ששברנו את השיא החדש, והעולם כל כך השתגע שאין ספק שמשיח קרוב מאי פעם. כל כך כואב, שציפיתי לפתח איזושהי אדישות. אבל לא. כל פעם זה מגיע לשיא חדש.
חשבתי להסתכל על זה מלמעלה, על התמונה הרחבה. לכאוב ולהתפלל, אבל עם כל הכאב להיות במבט של מעוף הציפור, מתוך אמונה ושלווה שהדברים האלו יישתנו בקרוב. אבל עכשיו אני שם, כל כך בתוך הסיטואציה, שלא יכולה כרגע להירגע ולהסתכל עליה מבחוץ.
לא מסוגלת יותר לשתוק. אני מאוכזבת וכאובה, שמול עינינו הדברים האלה קורים! ואיך נפעל? מה נעשה??
המדינה מזרימה כסף למחבלים. ביטלו את חוק ההסדרה. בג"ץ? דמעות!!
הלב שלי נקרע למול אותם אנשים מבוגרים שמאבדים את פרנסתם ונלחמים על כל הכנסה קטנה ופיסת אוכל. אין לי ספק שהנסיון שלהם מלמעלה בא לזכך אותם ולומר להם שהם מסוגלים לעמוד בזה. אבל כואב לי ומכעיס אותי כל כך שממשלה שאמורה לדאוג לתושבים שלה מתנהגת כך. ועוד כעם ישראל, שהרחמים והחמלה טבועים בו, יותר מכולם אנו אמורים להראות את החמלה הזאת.
ואיפה? ולמה דיבורים כל כך רבים על כסף?
למה ההתנהגות הזאת??
אני כבר כותבת בדמעות..
ובבקשה אל תאמרו לי לנסות לראות כמה טוב יש. כמה הגאולה כאן. כי אני רואה אותה יום יום, והלב שלי מתפוצץ מאושר, ובאמת ב"ה יש הרבה על מה להודות, חסדים אינסוף
ואני יודעת שבסוף יתקיים "השיבה שופטנו כבראשונה".
אני מתפללת על זה ומחכה לזה! וכן, בסוף תהיה פה גאולה שלמה. בסוף כולם יישתחוו ויכרעו ויגלו את כבוד מלכותו !!!
אבל עכשיו?
כל כך כואב לראות את זה!!! וזה פשוט כמו לצרוח על קיר!!!


