בדרך כלל כשמתחילים לקרוא את הטקסטים שאליהם מפנים אז מגלים ישר את הכזב שבדבר. אותו דבר היה עם הבני יששכר. שום דבר בטקסט שם לא מדבר על המלחמה הנוכחית.

אני מניח שגם הודעת הספאם הזו שלך היא מאותו סוג.. "תעבירו את ההודעה הזו ל5 אנשים ויפקוד אתכם מזל טוג... או שתמותו בשעה 5".

בקיצור, בוא נתחיל מזה שתצרפי הפניה למקור המדויק.

היאך ייתכן הדבר שהינך כה מלא עוצמה?

הגד נא לנו, מאיכן הגעת הלום, האם מכוכבי מרום?

נקדימון, הנך מהווה סיכון משמעותי לפובליקום שלנו.

את מתכוונת לדברים שאמר הרב לניאדו על מיצרי הורמוז או שמדובר בעניין אחר ששמעת עליו?

אבל בטוח שתהנה לקרוא את החומר הזה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2606599&forum_id=19861

לא הבנתי כל כך מה אני אמורה לקרוא שם.. זה עומס מלל עבורי.

בכל מקרה, @נחלת ראיתי שפתחת שרשור זהה בצמ''ע ושם העלית את מה ששאלתי לגביו.

מגיבה כבר כאן:

כמו שהזכרת שם, הספר שבו מוזכרים מיצרי הורמוז הוא ''כלי פז'', ושולחת קישור למקור בספר עצמו כמו שמצאתי:  https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45472&st=&pgnum=286

הציטוט שהבאת מופיע באמצע העמודה השמאלית, בארבע שורות לפני הפסקה שפותחת במילה 'וירדו'.

שם לא מוזכר מתי זה יקרה, רק שאולי דרך המקום הזה תעבור המלחמה של אחרית הימים.

לגבי מה שאמרת ''יש דעות שאומרות ..." לגבי השנה, אשמח לדעת היכן שמעת או ראית.

לגבי התקופה בה אמור המשיח להופיע (תש....), שמעתי בשיעור מהרב

שייחס זאת, אם אני לא טועה, לרב אלימלך מליז'נסק (צריכה להקשיב

שוב, מקווה שלא טועה) שענה ליהודי שקיים פדיון שבויים וביקש

מהרב לגלות לו מתי יגיע מר.

היות ואנו קצת ליטאים (עם עניין בחסידות), אני, כדרך ליטאים

המכבדים את עצמם, קצת קשה לי עם סיפורים כאלה; אבל בהחלט

יכול להיות שכך קרה וכך הוא ענה.

את מה שהבאתי שמעתי מהרב ברוך רוזנבלום שליט"א

(שציטט מספרו של הרב לניאדו, ).

אותו ציטוט שמעתי מהרב פוקס שסיפר

גם על הרב אלימלך.

למי שמעוניין בשיעור חכם, רגיש,

נוגע בנקודות אמיתיות בנפש,

במידות, בהתמודדיות, ממליצה

מאוד להקשיב לרב פנגר.

קול חי - חמישי בלילה.  בין שתים עשרה

לשתיים.

מיוחד

אני מאוד ממליצה להקשיב לרב פנגר

רדיו קול חי, יום חמישי בלילה, 12-002

הוא כל כך עמוק ורגיש וחכם, ומדבר

בדיוק על הדברים המטרידים כל

אחד, אני משערת.

הוא מדבר כביכול בקלילות

אבל זה רק על פני השטח;

לא תמיד מקשיבה כי זה

מאוד מאוחר. חושבת שאפשר

לשמוע אותו שוב. אולי באתר

"אמס" של קול חי. מרתק, מאלף,

נוגע בנקודות בנפש, במידות

בהתמודדויות, בנפילות, בקימות.....

נפלא.

בציטוט שם מדובר על מקום שנמצא בגבולות בין פרס לאשור לאדום, והוא בוצרה והוא הורמוז.

הבעיה מתחילה ברגע שלוקחים מפה וממקמים את הגאוגרפיה. ארץ אדום נמצאת בדרום ירדן, במקביל לנגב הישראלי - מרחק של כמעט 2000 קילומטרים מאיראן. ארץ אשור גם בשיא תפארתה לא הגיעה עד דרום איראן, אלא עד מערב איראן מבלי להתפרס לתוך המדינה. כלומר הצירוף פרס-אשור-הורמוז הוא ממש כמו הצירוף מצרים-רוסיה-הודו. בעולם שלנו הם לא נפגשים.

זה משאיר שתי אופציות בלבד ביחס לדברי ה"כלי פז" ואנחנו כבני תורה ננקוט בגישה השנייה: אין לנו מושג מה הוא התכוון, ומשמעות השמות שהוא השתמש בהם אינם זהים לשמות המקומות שאנחנו מכירים היום.

ושוב, כמו שאמרנו מההתחלה, אלה "תגליות" ספאם. בכל מלחמה ובכל מבצע מישהו מגיע עם איזה ציטוט שהוצא מהקשרו או שלא נלמד כל צרכו ועושה מזה טראפיק באינטרנט. לדעתי, אגב, זה אך ורק חילול השם - בוודאי אם דבר כזה נחשף לחילוני. מה יחשבו? שהחרדים והדתיים הם קבוצה של מפגרים. ולא היא, אבל שטויות כאלה מוציאות שם רע.

בכתובים האלה יש אופטימיות ישנה תקווה. ישנה כמיהה . לגאולה. איפה יש כזה דבר ליהודי חילוני שאינו מאמין

בכל הקשור ליהדות. ליהדותו?

אז מי מפגר פה בעצם?  חושבת שבקלות אפשר גם להוכיח להם את בערותם. ובורותם.

היום אפשר לקצר ולנתח כל דבר בקלות.

בכל מקרה, זה מאמר שמנתח הרבה נתונים ולטענתו מלחמת גוג ומגוג תהיה איפדהו באיראן (כמדומני באזור יותר מזרחי ממיצרי הורמוז, אבל יתכן שיש שם כבר היום מלחמה).

מבחינתי אין כמעט ערך לדבריו של ר' שלמה לניאדו וגם לא למאמר הזה, מהסיבה הפשוטה שלא כל הערכה כללית הופכת לאמיתות, וגם יכולות להיות עוד 100 מלחמות שהיו ושתהיינה באזורים האלה. ככלל, הכי טוב לא לחשב קיצים וזהו...

לפני כן הוא אומר דבר מה כמו: ברצות השם, אם השם יחליט.....

נו, חייבים לכמוה למשיח. אז מה, לשכוח, להתייאש ולהמשיך את שגרת

החיים שלנו ללא ציפיה לגאולה? כל יום. היום.

ומרוב ציפיות שטחיות ולא כל כך  משמעותיות, לכסות את הכמיהה הכי חשובה?!

לצערינו, בתקופות קשות צפויות כל מיני נבואות מעניינות על כמה שהמשיח קרוב.

זה קרה בתקופות קשות פי כמה מהיום, כמו תקופת גירוש ספרד (שגרמה לאברבנאל לכתוב את ספרו "ישועות משיחו"; ובדיעבד תקופה זו הייתה מהמניעים של פרשת שבתאי צבי), או גזירות ת"ח ות"ט (מציע לכולם להנות מדבריו המגניבים של רבי העשיל מקראקוב, בספרו "חנוכת התורה", תחילת פרשת אחרי מות). גם התקופה הערבית הובילה כל מיני חישובי קיצים, כמו רהי יצחק אלפייה שחיבר ספר שלם שמסקנתו שהמשיח יבוא בתש"ח!!!

אבל באמת של הדברים, זו בדיוק הבעייתיות של חישובי קיצים, שבמקום לזהות כוחות פנימיים ולהתמודד עם האתגרים, פונים לה' שיפתור לנו את הבעיות. אם המטרה הייתה שה' יפתור לנו את הבעיות, סביר שהוא לא היה בורא מנגנון מטופש כזה או שלפחות הוא לא היה מביא לנו בעיות (וכל הרבנים האלה בחישבו קיצים, ידעו את זה מצוין...).

בקיצור זה כנראה יותר עמוק, ובכלל תפקידינו לעשות את החלק שלנו בתורה ולא להתערב לה' בענייניו (כחרדית כדאי שתכירי אגרת של הרש"ר הירש לרב קאלישר, שהוא כותב לו נגד הרעיון של "דרישת ציון" וכו', שאין מתפקידינו לקרב את הגאולה ולהכין דרך למשיח, אלא רק לתקן את מעשינו וכו וכו).

אבל תמיד , עם כל העבודה הפנימית, צריכה להיות האמונה בגאולה. התקווה שהמשיח

בא יבוא. שכל המלחמות, ההתמודדויות, הנפילות והקימות - תבואנה על פתרונן,

ייושבו כל הסתירות, התמיהות, הכאבים......אי פעם. בקרוב. 

וזו לא אמונה של פתיים, זו אמת.

הרי צריך להיות סוף לכל הבאלאגן המדיני, חברתי, קיומי.....אולי זו הכוונה

שאף על פי.......עם כל זה, אחכה לו.  היום. כלומר, לכל יום ובכל יום חייבת

האמונה והתקווה הזו להיות לנגד עינינו. לחכות לו. באמת.

והרי הוא צריך להגיע אי פעם. באמת. זו לא פאטה מורגנה, נכון?

ויש לנו גם מקורות לכך. לא בטוח שבתקופה הזו שייך כבר "תיפח

רוחם..." נדמה לי ששמעתי שלפני בואו, כבר אפשר יהיה לחשב את הקץ.

זה הכל תהליך. אולי זה כבר סוף התהליך? הבה נחכה. נראה מה

יקרה ומי יאמר: אמרתי לך!

שממש לא אכפת לי שיגיגו לי "אמרתי לך".

אני מבצע את תפקידי ויודע שיבוא המשיח יום אחד. האמונה במשיח לדעתי, היא יותר מסר מרגיע (ומחייב) של "לא עליך המלאכה לגמור". אתה תעשה את שלך, והמשיח יתקן הכל בזמן שלא ממש צפוי וקשור אליך.

ככה אני רואה את זה.

דבר ראשון, הניסיונות לזהות זמנים, אנשים ופעולות הקשורות למשיח, זה לא כדאי ולא חכם ואת זה ניתן ללמוד מהרבה מדיי אירועים בהיסטוריה. אם תרצי על קצה המזלג, תקשיבי לפרק המרתק הזה בפודקסט "קדמה":

פרק 9 • משיחי שקר

לגבי ההסבר של הדברים עצמם, אנסה לכתוב כאן את הדברים, כמו שאני רואה אותם. זה כמובן לא מחייב אבל ככה דעתי הענייה.

ככלל אני מזהה ארבע גישות מקובלות, החל מהימנעות מכוונת וכלה בפעילות אקטיבית:

1. ההימנעות הקיצונית ביותר היא תפיסת סאטמר. בספר ויואל משה נעשה ניסיון להסביר שאסור לעשות שום פעולה שעלולה לקרב את הגאולה. הוא מסתמך כצפוי, על השבועה שלא ידחקו את הקץ (נניח שסו הגרסא וזה הפירוש האולטימטיבי).

זו גישה מאוד בעייתית והוא בעצמו דן בסיפור שרבי יהודה הנשיא ניסה לקבץ את חייא ובניו כדי להביא את הגאולה שלא בזמנה. (יש עוד הרבה בעיות בגישה הזו, גם הרמב"ן בפירושו לישכיל עבדי כותב שיאשים (המשיח?) את ישראל על כך שלא פעלו מספיק להביא אותו - לא זוכר את הניסוח המדויק). הבעיה הכי גדולה שגם הויואל משה עצמו תקוע איתה קצת, זה שאין באמת הגדרה מה הפער בין להגיד "ולירושלים עירך" ובין לדחוק את הקץ.

2. גישת הרש"ר הירש במכתב לרב קלישר (המכתב מופיע בספר שנקרא "שמש מרפא" או משהו כזה). הוא טוען שתפקיד האדם הוא לבצע את המוטל עליו ולתקן את עצמו, ואין מקום לעיסוק בדברים שמעבר לאחריותו. יש (שם) מכתב שהרשר הירש כותב לרב אחר, על הרב קלישר, כך: "ומה שבעיניו מצוה, בעיניי היא עברה לא מעט" (זו בערך הלשון, הספר לא לפניי).

כאן אין בעיה בפעולות שהתוצאה שלהן היא קירוב הגאולה, אבל מבחינתו אין כל מקום וזמן ותועלת בלנסות לקשר ולשייך בין פעולות לתוצאות.

3. הרב קלישר נוקט בתפיסה של פעולה אקטיבית. בדומה לרב קלישר היו כל מיני פעולות אקטיביות, כמו חייא ובניו שציינתי קודם (זה במסכת בבא מציעא אזור דף פד), ומעשה רבי יוסף דילריינא, שיש עליו הרבה ביקורת אבל על נושאים אחרים (בשערי קדושה כתוב על זה משהו, וגם על רבי שלמה מולכו הי"ד). לא על האקטיביות בקירוב הגאולה.

כאן מדובר במשיחיזם טהור, שעושה פעולה שתביא את הגאולה בקצב כלשהו. נראה שהרבה רבנים ראו את זה כלגיטימי או כמטרה בפני עצמה. מצד שני, ברור שבדרגת המשיחיזם הזה, הפעולות יכולות גם להיכשל (כמו שקרה בכל האירועים הנ"ל) והחיים יחזרו למסלולם הקודם והכל בסדר.

4. הקיצוניות של חישוב קיצים, שקובע את הגאולה לפי אדם ולו"ז מסוים, זה יותר דומה לרבי דוד הנגיד ששלח לאיזה קהילה את "נבואת הילד" מתוך רצון להגיד להם שהגאולה עוד מעט תגיע. או האברבנאל שכתב את "ישועות משיחו" אחרי גירוש ספרד ופורטוגל. ועוד.

בראייה היסטורית, זה בעייתי יותר. כי עובדתית, המשיח לא הגיע בתאריך של נבואת הילד ולא של ישועות משיחו ולא של רבי יצחק עלפייה. ואז לכי תסבירי לציבור שכל התאולוגיה שלך מוטעת. זה שונה מאדם שאומר "ניסיתי להביא את הגאולה, לא הצלחתי, הכל טוב". כאן הבן אדם אומר "למדתי והגעתי למסקנה מסוימת ואני פועל על פיה, ועכשיו מתגלה שטעיתי" - מאוד מסובך להחזיר את הגלגל מסיפור כזה.

צריך להתפלל על הגאולה, כמו שחז"ל תיקנו לנו בתפילה. גם על צמיחת מלכות בית דוד. פשוט שכשמדברים על צמיחה, מדברים על תהליך.

צריך גם לפעול. בגמרא בשבת כתוב שבדין שואלים את האדם אם ציפה לישועה, רש"י מסביר שהכוונה אם ציפה לדברי הנביאים.

צופה קודם כל מחפש במה הוא יכול לפעול. בנביאים כתוב שאנחנו צריכים לפעול, צריכים לעלות לארץ ליישב אותה.

אולי בגלל שאנו מאבדים סבלנות - גם מונע ממנו להגיע?

אולי צריך להמתין לו ברעננות צלולה, כל יום?

ולבקש מהשם?

אולי?

הרעיון המשיחי ביהדות התפתח בהדרגה (כהן בתורה, סתם מלך בספר שופטים, מלך טוב כולל גוי כמו כורש, דמות פלאית משולשת בית דוד בנביאים ובגמרא), ולא אתפלא אם המשיח לא יבוא לעולם. וגם פיית השיניים לא.

הוא יבוא גם יבוא! אין ספק בכלל.

אני לא יודע מאיפה הבאת את הקביעה הזו, אבל זה בטוח לא מהתורה

אלא לחכות חכיה מעשית, פשוט לעשות -

*לקבץ נדחי ישראל, אנחנו עושים, צריך להתאמץ יותר.

*להלחם מלחמות ד' - אנחנו עושים, כנ"ל.

*להחזיר משפטי התורה - עושים, לא מספיק, צריך יותר.

*לבנות המקדש - יש צעדים בכיוון הן בלימוד והן במעשה. כם, יש מורכבות הלכתית, שכנראה צריך עוד התעלות עד שיהיה בית דין מקובל על כל ישראל ורוח הקודש שנצרכת.

ככל שהדברים יתקדמו, גם תתגלה הדמות המובילה שתנהיג את חתימת המהלך.

אבל לחכות זה לא = לפעול.  זה לא סותר, אבל זה שני דברים שונים, אני חושבת.

מרגישה שלא כמו קודם, כשמתפללים על צייפיות, רצונות, בקשות, שונים

עכשיו, הדברים האלה (חשובים מאוד ככל שיהיו) איכשהו מתגמדים קצת

לנוכח תפילה גדולה יותר, כללית יותר - שיבוא משיח. שתהיה סוף סוף

גאולה. כאילו התפילות הפרטיות נבלעות בתפילה הגדולה הזו.

אנחנו עמוק, עמוק בקץ המגולה.

קיבוץ נדחי ישראל, תחיית הארץ שהיתה שממה, חזרת שלטון ישראל, תורה חוזרת בגדול ועם ישראל בתהליך התחזקות רוחנית. הכל כנגד כל תהליך הסטורי רגיל ובדיוק כמו שהנביאים ניבאו.

אנחנו בתוך לופ: עוד שיבת ציון, עוד חטאים, עוד מלחמות, חורבן וגלות

יש קצה ברור והנביאים הציגו אותו יפה מאוד.

יש ספירלה עם כמה מחזורים, וזהו. זה לא אינסופי.

וכשבפועל לא רק שמתגשמות נבואות אלא גם עם ישראל מתעלה קרוב, או אפילו מעבר, לתור הזהב אז זה מחזק את היסוד להניח שאנחנו בתהליך גאולי.

הנביאים תיארו קצה גאולי. האם נראה אותו בימינו? לא יודע, אבל יש יסוד מבוסס להניח שגלות נוספת לא תהיה אלא התהליך יימשך עד סופו. ולא אכפת לי שסופו יהיה גם בעוד 100 שנה. אף אחד לא הבטיח שהגאולה מתרחשת ברגע אחד.

אבל איך קשורה אוטונומיה יהודית פוליטית (אם אפשר להתבטא כך) לביאת משיח שאמור לגאול גם את כל העולם

ואז להראות לכולם בבירור את אמת השם שאין עוד מלבדו?

שלפני המשיח תהיה אוטונומיה יהודית?

יתכן שאני טועה, ככה זכור לי.

(כדאי להכיר את הספר "דרישת ציון", הוא מאוד מנומק ומעניין).

ההבדל בין גלות לגאולה תלוי בשלושה פרמטרים:

*עם מחוץ לארצו - עם בארצו

*עם מפוזר - עם מקובץ

*עם שנשלט על ידי אחרים - עם ששולט על עצמו.

הדברים כל כך פשוטים, שאין צריך ראיה, אבל מי שמעקש הדברים מופיעים בפרק א' של ספר נצח ישראל למהר"ל.

כמובן יש עוד מדרגות על מדרגות של הגילויים הרוחניים של עם ישראל והשליחות להביא את דבר ד' לכל העולם, אבל כל זה על גבי הדברים הפשוטים. כשהרמב"ם רוצה להוכיח שהכופר במשיח כופר לא רק בשאר הנביאים אלא אף בתורת משה - מביא את הפסוקים מפרשת ניצבים על קיבוץ גלויות. ממילא אנחנו שנמצאים עמוק בתהליך קיבוץ הגלויות, נמצאים עמוק בתוך התהליך המשיחי, גם אם מלך המשיח שמשלים את כל המשימות עוד לא התגלה.

מילא חוזי עתידות ורואי נסתרות (כמו שמואל שאמר לשאול שהאתונות נמצאו). אלא שלא מעט נבואות על אחרית הימים נשמעות כמו ניר בן ארצי על סטרואידים:
קטגוריה:זכריה יד ד – ויקיטקסט

הנביאים לא תניד נחשבו אנשים שפויים ויש לזה כמה הדים בתנ"ך. השטלה היא אם כוונתך שבגלל זה אתה לא מאמין בהם.

אם כוונתך שאתה אמנם מאמין, אך לא רואה את הנבואות מתגשמות. אל תשכח שלא בהכרח שכל הנבואות עקרו, אלא מה שרלוונטי ומתאים לפונקציה של ביאת המשיח בעת שתחפץ. כבר עמדו חזל על הסתירות והבעייתיות בתיאור הגאולה, וכתבו בין היתר: "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיב (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור. זכו - עם ענני שמיא; לא זכו - עני רוכב על חמור".

לגבי מי רב ומי לא רב, זה לא מענייני. אני לא מדרג אף אחד והלוואי שלועלם לא ידרגו אותי. לפי תפיסתי, ככל שדשים מי ראוי להיות רב ומי תלמיד חכם אמיתי וכו', רק מאמיסים את התורה על לומדיה.

אבל העובדה שיש נוכלים - אינה פוסלת את העובדה שהיו נביאי אמת שהקב"ה שלח לנו.

"הוריד בן גוריון את ראשו ואמר: נצחוני בני"

אז ההוה אמינא שהגאולה לא מובטחת

השיטה של רבי יהושע היא שבין כה וכה תהיה גאולה וזה לא תלוי בתשובה

קודם כל - בסוף המו"מ ר' אליעזר שתק ושתיקה כהודאה, גם בבלי וגם בירושלמי.

יש לעיין באריכות כיצד כל אחד מסביר את ראיות השני (כתבתי על זה, אולי יום אחד אוציא לאור), אבל בפסוקים בדניאל אי אפשר להסביר אחרת משיש קץ אחרון מוכרח (לענ"ד גם בנבואת יחזקאל ל"ו-ל"ז  אי אפשר להסביר אחרת, אבל את הפסוקים הללו לא למדו בסוגיא).

בנוסף בירושלמי התשובה "הקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן ועושים תשובה ונגאלים", היא תשובת ר' אליעזר. כלומר, אין בכלל הו"א שלא תהיה גאולה, כל המחלוקת היא אם צריך תשובה בשביל גאולה, או שהיא יכולה להיות אח"כ.

במרגליות הים טוען שגם בבלי, זאת הגרסא הנכונה. כלומר לא לגרוס בבריתא הראשונה "אלא", שמשמעותו שזו דעת ר' יהושע, אלא לגרוס "א"ל", כלומר זו תשובת ר' אליעזר כמו בירושלמי.

דווקא אני מוצא המון רגילות בתהליך הזה.

בדיוק כמו שהנביאים ניבאו? פעם אחרונה שבדקתי הם מדברים על אדם שמחזיר אותנו לארץ.

חזרת שלטון ישראל? אממ יותר לכיוון ממשלה כלשהי אבל זה לא שחזרה מלכות ב"ד שאליה אנחנו מייחלים. מה גם "שהשלטון הזה" ממש לא שולט בכוחות עצמו אלא נשען על מדינית זרות. קצת קשה לכנות את זה עצמאות האה?

"תורה חוזרת ובגדול" הממפ, לפני פחות מ200 שנה כל קהילות ישראל שמרו תורה. היום חצי מהעם שאתה אומר שחזר לתורה לא יודע מה זה קריאת שמע

לסיכום מה יש לנו כאן? כמה סימנים טובים ללא ספק. וזהו. 

גם בזכריה, המלך מופיע אח"כ. הפסוקים שגם מוזכרים בחז"ל כקץ מגולה, מדברים על כך שכשאנחנו מתעצלים מבניין המקדש (למרות שהיו נתונים תחת שלטון זר!) ליוצא ולבא אין שלום וכשיתאמצו לבנות, הארץ והשמים יענו להם.

שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

זה פשט הגמרא אני באמת לא רואה טעם להמציא כל־מיני "סברות עומק" שנוגדות את המהלך המפורש של הדברים. הגמרא נכתבה כדי שילמדו אותה ויקיימו אותה לא כדי שיסיקו מסקנות שהן בדיוק ההיפך ממה שכתוב.

שהיא.

וגם המדרש נכתב כדי שילמדו אותו כמו שהוא, אלה התעתיקים של הדיונים שהיו בבית המדרש והדרשות שהאמוראים מסרו ככתבם וכלשונם. אפשר לחפש כל־מיני התחכמויות אבל בסופו־של־דבר אם הכרעת הגמרא וכל הראשונים וכל האחרונים היא באופן מסוים אז זאת נקודת המוצא והתשתית לכל השקפה.

אפשר להתעמק מה בדיוק הסברא של הדעות שנדחו מצד דרוש וקבל שכר. או מצד זה שנותנים כבוד גם לדעות שנדחו גם אם אינן נוגעות למעשה. הסבא מסלבודקה אומר שהוה אמינא ומסקנה זה כמו ברא עולמות והחריבן, שכמו שהעולם שלנו יכול לעמוד רק על תלם של העולמות שנחרבו כך האמת הצרופה מקבלת את כח ההעמדה שלה רק מההוה אמינות שקדמו לה או משהו כזה.

בגמרא - נאמרה דעה כזאת.

אך אחר כך הוכרעה ההלכה שלא כדבריו, אלא האומר כך - נחשב לכופר!

בפשטות הדעה הזו מוגדרת ככפירה (בשוגג).

ראה ספר העיקרים מאמר א פרק א

אתה טוען שיש בימינו מי שנותן לגיטימציה לדעה הזאת, אשמח אם תביא מקור.

והתגובות המזלזלות שלך - לא גורמות למישהו כאן לכבד אותך...

אם אתה ככ מעוניין תבדוק מה הרב שרקי אומר בעניין

בגדול היהדות האורתודוקסית באופן כללי קיבלה על עצמה 13 עיקרי אמונה של הרמבם כאשר העיקר ה12 הוא האמונה בביאת המשיח.

וגם אני כתבתי כך בהודעה אחרת כאן.

אבל כן יש לסייג, שאנחנו די מקבלים את 13 עיקרים כאקסיומות. יתכן שיש בהם שינוי לפי הדור וכדו' (עובדתית, היו כמה מוני עיקרים לפני הרמב"ם, שהסתפקו בפחות מ13. וכי לפני הרמב"ם הגדרת כופר הייתה שונה?!)

למשל האריז"ל

וגם מעצם הרעיון של הגדרת כופר כמי שאינו מאמין בעיקר מסוים הרש"ר הירש כתב על זה באגרות צפון ובעוד מקומות

או מכיוון אחד שאפשר שגם מי שכופר בקוצו של יו"ד נקרא כופר ולאו דווקא מ־13 עיקרים

או מכיוון אחר שמי שלא מאמין בעיקר מסוים יכול להיות שהוא חוטא או מבולבל או טעה בלימודו אבל לא בהכרח יצא מכלל ישראל עכשיו

אגב לגבי האריזל, עד כמה שזכור לי - באופן אירוני, זו בדיוק הייתה הראיה של הרב יחיא קפאח שהקבלה מבוססת על כפירה

אין להם משיח. לישראל.

הרעיון הוא שעם ישראל מהווה בפני עצמו את הופעת משיח בעולם

זה לא דעה מופרכת, ותכלס, עד עכשיו זה המציאות

וחוץ מזה ידוע שהרבי שליט"א הוא המשיח כך שהטענה מופרכת מיסודה.

חחחחחח 

2 דעות בעניין או שרב הילל לא היה חבדני"ק 

או שהרבי באמת זצ"ל 

לפי ר' הלל

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל

דיי בטוח שדב הילל ידע תנך ולמרות זאת אמר את מה שאמר

כל הרעיון זה שהוא לא הביא בחשבון את הפסוק הזה אחרת רב יוסף לא היה אומר שרי ליה מריה וזה לא היה מהלך הסוגיה

גם זה "אמר רב יוסף" זה לא "רב יוסף אמר" שהוא חולק אלא מעיר

איך בדיוק הנה מלכך בא עני ורוכב על חמור זה הקב"ה (אלא־אם־כן סבירא לן כהנוצרים) 

ע' מהרש"א שם מהלך הגמרא נסוב על זה שאישתמיט מיניה (ויש תקדים לזה בגמ')

דיברה תורה בלשון בני אדם

אתה חיי בסרט אם אתה חושב שאמוראים שוכחים פסוקים

הגמרא פשוט מסודרת ככה כדי להנגיש רעיון כי אין דרך אחרת

לא קראתי לדברים שלך שטויות או לך חי בסרט גם אם איני מסכים לדבריך.

לגבי דיברה תורה בלשון בני אדם OK אבל זה לא מסביר את הפסוק. מה בדיוק לשון בני־אדם בלקרוא לקב"ה עני רוכב על חמור אם זה פירוש הפסוק?

לגבי זה שייתכן שאמורא ישכח דבר מסוים לא סתם אמרתי שיש לזה תקדים.

נדיר מאוד בש"ס אבל קיים.

גם מה ראתה הגמרא לדחות כל־כך בתוקף את דברי ר' הלל? מה הבעיה לתרץ את הפסוק אם זה כזה פשוט ומובן (או נכון יותר: למה להקשות ממנו מלכתחילה?)

במסכת זבחים "אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין מקרא הוא בידינו ושכחנוהו."

והגמרא הנודעת במועד קטן "זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה דברי דוד האחרונים א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו שתיק ולא אמר ליה ולא מידי הדר א"ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א"ל מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא." (ונראה לי יש לזה עוד מקבילה איפשהו)

ויד מלאכי כללי התלמוד כלל לא "אישתמיטתיה לרבי פלוני הא דאמר רבי פלוני דאמרינן בכולי תלמודא הוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר שבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט."

דיברה תורה בלשון בני אדם התכוונתי לגמרא לא לפסוקים.

לא מבין מה ככ קשה ברגע שמבינים את הפירוש של המימרא של רב הילל הכל מתבהר פשוט תתייחס למשיח כקבוצה כללית ולא כאדם יחידי זה הכל. גם הגר"א בקול התור והרבה אחרים התייחסו לרעיון הזה.

אתה זה שטענת על התחלה שאני ממציא רעיונות בעוד שבתכלס הבאתי מקורות ואתה רק הדגמת את בורותך בנושא

שבת שלום 

מעולם לא נתקלתי במובן הזה וגם לא מבין מה הוא אומר ביחס לסוגיה.

בין אם מבינים את המשיח כקב"ה ובין אם מבינים אותו כקבוצה כללית, אין שום פשר לפסוק "הנה מלכך בא".

אם זה הקב"ה אז מה הכוונה עני ורוכב על חמור. ומהפסוק הבא "והכרתי רכב מאפרים [...] ודבר שלום לגוים" לאו רישא סיפא הקב"ה בגוף ראשון והמשיח בגוף שלישי.

אם הכוונה היא שעם ישראל הוא המשיח אז מה זה "גילי מאוד בת ציון כי הנה מלכך בא". עם ישראל יהיה המלך של עם ישראל?

ואם באיזו דרך פלאית ניתן לתרץ את הפסוק אז מה הקושיה של רב יוסף שהוא עוד אומר בכזאת נחרצות "שרי ליה מריה"?

הטענה שטענת במקור היא שזאת דעה לא מופרכת ושהיא רק בגדר דברים שאינם נשמעים אבל לא בלתי־נכונה

בניגוד למהלך המובהק של הגמרא.

בכל־מקרה לא יודע מה כל־כך בורות בלא להכיר פרשנות אזוטרית למדי שנמצאת בספר מסוים ולא מוזכרת בפרשני התלמוד ראשונים או אחרונים או בספרים הקלאסיים.

גם לא יודע מאיפה למדת אוצר המילים הנפלא של בורות חי בסרט ושטויות מקווה רק שאתה לא מדבר ככה לאנשים במציאות.

את הכלל שיש מצבים שבהם אישתמטתיה לא אני המצאתי

כל הסוגיה בנויה על זה שר' הלל לא לקח בחשבון את הפסוק זאת הסוגיה של הגמרא

ואם ר' הלל ידע את הפסוק אז מה רב יוסף רוצה ממנו

אולי גם רש"י ויד רמ"ה "חיים בסרט" כי הוא פירש את הסוגיה לפי הפשט שלה? אני באמת לא מבין מה אתה רוצה.

שרי ליה מריה - ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

אמר רב יוסף שרא ליה מריה לר' הילל יהי רצון שימחול לו אדוניו לר' הילל על עון זה שאמר דברים אשר לא כן ויש לפרש שרא ליה מריה כביכול כבר התיר לו אדוניו לר' הילל שמפקיר את עצמו לומר דברים אשר לא כן

וסליחה אם פגעתי בלהט ההתנסחות שלי זה נושא שהוא דיי רגיש אצלי מסתבר

מנגד אני לא מבין איך אנחנו חיים עם הדרייפוס של מדינת ישראל כבר כל כך הרבה שנים.

1. עמיר כן רצח את רבין (ראה כמה וכמה מאמרים באתר "א. א. קונספירציות" וגם את הפוסט של יגל הנקין על תאוריית הכדורים שהוחלפו)

2. "משפט צדק" כל פעם מקבלת את מספר הקולות השווה למספר העוקבים של עמוד המפלגה בפייסבוק, שזה כ-500. למישהו הזיזו הקולות האלה? גזר הדין של עמיר בוטל הוא הומתק? מי שרוצה לפעול לשחרורו, מוזמן להשתמש בשיטות הרבה יותר הגיוניות כמו למצוא מספיק תורמים ואז לשכור לוביסטים, לנהל קמפיין ציבורי מקצועי ועוד.

אין צפיה שהוא ייצג אותנו. יש ערך במקום הסמלי, שקצינים בכירים, גיבורי ישראל, מכירים בזה שערכי הציונות הדתית הם הערכים שראויים וצריכים להוביל את עם ישראל כיום.

מדבריו של יוסי בכר נשמע שהוא בתהליך התפכחות וגם אם אולי מידי מורכב לו כיום בגילו המתקדם לקבל עול תורה ומצוות כמו בנו שחזר בתשובה שלמה ונשוי לנכדת הרב ליאור

(הועברת לדף אחר

להכרזה שלו יש ערך משמעותי.

הוא מאמין בהעתק והמשך של תפיסת הבית היהודי עם איילת שקד, ינון מגל, ואלי אוחנה.

מעוז ולייטנר הם דמויות בעיתיות בעיניו.

חוץ מזה שמעוז אכן בעייתי, סתם בזבז כסא בכנסת ארבע שנים. לא מועיל בכלום וגורם אנטגוניזים לכל מה שכולנו מסכימים עליו.

לא מכיר את לייטנר ושות', אבל אם באמת היה רוצה מקום בכנסת ולא סתם לעקוץ את ג', היה מתחיל מלהתאחד עם 'הקהל' ועם 'אח"י'.

היו מוסיפים עוד 1500 קולות ביחד, וכל קול חשוב.

להזכירך שזה יותר ממספר הקולות שהלך הנוכל לחפש בפחי האשפה של ועדת הבחירות המרכזית.

לגבי 'נעם' ההערכה הפשוטה שלי, אין לי מושג מה סמוטריץ' חשב, שאכן הם ישרפו מעט מאוד והרבה יותר מזה מהמתלבטים בין הצה"ד לכל מיני מפלגות "מרכז" יעזבו.

כלומר - צירוף מעוז היה מקטין את הסיכוי לממשלת ימין.

הפעם לא ישרפו לשמאל כמה מנדטים של מרץ ושל בל"ד.

ולגוש הימין, עוד לפני שהתחלנו בכלל, הולכים להישרף כמה מנדטים של וינטרים וחרדים.

אולי בסוף הרב אברג'יל יורה לחסידיו להצביע לבן גביר (הם מאוד מקורבים), אבל עדיין המצב לא טוב. הכל תלוי בהעלאת שיעורי ההצבעה במעוזי הימין.

אלא כדי להביע תמיכה.

אתה בעצם אומר שהוא "סתם" התפקד? בשביל האמירה שבזה

וזה אמירה משמעותית (אומר זאת כאחד שסיכוי סביר שלא אצביע להם עדיין) שמפקד בכיר במילואים במלחמה הנוכחית מביע אמון בסמוטריץ' בהינתן ההישגים וההתנהלות במלחמה.

לדעתי זה מעניין מאוד ומשמעותי שהוא ואיתם שהיו מפקדים במלחמה במילואים כעת מביעים תמיכה במפלגה של סמוטריץ',

אצל נתניהו יש את אלישע מדן וטליק גווילי ששילמו מחיר גדול במלחמה ותומכים בו,

אצל אייזנקוט יש בכירים לשעבר,

אצל גולן יש אנשי מחאה,

אצל וינטר יש אזרחים שהיו מעורבים במלחמה.

זה מעניין ומעורר מחשבה מה כל מפלגה מציגה

נער גבעות עם כבשים נראה כמו ילד שטעה בדרך.

… לא מדברים?

אפשר גם באופן הדרגתי, בדיוק כמו הגאולה שמתקדמת הדרגתית מול העיניים שלנו עם ההשתתפות שלנו

אם הוצע לבצע שינויים במערכת המשפט בהסכמה ובאופן הדרגתי, למה לא לבצע אותו דבר ביו"ש, בלי מהפכות קיצוניות ובאופן הדרגתי.

שבעז"ה אוירה גם יחכים אותך, לראות את הטוב במיישבי הארץ ומוסרי הנפש עליה.

…עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים.

תיזהר מחרדים, הם יחזירו אותך לאוסטרליה...

זה לא בדיחה.

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

אבל לתת לו מקום ברשימה, היה מרחיק יותר ממועיל.

אגב, לא חושב שישרוף אפילו חצי מנדט. כן, כמו שכבר ראינו בעבר 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין ממשלה יציבה, לאין ממשלה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

היא אכן בסכנת סגירה.

העיקר שנם ימשיכו לצעוק, שהם ורק הם התורה בטהרתה.

מנוכחותו בכנסת כשהוא לא מסוגל לפעול בה בשיתופי פעולה.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

זה שאנו שומעים עליו - כי יש לו מימון,

לא יודע מאיפה

יהיה לחץ "להתאחד" איתו בפעם הבאה ולתת לו מקום ריאלי. איתמר בן גביר וחבריו עשו את זה במשך עשרים שנה עד שזה עבד להם.

למעשה הוא לא יקבל חצי אחוז.

לדעתי.

עכשיו הוא נכנע ל'אישה חרדית עכשיו' ולקמפייו הזה וצירף לרשימה שלו אישה חרדית שמאלנית.

כרגע לרש"פ יש אינטרס ברור לא לחמם את הגזרה.

אם הרש"פ יחליטו לפתוח במלחמה דומה למה שהחמאס עשה.

ה7/10 יראה קטן לעומת מה שהם עלולים לעשות.

הם הרבה יותר מאורגנים. יותר חמושים. כמות גדולה יותר ופרוסים כל יותר שטח שמכיל אזרחים.

ה' עוזר לנו שזה לא יקרה.

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).