אניאנונימי (פותח)
שונאת להיןת בתפקיד האמא כי אין מי שיעשה את זה.
אני מבוהלת ורוצה שיהיה פה שקט, מקלחת ולצאת לסיבוב בחוץ. זה מבהיל. התחלתי לבכות ומזל שיש מסיכה למרות שהבנות בטרמפ התלחששו ואני קברתי את הפרצוף שלי בתוך החלון אבל אז ראיתי הכל אז השפלתי מבט וכל הדמעות נמרחו על על המסיכה. ואז ראיתי אותה ברחוב ולא הצלחתי לדבר, רק לבכות.
אחרי זה הייתי אצלם. והיה טוב. הלכנו לגן שעשועים וכרגיל המצאנו שאנחנו בתוך ג'ונגל דימיוני מחפשות איך לצאת, ושיחקנו שעות ועשינו תחרות נדנדות ומגלשות והיה כיף.
אבל חזרתי לפה, הבית הפוך וזה לא אשמתו של אף אחד, כי ככה זה שהם הגיעו פתאום כי אותה לקחו באמבולנס והתינוקת בוכה כי היא רוצה אותה וצריך לקלח את כולם, לסדר את הבית כי אין מרצפת אחת לדרוך בה מרוב בלאגן, ולגמור להכין ארוחת ערב. ובסוף שולחים אותי למטה בתואנה שאני מתעצבנת והם יסתדרו בלעדי.
עלאק.
אין בי כח. אני עדיין מבוהלת מידי מהיום הזה
אה, גם דפקו אותנו בבגרות הזאת ממש וזה מתסכל
וחם. חם כל-כך.
אניאנונימי (פותח)אחרונה
רוצה כבר ללכת
ובחוץ יש אוויר.
ואני אלך אליהם. והיא תישן. והבית יהיה שקט. ואני אוכל לשבת שם בשקט של לילה. ולכתוב ולנגן קצת, ולעבור על החומר למתכונת מחר, ולאכול מרק או קורנפלקס עם חלב. או כל דבר שירגיע.
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך