חשבתי טיפה והגעתי למסקנה שאני לאו דווקא חייבת בחור ממש דוס, רק דתי ברמה שלא יהיו התנגשויות בינינו מבחינת ניהול בית..
ממש בא לי להתחיל ללמוד תורה מאפס, עדיין לא יודעת איך,נראה כבר.
חושבים שיש לי סיכוי למצוא בעל מפרנס שיאפשר לי להיות אברכית בלי הפרעות למיניהם?
(אשמח לתגובות עדינות. תודה)
רפורמית או משהו כזה?
(פשוט באורה נראה לי שיש גם נשואות...)
בנותשאשכרה משקיעות שנה מהחיים שלהם ללימוד תורה ברמה, ולא מצאתי ממשהו שחושד בהן ברפורמה.
יחשבו שאת גושניקית אולטרא.
וגם זה רק אם תהיי אברכית בקטע של ללמוד גמרא בעיון או משהו דומה.
ממין נקבה.
לא כמו רבנית אישה של רב.
קל"תיש סיכוי, כן.
זה נדיר מאד, אבל יש כאלה.
ואני חושב שזה קצת מוזר -
לחפש בחור קצת פחות דתי,
כדי שלא יהיו לא מחשבות על ללמוד תורה,
כדי שהוא יהיה פנוי להיות מפרנס יחיד,
כדי שאת תוכלי ללמוד תורה
אם עקבתי אחרי קו המחשבה שאת מציגה פה. זה כאילו הכי תורה-לא-לשמה שיכול להיות
ברור שעדיף שהוא עצמו יהיה כמה שיותר דתי
אבל אם לא מוצאים אז דתי ברמה שאפשר לחיות ביחד נורמאלי.
שאת מוכנה להתפשר על רמת הדתיות שלו
כי את רוצה ללמוד תורה.
הקשר הוא - את מוותרת על כאלה שרוצים ללמוד כדי שאת תוכלי ללמוד
אם אני רוצה בית שיהיה בו תורה, גם אני יכולה להביא, לא?
ז"א את מחליטה עכשיו להתחיל ללמוד תורה, ואז את לא צריכה בחור שלמד תורה בעצמו
ייקח לך כנראה הרבה שנים להגיע לדרגה של בוגר הסדר. אז תקחי בחשבון
דרגות ידיעה, אני רוצה את האווירה והמעטפת .
בשנות הישיבה האוכות רוכשים הרבה הרבה למעטפת,
השאלה איפה היית עד היום, מדרשה? משהו?
כי להתחיל מהתחלה זה אומר גם לגבי האווירה והמעטפת,
ככל שמתרבה הלימוד - מתבססת המעטפת.
אני מכינה תוכנית פעולה למקרה שלא אמצא דוס כלבבי..
לא אמרתי שאי אפשר, אמרתי שיחסית נדיר למצוא מישהו שמתאים לו להיות מפרנס יחיד כשאשתו לומדת להנאתה דברים שהיא לא מתכוונת להתפרנס מהם. רוב משקי הבית בארץ מבוססים על שני מפרנסים, ומישהי שמצפה שבחור יהיה מפרנס יחיד בשביל היעד הזה, זה קצת נדיר שהבחור ישמח בזה
כולה רצתה ללמוד שנה, מה קרה? זה לא אומר שהיא לא תעבוד כל החיים.
ובטח שדברים כאלו כדי לדעת כמה זמן להמשיך צריך להתחיל אותם.. קשה מאוד לפני שאתה מתחיל לדעת מה זה ומה זה עושה עליך.
היא "רוצה להיות אברך ממין נקיבה".
לא נראה שהכוונה לשנת מדרשה.
הרבה שנים בישיבה, ממש לא מתאים לכל אחד.
גם אם הוא קצת גמיש
אני רק משתפת בהרהורים די ראשוניים..
חשבתי לקחת הפסקה מהחיים ולהקדיש ללימוד משהו כמו שנתיים-שלוש ככה אולי
ולשנינו יתאים מה לא אחראי בזה??
ותודה. גם לך
אל תדאגי, אנחנו עדיין על הקרקע.
ולא לאידיאולוגיה מסויימת דווקא, למרות שהרבה פעמים זה הולך ביחד.
אנסה לפנות להנחת יסוד של השאלה שלך - אנשים מחפשים דווקא מסגרות מוכרות? כאילו משהו שהוא לא שכיח רק בגלל שהוא לא שכיח - אז אנשים כבר לא ירצו אותו?
הכל זה עניין של גמישות ,רגישות ורצון טוב של שני הצדדים. אין הבדל בין זה שבעל מתחשב שאשתו הסטודנטית לבין הנידון דידן, שתיהם דברים שמועילים להתקדמות האישית שלהן.
ואם זה עניין של כסף - אז ברור שזה תלוי מה המצב, אם אין קמח אין תורה, גם מצידך.
ובכלל, רווקים ורווקות לא יודעים מתי הם יתחתנו ולכן לפעול במישור "מה יקרה אם" זה די מסוכן. אני לא בטוח במאה אחוז, אבל יש לי תחושב שכדאי לחיות בהווה מאשר לנסות לחיות את העתיד. מקסימום תעזבי באמצע, מה יקרה?
ועוד שאלה לקינוח - מי ש'דוס' הוא מעריך את הלימוד תורה של אשתו? הרצון לחיים 'דוסיים' זה קשור גם ללימוד תורה?
צריכה לחשוב גם איך לשווק את זה כדי שלא אצא מוזרה חח
סביר להניח ש"דוס" אמיתי יתקמצן וירצה את האפשרות ללמוד תורה בעצמו שזה סופר מוערך ועדיף ..
וואלה צודק, כדי לתת ולאפשר צריך להעריך את אותו העניין אלא אם יש רצון נקי להיטיב לשני לפי מה שטוב לו שזאת דרגת נתינה די גבוהה וזה מפחית לי את הסיכויים למצוא..
זה מה שאתה חושב?
שהם הולכים לפי הלב שלהם ולא תמיד זה מסתדר עם הנורמות שהחברה מכתיבה להם והם אע"פ הולכים בדרכם.
אם את הולכת לעשות צעד כזה, באופי שלך, את מן הסתם צריכה גם מישהו כזה. לא? ואז להיפך - זה סינון טוב בשבילך סה"כ.
אני חושב שמי שמתחתן עם מישהי בשנה א' של לימודי אדריכלות (5 שנים אינטנסיביות רח"ל) זה יותר הקרבה ויותר רמה של נתינה. ולא נראה לי שאנשים ימהרו לפסול הצעה בשביל זה.
איזה סוג של "דוסיות אמיתית" את מכירה? יש דוסים בכל מיני צבעים (גם כאלה שיעריכו את הלימוד תורה של האישה שלהם).
ובכלל, 'דוס' זה פוזה, זה לא יראת שמיים.
זה ישפיע על הבית וכו' כמו התורה של הבן אבל כנראה בצורה אחרת
לא יודע מה לגבי אחרים,
אני בכל אופן כנראה הייתי מוכן רק לאפשרות הראשונה.
האפשרות השניה לא מסתדרת לי בראש
אפשר לקרוא לזה סוג של להשלים פערים נדמה לי
תודה על התגובה. עזרת לי!
יפה לך!
אתה רציני כאילו?
וברור לי שרוב הסיכויים שזה לא יימשך יותר משנתיים-שלוש. ואם היא כן תהיה מאותן נשים נדירות שרוצות ללמוד יותר מזה, אז זה אומר שהיא עילוי, ואשרי בעלה שזכה לתמוך בה. חוץ מזה, רק לחשוב על התרומה שלה לשולחן שבת ולדבקות בקודש בימי החול, וחינוך הילדים. ילדים שרואים לא רק באבא אלא גם באמא סמכות תורנית, נמצאים ביתרון התפתחותי משמעותי יותר מאשר בלי זה. וכמובן שגם הקשר הזוגי יקבל עומקים נוספים. בקיצור, נשמע מרתק.
מה הבעיה בבחורה שבוחרת להיות סוג של עקרת בית שלומדת ובעלה מפרנס כמו שהתורה דורשת ממנו?
אני לא לחושבת שאני המהפכנית פה.
בעולם היהודי המתוקן הרגיל והשפוי האישה הייתה עקרת בית והבעל מפרנס. מה הבעיה בזה?
קשה מאוד ללמוד בלי מסגרת מאפשרת ,יש מטלות ועבודות וכל הזמן הדעת מוסחת.
לא הזכרתי בכלל ילדים,
ונראה שלא קראת כלום ממה שכתבתי בשרשור.
זאת אישה לומדת שהיא גם עקרת בית או עובדת מעט אבל עול הפרנסה העיקרי על הבעל אבל העיסוק המרכזי הוא לימוד התורה לצד הדאגה לבית.
למה האישה חייבת להיות מתחת לגבר מבחינה תורנית?
אם לאישה יש יתרונות אז מה הבעיה שהם יבואו לידי ביטוי גם בבית כמובן בלי פגיעה בבעל וכו' מיותר לכתוב בכלל.
כל אחד צריך להיות מה הוא. האישה תהיה היא והגבר יהיה הוא.
הקב"ה מזווג זיווגים, חלקם בדגם סטנדרטי וחלקם בדגם פחות סטנדרטי..
אם לבחור וגם לבחורה מתאימה מציאות כזאת, מה הבעיה?
מי שרוצה בחורה שתהיה מתחתיו מכל הבחינות כדי שיוכל לשלוט עליה אז שיחפש אחת כזאת,
מסכנות הבחורות שבוחרים בהן בגלל הסיבה הזאת..
בעל שנאלץ לטפל בילדים ולבצע את כל עבודות הבית כמו כביסה, נקיון, הכנת אוכל, שטיפת כלים וכו' כי אישתו עובדת כל היום כדי לממן את הוצאות המשפחה כשהוא מדי פעם הולך לכולל כשהילדים במסגרות? זה הופך אותו לעקרת בית ואותה לבעלת הדעה כי היא בעלת המאה. לא בטוח איזו מציאות חולה יותר.
בלבלת אותי כהוגן
בסוף יצאת ממש שובניסט חח
תפוח יונתןמסתבר שאני מחליף דעות שוביניסטיות לדעות פמיניסטיות כל 2 דקות 
המסגרות התורניות היחידות (למיטב ידיעתי) שנותנות מענה לבנות לכמה שנים הן מסגרות שהבנות לומדות שם גמרא/הלכה בעיון אז אם את פחות בקטע של זה לא נראה לי שיש מסגרת אחרת. אולי במכון אורה יש בנות שנשארות שם יותר, אולי זה יכול להיות.
את מחפשת את המעטפת, לכן לא יעזור לך להיות במסגרת שהיא מתוכננת לשנה אחת וכל שנה בתוכן ישאר אותו דבר והבנות יתחלפו.
חוץ מכל זה, אם נשווה שנייה לבנים, כל מי שנכנס לישיבה בלי רקע ישיבתי תמיד מחליט תוך כדי תנועה כמה זמן הוא הולך להשאר. בדר"כ במהלך השנה הראשונה זה עדיין עומד באוויר.. לא נמצאים בישיבה כדי להיות X שנים. נמצאים בישיבה כדי לעבור תהליך (לימודי/נפשי) וכדי לדעת כמה זמן דרוש בשביל כך אז צריך לחוות את זה, אי אפשר לבוא מראש עם זמן מדוייק (אלא אם כן זה זמן קצר).
מסגרת של ישיבה/מדרשה היא מסגרת ממש טוטאלית. חוץ מלימוד תורה (וארוחת צהריים) אין כמעט משהו דומיננטי. כדאי לך לראות על איפה הצורך שלך במסגרת כזאת יושב בלב. אם זה על טייטל של 'אברכית' (כנראה שלא), סתם חבל. אם זה על לביות בשיח רוחני מתמיד, "חבורה בעבודת ה'" - אפשר גם מסגרות שילוב למיניהם. אם זה ידע - כמה ידע את רוצה לאסוף? כמה זמן יקח לך לאסוף אותו? אפשר לההמיר את המסגרת הזאת בהמון דברים בדר"כ.
פלונפון מירוסלבאחרונההאם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
כדי להבין עד הסוף מה כל אחד רוצה בעצם להגיד
כלומר לפותח עצמו או לכל אחד אחר - ממש ללכת עם הסיפור כולו והתמונה השלמה והרחבה ולהעמיק בה כמה שצריך בעולם האמיתי מול האדם איתו מדברים (שיכול להיות מהמשפחה / חברים / איש מקצוע) העיקר שהדברים יהיו מבוררים.
כל אדם הוא עולם ומלואו ובפני עצמו
וכל סיטואציה היא בפני עצמה ורחבה ושלמה
וגם הצד השני בקשר שלא מובא כאן באריכות מטבע הדברים
וגם כל מה שעולה מתוך דיאלוג ישיר
מה אתה / אני / כל אדם אומר עד הסוף
מה השני שמע, מה השני הבין,
וכן הלאה דיאלוג רגיל שיכול להיעשות בזמן אמת ובצורה עמוקה שלו רק פנים מול פנים או בשיח ישיר ואמיתי.
כי כך בכתיבה בשרשור זה ממש מרגישה שלא ניתן להעביר עד הסוף את הדברים / או שאי אפשר להבין עד הסוף למה השני מתכוון / או שאי אפשר להעמיק כמו שצריך בכל הנקודות בצורה רחבה ושלמה באמת.
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.
