בדרך כלל כשמתחילים לקרוא את הטקסטים שאליהם מפנים אז מגלים ישר את הכזב שבדבר. אותו דבר היה עם הבני יששכר. שום דבר בטקסט שם לא מדבר על המלחמה הנוכחית.

אני מניח שגם הודעת הספאם הזו שלך היא מאותו סוג.. "תעבירו את ההודעה הזו ל5 אנשים ויפקוד אתכם מזל טוג... או שתמותו בשעה 5".

בקיצור, בוא נתחיל מזה שתצרפי הפניה למקור המדויק.

היאך ייתכן הדבר שהינך כה מלא עוצמה?

הגד נא לנו, מאיכן הגעת הלום, האם מכוכבי מרום?

נקדימון, הנך מהווה סיכון משמעותי לפובליקום שלנו.

את מתכוונת לדברים שאמר הרב לניאדו על מיצרי הורמוז או שמדובר בעניין אחר ששמעת עליו?

אבל בטוח שתהנה לקרוא את החומר הזה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2606599&forum_id=19861

לא הבנתי כל כך מה אני אמורה לקרוא שם.. זה עומס מלל עבורי.

בכל מקרה, @נחלת ראיתי שפתחת שרשור זהה בצמ''ע ושם העלית את מה ששאלתי לגביו.

מגיבה כבר כאן:

כמו שהזכרת שם, הספר שבו מוזכרים מיצרי הורמוז הוא ''כלי פז'', ושולחת קישור למקור בספר עצמו כמו שמצאתי:  https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45472&st=&pgnum=286

הציטוט שהבאת מופיע באמצע העמודה השמאלית, בארבע שורות לפני הפסקה שפותחת במילה 'וירדו'.

שם לא מוזכר מתי זה יקרה, רק שאולי דרך המקום הזה תעבור המלחמה של אחרית הימים.

לגבי מה שאמרת ''יש דעות שאומרות ..." לגבי השנה, אשמח לדעת היכן שמעת או ראית.

לגבי התקופה בה אמור המשיח להופיע (תש....), שמעתי בשיעור מהרב

שייחס זאת, אם אני לא טועה, לרב אלימלך מליז'נסק (צריכה להקשיב

שוב, מקווה שלא טועה) שענה ליהודי שקיים פדיון שבויים וביקש

מהרב לגלות לו מתי יגיע מר.

היות ואנו קצת ליטאים (עם עניין בחסידות), אני, כדרך ליטאים

המכבדים את עצמם, קצת קשה לי עם סיפורים כאלה; אבל בהחלט

יכול להיות שכך קרה וכך הוא ענה.

את מה שהבאתי שמעתי מהרב ברוך רוזנבלום שליט"א

(שציטט מספרו של הרב לניאדו, ).

אותו ציטוט שמעתי מהרב פוקס שסיפר

גם על הרב אלימלך.

למי שמעוניין בשיעור חכם, רגיש,

נוגע בנקודות אמיתיות בנפש,

במידות, בהתמודדיות, ממליצה

מאוד להקשיב לרב פנגר.

קול חי - חמישי בלילה.  בין שתים עשרה

לשתיים.

מיוחד

אני מאוד ממליצה להקשיב לרב פנגר

רדיו קול חי, יום חמישי בלילה, 12-002

הוא כל כך עמוק ורגיש וחכם, ומדבר

בדיוק על הדברים המטרידים כל

אחד, אני משערת.

הוא מדבר כביכול בקלילות

אבל זה רק על פני השטח;

לא תמיד מקשיבה כי זה

מאוד מאוחר. חושבת שאפשר

לשמוע אותו שוב. אולי באתר

"אמס" של קול חי. מרתק, מאלף,

נוגע בנקודות בנפש, במידות

בהתמודדויות, בנפילות, בקימות.....

נפלא.

בציטוט שם מדובר על מקום שנמצא בגבולות בין פרס לאשור לאדום, והוא בוצרה והוא הורמוז.

הבעיה מתחילה ברגע שלוקחים מפה וממקמים את הגאוגרפיה. ארץ אדום נמצאת בדרום ירדן, במקביל לנגב הישראלי - מרחק של כמעט 2000 קילומטרים מאיראן. ארץ אשור גם בשיא תפארתה לא הגיעה עד דרום איראן, אלא עד מערב איראן מבלי להתפרס לתוך המדינה. כלומר הצירוף פרס-אשור-הורמוז הוא ממש כמו הצירוף מצרים-רוסיה-הודו. בעולם שלנו הם לא נפגשים.

זה משאיר שתי אופציות בלבד ביחס לדברי ה"כלי פז" ואנחנו כבני תורה ננקוט בגישה השנייה: אין לנו מושג מה הוא התכוון, ומשמעות השמות שהוא השתמש בהם אינם זהים לשמות המקומות שאנחנו מכירים היום.

ושוב, כמו שאמרנו מההתחלה, אלה "תגליות" ספאם. בכל מלחמה ובכל מבצע מישהו מגיע עם איזה ציטוט שהוצא מהקשרו או שלא נלמד כל צרכו ועושה מזה טראפיק באינטרנט. לדעתי, אגב, זה אך ורק חילול השם - בוודאי אם דבר כזה נחשף לחילוני. מה יחשבו? שהחרדים והדתיים הם קבוצה של מפגרים. ולא היא, אבל שטויות כאלה מוציאות שם רע.

בכתובים האלה יש אופטימיות ישנה תקווה. ישנה כמיהה . לגאולה. איפה יש כזה דבר ליהודי חילוני שאינו מאמין

בכל הקשור ליהדות. ליהדותו?

אז מי מפגר פה בעצם?  חושבת שבקלות אפשר גם להוכיח להם את בערותם. ובורותם.

היום אפשר לקצר ולנתח כל דבר בקלות.

בכל מקרה, זה מאמר שמנתח הרבה נתונים ולטענתו מלחמת גוג ומגוג תהיה איפדהו באיראן (כמדומני באזור יותר מזרחי ממיצרי הורמוז, אבל יתכן שיש שם כבר היום מלחמה).

מבחינתי אין כמעט ערך לדבריו של ר' שלמה לניאדו וגם לא למאמר הזה, מהסיבה הפשוטה שלא כל הערכה כללית הופכת לאמיתות, וגם יכולות להיות עוד 100 מלחמות שהיו ושתהיינה באזורים האלה. ככלל, הכי טוב לא לחשב קיצים וזהו...

לפני כן הוא אומר דבר מה כמו: ברצות השם, אם השם יחליט.....

נו, חייבים לכמוה למשיח. אז מה, לשכוח, להתייאש ולהמשיך את שגרת

החיים שלנו ללא ציפיה לגאולה? כל יום. היום.

ומרוב ציפיות שטחיות ולא כל כך  משמעותיות, לכסות את הכמיהה הכי חשובה?!

לצערינו, בתקופות קשות צפויות כל מיני נבואות מעניינות על כמה שהמשיח קרוב.

זה קרה בתקופות קשות פי כמה מהיום, כמו תקופת גירוש ספרד (שגרמה לאברבנאל לכתוב את ספרו "ישועות משיחו"; ובדיעבד תקופה זו הייתה מהמניעים של פרשת שבתאי צבי), או גזירות ת"ח ות"ט (מציע לכולם להנות מדבריו המגניבים של רבי העשיל מקראקוב, בספרו "חנוכת התורה", תחילת פרשת אחרי מות). גם התקופה הערבית הובילה כל מיני חישובי קיצים, כמו רהי יצחק אלפייה שחיבר ספר שלם שמסקנתו שהמשיח יבוא בתש"ח!!!

אבל באמת של הדברים, זו בדיוק הבעייתיות של חישובי קיצים, שבמקום לזהות כוחות פנימיים ולהתמודד עם האתגרים, פונים לה' שיפתור לנו את הבעיות. אם המטרה הייתה שה' יפתור לנו את הבעיות, סביר שהוא לא היה בורא מנגנון מטופש כזה או שלפחות הוא לא היה מביא לנו בעיות (וכל הרבנים האלה בחישבו קיצים, ידעו את זה מצוין...).

בקיצור זה כנראה יותר עמוק, ובכלל תפקידינו לעשות את החלק שלנו בתורה ולא להתערב לה' בענייניו (כחרדית כדאי שתכירי אגרת של הרש"ר הירש לרב קאלישר, שהוא כותב לו נגד הרעיון של "דרישת ציון" וכו', שאין מתפקידינו לקרב את הגאולה ולהכין דרך למשיח, אלא רק לתקן את מעשינו וכו וכו).

אבל תמיד , עם כל העבודה הפנימית, צריכה להיות האמונה בגאולה. התקווה שהמשיח

בא יבוא. שכל המלחמות, ההתמודדויות, הנפילות והקימות - תבואנה על פתרונן,

ייושבו כל הסתירות, התמיהות, הכאבים......אי פעם. בקרוב. 

וזו לא אמונה של פתיים, זו אמת.

הרי צריך להיות סוף לכל הבאלאגן המדיני, חברתי, קיומי.....אולי זו הכוונה

שאף על פי.......עם כל זה, אחכה לו.  היום. כלומר, לכל יום ובכל יום חייבת

האמונה והתקווה הזו להיות לנגד עינינו. לחכות לו. באמת.

והרי הוא צריך להגיע אי פעם. באמת. זו לא פאטה מורגנה, נכון?

ויש לנו גם מקורות לכך. לא בטוח שבתקופה הזו שייך כבר "תיפח

רוחם..." נדמה לי ששמעתי שלפני בואו, כבר אפשר יהיה לחשב את הקץ.

זה הכל תהליך. אולי זה כבר סוף התהליך? הבה נחכה. נראה מה

יקרה ומי יאמר: אמרתי לך!

שממש לא אכפת לי שיגיגו לי "אמרתי לך".

אני מבצע את תפקידי ויודע שיבוא המשיח יום אחד. האמונה במשיח לדעתי, היא יותר מסר מרגיע (ומחייב) של "לא עליך המלאכה לגמור". אתה תעשה את שלך, והמשיח יתקן הכל בזמן שלא ממש צפוי וקשור אליך.

ככה אני רואה את זה.

דבר ראשון, הניסיונות לזהות זמנים, אנשים ופעולות הקשורות למשיח, זה לא כדאי ולא חכם ואת זה ניתן ללמוד מהרבה מדיי אירועים בהיסטוריה. אם תרצי על קצה המזלג, תקשיבי לפרק המרתק הזה בפודקסט "קדמה":

פרק 9 • משיחי שקר

לגבי ההסבר של הדברים עצמם, אנסה לכתוב כאן את הדברים, כמו שאני רואה אותם. זה כמובן לא מחייב אבל ככה דעתי הענייה.

ככלל אני מזהה ארבע גישות מקובלות, החל מהימנעות מכוונת וכלה בפעילות אקטיבית:

1. ההימנעות הקיצונית ביותר היא תפיסת סאטמר. בספר ויואל משה נעשה ניסיון להסביר שאסור לעשות שום פעולה שעלולה לקרב את הגאולה. הוא מסתמך כצפוי, על השבועה שלא ידחקו את הקץ (נניח שסו הגרסא וזה הפירוש האולטימטיבי).

זו גישה מאוד בעייתית והוא בעצמו דן בסיפור שרבי יהודה הנשיא ניסה לקבץ את חייא ובניו כדי להביא את הגאולה שלא בזמנה. (יש עוד הרבה בעיות בגישה הזו, גם הרמב"ן בפירושו לישכיל עבדי כותב שיאשים (המשיח?) את ישראל על כך שלא פעלו מספיק להביא אותו - לא זוכר את הניסוח המדויק). הבעיה הכי גדולה שגם הויואל משה עצמו תקוע איתה קצת, זה שאין באמת הגדרה מה הפער בין להגיד "ולירושלים עירך" ובין לדחוק את הקץ.

2. גישת הרש"ר הירש במכתב לרב קלישר (המכתב מופיע בספר שנקרא "שמש מרפא" או משהו כזה). הוא טוען שתפקיד האדם הוא לבצע את המוטל עליו ולתקן את עצמו, ואין מקום לעיסוק בדברים שמעבר לאחריותו. יש (שם) מכתב שהרשר הירש כותב לרב אחר, על הרב קלישר, כך: "ומה שבעיניו מצוה, בעיניי היא עברה לא מעט" (זו בערך הלשון, הספר לא לפניי).

כאן אין בעיה בפעולות שהתוצאה שלהן היא קירוב הגאולה, אבל מבחינתו אין כל מקום וזמן ותועלת בלנסות לקשר ולשייך בין פעולות לתוצאות.

3. הרב קלישר נוקט בתפיסה של פעולה אקטיבית. בדומה לרב קלישר היו כל מיני פעולות אקטיביות, כמו חייא ובניו שציינתי קודם (זה במסכת בבא מציעא אזור דף פד), ומעשה רבי יוסף דילריינא, שיש עליו הרבה ביקורת אבל על נושאים אחרים (בשערי קדושה כתוב על זה משהו, וגם על רבי שלמה מולכו הי"ד). לא על האקטיביות בקירוב הגאולה.

כאן מדובר במשיחיזם טהור, שעושה פעולה שתביא את הגאולה בקצב כלשהו. נראה שהרבה רבנים ראו את זה כלגיטימי או כמטרה בפני עצמה. מצד שני, ברור שבדרגת המשיחיזם הזה, הפעולות יכולות גם להיכשל (כמו שקרה בכל האירועים הנ"ל) והחיים יחזרו למסלולם הקודם והכל בסדר.

4. הקיצוניות של חישוב קיצים, שקובע את הגאולה לפי אדם ולו"ז מסוים, זה יותר דומה לרבי דוד הנגיד ששלח לאיזה קהילה את "נבואת הילד" מתוך רצון להגיד להם שהגאולה עוד מעט תגיע. או האברבנאל שכתב את "ישועות משיחו" אחרי גירוש ספרד ופורטוגל. ועוד.

בראייה היסטורית, זה בעייתי יותר. כי עובדתית, המשיח לא הגיע בתאריך של נבואת הילד ולא של ישועות משיחו ולא של רבי יצחק עלפייה. ואז לכי תסבירי לציבור שכל התאולוגיה שלך מוטעת. זה שונה מאדם שאומר "ניסיתי להביא את הגאולה, לא הצלחתי, הכל טוב". כאן הבן אדם אומר "למדתי והגעתי למסקנה מסוימת ואני פועל על פיה, ועכשיו מתגלה שטעיתי" - מאוד מסובך להחזיר את הגלגל מסיפור כזה.

צריך להתפלל על הגאולה, כמו שחז"ל תיקנו לנו בתפילה. גם על צמיחת מלכות בית דוד. פשוט שכשמדברים על צמיחה, מדברים על תהליך.

צריך גם לפעול. בגמרא בשבת כתוב שבדין שואלים את האדם אם ציפה לישועה, רש"י מסביר שהכוונה אם ציפה לדברי הנביאים.

צופה קודם כל מחפש במה הוא יכול לפעול. בנביאים כתוב שאנחנו צריכים לפעול, צריכים לעלות לארץ ליישב אותה.

אולי בגלל שאנו מאבדים סבלנות - גם מונע ממנו להגיע?

אולי צריך להמתין לו ברעננות צלולה, כל יום?

ולבקש מהשם?

אולי?

הרעיון המשיחי ביהדות התפתח בהדרגה (כהן בתורה, סתם מלך בספר שופטים, מלך טוב כולל גוי כמו כורש, דמות פלאית משולשת בית דוד בנביאים ובגמרא), ולא אתפלא אם המשיח לא יבוא לעולם. וגם פיית השיניים לא.

הוא יבוא גם יבוא! אין ספק בכלל.

אני לא יודע מאיפה הבאת את הקביעה הזו, אבל זה בטוח לא מהתורה

אלא לחכות חכיה מעשית, פשוט לעשות -

*לקבץ נדחי ישראל, אנחנו עושים, צריך להתאמץ יותר.

*להלחם מלחמות ד' - אנחנו עושים, כנ"ל.

*להחזיר משפטי התורה - עושים, לא מספיק, צריך יותר.

*לבנות המקדש - יש צעדים בכיוון הן בלימוד והן במעשה. כם, יש מורכבות הלכתית, שכנראה צריך עוד התעלות עד שיהיה בית דין מקובל על כל ישראל ורוח הקודש שנצרכת.

ככל שהדברים יתקדמו, גם תתגלה הדמות המובילה שתנהיג את חתימת המהלך.

אבל לחכות זה לא = לפעול.  זה לא סותר, אבל זה שני דברים שונים, אני חושבת.

מרגישה שלא כמו קודם, כשמתפללים על צייפיות, רצונות, בקשות, שונים

עכשיו, הדברים האלה (חשובים מאוד ככל שיהיו) איכשהו מתגמדים קצת

לנוכח תפילה גדולה יותר, כללית יותר - שיבוא משיח. שתהיה סוף סוף

גאולה. כאילו התפילות הפרטיות נבלעות בתפילה הגדולה הזו.

אנחנו עמוק, עמוק בקץ המגולה.

קיבוץ נדחי ישראל, תחיית הארץ שהיתה שממה, חזרת שלטון ישראל, תורה חוזרת בגדול ועם ישראל בתהליך התחזקות רוחנית. הכל כנגד כל תהליך הסטורי רגיל ובדיוק כמו שהנביאים ניבאו.

אנחנו בתוך לופ: עוד שיבת ציון, עוד חטאים, עוד מלחמות, חורבן וגלות

יש קצה ברור והנביאים הציגו אותו יפה מאוד.

יש ספירלה עם כמה מחזורים, וזהו. זה לא אינסופי.

וכשבפועל לא רק שמתגשמות נבואות אלא גם עם ישראל מתעלה קרוב, או אפילו מעבר, לתור הזהב אז זה מחזק את היסוד להניח שאנחנו בתהליך גאולי.

הנביאים תיארו קצה גאולי. האם נראה אותו בימינו? לא יודע, אבל יש יסוד מבוסס להניח שגלות נוספת לא תהיה אלא התהליך יימשך עד סופו. ולא אכפת לי שסופו יהיה גם בעוד 100 שנה. אף אחד לא הבטיח שהגאולה מתרחשת ברגע אחד.

אבל איך קשורה אוטונומיה יהודית פוליטית (אם אפשר להתבטא כך) לביאת משיח שאמור לגאול גם את כל העולם

ואז להראות לכולם בבירור את אמת השם שאין עוד מלבדו?

שלפני המשיח תהיה אוטונומיה יהודית?

יתכן שאני טועה, ככה זכור לי.

(כדאי להכיר את הספר "דרישת ציון", הוא מאוד מנומק ומעניין).

ההבדל בין גלות לגאולה תלוי בשלושה פרמטרים:

*עם מחוץ לארצו - עם בארצו

*עם מפוזר - עם מקובץ

*עם שנשלט על ידי אחרים - עם ששולט על עצמו.

הדברים כל כך פשוטים, שאין צריך ראיה, אבל מי שמעקש הדברים מופיעים בפרק א' של ספר נצח ישראל למהר"ל.

כמובן יש עוד מדרגות על מדרגות של הגילויים הרוחניים של עם ישראל והשליחות להביא את דבר ד' לכל העולם, אבל כל זה על גבי הדברים הפשוטים. כשהרמב"ם רוצה להוכיח שהכופר במשיח כופר לא רק בשאר הנביאים אלא אף בתורת משה - מביא את הפסוקים מפרשת ניצבים על קיבוץ גלויות. ממילא אנחנו שנמצאים עמוק בתהליך קיבוץ הגלויות, נמצאים עמוק בתוך התהליך המשיחי, גם אם מלך המשיח שמשלים את כל המשימות עוד לא התגלה.

מילא חוזי עתידות ורואי נסתרות (כמו שמואל שאמר לשאול שהאתונות נמצאו). אלא שלא מעט נבואות על אחרית הימים נשמעות כמו ניר בן ארצי על סטרואידים:
קטגוריה:זכריה יד ד – ויקיטקסט

הנביאים לא תניד נחשבו אנשים שפויים ויש לזה כמה הדים בתנ"ך. השטלה היא אם כוונתך שבגלל זה אתה לא מאמין בהם.

