יו איזה הזוי.

עכשיו דיברתי עם איזה שדכנית שמישהו הביא לי מספר שלה

דיברה מה זה תקיף... הלו מה קרהה

הדור שלנו מלא ברווקים מתבגרים שבטוחים שהעולם מחכה להם. והרבה שדכנים עושים את זה בלי תמורה, וזה מייאש להתקל בחומה

פעם קיבלתי שיחת נזיפה כזאת משדכנית. ואמרתי לה שחתכתי כי היה נראה לי שזה לא עובד מהצד השני (למרות שזה התחיל, והיה איטי, אבל זה שחק).

היא התקשרה לנזוף בי, בעדינות כמובן, וכשהיא שמעה את מה שאני אומר היא הייתה בהלם ואמרה לי שהלוואי וכל הרווקים שהיא משדכת להם היו כאלה פתוחים לביקורת וכו'... שדכנות זאת עבודה קשה, ואני חשוב שכשאנשים מקבלים את הסירוב הזה משדכן, שרובו חסד לפחות בציבור שלנו, הם מקבלים סטירת השכמה.

כן זה מצדיק כל ניצלוש... אם שדכנים יקבלו על עבודה טובה תשלום טוב, אני מאמין ששדכן שהצליח וגם קיבל תמורה יהיה עם מוטיבציה כפולה ויותר להשקיע את הזמן והמאמץ.

שידוך לשם שמיים זה לא דבר טוב.

מורים לא מלמדים [רק] לשם שמיים [בחינם], רבנים מקבלים משכורת, כולם... רק לשדך זה בחינם?

גם שדכנים לא מקצועיים יעשו את זה?

לא כל רב מקבל שכר, וגם מי שכן מקבל על ביטול מלאכה, לא על הלימוד

לפני כמה זמן סגרתי שידוך שכל כולו עלי, הרב שלי אמר לי בצחוק "נו לוקח כסף?". אפילו מהמחשבה בתור בדיחה התחלחלתי. לא יודע למה :3

לא שאני נגד לקחת כסף על זה, במיוחד מי שבאמת זה המקצוע שלו.

אז הנה - יש אנשים שמתחלחלים מהמחשבה לקבל כסף, ויש אנשים שבטוחים שכולם משלמים וכולם מקבלים

שדכנים מקצועיים בדרך כלל יקבלו כסף ובדרך כלל יצהירו מראש ויגידו שזה בסדר והם שאלו רב....

למה אי אפשר פשוט לדעת, שמי שיצליח להכיר לי את אשתי יקבל על זה כסף, וזה כדאי לו?

לגמרי מסכים איתך שחובה לשלם לשדכנים

אם מצאת מה שאתה מחפש, אתה משלם. חנות שתבקש תשלום על כניסה, תאבד לקוחות מהר מאד.

זה שמשלמים לשדכנים מראש רק מראה כמה אנחנו נואשים

זה לא דומה לחנות שהוא הולך שני מטר לכל כיוון לכל היותר, אם בכלל

אם זה היה בכלל לא הגיוני, אנשים באמת לא היו מוכנים לשלם. משלמים כי יש בזה רמה מסוימת של הגיון.

ובכל זאת...

צריך לזכור שהם צריכים אותנו בדיוק כמו שאנחנו צריכים אותם. למה שאתן לשדכן לגבות ממני "דמי רצינות", ולא שאני אגבה מהשדכן "דמי רצינות"?

נראה לי שהכל לגיטימי. הרי בסופו של דבר אנחנו לקוחות, ולא כופים עלינו את זה.

אני אישית פניתי לשדכנים רק כשדחפו אותי לזה או שהשדכן הציע, ולא ביקשו ממני כסף. וגם אז גם זה לא ממש עבד...

שורה תחתונה? אני יכול להבין את אלה, ואת אלה. בסופו של דבר אנחנו מסכימים לתנאים, ואין על מה לבוא בטענות...

כולם עושים מתוך כוונה טובה. במיוחד אלה שלשם שמיים.

השאלה היא על מי אני יכול לסמוך כאיש מקצוע

אם כי אני בעד לשלם כמובן כי הבנאדם התאמץ.

אבל הרי תכלס לא משלמים על "עבודה טובה"

שדכן מקבל כסף אם הוא הצליח לחתן זוג, אפילו נניח שהם לא מתאימים...

לכאורה יש לו גם אינטרס לנסות כמה שיותר לדחוף לך הצעות.

אז לא הבנתי למה זה אמור כל כך להועיל את המאמץ של השדכן.

אם אשדך לך מישהי, ואתה תתחתן איתה למרות שאתם לא מתאימים, ותבואו אלי ותסבירו לי שאתם לא רוצים לשלם, לא אגבה תשלום.

בדיוק - אני לא משלם לו כי הוא רצה. אני משלם לו כי הוא הצליח. אני יכול גם לשלם על עבודה - מספרים שיש מקצוע כזה, "מחפש הצעות", אף פעם לא מצאתי מישהו שמוכן לעשות את זה בשבילי.

אבל כן, זה בדיוק מה שאני רוצה. מישהו שיש לו אינטרס להציע לי הצעות, ועוד יותר אינטרס להציע לי מישהי שאתחתן איתה. זה בדיוק - אני רוצה שהוא יפעל מתוך אינטרס כספי ולא רק בזמנו הפנוי

אני תמיד שמעתי שמסכמים על תשלום בחתונה מכל צד כך וכך, 

וזה לא נושא אם מרוצים או לא.  

בוא נניח שאותה שדכנית הכירה לאותו בחור (ובמקרה הוא גם תמים) מישהי בצורה שטחית

והיא לחצה עליו שחבל להתעכב, והאהבה תבוא אח"כ וכו' וכו' והוא התחתן...

ואם עשית כך, האחריות עליך ולא עליו (גם אם הוא אשם)

אז לא הבנתי למה אמרת שאתה משלם כי הוא הצליח.

(אולי אני מעופף פה ודברים לא נכנסים לי לראש חח)

אבל אתה אומר שבכל זאת יש תועלת כי הוא מצידו דוחף לך הצעות ואתה זה שמסנן

וזה עדיף לך ממישהו שמתעסק בך רק לפעמים כשיוצא לו. 

המטרה שלי איננה למצוא מישהי משורש נשמתי. לפחות לא המטרה המוצהרת. המטרה שלי להתחתן. אם עברתי את זה - מבחינתי מי שהביא אותי לשם, פתר את הבעיה שלי, והצליח לעזור לי.

הדרך לזה כנראה היא דרך הצעות - או למצוא ממש במקרה את אשתי ברחוב. אז מישהו יודע שהצעות יכולות לחתן אותי, מציע הצעות למטרה הזאת, ובסופו של דבר מצפה שיקבל תשלום הגון כשזה יקרה, וזה נותן לו מוטיבציה. לא ברור לי מה בתמונה חסר לך

בהתחלה חשבתי שאמרת שמשלמים על עבודה טובה - התכוונת לא לעצם המאמץ לשדך

אלא למאמץ להתאים לי משהו הכי טוב.    ולכן כדאי לשלם כי זה מה שהכסף מועיל

אז עכשיו אני מבין (ותקן אותי אם אני טועה) שעבודה טובה זה המאמץ לתת לך כמה שיותר הצעות

אני משלם על תוצאות ולא על מאמץ.

אני מדבר על מה שתלוי בשדכן והכסף מועיל- שורה תחתונה

למה טענת שלשלם יותר מועיל.  זהו זה מה ששאלתי חח

אם ישלמו לך על לגזום שיחים, תתאמץ לגזום שיחים

או שאני לא טוב בלשאול בצורה ברורה... גם זה יתכן בהחלט. 

נניח לזה בכל אופן.

שומרים את האיש קשר במספר אחר ורואים שהתמונה גלויה וכו'...

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה