דממה. ואוזניות על ווליום גבוה. Top מנגנים לך באוזן guns for hends ואת מתחפרת עמוק יותר במיטה. את גמורה. אחרי התקרית היום והדברים שהצטברו כבר שנים ובתקופה האחרונה מציקים לך יום יום, מכרסמים בלב המחורר והרקוב, הריקני כל-כך אבל מלא ברגשות קשים וצורבים שעולים על גדותיהם וגולשים לכל חלק בגוף, לכל נים ווריד קטן, מחלחלים בזרימת הדם ומחלישים אותך עד שאת מרגישה שאין יותר סיבות למה להתקדם ולמה לשאוף למעלה. נמאס לך להיות מתוייגת תחת הגדרות פסיכולוגיות ארוכות, ילדה עם בעיות את מסננת ודופקת את הראש בכרית עם ריח שמפו. כל הרגשות הלילה יוצאים למסיבה ומנצלים את העובדה שאת חלשה הלילה אחרי מה ששמעת. ייסורי המצפון מתנחלים לך על העורק הראשי ורגשות השנאה פוצחים בטיסה מהירה בכלי הדם. את שוכבת במיטה וכל תזוזה כואבת. כל מחשבה לוקחת כל כח אפשרי שאולי היה יכול להיות. את לא רוצה לישון אבל נואשת לכבות את המחשבות לשנתיים רצופות לפחות. כמה מתישה את יכולה להיות את חושבת לפעמים בייאוש. כל דבר טוב חייב להיגמר בטעם מר. כל מחשבה מכבידה כמו משקולת של חמישים טון ואת מבינה שהכל יכול להיות קל יותר אם תשני את שארית חייך במיטה בלי לצאת. בלי לפגוש אנשים. אוקי, אנשים. דבר נורא מאין כמוהו. דבר אכזרי. דבר מסובך. דבר כואב. את רוצה אי בודד לתמיד ולא לראות יותר אנשים בכלל.
פעם כשהיה לך כואב רצית ללכת לשדה פרחים לנקות את הראש, רצית ים וגלים כדי להתרפא, רצית מדבר כדי לנשום, רצית לנסוע מרחקים ולגמוע בעיניים שלך כבישים בלי סוף שנמחקים מתחת לגלגלי אוטובוס הדוהר בשעטה חלקה על האספלט השחור.
עכשיו זה שלב אחר. זה השלב שאחרי הרצון להתרפא, זה השלב שמבין שיש דברים שלא תוכלי להתרפא מהם שלא תוכלי להשתחרר. ככה נולדת. ככה את. ואחרי ההבנה הזאת, כן אני כותבת הבנה כי לעולם לא משלימים עם דברים כאלו, אחרי שאת מבינה את קוברת את עצמך במיטה ולא רוצה יותר כלום. אבל הבוקר מגיע בסוף למרות שרצית שלנצח יהיה לילה ולישון ולישון ולא להצטרך להתמודד עם עצמך ועם החיים האלו. ופתאום בשמש שזורחת חזק מידי ומכבידה על הלב, גם להתהפך במיטה הופך להיות כואב. את מגיפה את התריס ולא יודעת מה הלאה.

אני מאבדת

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד.