רפורמית או משהו כזה?

(פשוט באורה נראה לי שיש גם נשואות...)

בנותשאשכרה משקיעות שנה מהחיים שלהם ללימוד תורה ברמה, ולא מצאתי ממשהו שחושד בהן ברפורמה.

יחשבו שאת גושניקית אולטרא.

וגם זה רק אם תהיי אברכית בקטע של ללמוד גמרא בעיון או משהו דומה.

ממין נקבה.

לא כמו רבנית אישה של רב.

יש סיכוי, כן. 

זה נדיר מאד, אבל יש כאלה.

ואני חושב שזה קצת מוזר -

                  לחפש בחור קצת פחות דתי,

                         כדי שלא יהיו לא מחשבות על ללמוד תורה,

                               כדי שהוא יהיה פנוי להיות מפרנס יחיד,

                                            כדי שאת תוכלי ללמוד תורה

אם עקבתי אחרי קו המחשבה שאת מציגה פה. זה כאילו הכי תורה-לא-לשמה שיכול להיות

ברור שעדיף שהוא עצמו יהיה כמה שיותר דתי 

אבל אם לא מוצאים אז דתי ברמה שאפשר לחיות ביחד נורמאלי.

שאת מוכנה להתפשר על רמת הדתיות שלו

כי את רוצה ללמוד תורה.

הקשר הוא - את מוותרת על כאלה שרוצים ללמוד כדי שאת תוכלי ללמוד

אם אני רוצה בית שיהיה בו תורה, גם אני יכולה להביא, לא?

ז"א את מחליטה עכשיו להתחיל ללמוד תורה, ואז את לא צריכה בחור שלמד תורה בעצמו

ייקח לך כנראה הרבה שנים להגיע לדרגה של בוגר הסדר. אז תקחי בחשבון

דרגות ידיעה, אני רוצה את האווירה והמעטפת .

בשנות הישיבה האוכות רוכשים הרבה הרבה למעטפת,

השאלה איפה היית עד היום, מדרשה? משהו?

כי להתחיל מהתחלה זה אומר גם לגבי האווירה והמעטפת,

ככל שמתרבה הלימוד - מתבססת המעטפת.

אני מכינה תוכנית פעולה למקרה שלא אמצא דוס כלבבי..

לא אמרתי שאי אפשר, אמרתי שיחסית נדיר למצוא מישהו שמתאים לו להיות מפרנס יחיד כשאשתו לומדת להנאתה דברים שהיא לא מתכוונת להתפרנס מהם. רוב משקי הבית בארץ מבוססים על שני מפרנסים, ומישהי שמצפה שבחור יהיה מפרנס יחיד בשביל היעד הזה, זה קצת נדיר שהבחור ישמח בזה

כולה רצתה ללמוד שנה, מה קרה? זה לא אומר שהיא לא תעבוד כל החיים.

ובטח שדברים כאלו כדי לדעת כמה זמן להמשיך צריך להתחיל אותם.. קשה מאוד לפני שאתה מתחיל לדעת מה זה ומה זה עושה עליך.

היא "רוצה להיות אברך ממין נקיבה".

לא נראה שהכוונה לשנת מדרשה.

הרבה שנים בישיבה, ממש לא מתאים לכל אחד.

אין לי מושג מה מתכננת @י.על רק הערתי שקשה מאוד לתכנן לימוד לשנים רבות במסגרת תורנית אינטנסיבית בלי להרגיש ולחוות מה זה אומר. לא אמרתי שאי אפשר להיות בפרק זמן ממוקד.

גם אם הוא קצת גמיש

אני רק משתפת בהרהורים די ראשוניים..

חשבתי לקחת הפסקה מהחיים ולהקדיש ללימוד משהו כמו שנתיים-שלוש ככה אולי

ולשנינו יתאים מה לא אחראי בזה??

ותודה. גם לך

אל תדאגי, אנחנו עדיין על הקרקע.

ולא לאידיאולוגיה מסויימת דווקא, למרות שהרבה פעמים זה הולך ביחד.

