אלו תמרורי האזהרה שחייבים להכיר!
צעקות וקללות – אם כל אי הסכמה מיד נגררת לכדי צעקות וקללות, באופן חד צדדי או הדדי, יש בעיה בתקשורת ביניכם ויתכן שמדובר באלימות מילולית. 'נבלה', 'חרא', 'אפס', 'בת זונה' ועוד גידופים למיניהם, לא צריכים להישמע בשום מקרה ובטח שלא בין אנשים שמנהלים יחד מערכת יחסים "רומנטית" וחיי נישואין.
איומים – היה ואיומים נשמעים כלפי האישה, הבעל ו/או הילדים, זוהי אלימות מילולית. בהקשר זה חשוב להסביר שהגבול בין איומים להוצאתם לפועל הוא דק ולכן אם יש חשש לפגיעה בשלומך או בשלומם של הילדים, כדאי לבקש עזרה מאיש מקצוע ובמידת הצורך אף להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת.
להשפיל ולהקטין – אחת השיטות שמאפיינות אלימות מילולית קשורה בהשפלה והקטנה מהצד הפוגע כלפי הנפגע/ת. במידה ובן/ת הזוג נוהג להעליב, ללחוץ על נקודות תורפה, להחליש ולהקטין את הצד השני בחדרי חדרים או מול הילדים או אנשים אחרים, זוהי אלימות מילולית וחייבים למגר אותה לאלתר.
השפלות שכאלו יגרמו לצד הנפגע לירידה בהערכה העצמית וההתעמרות הזו יכולה להידרדר גם לאפיקים נוספים ומסוכנים.
קנאה ושתלטנות – קנאה בגבולות הטעם הטוב יכולה להיות מחמיאה והיא אף מחייה את הזוגיות. אבל ויש פה אבל גדול, אם הקנאה הופכת לאובססיבית ובן/ת הזוג מפקח על כל צעד או מילה שיוצאת לצד השני מהפה, אם היחסים לא שוויוניים ומתאפיינים בשולט ונשלטת או להפך, אם מחטטים בנייד, מגבילים בלבוש, ביציאה למקומות חברתיים וכך הלאה, מדובר באלימות מילולית.
התנהגות כזו יכולה להיות מלווה גם באלימות רגשית, באלימות כלכלית ואף באלימות פיזית.
התפרצויות זעם – מי שלא יודע לשלוט בעצמו ובכעסים שלו צריך עזרה, נקודה. אם מישהו מבני הזוג סובל מהתקפי זעם והתפרצויות, שמלוות בצעקות, קללות, הטחת חפצים וכדומה, מדובר באלימות מילולית והסוג הזה של אלימות מילולית הוא בעייתי במיוחד.
חשוב לזכור כי בקלות רבה התפרצות זעם מילולית עשויה להיגרר גם לפסים פיזיים.
האשמה וחרטה – להאשים את בן/ת הזוג בצרות שלך, זה מטופש ולא בוגר, אבל כשהאשמות נעשות עניין שגרתי ומגיעות בתצורות מכאיבות ומעליבות על כל נושא - הזוגיות שלא מצליחה, הילדים וכך הלאה, זו כבר בעיה רצינית יותר.
יתרה מכך, אם אחרי כל האשמה מגיעה חרטה והבטחה ש'זה לא יקרה' שוב, אך הרוטינה הזו נמשכת, כדאי לעצור ולראות איך אפשר לשנות את המצב הקיים.