אמא שלי בשלנית ושונאת בלגן, אז אין לי זכרונות מהמטבח איתה. אני לא קפדנית כמוה וממש לא מפחדת מלכלוך ובלגן, והילדים אוהבים לעזור וגם להכין בעצמם. אפילו הפיצית (2.5) מכינה איתי פסטה ואורז. אני שמה את הסיר על הרצפה, היא שופכת את האורז מכוס, מוסיפה מלח, שמן ואז אני את המים החמים. ממש כיף 😁 כולם אופים עוגיות, מערבבים עוגות, קולעים חלות. שני הגדולים כבר משתמשים בסכינים (יסודי), האמצעית תמיד מושחת את העוף והתפוא ברוטב. הבנתן כבר.
לפני כמה חודשים הגדולה (9.5) ביקשה לטגן ביצה. לימדתי אותה, והיא ממש ממששש אוהבת את זה. לפעמים מטגנת לכל המשפחה
אני מקפידה לשאול אם זה לא קשה לה, היא תמיד אומרת שזה ממש כיף.
הערב הילד (7.75) ביקש ללמוד גם. אז היא (!) התעקשה ללמד אותו ובסוף הכין לכולם חביתות לרצונם, והיה ממש מאושר.
עכשיו הגדולה רוצה ללמוד דברים נוספים (חביתה עם בצל ופטרוית, עוגה ועוד). גם הבחור ירצה, ובטוחה שהאמצעית התחרותיות והקנאית שלי (6) תרצה גם היא בקרוב להצטרף לחגיגה.
מצד אחד אני מברכת על זה.
אבל חוששת שזה מוקדם מדי.
אין לי *שום* מקור להשוואה.
בכל הבתים שאני מכירה *רק* ההורים במטבח.
מה אומרות?
זה כיף?
זה נטל?
זו זכות?
לא יודעת מה לחשוב
רק מבהירה שאני אף פעם לא מכריחה, רק מציעה תמיד להצטרף, והם באים ועומדים על דרגש לידי, עד שלאט לאט הם צומחים ולא צריכים אותו כבר....
לפני כמה חודשים הגדולה (9.5) ביקשה לטגן ביצה. לימדתי אותה, והיא ממש ממששש אוהבת את זה. לפעמים מטגנת לכל המשפחה
אני מקפידה לשאול אם זה לא קשה לה, היא תמיד אומרת שזה ממש כיף.הערב הילד (7.75) ביקש ללמוד גם. אז היא (!) התעקשה ללמד אותו ובסוף הכין לכולם חביתות לרצונם, והיה ממש מאושר.
עכשיו הגדולה רוצה ללמוד דברים נוספים (חביתה עם בצל ופטרוית, עוגה ועוד). גם הבחור ירצה, ובטוחה שהאמצעית התחרותיות והקנאית שלי (6) תרצה גם היא בקרוב להצטרף לחגיגה.
מצד אחד אני מברכת על זה.
אבל חוששת שזה מוקדם מדי.
אין לי *שום* מקור להשוואה.
בכל הבתים שאני מכירה *רק* ההורים במטבח.
מה אומרות?
זה כיף?
זה נטל?
זו זכות?
לא יודעת מה לחשוב
רק מבהירה שאני אף פעם לא מכריחה, רק מציעה תמיד להצטרף, והם באים ועומדים על דרגש לידי, עד שלאט לאט הם צומחים ולא צריכים אותו כבר....
