אני יודעת שיום הזיכרון כבר עבר אבל בזכות קבוצה מסויימת בשיחות האישיות "זכיתי" לחזור לקטע הזה ולקרוא אותו שוב ומאז לא מפסיקה לחשוב עליו, פעם שנייה שכתבתי אליהם ביום הזיכרון (למרות שאפילו לא הכרתי אותם), תמיד היה לי רצון לכתוב אבל זה לא קרה כי לא היו לי כוחות לזה...
היום, יום הזיכרון לחללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה
היום, כולם עומדים 2 דקות וחושבים עליכם
היום, יש הרבה טקסים שמדברים רק עליכם
היום, כולם אומרים תהילים לעילוי נשמותיכם
היום, כולם מחבקים ומחזקים את משפחותיכם
כן כן... אתם... חללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה... כי אתם אלה שהקריבו את עצמם למען העם והארץ...
אב״י ואביטל, מי היה מאמין שכבר הגיע עוד יום הזיכרון??
מי היה מאמין שכבר 18 שנה שאתם לא פה??
מי היה מאמין שבכל אירוע תמיד נגיד ״לא כולם פה, חסרים לנו 2 אנשים״??
מי היה מאמין שעוד פעם אני כותבת לכם? הרי לפני שנה כתבתי לכם בטקס יום הזיכרון, כבר עברה שנה??
אביטל, בת דודה של אמא, ואב״י נרצחו כשהיו בדרכם לביתם, נרצחו בשקט, בלילה, כשרק הצעקה של ילדיהם נשמעת.
לא מאמינה שכבר עברה עוד שנה, אמנם אתם לא פה אבל מזכירים אתכם בכל אירוע, בכל שמחה, ובכל התכנסות משפחתית.
אחי, אלקנה אברהם נושא בשמו את השם שלך, אב״י ומזכיר לנו אתכם כל פעם.
אתמול, דיברו עליכם בהרבה מקומות, על השקט האופייני שלכם, על ערך המשפחה של אביטל, על שילוב חיי תורה ועשייה של אב״י, על לחיות חיי מעשה.
נזכור אתכם תמיד!!
יהי זכרם ברוך!
- לקראת נישואין וזוגיות