אתה יודע על איסור?

(ברור לי שנוהגים לאסור, לא ברור לי על איזה יסוד הלכתי האיסור מבוסס)

השאלה היא מה האיסור ביצירת גל חשמלי.

כמו מוליד וכמו עובדין דחול.

אף אחד מהם לא הצלחתי להבין איך הוא מחזיק.

כי למעשה כולם כמעט אוסרים.

ואם לא הבנת, אולי כדאי ללמוד איך עובדת האלקטרוניקה?

זה פורום בית המדרש, ודנים פה בסוגיות הלכתיות גם אם לא למעשה.

יש לך כשרון להגיב שלא לעניין ולגופו של אדם, למה זה? אתה הרי לא יודע מה וכמה למדתי.

אתה רוצה להסביר איך 'האלקרטרוניקה' מסתדרת עם מבעיר/בונה/כותב? - אדרבה, אשמח לשמוע.

בונה - המעגל החשמלי הופך ממשהו "שבור" לשלם (וי"א מכה בפטיש). חשוב על מסלול עכברים במעבדת ניסויים כלשהם. כשהמעגל שלם העכברים רצים בו, כשהוא לא, הם תקועים. לענ"ד בגלל זה יש לרב אליהו גם בעיה עם תוקע, אבל לא הכי מונח בדעה הזאת. ובגלל זה לענ"ד אין בעיה של מוסיף (נניח וסת עוצמה), אבל אסור כמובן לסמוך עלי להלכה.

מבעיר - אליבא דהרב קוק, הפוטנציאל של החימום שיש בתנועת אלקטרונים דרך כמעט כל חומר (ולא אליבא דאחד מרבני צומת שמכחיש בסברות). אליבא דשאר הפוסקים - רק בזמן שיש בעירה או חימום ממש.

כותב - לא שמעתי על זה בחיים. מי אומר את זה?

אני יודע עליך די הרבה, למקרה שאתה לא זוכר מי אני 

אתה טועה, אפילו החזו''א לא דיבר על סגירת המעגל כבונה - לא רק שאין בניין בכלים, אלא הוא מיועד לזה ולכן זה לכל היותר 'מיטה של טרסיים'. לכן זה, וגם תוקע, שייך בחיבור לשקע - אם בכלל.

מבעיר - זה לגבי מכשירי חשמל שיש בהם גוף חימום, רוב המכשירים אינם כאלה. אפילו התאורה כיום (לרבות מסכים לסוגיהם) ברובה הגדול אינה פועלת על להט אלא עם מקדמי חיכוך נמוכים שלא יוצרים חום.

כותב זה במכשירים ש'כותבים' לזיכרון כדוגמת מכשירי הקלטה/צילום ומחשבים לסוגיהם.

גם לשנות שן בשעון שבת לדידו זה איסור דאורייתא, גם כשהשעון מחובר, לא מחובר או שיש בו זיזים אחרים שמקיימים מעגל. אז לא, הוא לא הבין מהחזון אי"ש (שהוא שימש אותו), ולא סבר בעצמו שזה רק בחיבור לשקע.

המעגל לדידם הוא בניין בפני עצמו. ככה גם שמעתי מפוסק חשוב שהוא תלמיד של הגרשז"א. לא כל כלי נאמר עליו אין בניין בכלים. אבל לא זכור לי שהרב אליהו דן בזה כמוך שם, לא זוכר את התשובה בע"פ, למדתי אותה לפני כמה שנים. לא זוכר את הדיון לגבי המכה בפטיש. אין לי מושג למה אתה מבין אחרת את החזון אי"ש מכל מקור שמביא אותו, כולל הגרשז"א.

מבעיר - שוב, זה לא לשיטת הרב קוק. וגם אם אתה מדבר על לדים, זה משתנה בין עוצמה לעוצמה. יש לדים שיגיעו ל100 מעלות בשניה שהדלקת אותם, בהנחה שלא בנו להם גוף קירור.

לא שמעתי את הדעה של כותב, מוזמן לציין מקור ונראה מה סברותיו של מי שאומר ככה.

בשורה התחתונה, נראה שהדעה של הגרשז"א (שהוא הכי מיקל בגדול) היא הכי "מדוייקת" מציאותית. למרות שכשעברתי על החיבור שלו, שהוא עצום בהיקפו ובעומקו, לא הכי הצלחתי להתחבר להלך רוח ואני נוטה יותר לחזון אי"ש. וגם כידוע, וכבר דנו בזה ומצאנו לזה מקור פה בפורום פעם, הוא ביטל את דעתו במוצהר כלפי החזון אי"ש.

עריכה: ראיתי עכשיו בויקיפדיה שמישהו הכניס שם שכדעת הראי"ה גם הרב עוזיאל והרב הדאיה. לא ראיתי בפנים.

עריכה2: חשמל בשבת: סקירה הלכתית גם כאן הבין שדעת החזון אי"ש היא שיש בזה בניין וסתירה בכלים.

כלומר לא על פעולת סגירת המעגל כשלעצמה, הוא הרי לא היה מחייב בסגירת מעגל כשהמכשיר לא מחובר לחשמל, או לחילופין מתיר שימוש במכשיר שכבר מחובר, נכון? הוא כתב על הכשרת החיבור לחשמל, לאו דווקא על סגירת המעגל.

(לגבי העניין של השקע כתב "וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה, כעושה כלי, וכל שכן כאן שכל החוטין מחוברים לבית והוויא ליה כבונה במחובר ואין כאן משום 'אין בניין בכלים' אלא דינו כמחובר דיש בו משום בניין וסתירה" אבל את עניין תיקון הכלי כתב גם לגבי כלים לא מחוברים)

לדים שמתחממים? ועוד ל100 מעלות? תראה לי דבר כזה.

לא זכור לי שהוא דיבר דווקא על חיבור לקיר. וככה הבינו במקורות שהבאתי שם.

ואדרבה, מהציטוט שלך מובן כמו שאני הבנתי. הוא אמר שזה לא מקרה של "אין בניין בכלים", וק"ו כשמחובר לקיר שאז בוודאי אין את הטעם של "אין בניין בכלים" גם לדעת החולקים.

לגבי הלדים, בכבוד, מאמר על קירור לדים (בין השאר עם תרשים על מעלות וכו')

Why You Need an LED Heat Sink - LEDSupply Blog

אבל זה צריך להיות מובן מאליו. לד הוא לא קסם, הוא לא עושה הוקוס פוקוס.

יש בו זרם של חלקיקים שעובר דרכו. פשוט בד"כ לד בעל הספק נמוך (ומכך גם התנגדות נמוכה) מייצר יותר אור מהמקביל שלו בפלורוסנט ואצ"ל בנורת להט. תגדיל את ההספק, ואת תפוקת האור, גם החום יעלה. אפשר להגיע גם הרבה מעל ל100 מעלות - אם רוצים מספיק אור (וצריך קירור מאוד יעיל אם רוצים שהאור הזה יהיה מתמשך).

תראה גם פה

Thermal management of high-power LEDs - Wikipedia

אתה יכול לראות פה דוגמאות לרכיבים מעשיים וטווחי פעולה מקסימליים (כדי שתבין עד איזה גבול מביאים לדים לפעמים, הראשון ברשימה יכול להגיע עד 120 מעלות פעולה)

https://www.mouser.com/Optoelectronics/LED-Lighting/LED-Emitters/High-Power-LEDs-Single-Color/_/N-8usfn

החזו''א עצמו פתח וסגר מעגל חשמלי כל שבת כאשר החשמל היה מנותק (הוא סבר שאסור בכלל להשתמש בחשמל המסופק מחברת חשמל).

לא אמרתי שהחזו''א אסר רק כשמחובר, אם כי הוא אכן ראה בזה חומרה גדולה יותר, זו הייתה תהייה שלי על 'בונה' במכשירי חשמל.

לגבי הפרסומת שהבאת - כתוב שם במפורש שנורת לד לא פולטת חום, הקירור הוא כדי להגן מפולטי חום חיצוניים. יש לך מחשב נייד? אי פעם המסך התחמם לך? זה תמיד החלקים בסביבת המעבד.

כמו בשוקת מים, בין אם יש או אין מים שזורמים שם, השוקת היא בניין ואסור לבנותו, לתקנו, או לסותרו (ע"מ לבנותו וכו').

לא מכיר עדות כזאת על החזון אי"ש. אם הגרשז"א חשש לדעתו והעדיף אותה לכתחילה, והרב אליהו ששימש אותו החמיר בזה עוד צעד, קשה לי להאמין שהחזון אי"ש עשה ככה. אבל אשמח לראות מקור שאומר אחרת.

עדיין לא הבנתי את התהיה שלך על הבונה במכשיר חשמלי.

על איזה פרסומת אתה מדבר? אני מבין שאתה לא באמת מבין באלקטרוניקה. היחס של פליטת החום הוא העוצמה של האלקטרונים שעוברים ביחס להתנגדות שהם מתמודדים איתה.

וכן, בתור איש שעוסק בתחום היו לי מסכי ענק שהיו פולטים מעל 50 מעלות צלזיוס.

גם רכיבים אחרים חוץ מהמעבד עלולים להתחממות.

קישרתי לך מאמר שמדבר על קירור לדים, ואתה חושב שלד לא מתחמם?!

יש לך שם דיאגרמה שמראה תפקוד של לדים ב100 מעלות, ואתה עדיין מסרב לקבל דבר שהוא עובדה פשוטה אצל כל מי שהתעסק אי פעם בזה?

קישרתי לך גם מידע מאתרים שמוכרים רכיבים כאלה ומראים לך שיש לדים שיכולים לשרוד *פעולה* ב150 מעלות.

בחייך, אל תהיה מתיש לחינם. שאלת, עניתי. לא האמנת, הבאתי לך ראיות (על דבר שהוא פשוט ומובן). ואתה עדיין עם הראש בקיר.

לא מבין את הזלזול הזה שלך. אני מקווה שכשאני מסביר לך איך זה עובד ברמה המולקולרית לא תתכחש, ואם כן, נסה לשפשף את היידים שלך אחת בשניה. מרגיש את החום? עכשיו עשה זאת ב20,000 קמ"ש וראה איך ידייך נמסות.

החזו''א היה מנתק את המקרר ומשתמש בו כשהוא מנותק בשבת על אף שבזה פתח וסגר מעגל = בנה וסתר. אבל מאחר ולא היה זרם חשמלי זה היה מותר.

שוב - ב'מאמר' מהקישור ששלחת כתוב במפורש שהלד לא יוצר חום אלא שהקירור הוא להגן מפני מחממים מהסביבה, לכן שאלתי אותך על מסך המחשב הנייד שהוא מופרד מרכיבים אחרים ולא על מסכי ענק שבהם מערכות נוספות לנורות ולכן יש פולטי חום אחרים. הדיאגרמה מראה השפעת חום על נורות לד, לא על פליטת חום מהנורות עצמן.

לא מבין איפה ראית זלזול, בניגוד אליך לא כתבתי לך שאתה לא מבין על מה אתה כותב ולא שאתה מתיש לחינם כי זו לא צורת ההתנהגות שלי לאנשים. אבל אני מקבל את הבקשה שלך ויותר לא אתיש אותך בתגובות שלי.

אבל בניין כעניין בפני עצמו, אבל בניין עם זרם חמור יותר.

החימום נוצר מהלד, ישירות ממנו, בלי כרטיס, בלי דרייבר, בלי היטסינק. הסברתי לך בפשטות איך זה עובד ברמה הכי טהורה שאפשר, הותשתי.

לד טהור, עם הספק גבוה, שלא מחובר לקירור, יעלה באש, מעצם ההתנגדות של ההספק הגבוה בחומר הפנימי שלו שפולט את הפוטונים.

בחיים שלי לא נתקלתי באדם שיודע דבר או שניים בלימוד תורה ועדיין מתעקש להתווכח על דבר שהוא לא מבין בו, כשהוא כל-כך פשוט ומובן מאליו וטוען שנורת לד היא עשויה מmagic rainbows וחדי קרן.

אתה אמור להיות רמב"מיסט מושבע, לא? תזכיר לי מה הוא אומר על אדם שמתווכח על משהו שהוא לא מבין בו..?

לגבי הסיום, יש לך לשון חלקלקה מאוד. מקווה בשבילך שאתה לא כזה גם בשאר הזמן. בהצלחה!

אולי התכוון לזה.

אין שום תפילה ששודרה בשבת.

ניתן לראות בפייס שלו

ממש הנחת את דעתי.

זה הטריד אותי מאוד.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.