אנסה לפנות להנחת יסוד של השאלה שלך - אנשים מחפשים דווקא מסגרות מוכרות? כאילו משהו שהוא לא שכיח רק בגלל שהוא לא שכיח - אז אנשים כבר לא ירצו אותו? 

הכל זה עניין של גמישות ,רגישות ורצון טוב של שני הצדדים. אין הבדל בין זה שבעל מתחשב שאשתו הסטודנטית לבין הנידון דידן, שתיהם דברים שמועילים להתקדמות האישית שלהן.

ואם זה עניין של כסף - אז ברור שזה תלוי מה המצב, אם אין קמח אין תורה, גם מצידך.

ובכלל, רווקים ורווקות לא יודעים מתי הם יתחתנו ולכן לפעול במישור "מה יקרה אם" זה די מסוכן. אני לא בטוח במאה אחוז, אבל יש לי תחושב שכדאי לחיות בהווה מאשר לנסות לחיות את העתיד. מקסימום תעזבי באמצע, מה יקרה?

ועוד שאלה לקינוח - מי ש'דוס' הוא מעריך את הלימוד תורה של אשתו? הרצון לחיים 'דוסיים' זה קשור גם ללימוד תורה?

צריכה לחשוב גם איך לשווק את זה כדי שלא אצא מוזרה חח

סביר להניח ש"דוס" אמיתי יתקמצן וירצה את האפשרות ללמוד תורה בעצמו שזה סופר מוערך ועדיף ..

וואלה צודק, כדי לתת ולאפשר צריך להעריך את אותו העניין אלא אם יש רצון נקי להיטיב לשני לפי מה שטוב לו שזאת דרגת נתינה די גבוהה וזה מפחית לי את הסיכויים למצוא..

זה מה שאתה חושב?

שהם הולכים לפי הלב שלהם ולא תמיד זה מסתדר עם הנורמות שהחברה מכתיבה להם והם אע"פ הולכים בדרכם.

אם את הולכת לעשות צעד כזה, באופי שלך, את מן הסתם צריכה גם מישהו כזה. לא? ואז להיפך - זה סינון טוב בשבילך סה"כ.

אני חושב שמי שמתחתן עם מישהי בשנה א' של לימודי אדריכלות (5 שנים אינטנסיביות רח"ל) זה יותר הקרבה ויותר רמה של נתינה. ולא נראה לי שאנשים ימהרו לפסול הצעה בשביל זה.

איזה סוג של "דוסיות אמיתית" את מכירה? יש דוסים בכל מיני צבעים (גם כאלה שיעריכו את הלימוד תורה של האישה שלהם).

ובכלל, 'דוס' זה פוזה, זה לא יראת שמיים.

זה ישפיע על הבית וכו' כמו התורה של הבן אבל כנראה בצורה אחרת

לא יודע מה לגבי אחרים,

אני בכל אופן כנראה הייתי מוכן רק לאפשרות הראשונה.

האפשרות השניה לא מסתדרת לי בראש

אפשר לקרוא לזה סוג של להשלים פערים נדמה לי

תודה על התגובה. עזרת לי!

יפה לך!

אתה רציני כאילו?

וברור לי שרוב הסיכויים שזה לא יימשך יותר משנתיים-שלוש. ואם היא כן תהיה מאותן נשים נדירות שרוצות ללמוד יותר מזה, אז זה אומר שהיא עילוי, ואשרי בעלה שזכה לתמוך בה. חוץ מזה, רק לחשוב על התרומה שלה לשולחן שבת ולדבקות בקודש בימי החול, וחינוך הילדים. ילדים שרואים לא רק באבא אלא גם באמא סמכות תורנית, נמצאים ביתרון התפתחותי משמעותי יותר מאשר בלי זה. וכמובן שגם הקשר הזוגי יקבל עומקים נוספים. בקיצור, נשמע מרתק.

מה הבעיה בבחורה שבוחרת להיות סוג של עקרת בית שלומדת ובעלה מפרנס כמו שהתורה דורשת ממנו?

אני לא לחושבת שאני המהפכנית פה.

בעולם היהודי המתוקן הרגיל והשפוי האישה הייתה עקרת בית והבעל מפרנס. מה הבעיה בזה?

קשה מאוד ללמוד בלי מסגרת מאפשרת ,יש מטלות ועבודות וכל הזמן הדעת מוסחת.

לא הזכרתי בכלל ילדים,

ונראה שלא קראת כלום ממה שכתבתי בשרשור.

זאת אישה לומדת שהיא גם עקרת בית או עובדת מעט אבל עול הפרנסה העיקרי על הבעל אבל העיסוק המרכזי הוא לימוד התורה לצד הדאגה לבית.

למה האישה חייבת להיות מתחת לגבר מבחינה תורנית?

אם לאישה יש יתרונות אז מה הבעיה שהם יבואו לידי ביטוי גם בבית כמובן בלי פגיעה בבעל וכו' מיותר לכתוב בכלל.

כל אחד צריך להיות מה הוא. האישה תהיה היא והגבר יהיה הוא.

הקב"ה מזווג זיווגים, חלקם בדגם סטנדרטי וחלקם בדגם פחות סטנדרטי..

אם לבחור וגם לבחורה מתאימה מציאות כזאת, מה הבעיה?

מי שרוצה בחורה שתהיה מתחתיו מכל הבחינות כדי שיוכל לשלוט עליה אז שיחפש אחת כזאת,

מסכנות הבחורות שבוחרים בהן בגלל הסיבה הזאת..

בעל שנאלץ לטפל בילדים ולבצע את כל עבודות הבית כמו כביסה, נקיון, הכנת אוכל, שטיפת כלים וכו' כי אישתו עובדת כל היום כדי לממן את הוצאות המשפחה כשהוא מדי פעם הולך לכולל כשהילדים במסגרות? זה הופך אותו לעקרת בית ואותה לבעלת הדעה כי היא בעלת המאה. לא בטוח איזו מציאות חולה יותר.

בלבלת אותי כהוגן

בסוף יצאת ממש שובניסט חח

מסתבר שאני מחליף דעות שוביניסטיות לדעות פמיניסטיות כל 2 דקות 

המסגרות התורניות היחידות (למיטב ידיעתי) שנותנות מענה לבנות לכמה שנים הן מסגרות שהבנות לומדות שם גמרא/הלכה בעיון אז אם את פחות בקטע של זה לא נראה לי שיש מסגרת אחרת. אולי במכון אורה יש בנות שנשארות שם יותר, אולי זה יכול להיות.

את מחפשת את המעטפת, לכן לא יעזור לך להיות במסגרת שהיא מתוכננת לשנה אחת וכל שנה בתוכן ישאר אותו דבר והבנות יתחלפו.

חוץ מכל זה, אם נשווה שנייה לבנים, כל מי שנכנס לישיבה בלי רקע ישיבתי תמיד מחליט תוך כדי תנועה כמה זמן הוא הולך להשאר. בדר"כ במהלך השנה הראשונה זה עדיין עומד באוויר.. לא נמצאים בישיבה כדי להיות X שנים. נמצאים בישיבה כדי לעבור תהליך (לימודי/נפשי) וכדי לדעת כמה זמן דרוש בשביל כך אז צריך לחוות את זה, אי אפשר לבוא מראש עם זמן מדוייק (אלא אם כן זה זמן קצר).

מסגרת של ישיבה/מדרשה היא מסגרת ממש טוטאלית. חוץ מלימוד תורה (וארוחת צהריים) אין כמעט משהו דומיננטי. כדאי לך לראות על איפה הצורך שלך במסגרת כזאת יושב בלב. אם זה על טייטל של 'אברכית' (כנראה שלא), סתם חבל. אם זה על לביות בשיח רוחני מתמיד, "חבורה בעבודת ה'" - אפשר גם מסגרות שילוב למיניהם. אם זה ידע - כמה ידע את רוצה לאסוף? כמה זמן יקח לך לאסוף אותו? אפשר לההמיר את המסגרת הזאת בהמון דברים בדר"כ.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים