אני: מחפשת מקום בהסעה
חברה אחת: שולחת מספר של אחת שלא מגיעה מחר
אני: מתקשרת למי שלא מגיעה מחר
מי שלא מגיעה מחר: חברה אחת כבר במקומי
כמה טיפשות כמהה
אני: מחפשת מקום בהסעה
חברה אחת: שולחת מספר של אחת שלא מגיעה מחר
אני: מתקשרת למי שלא מגיעה מחר
מי שלא מגיעה מחר: חברה אחת כבר במקומי
כמה טיפשות כמהה
טוב. אבל לפחות אם תהיה חולת קורונה על ההסעה את לא תצטרכי להיכנס לבידוד.![]()
ואם ההסעה תיתקע באמצע הכביש
או יותר גרוע ח"ו
אז בכלל תוכלי להיות מבסוטה ולבלבל לאנשים את המוח עם עוד סיפור השגחה פרטית
וגם אם זה לא יקרה, אבל זה לפחות יכל לקרות
בקיצור אף פעם לא כדאי להתבאס🤷♂️


עטרת.א
פעם הייתי ניקית
"גם אם זה לא יקרה, זה לפחות יכל לקרות" גאוני
הפואנטה הייתה הטיפשות של החברה
דבילי ברמות
טוב נו ניסע באוטובוס כנראה חחח
קראתי חברה "אחרת" כבר במקומי
רק עכשיו קלטתי שכתוב חברה אחת יעני אותה אחת שדיברה איתך
וחשבתי שאת סתם רוצה לכתוב באסה שקרתה, לא הבנתי באמת מה הטיפשות
חחחחח קרע אותי
![]()
![]()
![]()
בטח יותר טוב מאשר להמציא סיפורי השגחה פרטית ולתת בזה רעיונות לאלוהים איך הוא היה יכול לסדר את העניינים בצורה מגניבה![]()
ולא זה לא מה שהתכוונתי...

פעם הייתי ניקיתמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)