כשהייתי בן 20 עברתי לגור בעיר אחרת, לגמרי לבד, במרחק שעה וחצי נסיעה מבית הורי. לא הכרתי אף בן אדם בעיר הזאת.
ביום שישי קניתי בחנות חלה ופחית טונה, כדי שתהיה לי חלה עם דג לכבוד שבת קודש.
אחרי הדלקת נרות, ירדתי לרחוב והחלטתי לעקוב אחרי האדם הדתי הראשון שאני פוגש, מתוך תקווה שהוא יוביל אותי לבית כנסת נחמד.
הגעתי לבית כנסת זר ומוזר, לא הכרתי את האנשים ולא את המנגינות, ופתאום אני רואה שאחד מהמתפללים היה בשבט של אחותי הגדולה בבני עקיבא, ואילו אני הייתי מדריך של אחיו הקטן.
הוא שאל אותי מה אני עושה פה וכו', ואחרי שעניתי לו שאני ממהר הביתה לסעודת שבת (לא רציתי להאריך בשיחה כדי לא לספר לו למה אני בכלל עזבתי את בית ההורים), הוא אמר שהוא מאוד מאוד ישמח אם אני אגיע אליו לסעודה.
הבן אדם נשוי, עם שלושה ילדים, ופתאום הוא מביא הביתה אורח לא מתוכנן...
בסעודה נפתחנו קצת, סיפרתי לו על עצמי וסיפרתי לו שיש לי בבית רק חלה וטונה, אז הוא הזמין אותי להישאר אצלו לכל השבת 🤩
כמה שמחה, שירה, קלוריות... ב''ה.
אין בפי מילים כדי להודות לו על החסד הגדול, וכמובן ל-ה' על שהפגיש בינינו בשבת הראשונה שלי בגלות.