העצמה של הצירים גם תלויה במנח ובעוד הרבה דברים.

לא מסוגלת להתקלח בכלל עם הכאבים הללו

אולי רק בשלב ממש מוקדם כשהכאב הרמה נסבלת

כשהופך להיות ממש ממש כואב אני חייבת שילחצו לי בגב התחתון ושום כדור או מים לא יעזרו

(יש לי טראומות מהצרחות שצרחתי במקלחת בלידה של הבכור, וכמו אהבלה נשאתי שם כי אמרו לי שזה עוזר. אז מה? לא זה לא עוזר! לא מבינה למה לא יצאתי משם)

הנשימות מעצבנות ממש ולא עוזרות בכלל,בסיבובי אגן הצירים כואבים הרבה הרבה יותר

מה שעוזר לי זה להישען על המיטה ולדחוף את הפנים בתוך כרית,לתפוס חזק את הכרית ושיעזבו אותי בשקט,שלא יפנו אלי ושלא ידברו איתי.

וזה ממש לא כישלון לקחת אפידורל,לידה מספיק קשה וכואבת גם ככה, אם את ממש לא מסוגלת פשוט תיקחי

לידה ללא אפידורל אחרי 2 לידות עם

לקרוא הרבה מראש על לידה טבעית. מכניס להכרה ולתודעה מה באמת קורה בלידה ולא להיכנע ללחץ שמוביל לכאב.

לי אישית מאוד עזר!!! גז צחוק- הייתי איתו מפתיחה 6-7 עד אחרי הלידה וממש הפחית בכ-50% את הכאבים בצירים האחרונים ובצירי לחץ

אין לי אחוזים מהם מבטיחה. רק חוב ענק של הכרת תודה על שהחזירו לי את השמחה והחיות שלי כאישה.

על זה שלמדתי מה הן העוצמות וכוחות הנפש שטמונים בי.

אחרי לידה אחת מזעזעת רציתי תיקון. ובאמת 2 הלידות הבאות היו פשוט מופלאות.

ניתן להירשם בכל שלב בהריון גם אם זה לקראת הסוף.

בלידה הראשונה לקחתי דולה כדי שתעשה לי עיסויים. ופשוט הבנתי שאני לא מסוגלת שיגעו בי בזמן הצירים. הדבר הכי חשוב שהבנתי בלידות המתקדמות הוא שבהתחלה סמכתי שכלים חיצוניים יעזרו לי. אבל העניין הוא שבשביל להעביר את הצירים את צריכה למצוא את המרכז בתוכך. על תיתלי באחרים שיעזרו לך, יעסו לך, ינשמו במקומך. תתכנסי פנימה. תמצאי את המרכז הפנימי שלך תשהיי בו. תהיי את והתינוק שלך יחד בחוויה!

העקרונות הן פשוט ללמד את הגוף להרפות. לומדים בהמהלך ההריון על "יבש" ומנסים גם בלידה לקחת את הכלים.

כמה דברים שלי עזרו:

1. שחרור פחדים לפני הלידה- רוב ההרגשה שאנחנו מכירים ככאב היא בעצם פחד שמתלבש על תחושה של חוסר נעימות בגוף. הפחד מכווץ את הגוף וגורם לכאב.

אפשר לנסות להציץ את הפחדים לפני הלידה ממש לכתוב על דף. ולתת להם להשתחרר. יש המון שיטות לשחרור פחדים בעולם האלטרנטיבי. בעיניי עצם זה שכותבים אותם פתאום הם יותר מוגדרים ואפשר להתמודד איתם. אפר ללדמיין אותם כסיטואציות מצחיקות בסרט מצוייר, אפשר להגיד אותם כמה פעמים ןלדמיין אותם הולכים וקטנים...

2. דמיון מודרך והרפיה- נסי לדמיין כל ציר כיצד את חווה אותו מבחוץ וכיצד את חווה אותו מבפנים יחד עם תינוקך. נסי לדמיין את עצמך נכנסת לרחם יחד איתו מושיטה לו יד ויחד אתם יוצאים למסע המופלא הזה יחד. הלידה היא שלו אך גם את נולדת יחד איתו.

הרפיה- שכנעי את הגוף לקבל את הציר ולא להילחם איתו. קבלי אותו באהבה, בהכנעה. הוא מקדם אותך לפגוש את תינוקך. ככל שהגוף שלך יהיה רגוע ורפוי יותר הצירים יעברו עליך בעוצמתיות ללא תחושת הכאב. תנסי למצוא לעצמך מרכז ברור  בתוכך. תנסי ל(לפני הלידה) למצוא נקודה בחיים שהרגשת ממש קרובה לעצמך, ממש את העוצמות שלך. ותנסי במהלך הציר להתכנס שוב לחוויה הזו. מה הרגשת? הרחת? חווית? איפה זה היה? איזה מקום עושה לך טוב? תדמייני שאת שם. שימוש בדמיון הוא דרך מופלא לעקוף את ההתכווצות שלך הגוף ולהניע אותו לכיוון ההרפיה.

3. נשימות- לא להתרכז בנשימה העמוקה אלא ההפך רק בהוצאה ארוכה וממושכת של האוויר. העיקר הוא הנשיפה ולא השאיפה. אפשר לדמיין איך האוויר מגיע למטה ועוזר לפתיחה לגדול. אפשר לשלב. שש...ש... או אה.אההה בקול נמוך.

4. לדמיין איך כל ציר מגיע אלי והוא כמו גל. אני לא נלחמת איתו אלא נותנת לי להסחף איתו נותנת לו לעבור דרכי ובתוכי. אפשר גם לדמיין כאילו הציר הוא חיבוק דוב שעוטף אותי מתחיל למעלה ונע למטה. לשלוח אותו למטה ארוך ורפוי לכוון לאזור שיהיה רך ויפתח.

5. תנועה- רוב הנשים נוטות לשכב במוניטור וגם לאחר מכן. בשכיבה על הגב הצירים הם הכי כואבים! תנסי לבקש להיות במוניטור בישיבה על כדור או לפחות על הצד. תמצאי לך את התנועה שעוזרת לך. סיבובי אגן, שמניות כריעה תשאלי את הגוף שלך מה נעים לו עכשיו. בזמן הציר להיות בתנועה. ובין להתדל לנוח. לשים את הראש על הכדור פיזיו, על משענת המיטה, על כרית על המיטה ואת על כדור או כל דבר אחר.

וואווו הארכתי.

משפט אחרון. אם זה עוזר- דמייני דורות של נשים שעברו ועוברות את אותו דבר. דמייני אותם תומכות בך קוראות לעברך קריאות עידוד וברכה. את לא לבד. כולנו יחד באחווה הנשית הזו.

רשמתי לי דברים שכתבתן שיוכלו לעזור לי..

@קרן-הפוך אולי יש לך? הערבי המתפלל ועוד כמה בסגנון?

אני חסומה

- להגיע כמה שיותר מאוחר לביהח, יש עניין בביהח שמכניס את הגוף לסגירות מסוימת ומונע ממנו להתקדם לקראת הלידה: הריח, הקולות, הזכרונות

- מקלחות! יש שלבים שהן ממש עוזרות

- נשימות, סיבובי אגן

-בזמן ציר: לנשום ולנשוף חזק תוך כיפוף ברכיים, ולבקש מהבעל או אמא ללחוץ חזק על הגב "כנגדך" במקביל לנשימות שלך

- גז צחוק יכול מאוד לעזור! היו לידות שעזר ולא הרגשתי כלום עד צירי הלחץ והיו לידות שהרגשתי הכל כרגיל :/ מה שחשוב הוא לא להוריד את המסיכה- זה מתפוגג מאוד מהר..

- לעבוד המון על הראש: אני יודעת ללדת, ה' איתי, כל ציר מקדם אותי הלאה, תכף זה מגיע, בע"ה אצליח..

ותפילות תפילות תפילות!!!

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).