אם כוונתך שאתה אמנם מאמין, אך לא רואה את הנבואות מתגשמות. אל תשכח שלא בהכרח שכל הנבואות עקרו, אלא מה שרלוונטי ומתאים לפונקציה של ביאת המשיח בעת שתחפץ. כבר עמדו חזל על הסתירות והבעייתיות בתיאור הגאולה, וכתבו בין היתר: "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיב (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור. זכו - עם ענני שמיא; לא זכו - עני רוכב על חמור".

לגבי מי רב ומי לא רב, זה לא מענייני. אני לא מדרג אף אחד והלוואי שלועלם לא ידרגו אותי. לפי תפיסתי, ככל שדשים מי ראוי להיות רב ומי תלמיד חכם אמיתי וכו', רק מאמיסים את התורה על לומדיה.

אבל העובדה שיש נוכלים - אינה פוסלת את העובדה שהיו נביאי אמת שהקב"ה שלח לנו.

"הוריד בן גוריון את ראשו ואמר: נצחוני בני"

אז ההוה אמינא שהגאולה לא מובטחת

השיטה של רבי יהושע היא שבין כה וכה תהיה גאולה וזה לא תלוי בתשובה

קודם כל - בסוף המו"מ ר' אליעזר שתק ושתיקה כהודאה, גם בבלי וגם בירושלמי.

יש לעיין באריכות כיצד כל אחד מסביר את ראיות השני (כתבתי על זה, אולי יום אחד אוציא לאור), אבל בפסוקים בדניאל אי אפשר להסביר אחרת משיש קץ אחרון מוכרח (לענ"ד גם בנבואת יחזקאל ל"ו-ל"ז  אי אפשר להסביר אחרת, אבל את הפסוקים הללו לא למדו בסוגיא).

בנוסף בירושלמי התשובה "הקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן ועושים תשובה ונגאלים", היא תשובת ר' אליעזר. כלומר, אין בכלל הו"א שלא תהיה גאולה, כל המחלוקת היא אם צריך תשובה בשביל גאולה, או שהיא יכולה להיות אח"כ.

במרגליות הים טוען שגם בבלי, זאת הגרסא הנכונה. כלומר לא לגרוס בבריתא הראשונה "אלא", שמשמעותו שזו דעת ר' יהושע, אלא לגרוס "א"ל", כלומר זו תשובת ר' אליעזר כמו בירושלמי.

דווקא אני מוצא המון רגילות בתהליך הזה.

בדיוק כמו שהנביאים ניבאו? פעם אחרונה שבדקתי הם מדברים על אדם שמחזיר אותנו לארץ.

חזרת שלטון ישראל? אממ יותר לכיוון ממשלה כלשהי אבל זה לא שחזרה מלכות ב"ד שאליה אנחנו מייחלים. מה גם "שהשלטון הזה" ממש לא שולט בכוחות עצמו אלא נשען על מדינית זרות. קצת קשה לכנות את זה עצמאות האה?

"תורה חוזרת ובגדול" הממפ, לפני פחות מ200 שנה כל קהילות ישראל שמרו תורה. היום חצי מהעם שאתה אומר שחזר לתורה לא יודע מה זה קריאת שמע

לסיכום מה יש לנו כאן? כמה סימנים טובים ללא ספק. וזהו. 

גם בזכריה, המלך מופיע אח"כ. הפסוקים שגם מוזכרים בחז"ל כקץ מגולה, מדברים על כך שכשאנחנו מתעצלים מבניין המקדש (למרות שהיו נתונים תחת שלטון זר!) ליוצא ולבא אין שלום וכשיתאמצו לבנות, הארץ והשמים יענו להם.

שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

זה פשט הגמרא אני באמת לא רואה טעם להמציא כל־מיני "סברות עומק" שנוגדות את המהלך המפורש של הדברים. הגמרא נכתבה כדי שילמדו אותה ויקיימו אותה לא כדי שיסיקו מסקנות שהן בדיוק ההיפך ממה שכתוב.

שהיא.

וגם המדרש נכתב כדי שילמדו אותו כמו שהוא, אלה התעתיקים של הדיונים שהיו בבית המדרש והדרשות שהאמוראים מסרו ככתבם וכלשונם. אפשר לחפש כל־מיני התחכמויות אבל בסופו־של־דבר אם הכרעת הגמרא וכל הראשונים וכל האחרונים היא באופן מסוים אז זאת נקודת המוצא והתשתית לכל השקפה.

אפשר להתעמק מה בדיוק הסברא של הדעות שנדחו מצד דרוש וקבל שכר. או מצד זה שנותנים כבוד גם לדעות שנדחו גם אם אינן נוגעות למעשה. הסבא מסלבודקה אומר שהוה אמינא ומסקנה זה כמו ברא עולמות והחריבן, שכמו שהעולם שלנו יכול לעמוד רק על תלם של העולמות שנחרבו כך האמת הצרופה מקבלת את כח ההעמדה שלה רק מההוה אמינות שקדמו לה או משהו כזה.

בגמרא - נאמרה דעה כזאת.

אך אחר כך הוכרעה ההלכה שלא כדבריו, אלא האומר כך - נחשב לכופר!

בפשטות הדעה הזו מוגדרת ככפירה (בשוגג).

ראה ספר העיקרים מאמר א פרק א

אתה טוען שיש בימינו מי שנותן לגיטימציה לדעה הזאת, אשמח אם תביא מקור.

והתגובות המזלזלות שלך - לא גורמות למישהו כאן לכבד אותך...

אם אתה ככ מעוניין תבדוק מה הרב שרקי אומר בעניין

בגדול היהדות האורתודוקסית באופן כללי קיבלה על עצמה 13 עיקרי אמונה של הרמבם כאשר העיקר ה12 הוא האמונה בביאת המשיח.

וגם אני כתבתי כך בהודעה אחרת כאן.

אבל כן יש לסייג, שאנחנו די מקבלים את 13 עיקרים כאקסיומות. יתכן שיש בהם שינוי לפי הדור וכדו' (עובדתית, היו כמה מוני עיקרים לפני הרמב"ם, שהסתפקו בפחות מ13. וכי לפני הרמב"ם הגדרת כופר הייתה שונה?!)

למשל האריז"ל

וגם מעצם הרעיון של הגדרת כופר כמי שאינו מאמין בעיקר מסוים הרש"ר הירש כתב על זה באגרות צפון ובעוד מקומות

או מכיוון אחד שאפשר שגם מי שכופר בקוצו של יו"ד נקרא כופר ולאו דווקא מ־13 עיקרים

או מכיוון אחר שמי שלא מאמין בעיקר מסוים יכול להיות שהוא חוטא או מבולבל או טעה בלימודו אבל לא בהכרח יצא מכלל ישראל עכשיו

אגב לגבי האריזל, עד כמה שזכור לי - באופן אירוני, זו בדיוק הייתה הראיה של הרב יחיא קפאח שהקבלה מבוססת על כפירה

אין להם משיח. לישראל.

הרעיון הוא שעם ישראל מהווה בפני עצמו את הופעת משיח בעולם

זה לא דעה מופרכת, ותכלס, עד עכשיו זה המציאות

וחוץ מזה ידוע שהרבי שליט"א הוא המשיח כך שהטענה מופרכת מיסודה.

חחחחחח 

2 דעות בעניין או שרב הילל לא היה חבדני"ק 

או שהרבי באמת זצ"ל 

לפי ר' הלל

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל

דיי בטוח שדב הילל ידע תנך ולמרות זאת אמר את מה שאמר

כל הרעיון זה שהוא לא הביא בחשבון את הפסוק הזה אחרת רב יוסף לא היה אומר שרי ליה מריה וזה לא היה מהלך הסוגיה

גם זה "אמר רב יוסף" זה לא "רב יוסף אמר" שהוא חולק אלא מעיר

איך בדיוק הנה מלכך בא עני ורוכב על חמור זה הקב"ה (אלא־אם־כן סבירא לן כהנוצרים) 

ע' מהרש"א שם מהלך הגמרא נסוב על זה שאישתמיט מיניה (ויש תקדים לזה בגמ')

דיברה תורה בלשון בני אדם

אתה חיי בסרט אם אתה חושב שאמוראים שוכחים פסוקים

הגמרא פשוט מסודרת ככה כדי להנגיש רעיון כי אין דרך אחרת

לא קראתי לדברים שלך שטויות או לך חי בסרט גם אם איני מסכים לדבריך.

לגבי דיברה תורה בלשון בני אדם OK אבל זה לא מסביר את הפסוק. מה בדיוק לשון בני־אדם בלקרוא לקב"ה עני רוכב על חמור אם זה פירוש הפסוק?

לגבי זה שייתכן שאמורא ישכח דבר מסוים לא סתם אמרתי שיש לזה תקדים.

נדיר מאוד בש"ס אבל קיים.

גם מה ראתה הגמרא לדחות כל־כך בתוקף את דברי ר' הלל? מה הבעיה לתרץ את הפסוק אם זה כזה פשוט ומובן (או נכון יותר: למה להקשות ממנו מלכתחילה?)

במסכת זבחים "אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין מקרא הוא בידינו ושכחנוהו."

והגמרא הנודעת במועד קטן "זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה דברי דוד האחרונים א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א"ל מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא." (ונראה לי יש לזה עוד מקבילה איפשהו)

ויד מלאכי כללי התלמוד כלל לא "אישתמיטתיה לרבי פלוני הא דאמר רבי פלוני דאמרינן בכולי תלמודא הוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר שבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט."

דיברה תורה בלשון בני אדם התכוונתי לגמרא לא לפסוקים.

לא מבין מה ככ קשה ברגע שמבינים את הפירוש של המימרא של רב הילל הכל מתבהר פשוט תתייחס למשיח כקבוצה כללית ולא כאדם יחידי זה הכל. גם הגר"א בקול התור והרבה אחרים התייחסו לרעיון הזה.

אתה זה שטענת על התחלה שאני ממציא רעיונות בעוד שבתכלס הבאתי מקורות ואתה רק הדגמת את בורותך בנושא

שבת שלום 

מעולם לא נתקלתי במובן הזה וגם לא מבין מה הוא אומר ביחס לסוגיה.

בין אם מבינים את המשיח כקב"ה ובין אם מבינים אותו כקבוצה כללית, אין שום פשר לפסוק "הנה מלכך בא".

אם זה הקב"ה אז מה הכוונה עני ורוכב על חמור. ומהפסוק הבא "והכרתי רכב מאפרים [...] ודבר שלום לגוים" לאו רישא סיפא הקב"ה בגוף ראשון והמשיח בגוף שלישי.

אם הכוונה היא שעם ישראל הוא המשיח אז מה זה "גילי מאוד בת ציון כי הנה מלכך בא". עם ישראל יהיה המלך של עם ישראל?

ואם באיזו דרך פלאית ניתן לתרץ את הפסוק אז מה הקושיה של רב יוסף שהוא עוד אומר בכזאת נחרצות "שרי ליה מריה"?

הטענה שטענת במקור היא שזאת דעה לא מופרכת ושהיא רק בגדר דברים שאינם נשמעים אבל לא בלתי־נכונה

בניגוד למהלך המובהק של הגמרא.

בכל־מקרה לא יודע מה כל־כך בורות בלא להכיר פרשנות אזוטרית למדי שנמצאת בספר מסוים ולא מוזכרת בפרשני התלמוד ראשונים או אחרונים או בספרים הקלאסיים.

גם לא יודע מאיפה למדת אוצר המילים הנפלא של בורות חי בסרט ושטויות מקווה רק שאתה לא מדבר ככה לאנשים במציאות.

את הכלל שיש מצבים שבהם אישתמטתיה לא אני המצאתי

כל הסוגיה בנויה על זה שר' הלל לא לקח בחשבון את הפסוק זאת הסוגיה של הגמרא

ואם ר' הלל ידע את הפסוק אז מה רב יוסף רוצה ממנו

אולי גם רש"י ויד רמ"ה "חיים בסרט" כי הוא פירש את הסוגיה לפי הפשט שלה? אני באמת לא מבין מה אתה רוצה.

שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

אמר רב יוסף שרא ליה מריה לר' הילל יהי רצון שימחול לו אדוניו לר' הילל על עון זה שאמר דברים אשר לא כן ויש לפרש שרא ליה מריה כביכול כבר התיר לו אדוניו לר' הילל שמפקיר את עצמו לומר דברים אשר לא כן

וסליחה אם פגעתי בלהט ההתנסחות שלי זה נושא שהוא דיי רגיש אצלי מסתבר

עוד חרטטן בשקל ועשרים, שמוכר לוקשים להמונים ומצליח בסופו של יום לשרוף שנים וחצי מנדטים לימין.

תגידו, מי מממן את החרטטן הזה, וממה הוא מתפרנס ביום יום.

איפה הנהגת הציונות הדתית שתקרא לכל המשוגעים ותומכיהם די בכל אתר ואתר, לרדת מהעץ ומהגג.

תקרא למנהיגיך להוריד את אחוז החסימה (אן לפחות לאפשר הסכמי עודפים גם מצד מפלגה שלא עוברת).

2.5 מנדטים (בערך מה שגם סמוטריץ' כנראה יקבל), אלו לפחות 100 אלף איש שזכאים לדעה משלהם.

לא נוריד את אחוז החסימה.

לחילופין אני מציע לבטל את אחוז החסימה ולאפשר לכל אזרל סמדינת ישראל מבן חודש ומעלה להיות חבר כנסת.

אלא כל אדם בוגר.

במציאות של מליונים אי אפשר להתנהל כך (למרות שעל נושאים מהותיים ראוי שיהיה משאל עם) ולכן בוחרים נציגים במספר מוגבל וממילא 'תג המחיר' ההכרחי הוא שמינימום לקבל נציג, זה לקבל תמיכה של 1\x, כש -x זה מספר חברי הפרלמנט.

נ.ב.

לא שאני בעד פייגלין, אבל זה לא קשור לוויכוח הספציפי.

לגייס את כולם 'כדי להגן על ביתם' - זה מודל סופר בזבזני. אולי בישובי ספר, יש בזה טעם. אם כי גם בעוטף עזה הוכח לחלוטין שבישובים בהם היתה כיתת כוננות מאומנת באמת ושדאגה להחזיק את הנשק זמין - כמעט שלא היו נפגעים. כך שאפילו בישובי ספר, לא באמת צריך לכולם, רק להחזיק כיתות כוננות מאומנות ומצוידות.

בערים הגדולות זה פשוט מוגוחך. התוצאה היחידה של מהלך כמו שהוא מציע תהיה דו"צים מטורפים, כשמאות אלפי בעלי נשקים בגוש דן לדוגמא, שאינם מאומנים כראוי ולא מתורגלים בעבודה קרבית עם אלפי שכניהם ברחובות הסמוכים - יתחילו לירות תוך כדי אירוע שאף אחד לא מנהל אותו ולא באמת מסוגל לנהל אותו.

מעבר לזה, כיום נשארים בקבע, האידיאליסטים. הצורך להחזיק בתנאי קבע מספיק משכנעים, את עשרות האלפים שכיום לא נשארים, שיהיה צריך בשביל להחזיק את הקווים והפעילות הקיימת ובשביל שיהיו עתודות מילואים מספיקות למלחמה בכמה חזיתות - יעלה למדינה הרבה הרבה יותר ממה שעולה צבא החובה היום.

כי סדר הגודל השוטף יהיה עם הרבה פחות חיילים.

ואלו שכן יישארו, יוכלו להתמקצע כמו שצריך.

בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.

האיש המוזר והקפריזי הזה הוכיח כבר 900 פעם את יכולתו וכישוריו לומר דבר והיפוכו באותו יום ולעיתים קרובות באותו משפט.

סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא שפת הביבים.

הראשונים שלמדו לפענח את הג'ינג'י הטיפש הזה הם האירנים, ומאז הם עושים לו בית ספר על בסיס יומי ושעתי.

בית הספר האירני נמצא ברובע הדחיה בבירות ולא במיצרי הורמוז. "האירנים מתחננים להסכם" מחרטט טראמפ, אבל את האמת כולנו יודעים, ואת דברי ההבל שלו, לא ניתן לתרץ הלכה למעשה. 

האירנים מבעירים אש בגבולנו הצפוני, ובצדק מגיבה ישראל, אבל לאירנים זה מספיק כדי לנפנף את טראמפ ולשלוח אותו ללחוץ על ישראל לנצור אש, בטרם שיח רציני על סיום הסכסוך במפרץ. 

למי שעוד לא ברור, לאירנים יש זמן, בניגוד לטראמפ שבחירות נובמבר נמצאות מתחת לחלון שלו בבית הלבן.

בינתים מצליח נתניהו להרגיע את הג'ינג'י, ולהוציא את הרבידים מדעתם לא בלי מחיר בטחוני משמעותי וחיי אדם יקרים.

ומצד שני, את תומכיהם ועוזריהם בחצי הכדור הדרומי, הוא מצליח להרגיז. 

דעתי עליו לא השתנתה כהוא זה מאז שנכנס בשנית לבית הלבן.

הכרטיס שלי מסודר, בלי קשקושים ובלי מחיקות.

נתניהו, יאמר לזכותו, למד לעבוד עם האיש המתעתע הזה, ואכן הגענו להישגים כבירים. 

אבל המשך כהונתו של נתניהו בלשכת ראש הממשלה אינה מונחת בכיס בגלל שיא מנדטים ימנים שצפויים, נכון לעכשו, לרדת לטמיון. 

בדיעבד אנחנו יודעים, שבאותם ימים ממש, רכבת אווירית אמריקאית מילאה את מחסני צה"ל לקראת עם כלביא שהיה מתואם לחלוטין והתארגנו לקראתו במשך כמה חודשים.

לעניננו, חסד לאומים חטאת.

הגוי הזה כל כך טוב איתנו... אמרו יהודים לפני מאה, ומאתיים שנים וזה נכון גם היום.

טראמפ הוא הנשיא האמריקאי הידידותי ביותר לישראל מאז 1948, אבל גם מסוכן, לא כמו אובמה ובוש האב, אבל מסוכן. 

נתניהו למד לעבוד איתו, ולחלץ ממנו הרבה, כולל מילוי מחסני צה"ל שהתרוקנו במשמרת של אייזנקוט.

דווקא בשל כך האמינו האוילים שבתוכנו, מאזור פוליטי מאוד מסויים, שרצועת עזה תהפוך לשוויץ של המזרח התיכון תחת ריבונות ישראלית מלאה.

כי טראמפ אמר רילוקיישן.

וואו.

ועליהם נאמר: אם תכתוש את האויל במכתש,,, לא תסור מעליו איולתו. 

אז ככה, גם אם עולם קטן יחבק אותו עוד מיליון חיבוקים, דעתי עליו לא תשתנה.

מקום המדינה, אין ביננו הרבה וויכוח.

עכשיו הזמן להזכיר: האחריות על מדינת ישראל, על שלומה, ביטחונה וסגסוגה - מוטלת אך ורק על עם ישראל וממשלתו. זה נכון כשיש נשיא עוין ונכון באותה מידה, כשיש נשיא ידידותי.

יש מקום להתחשב, במסגרת יחסי תן-קח הדדיים, אבל בסופו של דבר את ההחלטות אנחנו צריכים לקבל לפי מה שטוב ונכון לנו.

כי:

א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה

ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.

ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.

ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?

ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו. 

קיללה את ביבי בטלפון: " בן ****" אחרי שעשה דברים נגד ארהב

Amit Segal: “Axios Report Is False; Trump Didn’t Curse Bibi Or Say Anything Personal” – The Yeshiva World

תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה

לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות

"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...

גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.

זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.

לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.   

במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.

בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות. 

מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק

ע''ע הבליץ על לונדון

טיל אחד למדינה שלימה

שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.

הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל

כמו שהעוטף היו הרבה שנים

מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול 

זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי

כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)

אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על  הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.

יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.