חשוב לך שיהיה תורני בעיקר כי את רואה העניין של חינוך הילדים מול העיניים שלך?

כדי שהאבא ישמש דוגמא לילדים? לכן חשוב לך לחפש מישהו תורני?

כדי שהנוכחות שלו תעזור לך להקפיד יותר על ההלכה?

חשוב לי בעיקר שמירת הלכה. מחויבות להלכה. השאר פחות (לא חייב שיהיה גאון בתורה ולומד המון)

פרקי תהילים - יש כאלה שמבטאים את היראת שמיים שלהם בלי ההרגל הטוב של כמה פרקי תהילים ליום.

פאה נוכרית - זה במחלוקת פוסקי דורנו. לכל הידוע לי כל עוד אין סנהדרין שמכריעה מה ההלכה, לגיטימי שיהיו מחלוקות בנושא.

ק"ש על מיטה - כמו מה שכתבתי על פרקי תהילים

לימוד חפץ חיים - ישנן עוד אופציות להתחזק בשמירת הלשון מלבד הפלפולים ההלכתי שמובאים בחפץ חיים. זה נושא בפנ"ע שלא אכנס איתך פה, בפרטי אם זה מעניין אותך..

אם היא לא עושה בדיוק מה שאתה מצפה שהיא תעשה אז מבחינתך זה לא מתאים?

זה לא קצת חבל להפסיד בחורות נפלאות בגלל הרגלים אחרים? או בגלל שמשהו מסויים הם הולכות לפי פסק אחר ממך?

חלק מהשאלה בשרשור היתה הדגש של מה ההפרדה של עיקר וטפל. מה אתה בחיים לא תתפשר ומה אתה מוכן להתגמש בשביל העיקר. מוזרה לי קנאות לפסיקת הלכה מסויימת, הרי אין מאן דפליג שמחלוקות זה דבר שקיים בעולם היהודי וזאת תופעה יהודית בעיקרה. מוזר לי ל לקבל דעה הלכתית של ת"ח ולהכיל את זה שיש כאלה שהולכים על פיו. אבל אני מבין את מה שאתה אומר..

נראה שאתה בונה מבנה אידיאלי מאוד ספציפי של יראת שמיים, שזה גם דברים שאני ממש לא תומך בו. בכל אופן, תודה רבה על התשובה.

מה המטרה שלך בעצם בפתיחת השרשור?

כי שאלת מה אנחנו חושבים ומה חשוב לנו..

שאלתי מה החבר'ה חושבים כדי שנוכל לראות מגוון של דעות ויהיה אפשר גם ליצור דיון על זה.

הדיון הזה מכניס אנשים לפינות לא נעימות לדעתך?

לדון על נושאים של לנ"ו זה חלק מהמטרה הכללית של הפורום לא?

אין לי מקום להביע את עמדתי ולהתייחס למה שחבר'ה אחרים אמרו? תמוה לי..

פתחת שאלות מעניינות, ואפילו חשובות.

אבל אם אתה פותח שרשור שאמור להיות נייטרלי, כמו שהצגת בתגובה הפותחת, לעניות דעתי גם אתה אמור לשדר נייטרליות

איפה כתבתי שאני נייטרלי? הגיוני שתהיה לי עמדה בדבר אם חשבתי לפתוח שרשור.

למה מפריע לך שאני מביע את עמדתי ומגיב? (אולי באמת זה לא בסדר, אשמח אם תאיר את עיני)

(דווקא הביטוי שהבאתי בפתיחת השרשור "בדוק בציציות" רומז לעמדה שלי..)

שהביטוי "לבדוק בציציות" רומז לעמדה שלך,

אבל אם אתה רוצה לתת במה לאנשים להגיד את דעתם,

כדאי שלפחות הבסיס יהיה לשמוע את דעתם ולא לנסות לחנך.

ברגע שראיתי את הדיון מול קל"ת לעומת הדיון מול מבשר, החלטתי לא להגיב על השרשור. לא בטוח שאני שייך ל'דעה הנכונה'.

אני לא יודע אם אתה מעדיף את זה, יכול להיות שלא, אבל זה פשוט מעורר את השאלה ששאלתי- המטרה שלך היא לשמוע דעות אחרות, או לשנות אותן?

זה שהוא פתח את השרשור לא נותן לו שום גריעותא.

רק שכשהוא עושה את זה, כדאי לציין בתור גילוי נאות את הקטע בשרשור

הוא פתח שרשור ששואל אותנו מה חשוב לנו, אז כדאי לשדר נייטרליות. בסה"כ עצה,

ברור שאני לא קובע כלום לאף אחד..

