הרבה פעמים בתהליך הזה של לחפש את הבחור שאיתו ארגיש בנוח, וכיף, אבל שיהיה גם רגש ועומק
אה וכמובן גם משיכה ואיך לא חייב גם שיהיו מטרות זהות וכיוון רוחני דומה וסגנון ומנטליות... (מתיש)
בכיוון של ההצעות יש לי איזה בלבול או איזה פיזור מסוים
המגזר ההוא או השקפה כזאת או ישיבה כזאת ומצד שני ישיבה שונה לגמרי ובקיצור סלט....
אממ ויותר ויותר אני מבינה משהו
שמשהו בפנים צריך להיות שלם
משהו בפנים צריך להיסגר
משהו בפנים צריך להחליט
אז איפה את? לאיפה את באמת שייכת/משתייכת?
איזה מגזר יותר מדבר אלייך?
איזה ציבור יותר שייך לך?
זה במובן המגזרי/השקפתי
אבל לדעתי יש עניין יותר עמוק, אולי הכי עמוק והוא השורש של הבחירה והוא קשור לרוחניות
מאז שהתחלתי לעבוד את ה' ולהיות במודעות לזה אני מרגישה שכאילו משהו בפנים לא פתור
הסתירה הזאת בין מי שאני לבין השאיפות שלי
בין התנודות של הרגעים הגבוהים לבין אפרוריות
בין הרגעים של לרצות קדושה וניתוק מהעולם לבין לאהוב את העולם ומה שיש לו להציע
צריך להבין,
עבודת ה' זה לא רק מצוה, עבירה, נפילה בעבירה, או עליה במצוה.
לא, זה הרבה מעבר.
זה עולם, זה פנימיות. זה מחשבות. זה תובנות.
זה קרבת ה' ואז ריחוק, קרבה, ריחוק.
טאעטע, זה יחסים שלמים.
זה לבעור לבעור לבעור, ולחשוב שזהו הייעוד שלי זה בקודש ורוחניות ולא מזיז לי מה העולם הזה דורש ממני (פרנסה, קריירה וכו')
זה לפעמים לרצות להיסגר במערה (ר' שמעון) ולהכיר את בוראי ברמות הכי עמוקות שיש
ואז להיזרק לקצה השני ובכלל לחשוב "אני רציתי את זה? מה ? כאילו, מאיפה?" ולהרגיש בכלל ניתוק לעולם הרוחני וקרירות
ולעבוד רגיל. תפילה פה תפילה שם. מצווה פה מצווה שם. הלב רגיל. לא משתוקק, לא כוסף, סתם כזה.
וזה כנראה אנשי הקיצון, שהם או פה או שם, קשה להם להתבטא באמצע, בבינוניות.
אבל לך תהיה קדוש, או לך תהיה עובד ה' ממוצע.
הראשון קשה ומתיש ולפעמים חונק (בעיקר כשמתמידים) והשני לא מספק...
אממה, איפה זה נכנס לשידוכים?
שכל העולם הפנימי הזה מתבטא גם בהצעות.
כי כשאתה בהיי רוחני אתה חושב שגם מתאים לך משהו בהתאם,
וכשאתה בהתקררות אתה אומר רגע זה חונק לי מדיי, ופתאום החבר'ה הפתוחים יותר מדברים אליך
בקיצור, יש הרבה דיבור פנימי אולי בין הרצונות של הנשמה לבין הנפש הבהמית
זה מושך לכאן וזה מושך לכאן
לא רק ברוחניות
גם בבחורים
וזה יוצר פיזור בנפש.
אבל אולי זאת מלחמה נצחית =/
ואני תוהה לעצמי מה הצדיקים עברו, אולי אצלם הנפש הבהמית פחות גסה ויותר עדינה ואולי הנשמה יותר דומיננטית אצלם מהטבע ולכן קל להם יותר לבחור להיות צדיקים. או שהם גם היו במלחמה ופשוט תמיד בחרו בטוב עד שניצחו....
ואני חוזרת לקטע של הבחירה.
מה אני בוחרת?
האם אני בוחרת ללכת עם הנשמה שלי עד הסוף אבל עד הסוף.
או שאני אהיה קצת עובדת וגם קצת נהנית מהעולם הזה בנחת וברגוע,.
אולי זה מה שנדרש ממני, אולי מה שאני דורשת מעצמי הוא לא לכלים שלי בכלל, לא מה שנועד לי.
ואני גם נהנית מהממוצע זה לא שלא. כיף לי לעבוד את ה' בנחת וגם אוכל טוב, חברות, תאוות בהתר וכו'
אבל לאורך זמן בפנים יש רצון למשהו יותר גבוה. אבל זה דורש מאוד ולא יודעת אם אני מסוגלת לזה.
וזה העניין של הבחירה. מה אני בוחרת. וכנראה יש לי איזה בראש תפיסה שזה גם קשור לחתן שלי ולסגנון בית שאני אקים.
כי אני יכולה, אם אבחר, להיות פתוחה, להרשות לעצמי להקים בית שיש בו גם אנטרנט (סתם לדוג') ופחות לחיות בבועה
ואני יכולה להקים בית אחר לגמרי, יותר סגור, יותר שמרן. וזה הרבה יותר קשה כמובן.
ויש ימים שאני בוחרת בזה ויש ימים שאני בוחרת בזה. עדיין אין החלטה (וגם לא יודעת אם יום אחד יהיה)
זה הקונפליקט.
וזהו, צריך שהבחור יבוא כבר כדי שתהיה יותר השלמה פנימית.
או להגיע להשלמה פנימית בלעדיו ואז יהיה לו יותר קל להגיע.
(וזה למה אני בעד לפתוח פורום של עבודת ה'....אם כי זה דברים עמוקים ואישיים שאולי עדיף שלא יודברו ככה בפומבי...ובכלל לאחרונה אני בעד לחוות את העולם ופחות את המסך. בכל אופן, מי שקרא עד פה, יישר כוח. )
#דרוש פסיכולוג בעבודת ה'
