וואי, לא בא לי קורונההמקדש השלישי בדרך


הבעיה כשהיא באהפעם הייתי ניקית


בדיוק... אני מפחד שהיא באה עליי... למרות שלא נחספתי לשום דברהמקדש השלישי בדרך

אני נראה לי הבן אדם שהכי מחמיר בהכל...

אבל גם אם היא באה זה לא באמת נורא לאנשים צעיריםפעם הייתי ניקית


לא מפחד למות... אבל לא בא לי בידוד ולהכניס אנשים לבידוד.המקדש השלישי בדרך

חוץ מזה שאני חולה עכשיו וזה לא כיף לי...

זהלא כיף בכלל, ואני מזדהה, אבל בדיוק לכן, לא כדאי להבדקפעם הייתי ניקית


נעעע. זה כבר מחובתנו. לא תעמוד על דם רעךהמקדש השלישי בדרך


אוי מהמחמיריםפעם הייתי ניקית


א. אמרתי את זה בהתחלה. ב. זה בסיסי ביותר.המקדש השלישי בדרך

להדביק אנשים זה אסור בפועל... מי שלא משתף עם זה פעולה ודאי יכול להיות רוצח בסופו של דבר... 

🤷‍♀️פעם הייתי ניקיתאחרונה


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך