נראה לי שיעזרו לך יותר  בפורום של הנשואים, להם יש יותר ניסיון.

בגדול נראה לי שלא נכון ללכת על צעד כ"כ משמעותי לכל החיים עם ספקות כאלה גדולים ולכן דעתי שאתה פועל נכון.

בהצלחה.

"אירוסין"  ממש עד החתונה, הדיני ממונות הם על הבושה!

בכל מקרה, כשהשאלה "למעיישה"  אז זה תלוי בהרבה קריטריונים וכו', וצריך לעיין בספרות השו"ת, לא משהו שאפשר לסכם בתגובה בפורום...

כדאי להתייעץ עם רב...

נשמע החלטה נכונה להמשיך להיפגש ולבדוק 

אירוסין עדיין... וגם אז יש דרכים לפתור את זה..

זה לאמלל אותה ולאמלל את עצמך.

אתה יכול להמשיך להתקדם כמה שבא לך, אבל בחיים אל תכנס לחופה עד שאתה יודע שזה המעשה הנכון. מצידי תשלם מקדמה לאולם, אבל רק אם ברור לך שתוכל לסגת מזה אם זאת תהיה ההחלטה הנכונה. כל דבר שיגרום לך לעשות צעד לא נכון - אל תעשה.

ועכשיו למעשה - יש הרבה גישות לגבי מה שנדרש כדי להתחתן. תתיעץ עם ההורים שלך, עם הרבה אנשים שאתה סומך עליהם. רק כשיש לך וודאות שזה המעשה הנכון, תתקדם.

כמובן - אם אתה יושב, וחושב, ושוב חושב, ומתייעץ, ויוצא ש"זה לא זה" - אין טעם לקחת סיכון של גט...

אבל מאוד מאוד מאוד לחשוב ולא להיות פזיז,

וגם אם כן - לפצות ולפייס עד שהצד השני ימחל בלב שלם, אחרת זה ממש משחק באש, (כמו שמי שמכיר שו"תים יודע...)

א'- מה שכתוב בשו"תים זה ממש לא על הכרזה כמו זאת שהוא מדבר עליה, אלא על חתימת הסכם.

ב'- יש הבדלי דורות ותרבויות שהופכים דברים למאד מאד שונים. יש הרבה הבדלים, שיש להם משמעות לנושא הנידון.

(כמו משך זמן הפגישות המקובל, נהלי קבלת ההחלטה, השיקולים שמאחורי ההחלטה להינשא, משמעות ההתחייבות והמשמעות של הפרת ההתחייבות אם בכלל מדובר כאן בהתחייבות, ועוד הבדלים.)

אבל ממש לא בהכרח שיש יותר. אצל הציבור החרדי אולי יחסית יותר.

אבל בשאר הציבורים לא.

והסיבות לכך הן כמה.

א'- בעולם של פעם וכן בציבור החרדי של היום, האופן שבו עושים שידוך הוא הרבה יותר על פי נתונים, ולכן יש הרבה יותר בושה בביטול שידוך. "זה לא אתה, זה אני", זה ביטוי שהרבה פחות מקובל אצלם. אם יש בעיה בשידוך- היא בצד השני, לא אצל המבטל.

ב'- לא די בזאת, אלא שאם בהתחלה הסכימו להשתדך איתך, ובסוף ביטלו- אז כנראה שלא רק שיש לך בעיה, אלא זו גם בעיה שאתה שומר עליה בסוד, ולך תדע במה מדובר.

ג'- באופן כללי, אין אצלם מושג של חברות והתקדמות בקשר וכל הדברים האלה- ולכן ההסכמה היא הרבה יותר רשמית והרבה יותר מחייבת. אצלנו זה ממש לא ככה. אצלנו המשמעות של ההחלטה היא שאתם מרגישים חיבור ביניכם. ואם אחר כך אתם מרגישים נסיגה- זה לגיטימי.

