הם מגיעים שבת.
ומחר יהיה מלא עבודה.
וגם בשבת.
והלילה.
והיום.
ואנחנו.
והתפילות.
והשולחן.
והלחיות.
עד מתי זה ימשיך ככה?
ולמה אני לא מרגישה כלום פתאום?
מחר אני ירגיש.
אתה אוהב אותי.
אין לך בררה.
או שיש לך
או שאין לך.
אני לא יודעת.
המשחק הזה.
מקלף אותי.
ושורף.
היא שאלה עליה.
וגם היא שאלה עליה.
נהפכתי למוקד מודיעין.
ואנשים שאכפת להם בכאילו
או שאכפת להם איפה שהוא בלב האנושי שלהם.
מעבר לזה אני לא יודעת.
ואם זה היה לפני שנתיים
אז התשובה הייתה שברור שכן.
אבל.
יש אנשים שאוהבים אנשים.
למרות הכל. ועל אף הכל.
והם עושים דברים כי אתה רוצה.
וכי זה מה שנכון.
ואין קהל, ואין במה.
ויש כאב, ויש דמעה.
(סתם זה יצא חרוז טיפשי)
נעלמתי.
בכלל לא אדם שמתלונן.
אולי כואב זה יותר מדויק.
לילה.
והיום הזה צריך שמישהו יבכה עלו.
ואם לא אני אז אתה.
לא. נישאר שנינו.
חמישי זה ימים כאלו אתה יודע.
לראות אותם ככה ולהיצבט.
למה היא לא מבינה שהם צריכים
תיחס ליד המיטה וחיבוק ונשיקה של לילה טוב.
לרגע שכחתי. היא מנסה לתת את זה לעצמה.
זה שורף לי.
איך אתה רוצה שאני אקום מכאן.
וכל האשמה והתסכול העצמי
זה היה חסר לי עכשו.
אתה רצית שאלחם גם בזה?
בהתנגדות הזאת.
למה.
ידעתי שזה מה שיקרה.
לא. לא שוב פעם.
אני חזקה יותר.
ואני בוחרת.
שמעת?
האסמסים ממנה.
מעיקים.
עושים לי איכסה בפנים.
ההצפה
הבילבול
הבילבול
אולי זה חורף סטנדרטי
אולי זה ככה כל שנה ואת לא זוכרת
אולי זו אותה ספירלה מבלבלת
אולי
ואולי לא
ואיך תדעי
איך
שלמסע הזה
יהיה סוף
טוב
🙏🏻
למה זה מרגיש כמו בית
פתאום אני קולטת את כל הרמזים האלו
וכל האמירות
והניסיונות
וזה לא יכול להיות סתמי
לא יכול
אבל מה אני עושה עם זה
מה
אני מפחדת
איך שומרים עלי בתוך זה
מה עושים עם כל זה
בוא
עזוב הכל
כלום לא משנה
פשוט תביא חיבוק
תן להרגיש אותך
שמישהו יעצור את הקרוסלה הזאת
פוס משחק
אני רוצה לרדת
אני לא ורצה לשחק בזה יותר
תנו לי לרדת
אני רוצה אחר
רוצה חדש
רק שיהיה לי טוב
זר לא יבין
אני לא יודעת כלום יותר
אני צריכה את החיבוק הזה אלוהיםם אני צריכהה
וזה טוב וזה רע
ואני רוצה ומפחדת ונגעלת ומשתוקקת
אבל הוא נפסיק לדבר ופשוט חיבוק
בוא ננשום את זה
פשוט חיבוק של נצח
להרגיש את הלב פועם ביחד
האיפוס הזה
הרגיעה
הוויסות
הנשימה שחוזרת לקצב סביר
ההרגשה הבטוחה והמוגנת
אני חייבת את החיבוק הזה דחוף
חייבת ואסור לי בו זמנית
מי יודע מה יוליד מחר
לא יודעת מה לקוות
עזוב הכל
פשוט תביא חיבוק
תן להרגיש אותך
להרגיש את חום הגוף
את המגע
הריח
הנשימות השקטות
הביטחון
הנינוחות
לא צריכה כלום יותר
רק לשים ראש
לשמוע איך כל העולם נכבה
ואין כלום יותר חוץ משנינו
וטוב לי
פשוט טוב
הלוואי שיכולתי
רק לשים את הראש ולהתחפר בחיבוק הזה
הלוואי
אולי
ואני יודעת שהכל ירגע והכל יהיה קל יותר אם רק יהיה חיבוק
אם רק יהיה אפשר לשים ראש ולנשום ביחד
ומה עושים עם הפער בין הרצוי למצוי
אני יודעת את זה
מרגישה את זה עמוק בעצמות
המגע הזה חסר
ומה זה בעצם
זה כלום
זה רק להרגיש את הלב פועם
זה רק להיות ביחד
רק לדעת שיש איפה להניח את הראש
לשחרר הכל
ופשוט להיות
ואני רואה את זה במבט שלך ויודעת שזה לא רק אני
אני רואה את הצורך
את הכמיהה
את הנואשות
הידיעה הזאת שזה יפתור הכל
והכל יהיה טוב יותר
מה עושים עם זה
מה
אלוהים
למה
😭
אני רואה את החיפוש והצורך
ואני יודעת שיש איך לעזור ולפתור הכל
רק לשבת קרוב
רק להניח ראש
לא חייב חיבוק
רק לגעת
רק להרגיש
מה עושים עם זה
מה
מה
מה יהיה בסוף
זה כואב לי בגוף האדם הגעגוע הזה
מה צריך יותר מכתף
המבט האבוד הזה
הכאב
הצעקה הזאת של בואי תצילי אותי
הציפיה הזאת בעיניים
זה תופס אותי חזק
זה נוגע בי בנקודות הכי עמוקות ועדינות
לא מפקירים פצוע בשטח
אני רואה את הכאב בעינים
אני רואה את זה
אני רוצה
ככ רוצה
רק להניח את היד
רק לנשום ביחד
מה צריך יותר מזה מה
למה אלוהים
למה
עד מתי
מה עושים עם זה
זה כואב בכל חלק בגוף
המבט הזה עוד יהרוג אותי
הציפייה הזו בעינים
ואני לא יודעת מה לעשות איתה
איך אפשר לעזור?
להיות שם?
להקל?
מה רוצים ממני בעצם?
הלוואי שהיה אפשר לפתור הכל בחיבוק
לא צריך מילים, רק לשים ראש
מתחת לכל המריבות והמילים יש רצון לקשר
בוא נעצור את זה כאן
לא צריך לבזבז מילים
אפשר פשוט לשתוק ולהניח ראש ולהרגיש את זה בגוף ולדעת שהכל בסדר
כשאנחנו ביחד הכל קטן עלינו
אני לא יכולה לאהוב אותך
זה מסוכן מדי
והכי קשה שאני לא יודעת מה אצלך
זה גם מרגיש אותו דבר?
גם בוכה בלילה מגעגוע וכאב ואהבה נכזבת?
גם לך כואב בכל הגוף?
גם אצלך יש געגוע וצורך שצועקים בכל תא ותא?
גם אצלך לשים ראש זה פיתרון להכל?
מה נעשה עם זה?
איך זה יגמר?
זה יגמר?
הריח שלך שתופס אותי בכל מקום
הלב שכואב ומחפש
אלוהים זה כואב לי
זה כבד לי
זה יותר מדי
הבלבול הזה
המבוכה
הכמיהה
כיפחיים ככה כיפכוף של יום
אעאעאע טאטע תושיע אותי
מה את שמחה על הגרמים האלו מה
מטומטמת חולה
לראות את זה אתמול עשה לא טוב בלשון המעטה
גאדדדד איזה ניסיונות אתה מביא לי אה
שכחתי בכלל שהייתה אמורה להיות היום שקילה
והיא הזכירה וישר זה הכיווץ הזה בבטן
אלוהים האם מתישהו זה יעבור
האם הרצון לצמצם את עצמי כל כך עד שכבר אין אותי יעבור מתישהו
האם יש רפואה לדבר החולה הזה
אנה תעזבי אותי לנפשי אני מתחננת
שונאת אותך
לכי ממני פליז
נכנעתי. פשוט נכנעתי.
אין לי כח אליי יותר אין
היא אמרה לי, אבל את לא עושה את זה
ואז עשיתי את זה. מטומטמת. אין מילה אחרת.
אם אני אספר יהיה רע מאוד
מה עושים
טאטע תציל אותי ממני
ואני לא יודעת אם סיימתי והכל טוב
או שיבוא עוד גל
ואז שוב
לבכות
לנסות
להתפלל
להיוושע
רק שבסוף תהיה ישועה
מי יכול להבטיח דבר כזה
לחיות על הקצה
האדרנלין
הריגוש
לשחק בגבול של מותר לאסור
אני עושה את זה לעצמי
זה בסדר
רק לא לשכוח
הריגוש
הנגיעה באסור
הליהטוט הזה
נוגע לא נוגע
רק אל תשכחי את עצמך
אל תשכחי
זה מרגש
זה מנחם
זה מרגיע
את מרגישה עטופה
את מרגישה בטוחה
אבל
את בטוחה?
אל תשכחי את הגבולות שלך
אל תשכחי אותך
מותר לך
תשמרי עלייך
אף אחד אחר לא יעשה את זה
