבע ליד ולקח אותי למכולת, ושם לקחתי את עשרת השקלים (פעם היה אפשר לקנות טילון בעשרה שקלים) וקניתי טילון ואמרתי לו תודה והרגשתי כאילו מישהו רואה אותי מן השמיים.

כמובן שהמשכתי להגיע לסניף, כמובן שאספנו עצים לל"ג בעומר, כמובן שבל"ג בעומר העברתי לילה ארוך מאוד ליד המדורה, שהיה, בעת ובעונה אחת, גם משעמם מאוד וגם מלהיב מאוד, מפני שזה היה הרגע הראשון שבו הרגשתי שיש לי חלק במדורה (כי אספתי עצים) וזה היה הרגע הראשון שבו השבט קיבל אותי כחלק ממנו. וזהו, גדלתי בסניף הזה, הדרכתי בו (אפילו נכנסתי להדרכה בל"ג בעומר), כמה מהחברים הכי טובים שלי עד היום הם מהסניף, ובכל פעם שאני קורא על המחלוקות והנידויים שיש בל"ג בעומר אני נזכר בבחור ההוא, הקומונר, שבטח שכח לחלוטין את הסיפור הזה, ואומר לו, ביני ובין עצמי, תודה.

בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ:

בַּר יוֹחַאי,

שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ,

נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ,

נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ,

חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ,

יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ,

בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,

שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים,

לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים,

הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים,

עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים,

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים,

נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה,

וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה,

וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ,

שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ,

הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ,

גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ,

תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים,

קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים,

שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים,

קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי,

יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה,

הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה,

לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה,

אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה,

יָרְאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ,

תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ,

נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי,

אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ,

אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ,

וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ,

לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ:

אני ספרדי בלאי

שיר טרי של אהרון רזאל

כנסו לאווירה ותתחילו לרקוד

אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי 

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)