לכל אחד יש ימי רחמים. ימים שבהם מוחלים לך על הכל, או לא לוקחים את מה שאתה עושה כבד. גם אם תעמוד עירום בחלון ותצעק לעולם, דודה הטובה תצחק ותכניס אותך פנימה. אחר כך יסלחו לך על שעישנת שוט מול השוטרת, היית חתיך מידיי . ועל שירקת ליד שר החינוך, הוא יקרוץ לך כי אתה כל כך מזכיר לו את עצמו.
המורה שלך תגיד למנהלת שאת מקרה אבוד , אחרי שתברחי באמצע היום לעין יעל ותכניסי לפאניקה את כל החברים של אורי. ז"ל. אבל למחרת היא תחבק אותך כי את רק בת 16. ויש לך זמן לאכול את הקקי שלך. עכשיו הוא עדיין בבטן, ומריחים ממך את החלב של אמא, הוא הפך לשמנת, החתולים עטים עלייך בכל הזדמנות, את אוהבת לברוח או להביט בגאוות עלומים ולהציץ בגניבה במראת הכיס , העיניים החומות שלך כל כך זורחות בשמש, והעור שלך חלק וקטיפתי, אז מה אם גנבת את ליבו של אבא של מישהו קטן ועכשיו אין לו בית.
אחר כך אתה גודל והשיער שלך נוטה לברוח מהמצח, והמצח מקווקו, בסדר בקטנה. המשקפיים שלך גדולות מידיי, הלחיים שלך הצטמקו , אתה כבר לא מחייך עם גומה.
ויש לך תואר, וגם כסף שהספקת לצבור, אז אתה לא צריך כלום מאבא, והאוכל של אמא כבר לא חם, כי אתה גר רחוק, מחפש אנשים שיחבקו אותך.
אבל הם מדברים איתך על עצמם, והצרות שלהם מורחות עליך את החנונות שלהן, ולאט לאט אתה קולט שהחבר'ה הטובים- יושבים עם האישה בבית , ועם כמה ילדודס , ואתה רוצה גם.
אתה אותו הילד שנשארת בגיל 20, אבל החברים הכבדים שלך העמיסו עליך כמה טון, ואיכשהו גם הפנים לא כל כך יפות והבטן אוהבת לגלוש אם לא מתחת אותה בחגורת בטן שקנית לאישתך, ודאגת לשאול אותה בפלאפון איזה מידה, כדי שהמוכרת לא תצחק עליך .
ואין לי בכלל אישה, כתה מהרהר תוך כדי חבישת החגורה.
לאט לאט החיים שדמיינת שיהיו לך צוחקים לך בפרצוף.
אחר כך הם לא צוחקים, הם משאירים לך סימנים.
ואתה רדוף רוחות.
אתה כל כך מאוכזב. אתה בסך הכל ילד. ומצפים ממך .
ואיכשהו נגמרו ימי הרחמים שלך, אתה צריך להיות מיקשה אחת זהב. או בטון, עדיף. ואם תתבכיין יסקלו אותך, כי גברים לא מתלוננים ולא בוכים. מה פתאום.
וגם אין לך שום מתיקות, אז שקט. חופר.
בדיוק כמו החמור של שרק. אבל אין לך טיפה מהתעוזה שלו.
וגם את , יום אחד תהיי חייבת להתמסד, אין שום יופי בקמטים.
המורה שלך תגיד למנהלת שאת מקרה אבוד , אחרי שתברחי באמצע היום לעין יעל ותכניסי לפאניקה את כל החברים של אורי. ז"ל. אבל למחרת היא תחבק אותך כי את רק בת 16. ויש לך זמן לאכול את הקקי שלך. עכשיו הוא עדיין בבטן, ומריחים ממך את החלב של אמא, הוא הפך לשמנת, החתולים עטים עלייך בכל הזדמנות, את אוהבת לברוח או להביט בגאוות עלומים ולהציץ בגניבה במראת הכיס , העיניים החומות שלך כל כך זורחות בשמש, והעור שלך חלק וקטיפתי, אז מה אם גנבת את ליבו של אבא של מישהו קטן ועכשיו אין לו בית.
אחר כך אתה גודל והשיער שלך נוטה לברוח מהמצח, והמצח מקווקו, בסדר בקטנה. המשקפיים שלך גדולות מידיי, הלחיים שלך הצטמקו , אתה כבר לא מחייך עם גומה.
ויש לך תואר, וגם כסף שהספקת לצבור, אז אתה לא צריך כלום מאבא, והאוכל של אמא כבר לא חם, כי אתה גר רחוק, מחפש אנשים שיחבקו אותך.
אבל הם מדברים איתך על עצמם, והצרות שלהם מורחות עליך את החנונות שלהן, ולאט לאט אתה קולט שהחבר'ה הטובים- יושבים עם האישה בבית , ועם כמה ילדודס , ואתה רוצה גם.
אתה אותו הילד שנשארת בגיל 20, אבל החברים הכבדים שלך העמיסו עליך כמה טון, ואיכשהו גם הפנים לא כל כך יפות והבטן אוהבת לגלוש אם לא מתחת אותה בחגורת בטן שקנית לאישתך, ודאגת לשאול אותה בפלאפון איזה מידה, כדי שהמוכרת לא תצחק עליך .
ואין לי בכלל אישה, כתה מהרהר תוך כדי חבישת החגורה.
לאט לאט החיים שדמיינת שיהיו לך צוחקים לך בפרצוף.
אחר כך הם לא צוחקים, הם משאירים לך סימנים.
ואתה רדוף רוחות.
אתה כל כך מאוכזב. אתה בסך הכל ילד. ומצפים ממך .
ואיכשהו נגמרו ימי הרחמים שלך, אתה צריך להיות מיקשה אחת זהב. או בטון, עדיף. ואם תתבכיין יסקלו אותך, כי גברים לא מתלוננים ולא בוכים. מה פתאום.
וגם אין לך שום מתיקות, אז שקט. חופר.
בדיוק כמו החמור של שרק. אבל אין לך טיפה מהתעוזה שלו.
וגם את , יום אחד תהיי חייבת להתמסד, אין שום יופי בקמטים.