אצלנו שהשידוכים הם הרבה יותר נשענים על כימיה בין בני הזוג ועל חיבור רגשי, אז ודאי שעם כל חוסר הנעימות, זה לא מעיד על פסול באף אחד. במיוחד אם הם נפגשו רק 8 פגישות לפני שסגרו (רק 8 פגישות!), ועוד שהוא סגר קצת מתוך עידוד חיצוני, ולא מתוך מקום שלם עם עצמו.

אין בושה בזה שמישהו התלבט אם הוא מתחבר למישהי, בהתחלה (על ידי עידוד חיצוני!) הכריע שכן, אבל בסופו של דבר נסוג אחור.

ויש לציין שלא היה כאן עדין שום הסכמה רשמית, אלא בסך הכל שהם הודיעו לחברים. כלומר שהם בסך הכל קצת התרגשו מההתקדמות בקשר. לא ביג דיל. אפשר גם להגיד לחברים, בדיוק באותה צורה שאמרו להם לפני כן- שהאמת שהם מרגישים שהם קצת נהגו בפזיזות והם חושבים שהם צריכים לקחת את הזמן...

אף אחד לא יוצא יותר מעשר פגישות עם מישהי ועדיין מרגיש שהוא צריך זמן? אף אחד לא חווה ירידות ועליות בקשר? לאף אחד לא קורה שמתרגשים ומחליטים משהו קצת בפזיזות?

אין פה כזאת בושה מי יודע מה...

"בושה" היא לאוו דווקא לוגית ש"אם הם ביטלו, סימן שההיא ... וואי וואי וואי..." שזה באמת יותר היה שייך פעם או היום אצל חרדים.

יש גם את המושג של ה"פאדיחה", וזה לא צחוק, מאוד מאוד מאוד לא נעים כשמבטלים לך שידוך, לא משנה הלוגיקה.

להשלמת התמונה (פשוט כי היו כא כמה התייחסויות)

יש שני מושגים הלכתיים מחייבים, אירוסין - זה הקידושין, ונישואין - זה חופה/חדר ייחוד/כניסה הביתה

בעולם המודרני יש, למחמירי מחמירים

לחיים - ההחלטה וההסכמה בין הצדדים

וורט - המסיבה וההחלטה המפורטת יותר. 

אירוסין (כאן ההשוואה המוטעית) -מסיבה שמציינת את כל זה

תנאים - הסכמה בכתב מפורטת על ההחלטה להתחתן וההשקעה הכספית מכל צד, כולל קנס כספי למי שיפר את ההתחייבות

בדרך כלל מאחדים חלק מהדברים בפורמט כזה או אחר

וכאמור, היו כאלה שראו ב"תנאים" חומרה גדולה כל כך, ולכן יש נוהגים להצמיד את זה לטקס חופה וקידושין.

אבל כל הדברים האלה לא מצדיקים לאמלל אף אדם, ועד לרגע החופה כל צד יכול לקום וללכת (וכמובן לשלם את ההתחייבויות הכספיות הרלוונטיות)

אתה לא צריך לשלם לכאו' כלום.

בהצלחה רבה, לחיים טובים ולשלום.

אם זאת מסקנה הדדית שהתקבלה בשיתוף פעולה, אין כאן לא פגיעה ולא בושה. טוב שאתם מרגישים הדדיות.

אם נורא חשוב לכם, כל אחד ישלם לשני... כמובן אין צורך בזה.

יש זוגות (לשעבר...) רבים כאלה, אתה יכול לשמוח שאצלך זאת היתה החלטה משותפת.

וכמו שציינו, בעניינים כאלה כמו דיני ממונות כדאי להתיעץ עם רב, כי כאן אחד יגיד לך דעה אחת ואחד יגיד דעה אחרת, ואיך תדע מה לעשות

נשמע שהיא מעוניינת בשידוך, אך כשהבינה שאתה פחות- היא הרפתה ונתנה הרגשה טובה למרות המצב הלא נעים והמביך. השם ישלח לשניכם את הזיווג הנכון.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.