אני מבוהלת ורוצה שיהיה פה שקט, מקלחת ולצאת לסיבוב בחוץ. זה מבהיל. התחלתי לבכות ומזל שיש מסיכה למרות שהבנות בטרמפ התלחששו ואני קברתי את הפרצוף שלי בתוך החלון אבל אז ראיתי הכל אז השפלתי מבט וכל הדמעות נמרחו על על המסיכה. ואז ראיתי אותה ברחוב ולא הצלחתי לדבר, רק לבכות.
אחרי זה הייתי אצלם. והיה טוב. הלכנו לגן שעשועים וכרגיל המצאנו שאנחנו בתוך ג'ונגל דימיוני מחפשות איך לצאת, ושיחקנו שעות ועשינו תחרות נדנדות ומגלשות והיה כיף.
אבל חזרתי לפה, הבית הפוך וזה לא אשמתו של אף אחד, כי ככה זה שהם הגיעו פתאום כי אותה לקחו באמבולנס והתינוקת בוכה כי היא רוצה אותה וצריך לקלח את כולם, לסדר את הבית כי אין מרצפת אחת לדרוך בה מרוב בלאגן, ולגמור להכין ארוחת ערב. ובסוף שולחים אותי למטה בתואנה שאני מתעצבנת והם יסתדרו בלעדי.
עלאק.
אין בי כח. אני עדיין מבוהלת מידי מהיום הזה
אה, גם דפקו אותנו בבגרות הזאת ממש וזה מתסכל
וחם. חם כל-כך.