קודם כל, אם הבחור נשמע לך מרשים, לדעתי ממש כדאי לנסות.
את לא רוצה בעוד שנתיים להגיד ''אוף, אם הייתי אומרת כן''.

לדעתי עדיף להתחרט על זה שמנסים, מאשר להתחרט על זה שלא מנסים, מה גם שבהתחלה הקשר לא תופס הרבה זמן.
שעתיים בשבוע, נניח. זה כלום.

תוסיפי נסיעות, להתארגן וכו' - הגעת ל-4 שעות שבועיות

אם הקשר ימשיך טוב, ואת תרצי שהוא יהיה יותר נוכח בלו''ז שלך, אז זה כבר יהיה אחרי שאת תדעי שזה מה שאת באמת רוצה, באופן ספציפי עם בחור מסוים, וההחלטה תהיה לך קלה יותר.

את הרי כבר תכירי אותו, תדעי אם נעים לך להיות איתו, אם את רואה את העתיד איתו וכו'.

בואי לבר אילן, תראי כמה סטודנטים נשואים יש שם... זה בהחלט מאתגר, אבל אפשרי.

אני עשיתי תואר מאוד קשוח של 4 שנים.
התחתנתי לפני שנה א',  ועד סוף הלימודים כבר היו לי 2 ילדים.

אם לא הייתי נשוי ואם לא היו לי ילדים, הייתי מסיים את התואר עם ממוצע גבוה יותר, זה נכון.

אבל סיימתי בסופו של דבר עם ממוצע 80, מצאתי עבודה מעולה שיכולתי רק לחלום עליה, אני עכשיו כבר בסוף לימודי התואר השני, וכמוני עוד רבים מחבריי שמצליחים לעשות זאת, ומאושרים בבחירתם.

בנוסף, אחרי הלימודים יש עבודה, וזה לא בהכרח יותר קל לטפח זוגיות בעבודה מאשר בלימודים. 

בקיצור:

אני לא חושב שאם מישהו לא מרגיש מוכן לצאת, הוא צריך "להכריח את עצמו", מתוך פחד מהעתיד וכו'.

אבל אם את מרגישה מוכנה ובשלה, ויש בחור שאת היית שמחה להכיר אותו, לא הייתי מבטל את זה רק בגלל הלחץ של הלימודים. גם מכיוון שאפשרי לשלב בין הדברים, וגם כי בעתיד הלחץ לא בהכרח יפחת.

לאישה יש הרבה יותר עול כנשואה מאשר רווקה

גבר הרבה יותר פנוי גם אם הוא נשוי

(חרדית)

ולכן אני רוצה קודם למצוא איך לפרנס ואח'כ להקים את הבית

גם אם בחרתם ביחד שהוא ילמד ואת תפרנסי, עדיין האחריות היא שלו.

היא רוצה לפרנס, זאת החברה בה היא חיה.

למה לריב עם צורת החיים של אנשים? אתה חושב שתהפוך אותם לשמחים יותר או טובים יותר ככה?

רק אמרתי שאין בהכרח קשר ישיר בין מי שנושא בעול, לבין מי שעושה את הפעולה.

בחיים לא תשמע אותי מתלונן על בני זוג שהחליטו ביחד שהדרך המתאימה להם היא שהאשה מפרנסת והבעל לומד תורה. 

אפילו כתבתי בתגובה הקודמת (לאו דווקא בהקשר של גבר הלומד תורה), "אין חוקים בדברים האלה, כל זוג מחליט בעצמו איך להתנהל."

שאומרת "הגבר חתם על הכתובה". אף גבר ואף אשה לא רוצים שבן הזוג יתנהג בדיוק כמו שכתוב בכתובה (הגבר לא חותם להחמיא לאשתו על הבגד שהיא בחרה, נכון?)

ואם היא רואה את עצמה כמפרנסת, אין סיבה לעצבן ולומר לה שהוא מחויב משפטית לזה. אז מחויב. היא יודעת את זה לבד, ואם היא תרצה היא תתבע אותו, ויהיה להם שלום בית מדהים

זאת 

הפוך - לקראת נישואין וזוגיות

סבבה לגמרי, מתייחסת לשאלה מי מפרנס עיקרי מבחינה סטטיסטית

וזאת

לא ידעתי שאצל החרדים נוסח הכתובה שונה... - לקראת נישואין וזוגיות

עצבנה אותי כי היא הפכה את זה לשאלה משפטית והתוצר היחיד שיכול להיות לה הוא תסכול (או אם מישהו נהנה מלריב על דברים כאלה, גם אושר נשגב)

לא אמרתי שמישהי צריכה לתבוע את בעלה כי הוא לא מפרנס, או שהיא צריכה ללכת עם הכתובה לבית משפט כדי לחייבו לקיים את הכתוב בה. ברור שאם מישהו לא מפרנס, זה נעשה בהסכמה מלאה ומתוך רצון של שני בני הזוג, ויש בי 0 שיפוטיות כלפי ההחלטה הזאת.

למרות שהאשה מפרנסת בפועל.

(זה לפחות מה שאנחנו מוכרים לעצמינו , די סקפטית עד כמה בפועל האיש חש אחריות כשהוא לא נושא בעול)

אבל אם אני רוצה לעזור כדי שהוא ישב וילמד תורה, אני אמורה להגיע עם "תוכנית" מסודרת

דבר ראשון, השאלה שלך מוכיחה על גישה אחראית ורצינית.

דבר שני, כיום אני מאמינה מאד בכך שאין לאדם אלא מה שלפניו בזמן נתון. מה הכוונה?

לעיתים יש לנו נטייה ל"חשבונות רבים". מה אומר הנתון הזה, איך אסתדר במצב X,Y,Z וכו'. כאמור, זה מעיד על אחריות וגישה רצינית לנושא. מצד שני חשוב לשים לב שזה לאתוקע אותנו בדרך...

יכולה להעיד מהכיוון ההפוך. כשהייתי בת 18 היו לי חלומות גדולים על מקצוע מסויים, שאורך הלימודים שלו הוא X שנים. אלאמה? היה לי ברור בתמימות של בת 18 שכולם מסביבה מתחתנים ילדים, שתוך שנה- שנתיים- שלוש אני נשואה, ואין סיכוי בעולם לשלב לימודים אינטנסיביים כל כך עם חיי משפחה.

מה שקרה זה, שאני היום 10 שנים אחרי.

עוד לא נשואה,

וגם לא עם המקצוע הנחשק...

אז נשמה... המלצתי, תתבונני בכל רגע נתון מה אפשרי לך ברגע זה. מה נכון ברגע זה.  בלי לחשב יותר מדי חשבונות קדימה...

המון הצלחה. 

בגדול מה שאת מעלה זה מאוד קשור לאיך את מסדרת לעצמך כל הלו"ז ביום יום ביחס בלימודים, בתקופות עמוסות יותר ובתקופות עמוסות פחות. לפעמים החוסר בהירות וסדר בנושא (רובנו לא עובדים כמו רובטים ולא מסדרים לו"ז כמו מנכ"ל של חברת הייטק) הוא מה שמקשה הרבה על העסק. במידה ותוכלי נטו לחשוב פרקטית כמה זמן (בממוצע) את צריכה להשקיע בלימודים בתקופה לחוצה וכמה זמן בתקופה פחות עמוסה את צריכה להשקיע בלימודים. תחשבי כמה זמן את צריכה להשקיע אם את מתחילה קשר עם מישהו ותגיעי לתוצאה - אם יש לך זמן או אין לך. זאת מתמטיקה מאוד פשוטה בסופו של דבר.

אם חסר שעות, אפשר לנסות להוסיף מעבר ל24 ;)

לפי מה שידוע לי לחץ ממבחנים נובע יותר מחוסר בהירות בראש. ברגע שאת יודעת כמה את מוכנה להשקיע ואת מגיעה לבהירות, יהיה לך יותר קל לתפקד.

בהצלחה!

לחכות עד לסוף תואר זה לא הכי הגיוני שיש

מוצאים את הזמנים הנוחים יותר.

שאלה של סדרי עדיפויות - האם אני מוכן לוותר על כמה נקודות בממוצע ואולי אפילו שנה של משכורת, או על סבירות מסוימת של שנה להקמת בית. ברור גם שהקמת בית היא דבר הרבה פחות בטוח מאשר סיום תואר - מי שמשקיע נכון, יכול לדעת בערך תוך כמה זמן הוא יסיים את התואר. לגבי הקמת משפחה אי אפשר לדעת אם זה יהיה תוך חצי שנה או מי יודע כמה.

1. יכול להיות שפשוט לא היה לך נעים בדייט בגלל אלף סיבות אחרות? חוסר התאמה למשל...

2. אני מכיר אנשים שעשו את התארים הכי עמוסים וקשים שיש, כשהם כבר נשואים עם ילדים. זה נדיר? בוא לבר אילן או מכון לב, ותגיד לי אתה.

בנוסף, אם תלך למוסדות שאינם דתיים, תגלה שיש אחוז מאוד מאוד גבוה של סטודנטים החיים בזוגיות, אפילו גרים באותו הבית, וממש מתנהלים כמו זוג נשוי (רק בלי להתחתן) - וזאת במקביל ללימודים.

3. מי שמחפש בן זוג לפי רמת ההכנסה שלו, יעשה זאת לפני, תוך כדי ואחרי הלימודים. מי שלא רוצה שזה יהיה קריטריון מבחינתו, יכול פשוט להתעלם מהשאלה הזאת...

4. גם נישואים הם תקופה מרתקת בה נחשפים לעולם חדש של תוכן. נכון, לפעמים פחות משקיעים בלימודים, אבל משקיעים במשהו הרבה יותר חשוב והרבה יותר מהנה. באופן כללי, אצל דתיים ממילא אין את ההוואי האוניברסיטאי שיש לאחינו החילונים, אנחנו לא יוצאים למסיבות או פאנג'ויה וכו'. אנחנו מגיעים לאוניברסיטה בשביל... ללמוד.

5. זה לגמרי תלוי באופי של הבנאדם. בוא לאחת הספריות של בר אילן, ותראה עשרות סטודנטים נשואים (חפש את הטבעת על האצבע ) שלומדים ביחד למבחנים או מכינים שיעורי בית. לא חושב שאפשר לעבור את התארים הקשים בלי חברותא לעבודות ומבחנים, וגם הנשואים מצליחים (בקלות) למצוא חברים רבים בזמן הלימודים. 

6. אם שני בני הזוג לומדים במקביל אז באמת חיים בצמצום, אבל עדיין לא שמעתי על זוגות צעירים שהולכים לישון רעבים. מוותרים על מכונית, אוכלים יותר בבית ופחות בבתי קפה (זה גם יותר בריא), ועוברים את התקופה הזאת כמו גדולים.

באופן כללי, אני חושב שאתה טועה 3 פעמים:

1. כשאתה חושב שבשביל להצליח בלימודים, מבחינה לימודית או חברתית, אתה חייב להיות רווק. המציאות פשוט מוכיחה אחרת.

2. כשאתה חושב שברגע שאדם מתחתן נגמרים לו החיים, והוא לא יכול יותר למצוא זמן לדברים שלא קשורים רק לזוגיות שלו.

3. כשאתה חושב שהלימודים חשובים יותר מהקמת משפחה.

מי שמרגיש שהוא מוכן ובשל למצוא זוגיות טובה בשביל להתחתן - יכול לעשות את זה בכל שלב, ואין טעם לדחות זאת 3 או 4 שנים.

יש תארים שהממוצע בהם הוא קריטי

ולכן אמירה כזו לא נכונה תמיד

גם מאוד תלוי בני כמה האנשים 

דחייה ממוקדת בגלל תקופת מבחנים מסוימת זה לא תמיד אסון 

לפעמים לסיים בממוצע נמוך יותר = חוסר יכולת להתקדם ופגיעה בפרנסה העתידית של המשפחה 

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