סה"כ השאלה שנשאלה על ידי היא- מה המטרה?

אם אתה חושב שאני מתנשא על משהו ו'מנסה לחנך' אז אינני יכול להגיב כנגד טענה זאת מאומה. אך זאת נטו פרשנות שלך. זה בהחלט לא נעים שניק בא ומטיף. מסכים.

אני לא ראיתי את דברי כהטפה אלא כתגובה עניינית. יכול להיות שהניסוח לא טוב אם ככה חשבת. יכול להיות. אני ממש לא יודע.

להיפך - בתחילת השרשור שמתי את הכל כשאלה פתוחה כדי שאוכל להקשיב וגם להגיב על דברים של אחרים ולדון איתם. אם לא הייתי מעוניין בדיון ענייני הייתי ישר כותב את העמדה שלי. זה חלק מהעניין לגות אנשים לדיון. מי שלא רוצה לדון איתי לא חייב.

המטרה שלי היא כזאת - לשמוע ולהגיב. לקבל ולתת. משא ומתן. דיבור זה דבר הדדי. המטרה שלי זה הדדיות. יכול להיות, אני ממש לא פוסל את האפשרות, ש @מבשר שלום ישכנע אותי בסופו של דבר.

למה מעניין אותך לעסוק בכוונות שלי? מה זה רלוונטי? אם אני כותב דברים שיכול לפגוע באחרים - גם אם הכוונות שלי טהורות - זה לא ראוי. אם אני עם כוונות לא ראויות אך כותבים דברים ראויים - זה גם לא רלוונטי מבחינתך. לא?

לא קבעתי לגביך שום דבר, אין מה להתעצבן. שאלתי והצגתי שתי אפשרויות, ברור לכולנו שיכולות להיות עוד אפשרויות.

והסיבה שאני שואל, פשוט מאוד, כי אתמול כפי שפירטתי מהתגובה של מבשר שלום עצמו ומכל המהלך פה היה נראה לי שאתה לא רוצה לשמוע.

זה כן. - לקראת נישואין וזוגיות

משמע אני לא היחיד שתהה לרגע מה המטרה.

ואנשים שרוצים להגיב פה, אולי כדאי ליידע אותם מה הקטע של השרשור, לא? לא אני, אתה תגיד.

אני דן איתם על זה. בסופו של דבר אני גם סיכמתי את דברי שבהחלט אם זאת הגישה שלו - אין מה להתווכח.

ברור שירצה שאשתו תנהג כמותו, ק"ו בנושא כמו פאה, שלית מאן דפליג שזה לא עניין ש"בינה לבין קונה".

למה שיתפשר על דבר כ"כ מהותי??

ומישהו נוהג כמו הרב עובדיה - הם לא יוכלו להקים ביחד בית נאמן בישראל?

איפה הגבול?

הולכת אחר מנהגי הבעל.

אי אפשר להתנהל אחרת,

עצם המחשבה שלך על כך שיקום בית שהבעל פוסק לפי הגרע"י והאשה לפי הגרמ"א - היא כבר לא נכונה.

בית צריך להתנהל בצורה הרמונית.

ואם לרזולוציה של דוגמאות - אז כן, אני, ע"פ רבותי, סובר שפאה היא כמו בלי כיסוי ראש, איך בדיוק אתה רוצה שאחיה עם אשה שהולכת בפאה?

אני חושב שהיום עולם ההלכה הוא קצת שונה ולכן כן אקבל מצב כזה שבדברים מסויימים האישה נוגת ככה ובדברים אחרים הבעל נוהג אחרת.

הכנסת אותי לספק בעניין. תודה.

זה יחס מאוד מיוחד. מצד אחד אתה לא מזלזל בדעות אחרות ואתה לא טוען שהם 'לא לגיטימיות' מצד שני אתה רוצה שאשתך תנהג כפי הדעות שלך בלבד אע"פ ששאר הדעות הם לגיטימיות.

או שיש פה סתירה או שלא הבנתי את דבריך.. אשמח אם תסביר.

הקטע של ערבית, עדיף שתתפלל מנחה מאשר ערבית.

ערבית זה רשות אפילו לכם, הבנים.

@מבשר שלום

זה היה במקור רשות, כיום לגברים זו חובה גמורה, מאז תקופת הראשונים.

אבל באמת לנשים זה רשות

אם זה היה אי פעם רשות. ונפק"מ לנשים.

לא ניכנס לדיון הזה כשאין לי מספיק ידע מול ביינשים

אבל אל תנעל על זה, כי אין הרבה בנות שמתפללות ערבית.

אבל יש הרבה דוסיות מאוד מאוד , למרות זאת. (גם כאלו שמתפללות פעם ביום)

ובע"ה שתמצא את המדויקת לך בקלות ובמהירות.

יש את שני אלה בכל מקרה. ומחלוקת אם נשים חייבות בכלל בזכירת יציאת מצרים.

לפי הרמב"ן מקיימים מצווה דאורייתא אם מתפללים בעת צרה.

שתהיה ברמה התורנית שלי, ועם גישה כמו שלי להלכה ול"הלכות דעות".

ברור שזה חשוב גם לנוחות-שותפות וגם כאידאולוגיה.

כמעט אין דבר שאומר עליו שזה עניין פרטי שלה מול ה', כי כל דבר הוא ביטוי של משהו יותר פנימי כמובן, אכן נפילה כזו או אחרת בעבירה כזו או אחרת - גם אם זה דבר שאני פחות נופל בו או פחות פעמים, כי אז זה לא ביטוי למשהו מהותי ולכן אכן זה משהו שלה מול ה', אבל גם זה בגבולות מצומצמים - גם כי בשלב מסויים, ולא כ"כ רחוק, זה הופך כן להיות ביטוי לדבר פנימי, וגם כי זה עוזר לחלק של האידאולוגיה, אבל לא תמיד לחלק של הנוחות, ברור שא"א לחיות יחד כשהפערים תכל'ס גדולים מדי.

די הסתבכתי בקריאת מה שכתבת אתייחס למשפט הראשון - "כמעט אין דבר שאומר עליו שזה עניין פרטי שלה מול ה', כי כל דבר הוא ביטוי של משהו יותר פנימי כמובן" זה שכל דבר הוא ביטוי לעולם פנימי - זה דבר נכון מאוד בעיני. מאידך - לא הייתי מקבל את הנגזרת שלך מהנחת יסוד הנכונה הזאת. לא חושב שכדאי להתערב עולם הפנימי של הזולת - גם אם זה בן/בת הזוג. עולם פנימי זה משהו שרק הבנאדם עצמו עובד עליו. אם יש דברים שהיא מקלה בהם, אין לי שום עניין לשפוט אותה זאת עבודה שלה.

אם זה נושא שקשור לצניעות שזה חלק מהותי מהזוגיות - אז זה כמו שהבעל יפר דברים שקשורים לצניעות. זה חלק מהברית. לכן אני לא רואה בזה רק אתגר דתי שלה אלא משהו ששופך אור על היחס בנינו.

כשרות - כדי לנהל משק בית אי אפשר שלא להקפיד על כשרות. זאת החלטה שמשפיע על אורח חיים דתי של השני ישירות.

מה שמשפיע על השני ישירות - כן. מה שלא - לא. (זה יותר עקרוני מ'יש ויש')

תואמת את עמדותי - לא?

יש דברים בנבכי הנפש של השני שזה שמור רק לו, ככה נראה לי.

לא לקום לקריאת שמע,

אז בן אדם עם נבכי נפש כאלו לא מתאים לבחורה יראת שמים!!

וכו' וכדו' וגו'

להכניס את זה על הקפדה במצווה כזאת או אחרת זאת טעות למיטב ידיעתי.

אנשים עוברים תהליכים ולא המדרגה העכשיוית שלהם מסמנת את היראת שמיים אלא התהליכים.

של תהליכים ולא התנהגות נקודתית. אבל בתנאי שיש תהליך, יש שאיפה, וכו'.

 דתייה מדי לידו ושגם אני לא ארגיש ככה ..

הלוואי!

הכל יחסי..

שלה, וגם שלי. שנהיה שנינו מחוייבים ל"צד התורני" של שנינו עד הסוף. בשאיפה להמעיט כמה שאפשר בעבודה פרטית, חוץ ממקרים חריגים.

השאלה איפה בדיוק כל אחד נמצא עכשיו בכל תחום תורני פחות חשובה בעיני, כל עוד הוא מחוייב להלכה באופן מוחלט, גם אם הוא לא תמיד מצליח.

עולם מושגים, ערכים ושאיפות דומות. כל השאר (כמובן כל מקרה לגופו) - פחות קריטי לזוגיות.

דווקא התיאור של ה'דוס' כקפדן ומקפיד גם על כל מי שסובב אותו לא נראה לי משהו 'יותר דתי' או יותר חיובי. זה דווקא נשמע פחות דתי. סבלנות זה גם ערך דתי. 

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת