על שאלה 1- כי את אוהבת אותו, אז את רוצה שהוא יימשך אלייך , וכאמור חלק ממשיכה זה מהיופי. (זה גם הפוך) ובכללי בתור עצם היותי אישה אני אוהבת להיות יפה/מטופחת.
על שאלה 2-יש נשים שלא נפגעות מזה ( יש כמה בפורום שהצהירו כך ,שלא אכפת להם שבעליהן יצפו בפורנו) , אלה שכן נפגעות אני חושבת שזה בריא - לא על עצם זה שאישה אחרת יפה, הרי ברור שיש יותר יפות ממני. אלא על עצם זה שאת רוצה להיות היחידה אצל בעלך..... (וגם הפוך) , שהוא יחשוב רק עלייך .

אישה נאה

דירה נאה

מריחואנה

זו פשוט הבנה של הקושי הגברי,

אני לא צריכה לראות פורנו (שמעביר בי בחילה פיזית ממש) בשביל להבין שיש לבן זוגי קושי ונפילות בנושא שלי אין.

אם בעלי היה מעשן כבד והיה קשה לו להיגמל,אז אני לא יכולה להזדהות עם הקושי שלו בלי שאני מעשנת? אני חייבת לעשן בשביל להבין כמה קשה לו להיגמל?

כנ"ל עם פורנו,אני מבינה שיש לו קושי מסוים,וזה שלו בלבד,ובמקום לכעוס עליו ולעשות לו ריגשי,אני בוחרת להבין שקשה לו ומנסה לתמוך בו ולעזור לו לצאת משם 

כל הכעס והעיסוק סביב זה וה"קנאות"  (שהרבה ממנה זה חוסר בטחון) רק מרחיק,

שאני לא חושבת שיש אישה כלשהי שאין לה בעיה שבעלה נהנה מפורנו/אישה אחרת.

אפילו אישה הכי ליברלית.

יש נשים שפשוט מסוגלות להבין את הקושי שלו.

כשהתחלתי לגלוש פה בפורום וראיתי איך נשים נפגעות מאיזו מילה מסכנה שהבעל זרק למישהי,ופשוט לא הבנתי את זה.

ואפילו לא הבנתי למה אני אמורה להעלב מזה שבעלי (הוא לא) צופה בפורנו. אף פעם לא חשבתי שזה קשור אלי, בהתחלה חשבתי שהן הזויות. היום אני יכולה להבין את הקושי שלהן,ולהבין שהן פשוט רואות את זה מנקודת מבט אחרת ממה שאני רואה.

ושכל אחת זה פוגש בנקודה אחרת עם העצמי שלה. והכל בסדר כל עוד נוהגים בחכמה ולא גורמים לפיצוץ ומובילים את הזוגיות לאבדון בגלל זה.

חשוב לנהוג בחכמה ולתקשר נכון.

כרגע הוא לא צופה למיטב ידיעתי

הוא צפה בעבר,ותמיד הרגשתי שזה קושי שלו שהוא צריך לעבור,ושזה לא קשור אלי, אני יודעת שזה נשמע לך משונה. אבל ככה זה. אני מרגישה שזה כמו לשוה"ר או כל עבירה אחרת ושזה שלו מול הקב"ה.

ודרך אגב, ייתכן והוא צופה היום,אני לא עוקבת אחריו וזה לא מעניין אותי.

התגובה הראשונית של האישה היא טבעית ונרמלית נכון,עדיין יש נשים שיוצאות מפורפורציה לגמרי,כמו שיש נשים שיוצאות מפורפורציות בתגובה לעוד הרבה דברים שהבעל עושה. ושוב אכתוב,שלא נראה לי שיש אישה שנהנית שבעלה צופה בזה,אבל לא כולן חשות נבגדות מזה, כמוני למשל. אני לא מרגישה שזו בגידה, אלא רואה את זה כקושי שלו.

והמשפט האחרון שלך נשמע לי מופרך, ואני לא רואה שום קשר בינו לבין מה שכתבתי

את כותבת שוב ושוב את אותם הדברים,ואני מסכימה עם הכל

ההבדל בינינו הוא ביחס לזה

אני מבינה את הקושי שלו,אני לא מסכימה עם הצפייה שלו בתכנים האלו.

אני רוצה שיצליח לצאת משם,ולכן אני לא ארמוס אותו וארד עליו. אני יבין את הקושי שלו ונחשוב יחד איך לצאת משם.

אני לא מבינה למה כשנשים רושמות פה כמה הם מסוגלות להבין את הקושי של הגבר בנושא הזה,ועובדה שזה צף פה הרבה וכתבת שאפילו בעלך נפל בזה,זה רק מראה כמה שזה קורה כמעט אצל כל אחד,ושזה קושי שכמעט כל גבר נתקל בו.

אף אחת לא חושבת שזה נורמלי ושצריך לחיות עם זה,אבל אנחנו מנסות להכיל את זה ולראות איך לא לשקוע בזה.

אני מרגישה שזה לא בא על חשבוני,וגם כל הגברים כתבו לך את זה כמה פעמים פה,שאין לזה קשר לצרוך שלו באשתו,פורנו זה לרוב מגיע מצורך אחר.

 זה שהוא נהנה מנשים אחרות,זה לא לעניין,ברור!! ולא רק מבחינה הלכתית.

השאלה היא איך אני מקבלת את זה ומה אנחנו עושים עם זה כזוג,איך יוצאים משם?

אבל אפילו בעלה של חברה שלך,איזה תגובות הוא קיבל מאשתו?

צרחות?כעס? היסטריות? ריחוק?

ברור שזה קשה מאוד לאישה,אין ספק

אבל הגבר מרגיש גרוע,גם בגלל שפגע באשתו,גם כי לא מצליח לשלוט בעצמו,הבנת?!

ואז הוא מרגיש גם אשמה וגם תיסכול וגם כעס כל עצמו,ואין אף אחד שמבין אותו שם,בסיטואציה הזו,והוא שוב מרגיש לבד וזה מזין שוב את הצורך בצפייה בתכנים הללו,

לכן חשוב שהם יבינו ויכילו אחד את השני ויתנו מקום לקושי של הגבר ושל האישה,ויחשבו איך אפשר לפתור את הבעיה הזו.

לכן מאוד קריטי איך האישה מקבלת את זה,איך היא מגיבה.

הרבה נשים יוצאות לגמרי מפרופורציות והורסות לעצמן את הבית וחבל

היתה עוד בעיה חוץ מהצפייה של בעלה,השקר שלו.

זה בעיניי הרבה יותר גרוע מהצפייה.

אם אני אגלה שבעלי משקר לי,זה ממש ירעיד את עולמי,זה פי מיליון יותר גרוע אצלי מצפייה בפורנו.

למה? כי צפייה זו נפילה שלו מול תאווה קשה שיש לו, או שזו התמכרות,אבל שקר זה מידה רעה והיא נוגעת לכל תחומי החיים.

מי שמשקר שוב ושוב,א"א להאמין לאף מילה שיוצאת לו מהפה

היא צעקה על כך שמשקר אותה ועל כך ושלא אכפת לו מהצער שלה, וגם מהצפייה בתכנים הללו.

אבל הכעס שלה ממש לא היה רק בגלל הצפייה.

וברור שגם האישה צריכה תמיכה,לכן הכי נורמלי שיתמכו אחד בשני ויראו איך הם יכולים לצמוח מהקושי

אל תהיה צודקת,תהיי חכמה.

אני מניחה שיש שמגיבות רע,ויש שבאדישות יחסית

אני מניחה שכמו בכל דבר,הרוב איפשהו באמצע

את לא תשני את דעתן , והם לא ישנו את דעתך. 
זה לא וויכוח סרק? 

אם את כל כך בטוחה במקום של האיש שלך ומבחינתך זה בסדר שהוא יצפה בפורנו אז למה גם שלא יקיים יחסים עם אישה אחרת ? למה  ? הרי הוא רק ישכב איתה ויחזור אלייך בלילה לטפל בילד . 
למה לא ? 

כי זה ל א שפוייייייייייייייייייי ! זה לא.
זה לא קשור לקינאה בכלל , זה קשור למינימום מוסרריות ואמון !!!
לצערי מכירה משפחות שכמעט התפרקו בגלל דברים כאלה ! את יודעת איך הילדים מרגישים ???? אין לך טיפת מושג !!!!!!!!!! אין לך טיפת מושג ל-מה זה עושה לילדים ! גומר אותם גומר. גם את האישה , אל תשחקי אותה ככ קשה לפגיעה - את לא יודעת מה זה יעשה לך בלב אם בעלך ילך לאישה אחרת ! ואני יודעת לצערי מסיפור קרוב ! זה גמר אותה. איזה תקופה קשה היה לה. 
אז די עם הבילבולים , ועם ההתייפיפות . 
יום טוב ...

מכיוון שאחת התכונות החזקות שלנו היא יופי.

בכלל, בעולם שלנו ה' ברא הרבה דברים יפים וברא אותנו באופן שאנחנו מוקירים ונמשכםפ לדבר יפה.

לאשה יש תפקיד מיוחד, וכלים רבים לבצע אותו. אחד מהם הוא יופי.

אחד הפרמטרים לקשר ומשיכה בין בני זוג זה המראה החיצוני.

אנחנו אוהבות שמחמיאים לנו..

אני אישית גם מרגישה טוב עם עצמי ומרגישה שאני מתפקדת בכל מישורי החיים יותר טוב שאני מסודרת ומטופחת..

וכשהאיש נוטה להתסכל על יופי חיצוני של אשה אחרת זה כאילו אני לא מספיקה\ מישהי מספקת לו את החלק הזה בזוגיות שלנו יותר.

לא אני אישית, הכוונה בכללי לאדם נשוי המסתכל על אשה אחרת..

זה כמו להשוות בין להרוג מקק לבין להרוג כלב, כלומר זו לא אותה פעולה "בעצימות שונה", אלא פעולה אחרת לגמרי עם משמעויות שונות לחלוטין.

אבל ברור לך שאין לך מושג מה עובר בראש של בעלך? את באמת חושבת שהוא אף פעם לא מהרהר באישה אחרת? כי אם כן,הוא מלאך

אז בעיניי אין שום הבדל בין גבר שמהרהר ברחוב על אישה אחרת,וברור לי לצערי שבעלי עושה את זה לפעמים,לבין צפייה בתכנים המזעזעים האלה.

אין אחד פה שלא מסכים איתך,אני לא חושבת שיש פה מישהו שחושב שזה בסדר לפלרטט עם אישה אחרת ברחוב/בעבודה,או לצפות בתכנים האלה, שוב, ההבדל הוא בתגובה ובמה את מרוויחה מהתגובה הזו.

את רוצה להרוס לך את הבית? או שאת רוצה להראות לבעלך שאת מבינה שקשה לו ורוצה לעודד אותו להצליח להתמודד עם היצר הנורא הזה?!

את חושבת שאישה שגילתה שבעלה צופה בזה ולא נמצאת בבית כבר 4 חודשים בגלל זה,זה נורמלי?

זה לא פחות גרוע ממה שבעלה עשה,היא הורסת את הבית שלה במו ידיה. אני לא חושבת שהיא תרוויח מזה משהו,רק הרס וחורבן.

חשוב לבעל לדעת שהיא נפגעת מזה,אבל חשוב גם לא להגזים,כי רק היא תפסיד מזה.

אני לא אגיב יותר בנושא,כי זה סתם לטחון מים,פשוט חשוב לי שתביני את הגישה

חשוב לי שתביני שאף אחד פה לא מסכים עם המעשים,אלא לא מסכים עם התגובה למעשים

תעברי שוב על השרשור ותראי איך שכולם אומרים לך שזה לא בסדר לצפות בזה,ואת משום מה תמיד חושבת שאם מגיבים כמו שאני מגיבה,זה אומר שאני מסכימה למעשים הללו.ושזה כמו לצפות בכדורגל בעיניי,אבל זה ממש לא נכון

את עונה קצת בתקיפות,ולכן זה נשמע ככה,

את כותבת פה ליהודה "אתם הגברים עדיף שתשתקו",את סותמת לו את הפה. בגלל שהוא גבר אסור לו להביע את דעתו?

נשים כתבו פה בעבר על צעקות ואת הסכמת עם כל מילה שלהן.וכל מי שכותבת על הבנה של הבעל שלה,את תוקפת אותה,

כמו שכתבת לאוהבת טבע

אני לא חושבת שאני חכמה יותר ממך,אני חושבת שלהגיב ביציאה מפורפורציות גורם רק ליותר הרס מאשר הצפייה של הבעל,זה הכל.

ואני לא אמורה להציב לבעלי גבולות,אני לא אמא שלו. גבולות הוא צריך להציב לעצמו,ואם קשה לו אני יכולה להיות שם ולתמוך. ככל שאני יגיב בקיצוניות,הוא ירצה פחות ופחות לשתף אותי.

לא נבין אחת את השניה לעולם

לא אמרתי שאסור לבכות,אמרתי לא לצאת מפורפורציות,כי זה מביא רק נזק

זית1 כתבה שכל תגובה היא נורמלית,לא,לא כל תגובה היא נורמלית.להעיף את הבעל מהבית זה לא נורמלי,זה קיצוני והרסני.

ויהודה לא יבין תגובה של אישה,עכשיו הכל ברור, לכן גם את לא יכולה להבין יצר של גבר.

אני לא מבינה את היצר של הגבר,אבל אני מבינה שאני לא מבינה,ולכן תמיד אהיה שם בשבילו.

בדיוק כמו שאהיה בשבילו אם הוא יתמכר לסיגריות ויהיה לו קשה להיגמל, יהיה לי מאוד קשה אם יעשן,אבל בכי ועצבים רק יגרמו לו לעשן בסתר,והבנה של הקושי ותמיכה,יביאו לשיקוף ולפתירת הנושא.

ואני מבינה שבעלי יכול לפעמים לא להבין את הרגש שלי,אבל הוא מבין שהוא לא מבין,ובכל זאת מרגיע אותי ונמצא שם בשבילי,אפילו שאני נראית לו הזויה ומגזימנית.

אז סיכמנו את הנושא? באמת שנמאס לי מזה, אני מרגישה בדו שיח של חרשים מצד שנינו

זה נורמלי,נכון?

זה לא נורמלי לדעתי וזו תגובה קיצונית מאוד

ייתכן ועברה משהו והיא צריכה טיפול,עדיין זו תגובה קיצונית למעשה כזה.

לעבור טראומה מזה שבעלה צפה בתכנים לא ראויים,זה לא נורמלי.והיא גם הבינה את זה.

ואני ממש מקווה בשבילה שתצליח להשתקם מזה.

את חושבת שזה נורמלי שבית נהרס מכזה דבר?

אני עודדתי דבר כזה? איפה בדיוק כתבתי את זה? 

גם בעל שצופה באופן קבוע ואפילו מתמכר לתכנים כאלה,זה לא נורמלי,כל מעשה קיצוני בנושא הזה הוא לא נורמלי גם מצד הגבר וגם מצד האישה.

שניהם צריכים לטפל בעצמם

זה נושא מורכב

ונמאס לי להתווכח

כתבתי על זה כ"כ הרבה בעבר

ותאמיני לי שאני מבינה בפוסט טראומה כמוך ואפילו יותר

יום טוב לך

אני חושב שהבעיה *האחרונה* של בעלך זה הצפייה בפורנו.

הבעיה הקשה יותר, זה היחס הכללי שלו למוסד הנישואין בכלל, ואלייך בפרט.

זה שורש הבעיה, כל השאר (חתונה עם עוד אשה, פילגש, פורנו) אלה ענפים שצמחו על השורש הרעיל הזה.

כשהצפייה בפורנו מגיעה מאדם שממילא אומר לאשתו שהיא כלום ושום דבר, רק חפץ שמיועד לשרת אותו, אז ברור שהפגיעה כואבת פי כמה. בעיקר כי נראה שאצלו זו לא נפילה, אלא חלק מתפיסת החיים שלו.

אגב, "לפי התורה אשה היא רכוש של בעלה" - מעניין מה התורה אומרת על צפייה בפורנו...

שולח לך המון כוחות.

כן כן קורבן למדריכת כלות מזעזעת שהלוווואי שתתלונני עלייה כדי שאף אחד לא ילך אליה( אם תרצי תכתבי לי בפרטי אני אתלונן עליה ואף אחד לא ידע שזו את .)
כל כך כואבת לקרוא אותך . איך האישה הזו מסוגלת ? איך ? לגרום לבחורה עדינה שבאה להדרכת כלות ככה להכאיב לה .איך ? 
במקומך הייתי שולחת לה הודעה ארוכה של מה שאת עוברת שהיא תדע ל-מה היא גרמה
בבקשה תכתבי לי בפרטי את שמה. אני לא רוצה שעוד בנות יחוו את מה שאת חווה . זה כואב. 
אוף. פירוק משפחות , טיפולים נפשיים שלך - למה???? למה ! 
כי איזו אישה החליטה שהיא יודעת משהו מהחיים שלה.
איכ .
איזה חוסר ידע
איזה בורות
ולך פותחת יקרה- את נשמה. את הבת האהובה של ה' יתברך את שומעת ?
את יודעת איך ה' אוהב אותך  ?  המון !
תטפלי בזה , את תנצחי את זה !אני יודעת. יש לך כוחות . 
אבא איתך , והוא ישלח לך כוחות לקום מזה - וכשתקומי מזה, את תקומי הכי חזקה שיש . הכי הכי .

אל תקשיבי יותר לדעות כאלו , זה דעות חשוכות שאין להם מקום בדת היפה שלנו , בדת שה' יתברך יצר לנו כדי להיטיב איתנו . 
תילחמי על החיים שלך - היא לא שווה את זה , היא לא שווה להרוס לך את החיים 
זה החיים שלך .
הכי הכי חשובה זו את כרגע. 
אני מאחלת לך מכל הלב , באמת באמת , לנצח
ולצאת חזקה יותר 
ולהיות אמא בע"ה שתלווה את הילדים שלה לדרך הנכונה.
לגדל דור בעמ"י על ערכי התורה היפה שלנו. 
את גורמת לי לדמעות - כי אני מבינה את מה שעברת. כואב לי כל כך על מה שעברת
חיבוק אמיתי וכנה - גם אם וירטואלי
את תצאי מזה !

את הכאב הפיזי שגם את חשת למקרא מה שהאישה היקרה הזו עברה.

ואיייי כמה שזה מרתיח השם ישמור!!!!

אני לגמרי איתך.

כל מילה שלה דקרה אותי.

זוועה.

אני פשוט עם מחנק בגרון ועצבים בכל הגוף

לא להאמין שאנשים כאלה חיים בעולם שלנו ומסתובבים בו כאילו כלום ו... עוד בשם התורה!

ממש על זה נאמר "נבל ברשות התורה"

או "לא זכה נעשית לו סם מוות"

מ-ה ז-ה ה-ד-ב-ר ה-ז-ה?!?!?!

יקרה שלי!

מה שעברת!!!

הלב כואב, כואב כואב פיזית!

רק לקרוא אותך קיבלתי בחילה וסחרחורת ובום לבטן, אני פשוט לא מאמינה איזה רוע ורשעות וטיפשות וטימטום ודביליות יש בעולם הזה!

מי זו ה"מדריכה" הזו?! היא פשוט פושעת! פושעת שצריך להעיף בזה הרגע מהתפקיד הכה חשוב הזה.

היא עוסקת בדיני נפשות וגורמת לנפשות ממש לקרוס!

מאיפה להתחיל להפריך את כל מה שהיא אמרה לך?

כל מילה ששמעת ממנה - ההיפך הוא הנכון! ההיפך! (ומדברת לא רק בתור עצמי שרותחת על זה, אלא גם בתור מדריכת כלות)

ובעלך שיהיה בריא

והתלמוד תורה שלו?!

זו תורה?!

זה מוות זה מה שזה!

זה גועל נפש!

זה... זה כל הגועל שיש בעולם!

איך *לא* תהיה לך טראומה מדבר כזה?!

זה בכלל בכלל לא קשור לצפייה שפורנו, זה הרבה הרבה לפני.

כמו שכתב בחוכמה רבה @פשוט אני.. - זה התחיל עוד מהבסיס של בעלך ומה שהוא למד וספג (שה' ישמור איך אפשר ללמד גברים דבר מעוות כזה ועוד בשם התורה?!)

ומהבסיס הרעוע של ה"מדריכה" (הפושעת*** יותר נכון!) שלך שעיוותה לגמרי את החשיבה והכל.

אני פשוט כמעט בוכה כאן על כל דקה שהרגשת ככה.

שבאת כלה תמימה טהורה וטובה למקום הקודש הזה, קודש הקודשים הזה - הנישואין, חיי האישות, הזוגיות, הקירבה, האהבה - מהבנה כ"כ מעוותת ושקרית ויותר מכך - פוגעת!

ששמה אותך כשפחת מין חלילה.

מה זה צריך להיות ה' ירחם על כולנו!

הפושעת הזו היא שלא נורמלית!

בעלך שחשב ככה הוא שלא נורמלי1

התלמוד "תורה" שלו הוא שלא נורמלי!

את הכי הכי נורמלית ואנושית ואמיתית שיש!!!

אז לא.

גברים הם *לא* חיות מין!

את לא אמורה "לספק" אותו! את אמורה להינות בעצמך - וזה התפקיד ***של הגבר*** והמצווה של הגבר לענג ולשמח את אישתו!

הוא זה שהתחייב לך על כך הכתובה! ועונתה לא יגרע!

את צריכה להנות ולשמוח ולרצות ולעשות את זה אך ורק ברצון *שלך* ושלמות שלך!

קיום יחסים הוא ביטוי לאהבה וקירבה של בני הזוג

המטרה בהם היא ההנאה ההדדית, הקירבה ההדדית, ולא שום דבר מעבר לזה!!!

אם הוא עושה עבירות - זה לא אשמתך!!! זה לא קשור אלייך בכלל!!!

את *לא* צריכה לעשות כל מה שהוא מבקש! אלא רק מה ***שאת*** רוצה וטוב לך!

אם היחסים תקינים והוא מבקש משהו ואת סבבה עם זה - מעולה.

אבל כל דבר אחר - לא לא לא!

א מותר לו פילגש!

לא מותר לו להתחתן עם עוד אישה!

לא מותר לו לבגוד!

את ***לא*** רכוש שלו!!!

גבר ***כן*** קשור לאשתו!!!

*יש* דבר כזה גבר בוגד ועוד איך משנה מה הוא עושה!!!

*לא* מותר לו ללבוש שחורים וללכת לעיר אחרת ולאישה אחרת!

את ***כן*** שווה!!!!

את ***לא*** רכוש!!!

הוא כן אמור להיות קשור אלייך!!!

לא מותר לו הכל!!!

ואם צריך לשפוט כאן מישהו זה את הפושעת שלימדה אותך ואת התלמוד תורה שלימד אותו ואולי גם אותו שלא סמך על הראש שיש לו על הכתפיים והשכל הישר שהקב"ה ברא בו.

אבל אותך?!

מי יעז לשפוט אותך?!

את הקורבן פה.

פשוט זוועה מה שעשו לך. לקחו סכין וסובבו לאט לאט ובצורה מתמשכת עוד ועוד ועוד במשך שנים ללב הרגיש והטוב והנכון שלך!!! ועוד גרמו *לך* להרגיש המשוגעת!

זו פשוט אלימות פושעת! זה מה שזה!

אני ממש ממש מקווה שאת עכשיו במקום יותר טוב וחזקה

אם תצטרכי כל דבר - בבקשה פני אליי בפרטי, ממש אבל.

מגיע לך רק טוב שומעת? *רק* טוב! וטוב שלם!

וטוב אמיתי! וגדול!

ולא "טוב" במסווה של גועל נפש

אלא טוב טוב אמיתי ושלם שכולו טוב מהתחלה ועד הסוף!

ואת יודעת מה הם כן לימדו אותך?

הם לימדו אותך מה *לא* לעשות!

מה לעולם לעולם לא לעשות

כל מה ש*לא* נכון ולא טוב

זה מה שהם לימדו אותך.

אלף חיבוקים יקרה שלי!

ואת ממש נורמלית

התכוונתי שהתגובה לא נורמלית,היא בעיניי לא פורפורציונלית למעשה.

לא כתבת שם את כל הרקע,רק הזכרת במעט את ההדרכה הגרועה שקיבלת,לא ידעתי את כל הסיפור רקע של בעלך.

אחרי שכתבת את הכל,זה נשמע הרבה יותר ברור.

אני מכירה מישהו שקשה לו להתאפק אחרי אכילת בשר 6 שעות,והוא מוצא את כל ההלכות והמנהגים (הולנדים מחכים שעה) שמאשרות לאכול חלב הרבה יותר מוקדם,כי זה מה שהוא רוצה.

כנ"ל בעלך בתת מודע מחפש את כל ההלכות שמאשרות לו לעשות מה שבא לו.

גם אני מכירה את ההלכה של ללבוש שחורים מבעלי,והוא סיפר לי את זה עם עוד כל מיני הלכות אחרות שלמד שלא קשורות לנושא הזה ובכלל לא חשב שזה מאשר לו לעשות מה שבא לו.אלא סיפר לי את זה כמשהו שעשו פעם.

אז אני מאמינה שלימדו אותו בת"ת עוד הרבה דבר והוא בחר בעצמו להקשיב למה שבא לו.עוד גברים יודעים את ההלכות האלה,והם לא חושבים שזה מאשר להם לבגוד,הם לומדים גם את "ואהבת לרעך כמוך" ואת ההתחייבות בכתובה,ורואים את כל המכלול,כי כך זה צריך להיות.

מקווה שהבנת

סליחה אם ציערתי אותך

זו לא היתה כוונתי

בהצלחה בהמשך הדרך

מקווה שתתאוששו מזה ותבנו משפחה לתפארת

אמר ר' אילעי הזקן לאותו ת"ח ששמועתו רעה , שילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפהרסיא . רש"י פירש שאותו אדם אכן יעבור עבירה ממש וכדי למנוע חילול ה' הציע לו לעשות זאת במקום שאין מכירים אותו. מה שקשה לך היה גם קשה לרש"י ולכן הוא מביא את פירוש ר' האי גאון שכוונת ר' אילעי לא היתה שאותו אדם יעבור עבירה אלא עד שילבש שחורים ועד שיתעטף ועד שיגיע למקום שאין מכירים אותו יעבור לו החשק לדבר עבירה. לפי פירוש זה הוא התכוון להפריש אותו מהעבירה. אמנם פירוש זה דחוק כי אינו לפי הפשט ולכן פסק הרי"ף שאין פוסקים הלכה כ ר' אלעי אלא אע"פ שיצרו של אדם מתגבר עליו חובה עליו ליישב דעתו ואין שום מתן לגיטימציה לחטוא כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אמנם התוס'(חגיגה טז.) פסקו שיעשה מה שליבו חפץ לגמרי כי מוטב שיעשה בסתר ולא בפהרסיא וכוונת תוס' למנוע מצב של חילול ה' וכן פסק המאירי והכל כדי לא לחלל שם שמים ברבים. נמצא שאין כאן מתן לגיטימציה לחטא אלא במצב שצריך לבחור בין עבירה חמורה הנעשית בפרהסיא לאותה עבירה בצנעה יש להעדיף זאת .

את כותבת שכל תגובה ואפילו קיצונית היא נורמלית

ואח"כ את כותבת שמי שלא מזיז לה (ואף אחת לא כתבה את זה,ואת עדיין ממשיכה לומר שיש כאלה שכותבות את זה) -זה לא נורמלי, גם חוסר תגובה,זו תגובה

יש כאן סתירה

וכדאי לך גם לעבור שוב על השרשור,כי לא הבנת בכלל את כוונתי

יום טוב לך

זה לחשוב שאם תעשי לו מספיק רע,ותגיבי בקיצוניות,זה מה שיגרום לו להפסיק,וזה מה שיגרום לו לספר לך בפעם הבאה.

אם תעשי איזשהו משהו לא לעניין,למי תלכי לספר? למי שתתחיל לצעוק עליך ולהגיד לך כמה את לא בסדר וצבועה? או למי שתעשה לך פרצוף חמוץ,אבל תבין שאת לא מלאך ותנסו לשבת ולחשוב איך לפתור את העניין?

אם הילד שלי עשה משהו לא בסדר,אני לא צועקת עליו,כי ברור לי שזה הפעם האחרונה שהוא ישתף אותי.

*ודווקא נשמע שאיך שהגבת לבעלך זה בדיוק מה שאני מתכוונת אליו,אני לא מבינה למה הבנת אחרת מדבריי,אני דיברתי על תגובות קיצוניות למעשה

זה אפילו לא רצוי,הוא צריך להבין שזה פוגע בך. אם זה פוגע בך.(אני אישית לא נהנית לדעת שבעלי צופה בזה,אבל אני באמת מבינה את הקושי שלו,ולכן גם בקושי מגיבה)

אני מדברת על קיצוניות,על ימים שלמים של בכי,על אי רצון לתקשר נורמלי,ובעיקר חוסר הבנה של הקושי הגברי

כי לרוב הכל נובע מחוסר הבנה

ברגע שהגבר מבין את הקושי של האישה והאישה מנסה להבין את הקושי של הגבר,מכאן מגיע רצון להידברות

אחח היום נמחקים לי תגובות על ימין ועל שמאל...

תראי בתור אחת שמאוד עובדת על הביטחון העצמי וכל זה.. לזוגיות הבאה..

יכולה לומר שאני בטוחה שיהיו לי פינות פה ושם שיקרה והבעל העתידי יפזול/יראה פורנו ועוד..

ולא בטוח שיהיה לי שלוות נפש להגיב בחכמה..

מניסיון עבר ומר, שבעלי לשעבר ראה, והמשיך לראות ולשקר וזה הדרדר למקומות קשים

(אגב לא מכלילה גברים אחרים כנראה תלוי באישיות של כל גבר בנפרד) התגובה שלי הייתה בכי

במשך חודש, שברתי חצי בית ממש כך... זה היה ממש לאחר לידה ראשונה, והיה מאוד קשה

אבל איך את עושה את זה? לומר שאם בעלך יראה מישהי ויחשוב עליה לא פוגע בך?? הייתי באמת רוצה עצה

ויודעת שגם לבעל הכי ירא שמיים יש נפילות מה לעשות, ועדיין רוצה להתמודד עם זה 

באמת בקור רוח, לא רוצה להרוס לעצמי ולו את החיים..

זה קצת פוגע  מן הסתם אם אני יודעת בפירוש שהוא חושב על אחרות...

אבל כן צריך לדעת לשים בצד שזה בעיות שלו, לי יש יותר מידי על הראש

ואם היינו בפרונטאלי ולא מיקלדת אז הייתי מסבירה לך טוב יותר. אני לא אמשיך כי זה ביזבוז זמן להקליד....

תרשו לי להוסיף פה חידוד. סליחה אם זה בוטה מדי או ארוך מדי. בעיקר סליחה שהאמת ישירה מדי. יודגש היטב: אני לא בא להתיר את התופעות, אלא רק להגדיר ולהרגיש את היסוד הנפשי. להבין אחד את השני, גם אם לא להסכים.

קיים הבדל נפשי משמעותי בין בנים לבנות. בנים פחות נקשרים ריגשית ובנות יותר נקשרות. זה אופי מולד, שאינו תלוי בדבר. לא תלוי תרבות, לא תלוי דת, לא תלוי גיל וכדומה.  אם נסתכל במקורותינו, טרום חרם דרבינו גרשום, לאיש היה מותר לשאת יותר מאשה אחת, אך לאשה בשום אופן לא יותר מבעל אחד. אפילו לא באופן חד פעמי. לא סתם ההלכה קבעה כך. היא מעוגנת היטב במציאות ובאופי האנושי. 

הרעיה חשה בקיום יחסים את פסגת הקשר, משהו שאם הוא קיים סימן שהכל בסדר. משהו שיכול להגיע רק בסוף. אך לעומתה הדוד רואה ביחסים דבר די בסיסי, הוכחה כלשהי שהאשה מבינה אותו, משהו שקיומו מאותת לו להשקיע יותר רגש, אם בכלל. 

ממילא כאשר בדורנו בעל נשוי צופה בפורנוגרפיה ו/או מאונן ו/או מקיים יחסים עם אשה אחרת, הנפש שלו חווה משהו די בסיסי שיגרתי, אולי טיפה אינטימי, אבל ממש לא בגידה. בשבילו היחס למין הוא דבר שיכול לבוא בלי רגש או עם. לא ממש משנה. הרגש לא מזיק לגבר, אבל גם לא מועיל הרבה.

כאמור, בשונה ממנו, רעייתו עשויה לחוות התרגשות בכל מבט, בכל חיוך, ובוודאי בכל נגיעה ומפגש מיני. בשבילה זוהי פסגת הקשר. זו התשובה לשואלת הראשונה: מדוע חשוב לרעיה למצוא חן בעיני דודה?. בשבילה הוא כל עולמה והיא האחת והיחידה בשבילו. מה יש לה מכל העולם אם בעלה אינו מעריך אותה??? היא תשקיע ותתאמץ עד מאוד בשביל למצוא חן בעיניו, אפילו רק עוד טיפה. אם אחרי כל זה הוא מתעניין במישהי נוספת, כלומר הוא לא שלה לגמרי, היא עשויה לחוות אכזבה לא קטנה.   

ההבדל נוקב וכואב, אך קיים למיטב ידיעתי. הבנת השוני הזה במבנה הנפש הינה הבסיס להבנת תגובה של רעיה שנוכחת שבעלה מאונן / מתעניין בגוף של אשה נוספת וכדומה. 

לתפיסת הרעיה, מדובר על משבר די רציני: היא האמינה בבעלה שכולו שלה: בלב, בנפש וברוח, ולתפיסתה אפילו בגוף, הנה מתברר שלא כך הוא. לטעמה היא לא ממש קשורה אליו, כי קיימת עוד מישהי. רחמנא ליצלן אותה מישהי קיימת אפילו בגוף ערום, אז קל וחומר שהוא כביכול אוהב את אותה מישהי, יימח שמה לפחות. אולי זו הסיבה שנשים מאוננות פחות, או מכחישות את התופעה אצלן. בשבילן כמעט מדובר בבגידה בבעל.  

אבל לתפיסת הבעל, כמעט או ממש אין קשר בין ההיבט הגופני להיבט הרגשי. במקרה הטוב הוא אוהב את אשתו במקביל להתעניינות בלתי רגשית בגופן של נוספות. במקרה השכיח גם את אשתו אינו באמת אוהב, אלא רק נאלץ למלמל כך. אבל לתפיסת הבעל, פורנו או אונניה כמעט לא מוכיחות רגש. הוא מסוגל לצפות בעשרות בנות בלי להיקשר רגשית לאף אחת מהן. בלי לדעת את שמן או גילן או שום פרט עליהן. אז מה עם הוא צופה באבריהן המוצנעים? אין שום קשר רגשי או נפשי אליהן. עוד משהו או מישהי שהוא כבש והלך הלאה. מבחינתו עסקים כרגיל.  

בעיניים אמוניות מדובר על איזון עדין שהטביע הבורא בעולמנו: מצד אחד רצון הבורא שהעולם יפרה וירבה, מה שגורם צורך להטביע תאווה לגברים להתעניין בשותפה/ות, מצד שני "אלוקיהם של אלו שונא זימה", מה שגורם צורך להטביע אצל בנות רצון לנאמנות.  

יודגש שוב, אינני טוען שמותר או כדאי לבעל נשוי לצפות בתכנים לא צנועים או לענג עצמו. ממש לא. בטח לא מומלץ שרעייתו תדע על כך. חד משמעי: לא. במקביל, אינני טוען שבנות מוכרחות לאמץ דפוס חשיבה גברי, לשכוח מיידית והיקפית. לא. רק מנסה להבהיר לעצמי ולאחרים את שורש ההבדל הנפשי והתפיסתי בין בנים לבנות.    

מה חושבים חברי וחברות הפורום?     האם האמת מכאיבה ? או שטועה מאמר זה ? 

ידועה הקלישאה: "בשביל בנים האהבה היא אמצעי להגיע ליחסים, בשביל בנות היחסים הם אמצעי להגיע לאהבה". האם ירדנו לעומק הענין?   

כמה הבהרות ברשותכם/ן.

א. אישתי ואני נתרמנו הרבה מהשיח הפתוח בפורום. בזכותו חל שיפור גדול בכמה תחומים בחיינו. 

ב. לענ"ד הפורום נועד לתת מענה גם בנושאים שאדם עשוי להימנע מלפתוח עם משפחתו ומכריו. 

ג. על טעם וריח אין להתווכח. כל אדם חווה אחרת דברים ותכנים. בכל מקרה סליחה אם מישהו/י נפגע/ה.  סומך אני על מנהלי הפורום שיצנזרו תוכן מוגזם. שוב סליחה אם זה בוטה מדי. (כמו שאני משתדל לכתוב בתחילת כל הודעה גבולית בעיני).  

ד.  מה נעשה אם וכאשר ליבת הנושא בשרשור מסויים היא על נושא בעל קונוטציה מינית? האם לא נתייחס? האם ניתן לתגובות שטחיות למלא את האופק? האם נכתוב בצורה עמומה, שעלולה לתת לשואלים הרגשה שעצם השאלה מוכיחה על בעיה אצלם? האם נכתוב בצורה רבת משמעויות, שעלולה לסבך אותם יותר? לעניות דעתי: לא, אלא נענה ישירות. מחילה מכבודכם, אחת השאלות האחרונות באה מזוג צעיר שאחד מהם מענג עצמו. די טבעי שתגובה עניינית מעמיקה תתייחס לנושא זה בהרחבה, גם אם לשם כך עלינו להתבטא במילים מפורשות. פונים לפורום שואלים שונים, מתוך אימון שיקבלו מענה רחב ועמוק. לפעמים מדובר על גורלם של זוגות. אם לא מתאים דיון בנושא מסויים, ניתן לכתוב זאת ישר לשואל/ת. לא רק לאדם שאחרי מאה תגובות, שחלקן או רובן שטחיות, מאיר את הדברים מן הזווית שלו. בכל מקרה סליחה.   

ה. הרשתי לעצמי להיעזר גם במקורות תורניים. רוב השאלות שבני דורנו מתחבטים בהן, כבר נדונו בעבר בסיטואציות דומות. כמובן שחז"ל לא התמודדו עם הטכנולוגיה של ימינו, אבל במאקרו האתגרים האנושיים די קרובים.  מכל מקום סליחה אם מישהו/י נפגע/ת מציטוט מסוים. 

ו.  אני רואה עצמי כאדם עסוק ובוגר. מנסה לפנות זמן להגיב לאחרים וללמד מהניסיון המועט שלי. גם כהכרת טובה לפורום שתרם לנו כזוג דתי. מיותר לציין שאין לי כוונות רעות בכתיבה זו, וגם אם היו לי, עומס החיים מבקש את שלו.  לא יודע האם אכן כל מאת האחוזים לשם שמיים, אבל רובם הגדול בוודאי. 

ז. בנדון הספיציפי, סליחה שלא נכתבה הסתייגות לדברים. הכתיבה התייחסה ותיארה רק את המצב הגולמי בנפש, כמובן שאנשים מוזמנים לעדן עצמם במהלך החיים. כמו שילד בן שנה שנתיים אוכל באצבעות ורק בהמשך לומד על סכין ומזלג, כך גם לפעמים ניתן לקבל בהבנה מעשים מסוימים של בעל או רעיה בשנות הנישואין הראשונות. במהלך חיים המשותפים בני הזוג מתקרבים גם רוחנית וגם זוגית: הבעל יפתח בעצמו רגישות ועדינות, האשה תסתגל לבעלה, תרגיש אותו ללא מילים, תדע להעלים עין או לזרום, מתי שמתאים להם. אבל מדובר על מידרג.  סליחה שהסתייגות זו לא נכתבה. יודגש שוב, בני אדם מוזמנים לעדן עצמם ולמצוא איזון, אבל לעניות דעתי בבסיס הטרום מעובד קיים פער בגישה בין בנים לבנות. שאלתי את דעתכם, כדי ללמוד. מהתגובות עד עכשיו הבנתי שהדברים מורכבים יותר. תודה.      

ח. סומך אני עליכם שתגיבו לגופם של דברים, לא תנסו להשליך על החיים הפרטיים והזוגיים שלנו, ולא תרדו לרמה אישית.

יתרה מכך, אני חושבת שמה שכתבת בעניין גברים זו לגמרי *הטייה תרבותית*

ותפיסה תרבותית עמוקה שיושבת לגברים בראש, וחבל מאוד מאוד מאוד.

מכיר את השיר "אמא אמרה לי דני ילדי הוא גיבור ונבון ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון?"

אז ממש מילדות יש מן הבנייה נסתרת שהתרבות כולה גורמת לגבר לחשוב שאם הוא מביע רגש הוא לא מספיק "גבר".

וזה עיוות עצום!

גבר הוא בנאדם.

יש לו רגש.

בטח שהוא רוצה לחוות רגש גם עם אשתו!

בטח שהוא רוצה לחוות רגש גם בחיי האישות!

הניתוק הזה עליו כתבת בין הרגש לגוף מאוד שטחי ופשטני וכוללני בעיניי.

כן, יכולים להיות הבדלים בין גברים לנשים בנושא, בהחלט.

אבל לענ"ד הקצנת את הדבר מאוד מאוד,

עד כדי כך שכתבת שורה שלי אישית כאבה: "במקרה הטוב הוא אוהב את אשתו במקביל להתעניינות בלתי רגשית בגופן של נוספות. במקרה השכיח גם את אשתו אינו באמת אוהב, אלא רק נאלץ למלמל כך."

וואו, אני לא יודעת איך להתחיל להסביר עד כמה אני לא מסכימה איתך בשורה הזו.

אני חושבת שלגבר יש בהחלט רגש לאישתו.

יש בהחלט רצון לרגש וחיבור אמיתי גם בחיי האישות.

וכן, יכול להיות לו עוד מימד שהוא נטו גופני, אבל גם לנשים זה יכול להיות.

זה ממש לא נכון לומר שכל הגברים רוצים רק גוף

וכל הנשים רוצות רק רגש.

ממש ממש לא.

גם בגברים וגם בנשים יש את שני המימדים, מי יותר ומי פחות.

יש נשים שאצלן גם החשק והעניין הגופני גרידא יכולים להיות אפילו יותר מהאיש שלהן, לפעמים בתקופות מסוימות, לפעמים ההיפך ולאיש יותר.

לפעמים לאותו איש/אישה יכולים לצאת בחיי האישות ביחד עם בן זוגם גם את הצד הזה של הרגש וגם את הצד רק של הגוף וגם את שני הצדדים יחד - והכל טוב ויפה ומבורך כל עוד זה בין איש לאשתו בקדושה ובטהרה ושבמחת שניהם.

והקלישאה שכתבת בשורה האחרונה בהודעתך - שוב - ממש לא נכונה לדעתי.

תראו איפה הוא מגיב, ואיך. ושתמיד יש לו תגובות שמנסות להגיע לתיאורים מיניים. ותבינו להפסיק לענות לו. 

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!