לא יצא לי כזה מוצלח.. כי בלילה עלו לי המילים, אבל כבר היה מאוחר והלכתי לשון, אבל בבוקר שכחתי חלק מהמילים, וזה מה שהצלחתי לשחזר.. אז בבקשה.

מתאמץ, משקיע, מטפס, כמעט מגיע
אבל כשהרגליים עומדות על הסף
מופיע שוב אותו אחד מחוצף
אומר, תסתכל, מה יש שם
ושם
ושם,
אני יודע שזו טעות
אבל שוב עושה את השטות
נופל כמו דג אומלל
ברשתו של אותו מנוול.
נפילה,
נפילה,
איזו מילה נוראה.

החרוזים, והתוכן, רק קצת אולי לעדן את המילים..

@משתדל לחפש

בכתיבה אחד הדברים שהכי עוזרים לכך שהכתיבה תהיה טובה זה לשמור על כך שבכל בית אף מילה (או מילה אחרת מאותו שורש) לא תחזור על עצמה פעמיים.

(חוץ ממתי שזה באותו משקל.

דוגמה:

לא מבין,

לא חושב,

כאב חותך נכנס לי בלב.)

דיי בסוף השיר יש פעמיים את המילה "וואלה" אם אתה תחליף את המילה למילה אחרת באחת מהפעמיים זה יצלצל יותר טוב.

סליחה על הנאום

ותודה על ההקשבה.

ממש אהבתי... כל האמת בפרצוף...

ואללה מדהים!!!!

קראתי את זה בראפ זה יפההה

 ראשונה שאתה מעלה לפורום שירים שלך?

אבל אני מרגיש קצת דפוק להעלות רק שירים כאלה.. אני רוצה להעלות שירים שמחים, שירים עם ''אור'', מחכה שיעלו לי כאלה..

ב"ה

(יש לשיר מנגינה)

חזקה מיהלום, וזוהרת על עולם.

מחזירה את החלום, להתעורר מהסיוט.

חזקה מיהלום, ובוערת על עולם.

מזכירה את החלום, להתעורר מהסיוט.

ירושלים של אורות. ושל חורבן ושל תקומה.

ירושלים של דמעות. ושל חזון וגאולה.

קדושה ותפילות, בין כתלים זועקים,

מחולשה ונפילות, את הבית שוב תקים.

לבנייתה מחדש, בכל יום מחכים.

על שועלים מהלכים, בכל ליל מבכים.

ירושלים של אורות. ושל חורבן ושל תקומה.

ירושלים של דמעות. ושל חזון וגאולה.

חבל שאת נגררת אחריהם,
המורה אומרת,
חבל שאת הולכת איתם,
המורה משתפת,

זה לא מתאים לך,
המורה תגיד,
זה לא הולם אותך,
המורה תסביר,

למה נגררת אחריהם,
היא שוב תשאל,
למה הפרעת איתם,
היא שוב תאמר,

למה תמיד זה ככה,
למה תמיד חושבים שנגררתי,
למה תמיד זה היה הערה עם אנחה
למה תמיד חושבים שהושפעתי,

למה הם חושבים שאין לי רצונות משלי,
למה הם חושבים שאני לא אחרית על עצמי,
למה הם חושבים שאני מושפעת חברתית,

די זה נמאס לי,
יש לי רצונות,
יש לי ירידות,
יש לי אחריות,
יש לי אישיות,

@דימיטרי רובנוב

תקשיבי, ממש אהבתי את השיר! אין לך ממה להתפדח!! זה פשוט רישרון!! תמשיכי!... תכתבי!!

אני עמדתי שם המומה
איך כל זה קרה
הכל נעלם בשניה
הייתי ככה מלהעביר הכל
אבל שוב פעם הכל חזר ובגדול
כואב יותר ומאכזב
שבר לי את הלב
כמה אני יכולה להחזיק מעמד
הרוחות סערות
מאיימות להעיף אותי לעד
אבל אני חזקה
נכון קשה וכואב
וכבר נשבר לי הלב
אבל אני נשארת פה , להראות לכולם
שזה לא נכון כל השמועות והסיפורים
שזה לא נכון מה שאומרים כל האנשים
אני עוד יוכיח לכולם, לכל העולם
אני פה ואני אלחם
עד שהלב שלי יחזור להיות שלם

המילים מבטאות משהו ככ אמיתי ככ נכון... ממש התחברתי... אין לי מילים לתאר כמה הוא יפה

וגם על כל שיר מגיבים מלא אנשים...

לא תמיד שמים לב שהעלו שיר..

כבר שנים שאני פה דומעת,

כבר שנים שבלי חיבה,

אני מוצאת ת'עצמי כאן משתגעת,

מבקשת לי חופשה.

תראה אותי, כל כך לבד,

אני אחת שמאבדת עשתונות.

תבוא תעיר לי המורה,

ללמוד יפה, רצוף, כמעט מיליון שעות.

בכלל, לא צריך בית ספר בעולם.

רוצה כל היום רק חופש במרחב,

עתה אני צריכה רק שקט ברב עם.

מודה אני למנהלת, שעזבה אותי.

ועכשיו כשיש לי חור בגרב,

ועכשיו כשיש חופשה.

אני כבר לא בוכה ומייללת,

מאושרת פה כל כך.

תראה אותי...

יש עוד זמן אני לא משתחררת,

ונשארת עוד ללמוד.

ואתפייט כאן על בגתן ותרש,

כשהכיתה תתחיל לרקוד.

ותראה אותי, כל כך לבד,

אני אחת שמאבדת עשתונות.

תבוא תעיר לי המורה,

ללמוד יפה, רצוף, כמעט מיליון שעות.

בכלל, לא צריך בית ספר בעולם.

רוצה כל היום רק חופש של שינה,

עתה אני צריכה רק שקט ברב עם.

רוצה כל היום רק חופש של שינה.

עתה אני צריכה רק שקט ברב עם.

מודה אני למנהלת, שעזבתי.

אני יודעת שהשיר הזה לא מאה, לא

שירים קודמים שלי:

ללמוד חשבון - פרודיה ל"לבחור נכון" אמיר דדון.

שיר דיכאון - פרוזה וכתיבה חופשית

שיר שאני ממש מתפדחת שאנשים יראו ואין לי מושג למה אני שמה פה: - נוער וגיל ההתבגרות

מזה סיפור. (במקרה הזה לא סיפור אלה שיר.)

אבל זהשיא המצחיקק

ללמוד חשבון - פרודיה ל"לבחור נכון" אמיר דדון.

בול על השיעור חשבון שהיה לנו היום😅🤦‍♀️

רק שלא נשכח כמה שבריריים אנחנו,

כמה קטנים ונואשים.

כמה חיים יכולים להיגדע ברגע,

איך יכולים להימחק אנשים.

נמחקים מבחוץ,

נמחקים מבפנים

נעלמים מעל פני האדמה.

אנשים הולכים, מתפוררים מבחוץ

אנשים נעלמים מהנשמה.

דפיקות לב.

מי זה שדופק שם,

מי זה שכואב

שדואב שמחפש

שרק רוצה לצאת.

מה זה שמזכיר לך

שאת צריכה לעצור, להירגע

לנשום נשימה עמוקה

ולצאת, אפילו לדקה.

מי הוא שמקשיב, שחושב

ששומר הכל 

מחזיק שלא ייפול

ואוהב, וצוחק, וכואב

ודואב, מתאכזב

מסרב שתשכחי

הוא רוצה להזכיר לך,

שהוא כאן, מלבלב.

אהבתי

😍

אורוש! את הכי בעולם! פשוט מקנאה בך, מקנאה ביכולת לפרוח,להוציא, מקנאה בשינוי שעשית עם עצמך,מאוהבת בכתיבה מאוהבת בך! תאחלי לי שאצליח גם לפרוח, לשמוח.

שירוש מאחלת לךך גםם! אוהבת אותך ומתגעגעת😘

לשתף לרגש

להוציא להמציא

איזה מן עולם,

רצוף חיפוש תמידי אחר משהו

שידליק את הנר שכבה,

זכרונות כושלים

לשמחה פשוטה,

שאלות טפשות

שמחפשות את עומק התשובה.

וזה פשוט רחוק ממנו

בני אדם כה מוגבלים

מהמעט שאנחנו יכולים לעשות

נשאר רק - רחמים עצמיים.

זה שיר מהמםם את כזאת עמוקההה

רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי לומר, 
רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי להגיד, 
רוצה שיקשיבו לי למה שיש לי לספר, 
רוצה שיקשיבו לי על מה שיש לי לדבר, 

אבל אני רוצה שרק יקשיבו, 
ושלא יתנו תמיד עצות ,
ושלא יאמרו תמיד חוכמות,
ושלא יגידו תמיד הערות, 

שפשוט יקשיבו לי, 
שיתנו לי לפרוק את הלב, 
שיתנו לי לספר על הכאב, 

שיתנו לי רק לרגע את ההקשבה, 
שיתנו לי את תשומת הלב רק לדקה, 
שפשוט יתנו לי אוזן קשובה,  
בלי עצות והוכחה,

יפה ככ ונוגע! ואמיתי! יש לך כתיבה טובה👍👍

מאוד אהבתי!!

תגידו, יש פה גם משהו שכותב סיפורים ורוצה לשתף? אולי נעשה שרשור נוסף בשביל זה?

או שבתוך השרשור הזה נכניס גם סיפורים?

יודעים מי אני.

רנה שנרב

כמעט בת 17, נגדעה באיבה בעודה מלאת חיים

אילו רק יכולנו להבין מהיא גדלותה של נשמתה

מידות טובות, נדיבות מסירות והשקעה

תמיד לעזרה נחלצת תורמת כמה שרק אפשר

איך אפשר להנציח נשמה כזו?

להפיץ אור ושמחה, לתת לתרום

להבין שאנחנו חלק ממשהוא גדול

רקמה אנושית

ולרקמה מצטרפת תינוקת קטנה

נולדה בלב היגון לשמחה עצומה

מסמלת המשכיות ועוצמה

מצטרפת לרקמה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות