אשמח לעידוד לעצות ולסיפורים טובים , קצת מפחדת שיקרה להם משהו, למרות שהמדדים שלהם יחסית בסדר, נושמים לבד אבל עדיין קצת עוזרים להם, בפגייה אומרים שהם מבסוטים מהמצב שלהם, ועדיין יש דרך ארוכה לפנינו...
קצת על הלידה... ההריון עבר יחסית בסדר, היו לפעמים קצת צירים בשבוע 24, אבל לא משהו שגרם לפתיחת צוואר הרחם , הצוואר היה סגור וארוך ממש עד יום הלידה,
בחג שבועות שבוע 29, יום שישי בבוקר היתה לי הפרשה חומה, נראה כמו הפקק הרירי, האחות במוקד אמרה לעקוב כי לא היו סימנים נוספים מחשידים, אבל אני לא הייתי רגועה, חיכיתי בבית ועקבתי, לא היו עוד הפרשות, ואז לקראת ארבע שוב היתה הפרשה חומה, התקשרתי שוב למוקד אחיות והיא אמרה שלדעתה עדיין ניתן לעקוב אבל אם אני לחוצה שאלך להבדק .
הלכתי למאיר, הבעל נשאר עם הילדים בבית, הייתי בטוחה שאני נבדקת וחוזרת עם המלצות למנוחה...
אבל התוכניות של הקב"ה היו קצת שונות משלי...
במוניטור ראו צירים ובגלל שחשבו שזה הפקק הרירי אשפזו אותי לקבלת זריקות להבשלת הריאות , קיבלתי זריקה אחת בערב, והתכנון היה שנעשה מעקב, נקבל עוד זריקה יום אחרי ואז נשתחרר ...
אבל... באותו לילה התחיל דימום טרי, הראיתי לאחות והיא אמרה שזה לא כמות גדולה , עשיתי מוניטור שוב ולא היו צירים, דופק מצויין לשניהם, הרופאה אמרה לחכות לבוקר לאולטראסאונד, לא הצלחתי להרדם כמובן .
בערך בשעה חמש בבוקר קמתי להתפנות, רק קמתי מהמיטה והרגשתי שמשהו נוזל... חשבתי ירידת מים אבל זה היה דימום חמור, ישר הקפצתי את כל המחלקה, תוך שניות כולם היו אצלי בחדר, הדימום לא הפסיק, ישר רצו איתי לחדר ניתוח, הספקתי להודיע לבעלי שיגיע מהר,
נכנסתי לניתוח הרדמה מלאה, לפני ההרדמה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" הרגשתי שאני והם ממש בסכנת חיים.
ברוך השם התאוששנו, אני בסדר לאט לאט מתאוששת, הקטנים בפגייה, אמרו שכשהם יצאו הם בכו וזה סימן טוב, הם מחוברים למיליון צינורות , אבל רק צינורות כדי לראות מדדים , קצת חמצן, זונדה,
תודה שקראתם עד לכאן, אשמח לעידוד ולעצות טובות לעבור את התקופה המאתגרת, בבית יש עוד שלושה ילדים שגם הם צריכים את אמא כבר בבית ...

