שריקה מבחור בסמטה ליד הבית שלי, חלון של אוטו שנפתח וכמה בחורים שורקים וקוראים לי במילים שלא רוצה לכתוב כאן, בחור שיושב מולי באוטובוס ובמשך שעה שלמה בוהה בי ותוך כדי עושה דברים עם עצמו...
(וזה רק מהשבועיים-שלושה האחרונים).
בקיצור, חוויה להיות אישה.
אני חושבת שכבר למדתי לחיות עם זה. במיוחד שזה קורה על בסיס שבועי.
לעבור מקום באוטובוס, לבקש עזרה מנשים אחרות, ובעיקר לרוץ מהר.
אבל זה עדיין נורא. ויש כאלו שהקיפאון לעולם לא עובר להן.
הבעיה שיש בנות, וזה כואב כואב כואב, שמאשימות את עצמן בזה שקורים להן מקרים כאלו.
אוף.
טוב אני ממש מנצלשת, אז סליחה.
יש קורסים של קרב מגע לבנות, אימון פסיכולוגי וכ'ו.
כולם עוזרים מאוד (בתיאוריה), אבל בפועל, בזמן אמת - באמת אי אפשר לדעת איך הגוף יגיב. (אפשר על ידי אימונים ללמוד איך לצאת מהקיפאון וכ'ו)
יש לזה מונח פיזיולוגי ופסיכולוגי: fight, flight or freeze - הילחם, ברח או קפא.
זה כן מועיל לדעת שיש לך את הכלים להילחם מול גבר. זה עוזר לא להרגיש קטנה ומפוחדת. וזה יכול גם לעזור להימנע ממקרים של קיפאון ולדעת איך להגיב.