כמה אפשר להיות חזק?
חודש? חודשיים? עשר שנים?

וואי את מזכירה לי שעשיתי לעצמי נוהל ערב כל כך כיפי. הלוואי ויכלתי לחזור לעשות אותו!

אבל הכאב יעבור /עופטימ/

ומחר יש ירידה תלולה בטמפרטורות 😎

ובסוף אולי בכלל אתעצל ולא אעשה שומדבר מחר. אבל אם אהיה שם אקפוץ לבקר.

 

בינתיים הכל פתוח

בתכלס צפון הכי שווה, פה הכל הרים הרים הרים
דקלים דקלים דקלים


פעם הבאה שאהיה שם בא לי קייאקים
וים עם חןפסיק למרות שאני לא בטוחה שהיא תכנס אבל לא נורא היא תחכה לי בחוף מקסימום ותודיע לכולכם ששחיתי רחוק רחוק

בא לי ים. אוך

אז אני מחכה שתרגישי טוב עד שארגיש מספיק נח להפיל אותך מהקייאק יאיייי

אבל רק ברדודים 😅

זה מזכיר לי כשעשינו מסלול בנחל עם משפחת שמ''פ, והגענו למקום שהיה בו זרם כל כך חזק שאי אפשר היה לעמוד בו בלי להיסחף והייתי צריך להעביר את כל הילדים אחד אחד וגם זה היה בקושי רב (את האחרון כבר לא הצלחתי ופשוט זרקתי אותו מעבר לזרם לצד השני 🙈😅).

הזרם החזק היחיד פה הוא הזרם של החשמל אם מכניסים מזלג לשקע ויש סייעתא דשמייא בעניין

אהבתי את הקטע עם הלזרוק ילדים
מזכיר לי שאבא תמיד מספר שהוא אהב לשחק מסירות איתי כשהייתי תינוקת, כשאני הכדור, ולרוב הצליח לתפוס

גם אבא שלי היה אומר את זה (ושזה מסביר דברים וכו').

 

ועוד דבר,

באולטרסאונד שלי הרופאה אמרה להורים שלי שיש קצת עיכוב בהתפתחות של הראש אז הגוף גדול ביחס לראש, אז אבא שלי אמר "טוב אז יהיה לנו ילד שמן וטיפש".

לי היתה בעיה הפוכה, הראש שלי היה ענק ממש

זה משהו שהילדים שלי ירשו ממני
בעיקר דולי. בכלל הוא דומה לי בהכל, ובעיקר בראש הענק

עכשיו יהיה לו ילד רזה וחכם
ושיקנאו כל הקנאים!

אותך אי אפשר להפיל מהקייאק, כמה חבל

תבואו שניכם גם

/מדמיין דמיונות שיהיו רלוונטיים עוד שנה/

מה איתה באמת, יש צפי להלחמה?

מחר יש לו פיזיותרפיה ויסבירו לו איך לדרוך ואיזה תרגילים לעשות

הוא בנאדם מאד היפראקטיבי, זה עינוי צרוף בשבילו

והוא אוהב טיולים יותר ממך אפילו
ואותי הוא לא יכול לקחת...
/משדכן שידכונים/

אני רק מזהיר שהוא יחזור הביתה מתנגד 😎

 

שלא תגידי שלא אזהרתי.

אבל אולי אותו כן

מה שאתה רוצה,
מממנת לך חופשה באילת על חשבוני

אני חשה ניצחון מוחץ
וועעאאהה

בס"ד

שלא נהפוך לריקים מוסתריםשמהללים את הכאב

את יודעת מה ההבדל בין מי שמהלל את הכאב למי שלא?

מי שמהלל את הכאב כנראה לא כואב לו באמת

בס"ד

הוא פשוט תופס את הכאב כנשגב
מה שמגעיל אותי אישית אבל יו נאו וזה

העולם הזה מכוון אותנו לרדוף אחרי ריגושים.

הסרטים, הפרסומות, תרבות הצריכה, השירים, השיח הרגשי - הכל יוצר סף ריגוש גבוה.

 

אנשים מחפשים להרגיש, ולהרגיש בעצמה (כלומר שסף הריגוש מצריך טריגרים עוצמתיים כדי לרגש), כדי להרגיש חיים.

 

בשביל חלקם לכאוב זה פשוט להרגיש בחיים.

באשר אלי אני חולקת אבל בגדול זה נכון.

שימי לב שכולם פה אנשים שבא להם מקום לפרוק בלי חשבון (כלומר עם חשבון מסויים, עדיין אתם דוסים)
אבל ממה שהספקתי להכיר כולם פה אנשי עשיה עם רצון לחיים עליזים מלאי חדי קרן מעופפים סביב קשת בענן ססגונית.

ואנחנו לא מהללים כאב
להפך, לרב בורחים ממנו

ואני אגיד את זה עכשיו ככותרת:
(איך עושים מודגש?)

ב"ה ממש ממש טוב לי. ניצלתי, חייתי חיים לא בריאים ועכשיו אני חיה ברווחה נפשית גדולה יחסית לכל מה שעברתי השנה.
כיף לי פה באופן הכללי מאוד. אני חיה בנופש, כי ככה הכי טוב לי.
ומידי פעם גם כואב וחסר ועצוב וזה בסדר. וכיף לי שיש איפה לפרוק וזה טבעי יותר שאני אכתוב כאן שקשה לי מאוד בעניין מסויים ומאשר שאכתוב איזה כיף לי פה בחוץ, יש אוויר סבבה ואוכל נפלא, מבינה?
אז פה מנקזים, פה פורקים, וגם מתבדחים וזה אחלה ממש. אני בעד |מגיש מדליה לסלט על היוזמה|

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה