חשוב לך שיהיה תורני בעיקר כי את רואה העניין של חינוך הילדים מול העיניים שלך?

כדי שהאבא ישמש דוגמא לילדים? לכן חשוב לך לחפש מישהו תורני?

כדי שהנוכחות שלו תעזור לך להקפיד יותר על ההלכה?

חשוב לי בעיקר שמירת הלכה. מחויבות להלכה. השאר פחות (לא חייב שיהיה גאון בתורה ולומד המון)

פרקי תהילים - יש כאלה שמבטאים את היראת שמיים שלהם בלי ההרגל הטוב של כמה פרקי תהילים ליום.

פאה נוכרית - זה במחלוקת פוסקי דורנו. לכל הידוע לי כל עוד אין סנהדרין שמכריעה מה ההלכה, לגיטימי שיהיו מחלוקות בנושא.

ק"ש על מיטה - כמו מה שכתבתי על פרקי תהילים

לימוד חפץ חיים - ישנן עוד אופציות להתחזק בשמירת הלשון מלבד הפלפולים ההלכתי שמובאים בחפץ חיים. זה נושא בפנ"ע שלא אכנס איתך פה, בפרטי אם זה מעניין אותך..

אם היא לא עושה בדיוק מה שאתה מצפה שהיא תעשה אז מבחינתך זה לא מתאים?

זה לא קצת חבל להפסיד בחורות נפלאות בגלל הרגלים אחרים? או בגלל שמשהו מסויים הם הולכות לפי פסק אחר ממך?

חלק מהשאלה בשרשור היתה הדגש של מה ההפרדה של עיקר וטפל. מה אתה בחיים לא תתפשר ומה אתה מוכן להתגמש בשביל העיקר. מוזרה לי קנאות לפסיקת הלכה מסויימת, הרי אין מאן דפליג שמחלוקות זה דבר שקיים בעולם היהודי וזאת תופעה יהודית בעיקרה. מוזר לי ל לקבל דעה הלכתית של ת"ח ולהכיל את זה שיש כאלה שהולכים על פיו. אבל אני מבין את מה שאתה אומר..

נראה שאתה בונה מבנה אידיאלי מאוד ספציפי של יראת שמיים, שזה גם דברים שאני ממש לא תומך בו. בכל אופן, תודה רבה על התשובה.

מה המטרה שלך בעצם בפתיחת השרשור?

כי שאלת מה אנחנו חושבים ומה חשוב לנו..

שאלתי מה החבר'ה חושבים כדי שנוכל לראות מגוון של דעות ויהיה אפשר גם ליצור דיון על זה.

הדיון הזה מכניס אנשים לפינות לא נעימות לדעתך?

לדון על נושאים של לנ"ו זה חלק מהמטרה הכללית של הפורום לא?

אין לי מקום להביע את עמדתי ולהתייחס למה שחבר'ה אחרים אמרו? תמוה לי..

פתחת שאלות מעניינות, ואפילו חשובות.

אבל אם אתה פותח שרשור שאמור להיות נייטרלי, כמו שהצגת בתגובה הפותחת, לעניות דעתי גם אתה אמור לשדר נייטרליות

איפה כתבתי שאני נייטרלי? הגיוני שתהיה לי עמדה בדבר אם חשבתי לפתוח שרשור.

למה מפריע לך שאני מביע את עמדתי ומגיב? (אולי באמת זה לא בסדר, אשמח אם תאיר את עיני)

(דווקא הביטוי שהבאתי בפתיחת השרשור "בדוק בציציות" רומז לעמדה שלי..)

שהביטוי "לבדוק בציציות" רומז לעמדה שלך,

אבל אם אתה רוצה לתת במה לאנשים להגיד את דעתם,

כדאי שלפחות הבסיס יהיה לשמוע את דעתם ולא לנסות לחנך.

ברגע שראיתי את הדיון מול קל"ת לעומת הדיון מול מבשר, החלטתי לא להגיב על השרשור. לא בטוח שאני שייך ל'דעה הנכונה'.

אני לא יודע אם אתה מעדיף את זה, יכול להיות שלא, אבל זה פשוט מעורר את השאלה ששאלתי- המטרה שלך היא לשמוע דעות אחרות, או לשנות אותן?

זה שהוא פתח את השרשור לא נותן לו שום גריעותא.

רק שכשהוא עושה את זה, כדאי לציין בתור גילוי נאות את הקטע בשרשור

הוא פתח שרשור ששואל אותנו מה חשוב לנו, אז כדאי לשדר נייטרליות. בסה"כ עצה,

ברור שאני לא קובע כלום לאף אחד..

סה"כ השאלה שנשאלה על ידי היא- מה המטרה?

אם אתה חושב שאני מתנשא על משהו ו'מנסה לחנך' אז אינני יכול להגיב כנגד טענה זאת מאומה. אך זאת נטו פרשנות שלך. זה בהחלט לא נעים שניק בא ומטיף. מסכים.

אני לא ראיתי את דברי כהטפה אלא כתגובה עניינית. יכול להיות שהניסוח לא טוב אם ככה חשבת. יכול להיות. אני ממש לא יודע.

להיפך - בתחילת השרשור שמתי את הכל כשאלה פתוחה כדי שאוכל להקשיב וגם להגיב על דברים של אחרים ולדון איתם. אם לא הייתי מעוניין בדיון ענייני הייתי ישר כותב את העמדה שלי. זה חלק מהעניין לגות אנשים לדיון. מי שלא רוצה לדון איתי לא חייב.

המטרה שלי היא כזאת - לשמוע ולהגיב. לקבל ולתת. משא ומתן. דיבור זה דבר הדדי. המטרה שלי זה הדדיות. יכול להיות, אני ממש לא פוסל את האפשרות, ש @מבשר שלום ישכנע אותי בסופו של דבר.

למה מעניין אותך לעסוק בכוונות שלי? מה זה רלוונטי? אם אני כותב דברים שיכול לפגוע באחרים - גם אם הכוונות שלי טהורות - זה לא ראוי. אם אני עם כוונות לא ראויות אך כותבים דברים ראויים - זה גם לא רלוונטי מבחינתך. לא?

לא קבעתי לגביך שום דבר, אין מה להתעצבן. שאלתי והצגתי שתי אפשרויות, ברור לכולנו שיכולות להיות עוד אפשרויות.

והסיבה שאני שואל, פשוט מאוד, כי אתמול כפי שפירטתי מהתגובה של מבשר שלום עצמו ומכל המהלך פה היה נראה לי שאתה לא רוצה לשמוע.

זה כן. - לקראת נישואין וזוגיות

משמע אני לא היחיד שתהה לרגע מה המטרה.

ואנשים שרוצים להגיב פה, אולי כדאי ליידע אותם מה הקטע של השרשור, לא? לא אני, אתה תגיד.

אני דן איתם על זה. בסופו של דבר אני גם סיכמתי את דברי שבהחלט אם זאת הגישה שלו - אין מה להתווכח.

ברור שירצה שאשתו תנהג כמותו, ק"ו בנושא כמו פאה, שלית מאן דפליג שזה לא עניין ש"בינה לבין קונה".

למה שיתפשר על דבר כ"כ מהותי??

ומישהו נוהג כמו הרב עובדיה - הם לא יוכלו להקים ביחד בית נאמן בישראל?

איפה הגבול?

הולכת אחר מנהגי הבעל.

אי אפשר להתנהל אחרת,

עצם המחשבה שלך על כך שיקום בית שהבעל פוסק לפי הגרע"י והאשה לפי הגרמ"א - היא כבר לא נכונה.

בית צריך להתנהל בצורה הרמונית.

ואם לרזולוציה של דוגמאות - אז כן, אני, ע"פ רבותי, סובר שפאה היא כמו בלי כיסוי ראש, איך בדיוק אתה רוצה שאחיה עם אשה שהולכת בפאה?

אני חושב שהיום עולם ההלכה הוא קצת שונה ולכן כן אקבל מצב כזה שבדברים מסויימים האישה נוגת ככה ובדברים אחרים הבעל נוהג אחרת.

הכנסת אותי לספק בעניין. תודה.

זה יחס מאוד מיוחד. מצד אחד אתה לא מזלזל בדעות אחרות ואתה לא טוען שהם 'לא לגיטימיות' מצד שני אתה רוצה שאשתך תנהג כפי הדעות שלך בלבד אע"פ ששאר הדעות הם לגיטימיות.

או שיש פה סתירה או שלא הבנתי את דבריך.. אשמח אם תסביר.

הקטע של ערבית, עדיף שתתפלל מנחה מאשר ערבית.

ערבית זה רשות אפילו לכם, הבנים.

@מבשר שלום

זה היה במקור רשות, כיום לגברים זו חובה גמורה, מאז תקופת הראשונים.

אבל באמת לנשים זה רשות

אם זה היה אי פעם רשות. ונפק"מ לנשים.

לא ניכנס לדיון הזה כשאין לי מספיק ידע מול ביינשים

אבל אל תנעל על זה, כי אין הרבה בנות שמתפללות ערבית.

אבל יש הרבה דוסיות מאוד מאוד , למרות זאת. (גם כאלו שמתפללות פעם ביום)

ובע"ה שתמצא את המדויקת לך בקלות ובמהירות.

יש את שני אלה בכל מקרה. ומחלוקת אם נשים חייבות בכלל בזכירת יציאת מצרים.

לפי הרמב"ן מקיימים מצווה דאורייתא אם מתפללים בעת צרה.

שתהיה ברמה התורנית שלי, ועם גישה כמו שלי להלכה ול"הלכות דעות".

ברור שזה חשוב גם לנוחות-שותפות וגם כאידאולוגיה.

כמעט אין דבר שאומר עליו שזה עניין פרטי שלה מול ה', כי כל דבר הוא ביטוי של משהו יותר פנימי כמובן, אכן נפילה כזו או אחרת בעבירה כזו או אחרת - גם אם זה דבר שאני פחות נופל בו או פחות פעמים, כי אז זה לא ביטוי למשהו מהותי ולכן אכן זה משהו שלה מול ה', אבל גם זה בגבולות מצומצמים - גם כי בשלב מסויים, ולא כ"כ רחוק, זה הופך כן להיות ביטוי לדבר פנימי, וגם כי זה עוזר לחלק של האידאולוגיה, אבל לא תמיד לחלק של הנוחות, ברור שא"א לחיות יחד כשהפערים תכל'ס גדולים מדי.

די הסתבכתי בקריאת מה שכתבת אתייחס למשפט הראשון - "כמעט אין דבר שאומר עליו שזה עניין פרטי שלה מול ה', כי כל דבר הוא ביטוי של משהו יותר פנימי כמובן" זה שכל דבר הוא ביטוי לעולם פנימי - זה דבר נכון מאוד בעיני. מאידך - לא הייתי מקבל את הנגזרת שלך מהנחת יסוד הנכונה הזאת. לא חושב שכדאי להתערב עולם הפנימי של הזולת - גם אם זה בן/בת הזוג. עולם פנימי זה משהו שרק הבנאדם עצמו עובד עליו. אם יש דברים שהיא מקלה בהם, אין לי שום עניין לשפוט אותה זאת עבודה שלה.

אם זה נושא שקשור לצניעות שזה חלק מהותי מהזוגיות - אז זה כמו שהבעל יפר דברים שקשורים לצניעות. זה חלק מהברית. לכן אני לא רואה בזה רק אתגר דתי שלה אלא משהו ששופך אור על היחס בנינו.

כשרות - כדי לנהל משק בית אי אפשר שלא להקפיד על כשרות. זאת החלטה שמשפיע על אורח חיים דתי של השני ישירות.

מה שמשפיע על השני ישירות - כן. מה שלא - לא. (זה יותר עקרוני מ'יש ויש')

תואמת את עמדותי - לא?

יש דברים בנבכי הנפש של השני שזה שמור רק לו, ככה נראה לי.

לא לקום לקריאת שמע,

אז בן אדם עם נבכי נפש כאלו לא מתאים לבחורה יראת שמים!!

וכו' וכדו' וגו'

להכניס את זה על הקפדה במצווה כזאת או אחרת זאת טעות למיטב ידיעתי.

אנשים עוברים תהליכים ולא המדרגה העכשיוית שלהם מסמנת את היראת שמיים אלא התהליכים.

של תהליכים ולא התנהגות נקודתית. אבל בתנאי שיש תהליך, יש שאיפה, וכו'.

 דתייה מדי לידו ושגם אני לא ארגיש ככה ..

הלוואי!

הכל יחסי..

שלה, וגם שלי. שנהיה שנינו מחוייבים ל"צד התורני" של שנינו עד הסוף. בשאיפה להמעיט כמה שאפשר בעבודה פרטית, חוץ ממקרים חריגים.

השאלה איפה בדיוק כל אחד נמצא עכשיו בכל תחום תורני פחות חשובה בעיני, כל עוד הוא מחוייב להלכה באופן מוחלט, גם אם הוא לא תמיד מצליח.

עולם מושגים, ערכים ושאיפות דומות. כל השאר (כמובן כל מקרה לגופו) - פחות קריטי לזוגיות.

דווקא התיאור של ה'דוס' כקפדן ומקפיד גם על כל מי שסובב אותו לא נראה לי משהו 'יותר דתי' או יותר חיובי. זה דווקא נשמע פחות דתי. סבלנות זה גם ערך דתי. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.