לא לריב איתם,הכי חשוב זו צורת התקשורת,

לנסות להראות שאת מנסה לבוא לקראתם,ושיבינו שבית צריך סדר והוא חשוב לך,ולכן מאוד חשוב לך שיתחשבו גם בך.

ואם לא הולך אז להרפות,אם בעלך מצליח לגרום להם לקום מוקדם,אז שילכו לישון שעתיים קודם,ושיהיו עייפים כל היום,מה אכפת לך? יום אחד יימאס להם והם מעצמם יבינו שזה לא הגיוני.

גם לי יש מתבגרים והדבר הכי חשוב לי ,זה שתהיה תקשורת טובה ומכבדת משני הצדדים. זה הבסיס להכל.

זו מלאכה מורכבת וצריך ללמוד אותה אט אט

אני צעיר והייתי בגיל ההתבגרות המוקדם רק לפני שנים בודדות, ואני חייב לומר משהו שלא כל כך בולט - האמת היא שכמה שהם יציגו אחרת, למתבגרים יש הערכה מסויימת לגבולות ברורים בנושאים ספציפיים. אני אומר את זה בתור מישהו שההורים שלו היו ההפך הגמור, חזרתי באיזה שעות שבא לי, הלכתי לישון מתי שבא, הייתי כמה על המחשב שיכולתי בעולם, תפסתי טרמפים מהיכן שבא לי לאן שמתחשק לי וכו'.

מלבד העובדה שזה דפק אותי בטווח הארוך עם הרגלים גרועים בנושאים מסויימים כמו שעות שינה והרגלי למידה, האמת היא שבמבט לאחור זה אפילו לא היה כל כך  "מגניב" בעיני החברים שלי. האמת היא שיש הערכה מסויימת גם בקרב חברת המתבגרים להורים שמציבים גבולות סבירים (לא אומר להכריח ללכת לישון ב10, אבל לחייב להיות בבית ולא על המחשב ב12 זה ממש סביר. באופן כללי הרבה יותר סולידי לחייב *לא* לעשות דברים מאשר לחייב לעשות בגיל ההתבגרות. אם הם יהיו בבית ולא על המחשב/פלאפון בשעות כאלה רוב הסיכויים שהם פשוט יילכו לישון, אבל לא להגיד שחובה ללכת לישון). מתבגרים יושבים ומתמרמרים על זה יחד, ולמרות שצוחקים על זה לא באמת מעריכים הורים משחררים מדי. האמת היא שכל החברים שלי היו בטוחים שלהורים שלי פשוט לא אכפת ממני ולכן לא אכפת להם איפה ומתי אני מסתובב.

זאת ועוד. גבולות ברורים בנושאים כאלה אמנם יגרמו לוויכוחים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הם לפעמים דווקא ימנעו וויכוחים. לי לדוגמה היו הורים שממש לא הקפידו על שעת השינה שלי, אבל אבא שמאוד הקפיד על הקימה שלי לתפילות ולכן כשהייתי הולך לישון אחרי 2:30 (ראיית הנולד אינה הצד החזק של נערים בגיל הזה...) וצריך לקום ב7:30 כמובן שכל בוקר התחיל בצעקות. אם אבא שלי היה מקפיד איתי מהתחלה יותר על שעת שינה (בדרך נכונה כמו שאמרתי למעלה) והייתי מתרגל לזה זה היה מונע את כל הוויכוחים האלה בטווח הארוך יותר.

"מכיוון שמה שאני ראיתי לא עבד ולכן מה שעובד זה ההפך הגמור", אז כמובן לקחת הכל בפרופורציה.

אבל בכל אופן חשתי צורך להציג גם את הצד הזה של ההתלבטות מנסיוני האישי.

גיל של מרד ובניית אישיות עצמאית והרבה תגובות פוגעות נובעות מהגיל ולא מעוינות אמיתית. כמובן צריך להתמודד ולהציב גבולות (ביחד עם גמישות תואמת גיל) אבל בלב להתאמץ לא להעלב, כי זה הגיל.. (לא היית רוצה ילדים חיילים צייתנים שיצדיעו לכל מילה שתגידי ואז ימרדו בגיל 40)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות