א.
יש עכשיו שקט. ההרים ישנים, העננים ישנים, הכרמים נעים ברוח בדממה. החיילים הרחוקים נעים על משמרתם בנסיונות נואשים לשמור ולהישמר.

ב.
אתה בטח בבית שלך, עובר מחדר לחדר. יושב ליד השולחן עם כוס תה ונושם. שוכב במיטה וקורא. שוכב במיטה ובפלאפון. שוכב במיטה וישן, השמיכה מכסה את כתפיך, מגנה עלייך מרוחות של ליל.

ג.
אני צריכה לקום וללכת ולעשות דברים, זה לא קורה.

ד.
סיפרתי לה השבוע. והיא שאלה השבוע.
והדמעות היו ממש שם, אבל לא בכיתי ונראה לי שהיא הופתעה בעיקר מהדמעות שלא הגיעו.
בכמה שלווה ודיוק סיפרתי את הכל, המילים הגיעו אחת אחרי השנייה כמו רכבת דוהרת לעבר צוק עומדת ליפול כל כך קרוב אך רק רגע לפני היא סוטה ממסלולה וממשיכה בשלג אל תוך הלילה, וכלל לא נראה שקרה דבר. הפסים ממשיכים מתחת לגלגליה כאילו היו שם תמיד.

ה.
ואיפה אתה בעולם? האם אתה שלו? אני מאחלת לך רק אור וטוב.
ואולי בגלגלול אחר עוד נפגש מחדש.